החודש נכנסה לתפקידה השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, ובאחת מפעולותיה הפומביות הראשונות האשימה את הרשות הפלסטינית בזיהום מי נחל אלכסנדר. זה קרה בעקבות אזהרות רחצה על חוף בית ינאי, שאליו זורמים מי הנחל.
מאז חג הפסח הולכים ומתרבים הדיווחים על שפכים מזוהמים שמגיעים משטחי הרשות הפלסטינית, בעיקר באזור טולכרם, חולפים על פני קו ההפרדה הסמוך לכביש 6, ומשם זורמים הישר אל הנחל האומלל. טיבו של הזיהום מגוון, אך את עיקר תשומת הלב הציבורית מושך רפש דוחה במיוחד המכיל זרמים של דם, נוצות ופגרי עופות, שמקורם ככל הנראה משאריות של תעשיית הבשר.
הזיהום בחוף בית ינאי בתחילת החודש מוכיח כי למי השפכים המזוהמים אין לאן לברוח: הם יעשו את דרכם עד למי הים התיכון או יחלחלו למי התהום של ישראל.
אז גמליאל, אקטיביסטית כתמיד, פנתה בפומבי למשרד הביטחון ודרשה לקנוס את הרשות הפלסטינית על ידי קיזוז הכספים המועברים אליה מישראל.
"בהיעדר אחריות של הגורמים ברשות בסוגיה, יש חשש כבד להמשך זיהום הנחל", כתבה גמליאל בהודעתה בתגובה לפניית כאן רשת ב'. "יש לקנוס את הרשות בגין הזיהומים הנגרמים לנחל על ידי קיזוז בכספי הסיוע. מדובר בפגיעה בסביבה ובטבע, לצד פגיעה באזרחים המעוניינים לרחוץ בנחל ובחוף".
בני גנץ, קנוס את הרשות!גורמים ברשות הפלסטינית מזהמים את נחל אלכסנדר ומזרימים אליו שפכי ביוב ודם מהמשחטות במשך שנים….
Posted by גילה גמליאל – Gila Gamliel on Friday, June 5, 2020
בכך מצטרפת גמליאל לפוליטיקאים נוספים לפניה, שהטילו בחודשים האחרונים את האחריות המלאה על זיהום המים באזור על הרשות הפלסטינית.
ח"כ קטי שטרית (גם היא מהליכוד), למשל, שצייצה כי "מקומם לראות שנחל אלכסנדר הפך להיות תעלת הביוב של הפלסטינים. בזמן שאנחנו היינו עסוקים במיגור מגיפת הקורונה, הרשות הזרימה דם מהמשחטות לנחל".
לו המציאות הייתה כמו בדמיונן של גמליאל ושטרית, החיים לצד הפלסטינים היו נראים אחרת: יש זיהום – קונסים את הרשות, והכל שב למסלולו. אלא שקריאתה של גמליאל משרתת אולי מטרות של יח"צ, ומביאה לידי ביטוי עשייה ונחישות, אך אין בכוחה לשנות את הזיהום והצחנה בתוואי של נחל אלכסנדר ולו במעט.
חלוקת השטח בין ישראל לרשות
מבדיקת זמן ישראל עולה כי החלוקה הדיכוטומית הקבועה בין "טובים" (אלה שנלחמים בקורונה) ל"רעים" (אלה שמזהמים את הנחלים), מעוותת את המציאות המורכבת של הטיפול במפגע. מבדיקה שערכנו עולה כי "הרשות" עצמה אינה מזרימה דם ממשחטות הבשר לנחל, אלא אם כבר משחטות ועבריינים שפועלים על דעת עצמם בשטחי הרשות.
למעשה, גורמים המקורבים למינהל האזרחי אומרים כי המשחטה העירונית של טולכרם, ששייכת לרשות, מקפידה על טיהור המים ומשתפת פעולה עם המינהל האזרחי. לדבריהם, עיריית טולכרם עצמה רוצה לפעול נגד המזהמים, אך הרבה פעמים אין לה את היכולת המודיעינית או הכלכלית לעשות זאת.
בעיה נוספת היא החלוקה של השטח בין ישראל לרשות, שלא מקלה על הטיפול בבעיה: האכיפה בשטחי A היא בסמכות הרשות בלבד, כך שמענה אפשרי לבעיית המשחטות הפרטיות והעבריינים שפועלים בשטחה, הוא השקעה בשדרוג המכון לטיהור שפכים (מט"ש), שפועל ביד חנה ונמצא באחריותה המלאה של ישראל.
בנסיבות אלה, הטלת קנסות על הרשות אולי נשמעת טוב ומביאה כותרות, אך רחוקה מלהביא לפתרון קבע של הבעיה. במילים פשוטות: עד שהבעיה לא תטופל בצד הישראלי, אי אפשר יהיה לעצור את הרפש שמגיע מהצד השני.
אנשי מקצוע מעידים כי ישראל הייתה יכולה לפתור את הבעיה הזו מזמן. כבר בשנת 2015 הטיל בג"ץ את האחריות על הטיפול בשדרוג מכון השפכים שפועל בשטחי C על ממשלת ישראל, ואף קבע תקציב לצורך זה. במסגרת ההליך המשפטי, המדינה התחייבה להעמיד את מלוא המימון הדרוש לביצוע פרויקט שדרוג מכון טיהור השפכים, בהיקף של 250-300 מיליון שקל.
ואולם המדינה לא פירטה מהיכן היא צפויה להביא את המימון הזה, וככל הנראה היו צורכי תקציב דחופים יותר. אחרת קשה להבין מדוע 5 שנים אחרי הפסיקה, מתוך מאות מיליוני השקלים שהובטחו לביצוע פרויקט שדרוג הטיהור, שיטפל בשפכים וימנע את הגעתם לנחל אלכסנדר, הועברו עד כה רק 7 מיליון שקל.
האכיפה בשטחי A היא בסמכות הרשות הפלסטינית, כך שפתרון אפשרי נגד משחטות פרטיות ועבריינים שפועלים בשטחה, הוא שדרוג המכון לטיהור שפכים, שפועל ביד חנה ונמצא באחריותה של ישראל
כל הצדדים מכירים את הפתרון לזיהום בנחל אלכסנדר, וכל הצדדים מכירים גם את המחויבות של המדינה לבצע את הפרויקט וגם את הדחיפות לטפל בנחל המזוהם, ובכל זאת הכל מתקדם בעצלתיים.
בינתיים נחל אלכסנדר מהווה מטרד ריח לכל אורכו וממשיכים לזרום בו מים מזוהמים. לפי התחזיות האופטימיות ביותר שלב התכנון של הקמת מתקן הטיהור החדש יסתיים ב-2021, כך שהשלמת העבודות צפויה ב-2024, במקרה הטוב.
דם, נוצות וחלקי בהמות
בחודשיים האחרונים נשלח לזמן ישראל כמעט מדי שבוע סרטון חדש, שמתעד זרימה של דם ופסולת היישר מהרשות אל שטחי הקו הירוק.
מיד בתום הפסח תועדו חלקי עופות, רקמות עור, נוצות ונהרות של דם נשטפים הישר אל המתקן לטיהור שפכים ביד חנה. "תודה לכל מי שמאפשר את זה", אמר בסרקזם הבחור שתיעד את ערימות הגועל שעושות דרכן לנחלים ולמי התהום.
שבוע אחר כך, סביב חג עיד אל-פיטר, תיעד מנהל המכון ביד חנה זרם מים אדום מדם מעורבב עם מי ביוב. "אפשר לראות בבירור את השילוב בין שני הזרמים", נשמע מנהל המכון, הומברטו יעקב, ברקע. "עוד מעט יגיעו חלקי העופות".
בתיעוד של השבוע העוקב כבר מופיעים בירור חלקים פנימיים ונוצות, שנערמים ומאיימים לסתום את התעלות והצינורות. "בוקר טוב, יום ראשון, אחרי סוף שבוע ארוך", מכריז המנהל. "רואים מעיים של משחטות, ביוביות ששפכו לתוך הנחל.
"זה הגיע אלינו (אל מט"ש יד חנה) וסתם אותנו. אין אפשרות לטפל בדברים האלו וזה זורם לתוך התעלה לצד כביש 57 לתוך בארותיים, עולש ועד נחל אלכסנדר. זה קורה אחרי החגיגות בצד הפלסטיני – המשחטות (שלהם) עשו ניקיונות והכל (זרם) לנחל. כל שנה זה חוזר על עצמו".
הדיווחים האלה לא נעלמו מעיניה של ראשת מועצת עמק חפר, ד"ר גלית שאול, ובפסח האחרון, בשיא משבר הקורונה, היא פנתה לשר להגנת הסביבה דאז זאב אלקין, ולמתאם הפעולות בשטחים והתריעה על המפגע הסביבתי החמור:
"אנו מוצאים עצמנו ניצבים מול משבר קשה: מכת דם ופגרי עופות הזורמים בנחלי עמק חפר אל הים ומציפים את השטחים מסביב. כל אלו מגיעים הישר מהרשות הפלסטינית שמזרימה לנחלי המועצה האזורית עמק חפר שפכי משחטות, דם, חלקי בהמות ופגרי עופות. אנו נאבקים כל העת באופן סיזיפי כדי לעצור את הזיהום, ולמנוע את גלישתו לים ולכל שטחי החקלאות והמגורים, לחלחל לתוך מאגרי המים וליצור התפרצויות משנה של תופעות קשות".
הפנייה של שאול הצטרפה לעשרות אזהרות קודמות על זיהום הנחל, בין השאר, מצד החברה להגנת הטבע, שפנתה ביוני 2019 לשר להגנת הסביבה לאור "תיעוד מחריד של שפכי משחטה, ככל הנראה מאזור טולכרם: זרמי מים אדומים מדם, מלאי נוצות וחלקי פנים, שחדרו כבר לנחלי ישראל ועושים דרכם לנחל אלכסנדר".
"התרגלנו לריח ולמראה הזוועתי"
אבל נראה כי תושבים לאורכו של נחל אלכסנדר התרגלו למפגע עם השנים, או נואשו מטיפול רלוונטי של הרשויות בתלונותיהם. רועי שטיינוורץ, תושב בארותיים – לשעבר מורה למדעי הסביבה בבית ספר קדם הממוקם בפתח נחל אלכסנדר וכיום מורה בחוות הנוער בית ספר חקלאי – אומר כי מדי יום מקדם את פניו ניחוחו הרע של הנחל. "כשאתה הולך ליד הנחל אתה מרגיש את הריחות היטב. הם הפכו להיות חלק מחיינו, כמו שמתרגלים לריח של רפת או לול.
"התרגלנו גם למראה הזוועתי של הזבל שמגיע מהנחל. וזה עצוב שהתרגלנו, כי מהמקצוע שלי אני יודע עד כמה הזיהום של הנחל משפיע על המדינה כולה: על זיהום הים, על מי התהום ועל האקולוגיה של הסביבה.
"ביחד עם הילדים של בית הספר היינו יוצאים, מנקים ומרוקנים מהנחל ערימות זבל שמילאו בכל פעם מכולה שלמה. אני מצפון הארץ במקור, ורגיל לנחלי הצפון הנקיים. כשהגעתי לפה מהצפון וביקשתי לשכשך רגליים בנחל הזדעזעתי. מבחינתי זה היה שוק לראות נחל במצב כזה".
בתקופת פסח, עיד אל-פיטר והחגים שבאים אחריהם, מרגישים את הזיהום באופן מיוחד. "הקצף המטורף נוצר במפלים מלאכותיים שעיצבו לאורך הנחל בשביל להכניס חמצן למים", מסביר שטיינוורץ. "השפעות הזיהום שם גדולות, ונוצר קצף בגובה עצום, כאילו שמדובר באמבטיית קצף של סבון.
"מדובר בזיהום מסיבי שיחסל את חלקת החיים האחרונה של הנחל ואת כל המגוון הביולוגי, שאחראי על פירוק החומרים האורגנים ועל שיפור מצב הנחל. אין לי ספק שאת ההשפעות הקשות באמת של הזיהום נראה בשנים הבאות".
אין עם מי להילחם
במהלך סיור במכון טיהור השפכים ביד חנה מקבל את פנינו תומר בר-דוד, עובד המט"ש. לדבריו, גם בימים שבהם אין הזרמה של פסולת משחטות מרגישים את ההשפעה של הזיהום. "מריחים כאן ריח ביוב רע מאוד. גם תעשייתי וגם מהמשחטות. האנפות מגיעות לאכול את הבשר. בכל פעם שיש פרסום בתקשורת בישראל, אז המשחטות נעצרות לשבועיים-שלושה, אולי מהחשש שייתפסו, אבל מחדשות את ההזרמה מיד לאחר מכן", הוא אומר.
כשאנחנו עולים על הגבעה הסמוכה לנקודת תצפית הוא אומר: "איפה היו כולם ארבע שנים? אנחנו מתלוננים ומתלוננים. אני כתבתי מיילים, אבל אף אחד לא הגיב. כולה שעה מתל אביב, אבל אנחנו פריפריה שלאף אחד לא אכפת ממנה".
בר-דוד מזכיר כי בעיית הזיהום בנחל אלכסנדר תפחה לכדי כמעט-אסון אקולוגי, ב-2013, כשנחל שכם המשתרע ממזרח, עלה על גדותיו וגל מים ענק מעורב בבוץ משטחי הרשות הפלסטינית פרץ את חומת הביטחון. כתוצאה מכך נשטפו מאות בתים ביישוב הקהילתי בת-חפר הנושק לחומת הביטחון.
"איפה היו כולם ארבע שנים? אנחנו מתלוננים ומתלוננים. אני כתבתי מיילים, אבל אף אחד לא הגיב. כולה שעה מתל אביב, אבל אנחנו פריפריה שלאף אחד לא אכפת ממנה"
"ירד אז גשם מאוד חזק. הפלסטינים זרקו כמויות אדירות של זבל לנחל כדי לסתום את מעבר המים, עד שהמים הגיעו לגובה החומה והפילו אותה לצד השני. ואז, כשנפלה החומר, חלק מהבתים של בת חפר התמלאו בפסולת בוצה ושפכים".
הבעיה היא שבשבע השנים שחלפו מאז הכמעט-אסון אקולוגי לא השתנה הרבה, וממשלת ישראל עדיין ממסמסת את השדרוג של מכון טיהור השפכים, כך שיצליח להתמודד עם כמויות המים הגדולות ועם מסות הפסולת האמורות לעבור דרכו.
הטיפול בשפכים נותר בן ערובה של הסכסוך
ההסכמות המרכזיות בין הצדדים בנושא המים והביוב עוגנו בהסכם ביניים שנחתם בספטמבר 1995 (המכונה אוסלו ב'). הן כללו הכרה בכך שהפתרון הראוי לנושא הוא טיפול קרוב למקור הזיהום והקמת מפעלי טיהור אזוריים משותפים.
בתכנית המקורית היו אמורים לקום מט"שים גם באזור טולכרם וגם באזור שכם, במטרה לטהר את המים שנכנסים משטחי הרשות הפלסטינית אל תוך תחומי הקו הירוק, וכדי שטיב המים המוזרם לישראל יעמד בסטנדרט המקובל בערי המדינה.
ואולם הסכמות לחוד וביצועים לחוד: נושא הטיפול בשפכים נותר על הנייר, מעין "בן ערובה" של הסכסוך. בסופו של יום המט"ש בשכם הוקם, ואילו המט"ש בטולכרם עדיין נמצא בשלבי התכנון שרחוקים מלהסתיים.
כתוצאה מכך, רק 32.8% מהשפכים שמיוצרים בשטחי הרשות הפלסטינית מטופלים במט"שים הישראלים, מול 53.1% מהשפכים שזורמים לנחלים או לבורות ספיגה, לפי נתונים של מרכז המחקר של הכנסת.
"הגיעו גורמי מימון מהעולם, ביניהם יפנים ואמריקאים, והם הסכימו לממן את מתקני טיהור השפכים שישרתו את הרשות הפלסטינית, כחלק מהראייה של הרשות כמדינת עולם שלישי הזקוקה לסיוע", אומר לנו גורם המצוי בפרטים. "אבל ישראל התעקשה שההתנחלויות מסביב יתחברו לאותו מתקן טהור שאמור לשרת את הפלסטינים, אז התורמים מחו"ל התנגדו והחליטו למשוך את כספם".
"גורמי מימון מהעולם, הסכימו לממן את מתקני טיהור השפכים שישרתו את הרשות הפלסטינית. אבל ישראל התעקשה שההתנחלויות יתחברו לאותו מתקן טיהור, אז התורמים מחו"ל התנגדו ומשכו את כספם"
כך הפך הדיון על טיהור השפכים לחלק מהשיח האידאולוגי על הכיבוש: הפלסטינים וחלק מהתורמים סירבו לממן מפעל טיהור שפכים שישרת התנחלויות וינציח את השלטון הצבאי על שטחי יהודה ושומרון.
בסופו של דבר, המתקן בשכם הוקם בשיתוף פעולה ובמימון של הבנק לפיתוח גרמני (שהשקיע קרוב ל-21 מיליון יורו), תוך החרגת ההתנחלויות, שמספרן נמוך ממספר ההתנחלויות הרלוונטיות באזור טולכרם, מההסדר.
מאז, המט"ש בשכם פועל בדרך כלל לשביעות רצון כל הצדדים כבר כמחצית העשור, ומזרים דרכו קרוב ל-13 אלף קוב מים ביום – יותר מפי שניים מהמט"ש המיושן ביד חנה הסמוכה לטולכרם.
אורי גינות, מנהל קשרי ממשל בארגון אקופיס – ידידי כדור הארץ במזרח התיכון, אומר כי הדרישה לאכיפה טובה יותר נגד עברייני סביבה בשטחים בעייתית בתנאים הנוכחיים. "קיימת א-סימטריה מטורפת בין אכיפה סביבתית בתוך ישראל לבין מה שקורה בשטחים, כולל בשטח C שנמצא בשליטה ישראלית מלאה.
"בשטחים המנוהלים על ידי הצבא, החקיקה הישראלית והתקנות מתורגמים לצווי אלוף. אבל החקיקה הסביבתית בדרך כלל אינה מתורגמת לצווים כאלה, ולכן הרבה פעמים משתלם למפעל למקם את עצמו בשטחים ולעבור על החוק, שלמעשה כלל לא קיים. הגדה המערבית היא גן עדן למזהמים".
"הרבה פעמים משתלם למפעל למקם את עצמו בשטחים ולעבור על החוק, שלמעשה כלל לא קיים. הגדה המערבית היא גן עדן למזהמים"
מנכ"ל החברה הכלכלית עמק חפר, אלון היימן, אומר כי לא ראוי לקרוא למתקן ביד חנה מט"ש, ומבהיר כי הזמן פועל לרעת המטרה. "המצב בשטח הולך ומחמיר, וארגונים בינלאומיים כבר די נואשו מלתרום בטולכרם.
"הפתרון הכי טוב לבעיה סביבתית הוא טיפול קרוב למקום היווצרות השפכים. זה יעלה פחות ויצור פחות נזק. פעם האמנו בזה ואף שיתפנו פעולה עם מושלי טולכרם ושכם. היום אנו בונים רק על המט"ש החדש שייבנה ויטפל בבעיה".
היימן תולה את הסיבה לחוסר ההתקדמות בשדרוג המט"ש ביד חנה בריבוי הגורמים המטפלים בו. "יש הרבה אבות חורגים לפרויקט הזה: משרדי האוצר, המשפטים והגנת הסביבה, רשות המים, משרד האנרגיה, המינהל אזרחי ומשרד הביטחון. לכל אחד מהגורמים הללו יש סוג של אחריות, אבל בפועל אף אחד לא אחראי. אנחנו הפרויקטור, אבל אין לנו עם מי להילחם".
עד שיבנה מט"ש חדש, מתי שזה לא יקרה, נסמכים כולם על כרעי התרנגולת של המתקן הישן. "המתקן ביד חנה הוא כמו הסכר שהילד ההולנדי מכניס את האצבע לחור כדי לעצור אותו", אומר עו"ד אריאל אלסנר, ממונה מדע למדיניות בצוות מחקר נחל אלכסנדר.
"במט"ש יד חנה עובדים בתנאים קשים ובגבורה עם ציוד לקוי ובעיות חשמל, ומטפלים בכל השפכים מהצד הפלסטיני שמגיעים עם כל הבא ליד: גרוסת מחצבות, שפכים סניטרים, פסולת משחטות, עקר בעונת מסיק הזיתים, פסולת מוסכים ועוד.
"התוצאה היא שנחל אלכסנדר הופך למפגע תברואתי חמור. אפשר להגיד שנחל אלכסנדר בחלקו התחתון הוא תעלת ביוב. לכן הוא מת מבחינה אקולוגית ומזהם את קו החוף, כולל את הגן הלאומי נחל אלכסנדר-חוף בית ינאי".
רשות המים: עד 2024, בעזרת השם
ברשות המים מאשרים בתגובתם את הפרטים ומעריכים כי תהליך השלמת עבודות השדרוג של המט"ש תימשך כארבע שנים. "מדובר בזיהום משפכים המגיעים לשטח מדינת ישראל משטחי הרשות הפלשתינית. המינהל האזרחי, שהוא הריבון בשטח, פועל רבות למניעת תופעה חמורה זו. אך לצערנו הזרמת השפכים ובהיקפים גדולים נמשכת", נאמר בהודעת דובר רשות המים, אורי שור.
"החברה הכלכלית עמק חפר תגיש לוועדת שיפוט ברשות המים תכנית הנדסית עד סוף השנה. בהנחה שהתכנית תאושר, ניתן להניח, בכפוף לאישור מימון הפרויקט, שהביצוע יתחיל ב-2021 וצפוי להסתיים ב-2024. המט"ש ממומן על ידנו בשוטף, במסגרת הקיזוזים. עד כה שולמו כ-7 מיליון שקל מתוך סך עלות התכנון המוערך בכ-12 מיליון שקל".
ומה באשר למשרד להגנת הסביבה? עוד לפני שגמליאל נכנסה לתפקיד והציעה פתרונות קסם בשמות הטלת קנסות על הרשות הפלסטינית, כיהן במשרד זאב אלקין, במשך ארבע שנים (למרבה האירוניה, היום הוא השר המופקד על המים).
כששאול פנתה לאלקין סמוך לפסח האחרון והזהירה מההשלכות של הזיהומים המתגברים, אלקין אישר כי האחריות על הטיפול בשפכים נמצאת בידיים ישראליות ונמנע מלהטיל את האחריות על הרשות הפלסטינית, כפי שעשתה מחליפתו. הוא הסכים כי דרוש טיפול מערכתי דחוף, אבל הצביע על המקור הממשלתי לבעיה, והוא משרד המשפטים:
"משרדי עמל במשך תקופה ארוכה על החלטת ממשלה שתקבע את האחריות לנושא הסביבתי בשטח C וכן קבעה צוותי פעולה לסגירת פערים במגוון נושאים סביבתיים כמו פסולת, ביוב, הדברה ועוד", כתב אלקין.
"ההחלטה כללה תקצוב של מעל מיליארד שקל כדי לטפל במפגעים סביבתיים, שחלקם במקור מהרשות הפלסטינית. הצעת החלטה זו אושרה וסוכמה מול משרדי הביטחון ומשרד האנרגיה והמים. לצערי הרב, משרד המשפטים מסרב למעלה משנה להעלות החלטה זו לאישור הממשלה, למרות אזהרותינו הבלתי פוסקות שכל עיכוב באישור החלטת הממשלה גורם לנזק סביבתי כבד".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה, כי "הטענה לפיה המשרד מעכב את ההחלטה אינה נכונה. האחריות על הנושא ועל אישור הקמת מפעלים הוא של המשרד להגנת הסביבה. מאז הוקמה הממשלה החדשה ולמיטב ידיעתנו, לא הובאה הצעת החלטה בנושא זה לממשלה. נציין כי לפני הקמתה, בתקופת ממשלה המעבר, הובאה הצעת החלטה שעסקה בנושא טיפול במפגעים סביבתיים חוצי-גבולות לבחינת משרד המשפטים, לצורך בחינה אם ההצעה עומדת במגבלות האיפוק והריסון החלות על הממשלה בתקופת בחירות וממשלת מעבר.
"במסגרת הבחינה דאז נקבע כי אף בתקופת בחירות ובשים לב למגבלות האמורות, אין מניעה להביא לאישור הממשלה את הצעת ההחלטה על מרבית סעיפיה, ובכלל זאת את הסעיפים שנגעו להקמת צוותי הפעולה, גיבוש תכניות עבודה ארוכות-טווח, ואף הבהרת מסגרת התקציב הייעודית לצורך מימושן.
"לצד זאת, נמצא כי אין מקום להביא לאישור הממשלה בכהונתה כממשלת מעבר את אישורו הסופי של התקציב הנדרש, מאחר שתקציב זה צפוי היה להידרש רק בהמשך לעבודת הצוותים ולגיבוש התכניות, ולפיכך לא התקיימה דחיפות לאישורו, וזאת, בשים לב להיקף התקציבי המשמעותי שבו דובר (קרוב למיליארד שקל) ועל מנת שלא לכבול את שיקול-דעתה של הממשלה הבאה בנושא.
"ההחלטה שלא להביא לאישור הממשלה אף את רכיבי ההצעה שנמצא כי אין מניעה משפטית לקדמם התקבלה על-ידי המשרד להגנת הסביבה. ואולם מגבלה זו אינה קיימת עוד מאז כינונה של ממשלה חדשה, כך שהבאת ההחלטה לאישור הממשלה היא כעת לשיקול דעתו של המשרד להגנת הסביבה.
את ד"ר שאול התשובות האלה לא משכנעות. לשאלת זמן ישראל היא שבה והטילה השבוע את האחריות על הגורמים הביצועיים בממשלת ישראל.
"אנו מתריעים שוב ושוב, בפני כל הגורמים הרלוונטיים, כי מתקן טיהור השפכים ביד חנה נמצא על סף קריסה – אולם עד כה לא קיבלנו כל מענה. המתקן, שהוקם לפני כמעט 20 שנים, מיועד לטפל בכ-6,000 קוב ביממה. בפועל הוא מתמודד עם למעלה מ-30,000 קוב ביממה.
"המתקן, שהוקם לפני כמעט 20 שנים, מיועד לטפל בכ-6,000 קוב ביממה. בפועל הוא מתמודד עם למעלה מ-30,000 קוב ביממה"
"אנו ממשיכים בדרישה ממשרדי הביטחון, איכות הסביבה והבריאות ליצור תכנית מקיפה מול המינהל האזרחי והרשות הפלשתינית לעצירת הזיהום. לצד זאת אנו ממשיכים לדרוש לתקצב תכנית חירום דחופה למתקן הטיהור הישן, במקביל לתקצוב המט"ש החדש. האסון הסביבתי הקשה כבר בעיצומו. נדרשת פעולה מידית, על מנת להציל את הנחל, את הים – ואת הפגיעה הקשה באוכלוסייה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו