פרויקט מהמם!
פרויקט מהמם!
ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון נעם סולברג הורה להוציא מאולם הדיונים את חברת הכנסת טלי גוטליב מהליכוד, הנוהגת להתגרות שוב ושוב במהלך דיונים משפטיים, בדיון בעתירות המבקשות לבטל את הבחירה האחרונה של הכנסת במבקר המדינה.
גוטליב קטעה שוב ושוב את הדיון, וסולברג הזהיר אותה שוב ושוב לחדול מכך, לפני שהורה להוציאה מהאולם בעקבות ההפרעה האחרונה שלה.
בשנים האחרונות גוטליב צעקה והפריעה בדיונים רבים בבית המשפט העליון, לצד חברי כנסת נוספים מהקואליציה ופעילי ימין – תופעה שכמעט לא נשמעה לפני כניסת הממשלה הנוכחית לתפקידה.
כלי תקשורת בלבנון מדווחים כי אדם אחד נהרג ואדם נוסף נפצע אנוש בתקיפת כטב"ם ישראלית בדרום לבנון הבוקר.
סוכנות הידיעות הלאומית של לבנון מדווחת כי התקיפה פגעה במכונית סמוך לכפר תבניט, כפר ליד נבטייה שבו פועל הצבא הישראלי בימים האחרונים.
אלפי אזרחים לבנונים שנעקרו מבתיהם החלו לחזור לדרום לבנון בימים האחרונים, והדבר מייצר חיכוך יומיומי מסוכן בינם לבין כוחות הצבא – כך מדווחים ב"הארץ".
לוחמים שנמצאים בשטח אומרים כי הם לא מקבלים הנחיות ברורות כיצד להתמודד עם חזרת האזרחים מאז מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן.
התכתבויות פנימיות של מפקדים בגזרה חושפות תסכול עמוק מהיעדר מדיניות ברורה. מקורות ביטחוניים הביעו חשש כי החיכוך הגובר יגרום בקרוב לפגיעה בחיילים ובאזרחים.

בבג"ץ החל דיון בעתירות הדורשות לבטל את בחירתו מוקדם יותר החודש של מיכאל ראבילו, עורך דינו ויועצו הוותיק של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לתפקיד מבקר המדינה.
בעתירות נטען כי חברי כנסת מהקואליציה שתיעדו בווידאו או צילמו את עצמם מכניסים לקלפי פתק הצבעה עבור ראבילו בסיבוב ההצבעה השני, לפי דיווחים בהוראת מפלגת הליכוד, הפרו את חוק יסוד: מבקר המדינה, הקובע במפורש כי ההצבעה חייבת להיות חשאית.
לפי העתירות, חברי הכנסת שפעלו כך פגעו בחירותם של חברי כנסת אחרים להצביע לפי מצפונם, ובהמשך לכך גם באי־תלותו הפוליטית של ראבילו כמבקר המדינה.
יריבו של ראבילו, שופט בית המשפט העליון בדימוס יוסף אלרון, שהפסיד לו בסיבוב השני ברוב של 61 מול 57, הצטרף לעותרים וכינה את הבחירה "בלתי חוקית".
העותרים טענו גם כי שנות עבודתו הרבות של ראבילו עבור נתניהו, רעייתו שרה ומפלגת הליכוד, פירושן שהוא אינו יכול למלא את תפקיד מבקר המדינה באופן בלתי תלוי.
ראבילו, בתגובתו לבג"ץ, דחה את הטענות כי הוא תלוי פוליטית, וטען כי הדין הישראלי קובע שאדם סביר והוגן יכול למלא תפקיד ציבורי בנאמנות גם אם היו לו קשרים קודמים עם מי שמינו אותו.
היועצת המשפטית לכנסת, שגית אפיק, ביקשה גם היא בתגובתה מבית המשפט לדחות את העתירות, ואמרה כי העותרים לא הציגו ראיה ישירה לכך שחברי כנסת מהליכוד קיבלו הוראה לתעד את הצבעתם. היא טענה עוד כי החוק אינו אוסר על חבר כנסת לתעד מרצונו את הצבעתו שלו.
שני ראשי ממשלה לשעבר, ראשי זרועות הביטחון בעבר, מדענים בכירים מישראל ומארצות הברית ועשרות בכירים לשעבר במערכת הביטחון חתמו על מכתב חריף שנשלח אתמול לראש הממשלה בנימין נתניהו, ובו דרישה לפעולה נחרצת של המדינה נגד הטרור היהודי בגדה כך דווח ב"הארץ".
לפי הדיווח, המכתב נוסח בידי הפרקליט ד"ר שמואל ברקוביץ ונשלח גם לשר הביטחון, לשר לביטחון לאומי, לרמטכ"ל, לראש שב"כ, למפכ"ל המשטרה ולבכירים נוספים.
הפנייה מוגדרת כצעד מקדים לפני אפשרות של עתירה לבג"ץ, אם לא יחול שינוי במדיניות הממשלה.
במכתב נכתב כי מדובר ב"קריאת השכמה והתראה אחרונה", וכי החותמים דורשים מהרשויות לנקוט "בכל האמצעים הדרושים" כדי לחסל את התופעה.
החותמים טוענים כי בשנים האחרונות פועלים בגדה מאות יהודים הפוגעים בפלסטינים, ברועי צאן וברכושם, וכי רבים מהם מתגוררים בחוות ובמאחזים שרובם לא אושרו כחוק, סמוך ליישובים פלסטיניים.
מחברי המכתב דוחים את הכינוי "נוער הגבעות", וטוענים כי הוא מציג באופן מטעה תופעה רחבה ומאורגנת יותר. לדבריהם, בפשיטות משתתפים גם מתנחלים בוגרים, אנשי יחידות הגנה מרחבית וכיתות כוננות מיישובים יהודיים.
החותמים דורשים מנתניהו ומהגורמים הביטחוניים והמשפטיים להרחיק מייד מגבולות הגדה את כל היהודים המעורבים במעשי טרור ולהעמידם לדין פלילי. הם גם תוקפים את טענת נתניהו, שאמר בעבר כי מדובר בכ־70 נערים מ"בתים הרוסים", וכותבים כי לדבריו אין "שום אחיזה במציאות".
על המכתב חתומים בין היתר ראשי הממשלה לשעבר אהוד ברק ואהוד אולמרט, הרמטכ"לים לשעבר משה יעלון ודן חלוץ, ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, ראשי שב"כ לשעבר כרמי גילון ויעקב פרי, ראש המל"ל לשעבר עוזי ארד, שופט בית המשפט העליון לשעבר יורם דנציגר, אלופים לשעבר, פרקליט המדינה לשעבר משה לדור, רבנים, אנשי אקדמיה ושישה זוכי פרס ישראל, בהם הסופר דויד גרוסמן.

יש אנשים שהחברה הישראלית מתקשה להתמודד עם ביקורתם. ביקורת חריפה קל לסווג כבורות או כעדות לחוסר הבנה של המציאות המזרח-תיכונית.
קריאות לחרם קל לראות ביטוי לאנטישמיות או לעוינות פוליטית; כאשר המבקר הוא אנטישמי, אין צורך להתמודד עם טענותיו; כאשר הוא אינטלקטואל אירופי, אפשר לראות בדבריו ביטוי לנאיביות המנותקת מן המציאות.
ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.
בפברואר 2026, חשף ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו את דוקטרינת מדיניות החוץ השאפתנית ביותר שלו עד כה.
כשעמד בפני הקבינט שלו לקראת ביקורו של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל, הכריז נתניהו על "משושה ברית" – רשת מדינות נרחבת המאוחדת, לדבריו, נגד "ציר הקיצוניות".
ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.
במשך שנים רבות התגאתה ישראל בהישגיה בתחומי המדע. קינותיהם של מדענים, אנשי חינוך, כלכלה ואף תרבות על הרמה היורדת והולכת של תלמידי ישראל בכל תחומי הידע, היו רק תגובות מהסוג "כל דור חושב כך" ואף גרוע ותמציתי יותר: "אתם חמוצים".
ישראל המשיכה להעמיד פנים שתלמידיה ניצבים בפסגת ההישגים הבינלאומיים, בניגוד מוחלט לעובדות, ול"ראיה" הובאו עובדות מפוברקות על אחוזי זכייה בפרסי נובל ביחס לגודל האוכלוסייה. זאת כאשר האמת היא שבישראל הייתה רק מדענית אחת שגדלה והתחנכה כאן, ושתגליתה, זו שהביאה לה את פרס נובל, נעשתה בעת עבודתה בישראל: עדה יונת.
ד"ר חנה דויד היא יועצת לילדים מחוננים ולבני משפחותיהם. למדה לתואר ראשון במתמטיקה-פיזיקה ובספרות עברית באוניברסיטה העברית, ולתואר שני ב-Jewish Theological Seminary בניו יורק. הדוקטורט שלה הוא בפסיכולוגיה חינוכית – עם התמחות במחוננות (מקצועות משנה: הוראת המתמטיקה וחינוך), מאוניברסיטת מינכן. סיפוריה הראשונים נדפסו ב"מעריב לנוער" (מגיל 15) ועד כה פרסמה 20 ספרים ולמעלה מ-300 מאמרים.
אכן, עמי, מן הראוי להזכיר את מה שהזכרת, בנוסף לנקודות חשובות נוספות, אך בלתי אפשרי לעשות זאת במסגרת של 1000 מלים. מאחר שמספר המלים של כל תגובה, כולל זו שלי, לא נכלל ב-1000 המלים שמסגרת הפוסט מאפשרת לי, הנה תגובתי.
התמקדת בפוסט זה בתלמידי ישראל ולא באלו הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה. ציינתי, כפי שציינתי כבר בפוסט הקודם שלי ("עד כמה רע מצבנו בתחום החינוך"), מעט מהבעיות והעיוותים שנעשים החל מראשית שנות הלימודים של כל ילד וילדה במדינת ישראל בבית הספר היסודי ועד הגיל בו מסיימים הנערים והנערות את לימודיהם בתיכון. הנקודות שהעליתי רחוקות מלמצות את הנושא. לדוגמה: לא הזכרתי את הקניית המושגים המתמטיים בגן הילדים הישראלי, נושא שעליו כתבתי כבר לפני 26 שנה, ואף הרציתי אודותיו בכנס בינלאומי. באותה עבודה הדגשתי את העובדה, שמרבית חומרי הלמידה בעייתיים, והגננות שמופקדות על הקניית מושגים אלו היו בדרך כלל נשים שאהבת המתמטיקה, כמו גם ידע והבנה מתמטית, לא היו נפוצים אצלן. לא התעכבתי על העובדה, שבניגוד לכל המדינות המפותחות בעולם, כמו גם במרבית המדינות הלא-מפותחות, לא חל חינוך חובה חינם מגיל 3 ועד 18 – אבל בישראל העובדה שקיים חוק זה לא "עוזרת", בלשון המעטה, לעלייה ברמת החינוך. מבלי להיכנס להבדל שבין קורלציה לסיבתיות, העובדה היא, שכאשר חוק חינוך חובה חל רק על בני 5-14, היתה רמת החינוך בישראל גבוהה בהרבה מאשר כיום.
לפיכך הערתך – על אף נכונותה – יכולה להיות פתח לדיון חדש, אבל אין היא דוגמה לתזה המנומקת שהצגתי. אסתפק כאן בדוגמה אחת קטנה: בשנת 2007 אמר לי אחד הדיקאנים של אוניברסיטת מחקר חשובה: "אם אני מאתר סטודנט שיודע לכתוב, אני מטפח אותו". כך, בזו הלשון. הא לא דיבר על ידע, על יכולות גבוהות, על התעניינות בתחום מסוים. רק על "ידיעת כְְּתוב". האם מצב זה השתנה? אם כן – לאיזה כיוון לדעתך?
מן הראוי להזכיר שכבר ב-2015 עקפה איראן את ישרטל בכמות הפרסומים המדעיים. אולי עדיין לא באיכות אבל עם הכמות בסופו של דבר מגיעה גם איכות. באיראן מסיימים 270,000 סטודנטים וסטודנטיות מוסמכים כמהנדסים בכל שנה, לעומת 7,000 בישראל. זה בלי לספור את אלפי האיראנים שנשלחים ע"י המשטר ללימודים במוסדות מובילים בחו"ך וכל קיומם על כספי הציבור האיראני.
אין לו, לבית המשפט המורתע, לא ארנק ולא חרב. בית המשפט תלוי, לכן, באמון הציבור. גם הנוכל יודע את זה, ועושה, לכן, ככל יכולתו, בכדי לערער אמון זה, ובכך ליטול את הכלי היחיד שנותר בידי השופט על מנת להפעיל את סמכותו וכוחו.
אפילו הפרופסור פרידמן, חמורו של משיח, גילה באיחור רב מה עושים בכתביו: איך מנצלים אותם בכדי לגנוב, למעול, ולהימלט מאימת הדין.
מאוחר מדי, פרופסור. מאוחר מדי!
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו