ההחלטה שקיבל שלשום (שלישי) פקיד היערות הראשי, ד"ר ארז ברקאי, היא מהסוג המהדהד: לא בכל יום זוכים תושבים מהשורה ופעילי סביבה לניצחון מוחץ על גופים רבי עוצמה כמו עיריית תל אביב וחברת נתיבי איילון.

יותר מ-7,000 תושבים חתמו על עצומה המתנגדת לכריתת 385 עצים לטובת סלילת נתיב אופניים בדרך נמיר, במקטע שבין הרחובות חיים לבנון לקק"ל, בכניסה הצפונית לתל אביב. "לאחר שבדקתי את בקשת הכריתה, ההשגה וכלל המסמכים", כתב פקיד היערות ברקאי בהכרעתו, "ולאחר קיום דיון עם הצדדים, אני מקבל את ההשגה ומורה על שימור העצים".

בפועל, כ-240 מבין העצים בכל זאת ייכרתו – מדובר בעצי שיטה כחלחלה, מין פולש שגם בין אנשי סביבה יש קונצנזוס רחב שמוטב להיפטר מהם. המחלוקת, אם כך, התמקדה ב-140 עצים בוגרים ממגוון מינים, אותם הגדיר ברקאי כ"בעלי ערכיות גבוהה או גבוהה מאוד – עצים שתרומתם הנופית, הסביבתית והאקולוגית רבה מאוד, ומשמשים כחיץ ממשי של רעש וזיהום אוויר בין ציר התנועה הסואן לבתי המגורים".

תושבי צפון תל אביב במחאה על הכוונה לכרות עצים בדרך נמיר לטובת שביל אופניים (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של מאיה יעקובס)

שביל האופניים המתוכנן בדרך נמיר הוא חלק מפרויקט אופנידן, אותו מבצעת נתיבי איילון, שמטרתו לחבר את ערי הלווין של גוש דן – במקרה הזה הרצליה – ברשת של נתיבי אופניים למרכז המטרופולין. תשתית רכיבה נוחה תאפשר לרבים מבין אלה שנכנסים מדי יום לתל אביב ברכב פרטי להמיר את המכונית באופניים או אופניים חשמליים.

מדובר בפרויקט סביבתי חשוב, מה שמוסיף מורכבות למאבק על שימור העצים, שכן לפנינו התנגשות חזיתית בין שני ערכים ירוקים. המקבילה בתחום האנרגיה הם המאבקים של מגיני הציפורים נגד טורבינות רוח. מישהו כבר כינה את סוגת המאבקים הזו "ירי בתוך הנגמ"ש הירוק".

על התוכנית לכרות מאות עצים בדרך נמיר נודע לתושבים כמעט במקרה. גליה רופין, פעילה שמעורבת במאבקים רבים לשימור עצים, גילתה את האישור באתר של עיריית תל אביב. "כמו שאנשים גולשים באתרי אקטואליה, אני נכנסת לבדוק מה חדש ברישיונות הכריתה", היא מחייכת.

בתוך זמן קצר ותוך שיתוף פעולה עם קבוצת "הורים למען אקלים" התגבש מטה מאבק שכלל הפגנות, עצומה וניסוח התנגדות שהוגשה לפקיד היערות.

"אני בעצמי רוכבת על אופניים ולכן אני כמובן מאוד בעד שביל", אומרת רופין, "אבל אין שום סיבה לכרות את העצים בשבילו. זה חוזר על עצמו פעם אחר פעם, גם עם הרכבת הקלה.

"אני בעצמי רוכבת על אופניים ולכן אני כמובן מאוד בעד שביל. אבל אין שום סיבה לכרות את העצים בשבילו. זה חוזר על עצמו פעם אחר פעם, גם עם הרכבת הקלה"

"בשדרות ירושלים, ברחוב ארלוזורוב, בכל מקום מתכננים לכרות כמעט את כל העצים ורק אחרי מאבק גדול של התושבים מתברר שאפשר לעשות את אותה רכבת ואת אותו שביל אופניים אבל עם הרבה פחות כריתות.

אחד העצים שיועד לכריתה בדרך רופין בתל אביב לטובת שביל אופניים (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של מאיה יעקובס)

"בנמיר יש מדשאה רחבה, מתכננים שם מדרכה רחבה, וכמובן שיש שם גם 6 נתיבים מהירים. בתוך כל השטח הזה אפשר לתכנן שביל אופניים שלא יבוא על חשבון העצים".

זה מה שחשב גם פקיד היערות ברקאי, שמתח בנימוקי ההחלטה שלו ביקורת לא מרומזת על עיריית תל אביב. הוא ציין שמעברה השני של דרך נמיר כבר יש שביל אופניים, שבאמצע הכביש מוקצה שטח מיותר למפרדה עם עצי דקל חסרי תועלת, ושאין שום הצדקה לכרות עצים לטובת מדרכה עתידית שאולי תהיה במקום במסגרת תכנון להפוך את נמיר לדרך עירונית.

מכל הסיבות האלה, הוא אסר על העירייה לכרות אפילו עץ אחד – למעט, כאמור, אלה שמוגדרים כמינים פולשים.

בצד השני, באופן טבעי, לא אהבו את ההחלטה, וזה בלשון המעטה. כך גם גורמי מקצוע בתחום התכנון והתחבורה שעקבו אחרי המהלך. גורם בתחום התחבורה אפילו הגדיר את ההכרעה של ברקאי כ"החלטה מסוכנת".

בצד השני, באופן טבעי, לא אהבו את ההחלטה, וזה בלשון המעטה. כך גם גורמי מקצוע בתחום התכנון והתחבורה שעקבו אחרי המהלך. גורם בתחום התחבורה אפילו הגדיר את ההכרעה של ברקאי כ"החלטה מסוכנת"

"עשו שם עבודת תכנון של שלוש שנים, עם ליווי של אגרונום, עם כל האישורים מפקיד היערות העירוני של תל אביב. בתחילת הדרך היו על התוואי 1,509 עצים, עשו עבודה בפינצטה כדי לכרות רק 380, ועוד מתכוונים לנטוע במקומם 500 עצים לצד שביל האופניים, כך שבשורה התחתונה יהיו הרבה יותר עצים מאשר עכשיו.

"פקיד היערות צריך להתמקד בהגנה על עצים, לא להגיד לעירייה שתעשה שביל אופניים באמצע הכביש או בצד השני. הוא יכול ככה לעצור כל פרויקט שמגיע אליו, זה הופך לדיקטטורה של עצים".

אחד העצים שיועד לכריתה בדרך רופין בתל אביב לטובת שביל אופניים (צילום: אסתר קטוביץ'‎)

מנגד, אפשר לטעון שזה בדיוק תפקידו של פקיד היערות: לאשר כריתת עצים רק במקרים שבהם הוא משתכנע שהיא חיונית ואין חלופה אחרת. אם כבר יש שביל בצד השני, ואם יש מדשאה ומדרכה שאפשר לסמן את השביל על חשבונן, אזי לפקיד היערות יש את הפררוגטיבה לקבוע שהכריתה לא חיונית ולא לאשר אותה.

מעבר לגורלם של העצים בדרך נמיר, ניצחון במאבק כזה נותן רוח גבית וזריקת אנרגיה למאבקים קהילתיים ואזרחיים בנושאי עצים בפרט וסביבה בכלל.

מעבר לגורלם של העצים בדרך נמיר, ניצחון במאבק כזה נותן רוח גבית וזריקת אנרגיה למאבקים קהילתיים ואזרחיים בנושאי עצים בפרט וסביבה בכלל

יחד עם זה, ניתן להעריך שזה לא סוף פסוק. מותר לשער שבנתיבי איילון יחזרו לשולחן השרטוטים, יעשו קווץ' מפה ומשם כדי להציל עוד כמה עצים, ויחזרו אל פקיד היערות עם תכנית משופרת.

"יש להציג בפני הח"מ תכנון אחר אשר מתחשב בעצים", סיכם ד"ר ברקאי את הכרעתו, "ומצמצם באופן מהותי את כמות הכריתות הנדרשת לסלילת ציר האופניים".