על עובדה אחת אין עוררין: טורקיה עקבית בקו החדש שלה של חידוש וחימום מהיר של יחסיה עם ישראל. ובירושלים מבינים היטב מה הסיבות העיקריות לשינוי ביחס של אנקרה.
"טורקיה צריכה אותנו בהקשרים האמריקאיים", העיר בכיר ישראלי לקרא ביקורו של שר הביטחון בני גנץ בטורקיה אתמול (חמישי). וכדי להשלים את מפת האינטרסים המיידים של טורקיה, יש לצרף לאמירה הזו את החזון הטרי – בן פחות משנה – של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, להפוך את טורקיה לצומת הגז החדש לאירופה. וזו פחות או יותר התמונה כולה.
ארדואן קרא היטב את מצבה המתדרדר של אירופה; את הבהלה שהיא מגלה בעידן המחסור בגז, את התחרות בתוך האיחוד לגז כמעט בכל מחיר, ואת המחאות החברתיות בעקבות גל ההתייקרויות. מבחינתו של ארדואן, ישראל היא התשובה. מבחינתו, זו הזדמנות לפתוח דלתות שנטרקו בפניו בעבר באיחוד האירופי ובארצות הברית.
ארדואן קרא היטב את מצבה המתדרדר של אירופה; את הבהלה שהיא מגלה בעידן המחסור בגז, את התחרות בתוך האיחוד, ואת המחאות החברתיות בעקבות גל ההתייקרויות. מבחינתו של ארדואן, ישראל היא התשובה
גז ישראלי שיעבור בטורקיה ומשם לאירופה הוא מנוף לחץ ותלות אירופאית בטורקיה לעשורים קדימה. מהלך שיניב פירות יותר מכל צעד מלחמתי, הצהרתי או מדיני אחר. שינוי כזה יכול לייצב את טורקיה כלכלית ולמצב אותה מדינית. ישראל, בהקשר הזה, היא חלק מהפתרון ולא לב הבעיה.
בהקשר האמריקאי, ארדואן מנסה להקטין עד כמה שאפשר את נזקי רכישת מערכות הנ"מ הרוסיות s400. ספק אם היום היה מקבל את אותה החלטה, לנוכח מה שהוא רואה באוקראינה.
את העונש המיידי מארצות הברית – ביטול מכירת מטוסי החמקן F-35 וסילוק הטייסים שכבר היו בשלבי הכשרה אחרונים – הוא עוד יכול היה לספוג. אבל עכשיו כשארצות הברית עוצרת לו עסקת ענק לרכישת F-16 ובמקביל לא מאפשרת לו פרויקט השבחה למערך המטוסים הישן, הוא עם הגב אל הקיר.
ההודעה של יוון על רכישת טייסת חמקנים מארצות הברית לא מוסיפה לשקט של ארדואן, והנשיא הטורקי למעשה מוצא את עצמו בעיצומו של מרוץ חימוש כשהוא בעמדת נחיתות משמעותית – למרות שהוא חבר חשוב מאוד בנאט"ו.
כשבישראל מדברים על האינטרס הטורקי, הכוונה ברורה. בדיוק כמו השתדלנות שעשה ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו בבית הלבן עבור נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי בעניין עסקאות הנשק, כך טורקיה מבקשת עכשיו את שירותי הלובי של ירושלים. זה לא נאמר במפורש אף פעם, זה מדובר רק בשיחות הסגורות.
בדיוק כמו השתדלנות שעשה ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו בבית הלבן עבור נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי בעניין עסקאות הנשק, כך טורקיה מבקשת עכשיו את שירותי הלובי של ירושלים
במהלך ביקורו של גנץ תקפה ישראל, שוב, באזור דמשק. זו תקיפה שלישית בתוך חמישה ימים. במערכת הביטחון מזהים בעת האחרונה נתיבי הברחת אמל"ח חדשים שהאיראנים מנסים לבנות לתוך סוריה, ומנסים לגדוע אותם באיבם. בתקיפות בשבוע האחרון עצרה ישראל חלק מהמשלוחים, כבר אחרי ההגעה למחסני השילוח בסוריה.
העניין הסורי לא עלה במפורש באף אחת מההצהרות של טורקיה וישראל, ולא בכדי. גם אנקרה וגם ירושלים מבינות שלכל אחת מהן יש אינטרסים בסוריה, וכל הצהרה בעניין יכולה לפגוע בחופש הפעולה הצבאי של כל אחת מהמדינות.
כל עוד האינטרסים הללו לא מצטלבים, עדיף לשמר את המצב הקיים. מה גם שארדואן לא ממש מצטער על שחיקת היכולות של המיליציות השיעיות במדינה והפגיעה המתמשכת באינטרסים האיראניים. על אדמת סוריה, כל ממזר מלך.
ארדואן, מודים בירושלים, בבסיסו אינו אוהד את ישראל, בלשון המעטה. רבים נוטים לשכוח את שיוכו הארגוני לאחים המוסלמים, ומכאן הזיקה הישירה לחמאס. זו הסיבה שעד היום טורקיה לא ממש הצרה את צעדי הארגון הפלסטיני במדינתה.
השם שעולה שוב ושוב הוא סלאח ערורי, המקביל לאלוף פיקוד המרכז בחמאס ומי שאחראי על הפעילות הצבאית של הארגון בגדה המערבית. ערורי מקפיד בשנה האחרונה להעביר את רוב הזמן בלבנון. האם זה כתוצאה מרמז טורקי מפורש שהועבר לו? לא ברור. בישראל מעדיפים להסתפק בתשובה לקונית: "יש הבנה בצד הטורקי לדרישות הישראליות בעניין הזה".
ערורי מקפיד בשנה האחרונה להעביר את רוב הזמן בלבנון. האם זה כתוצאה מרמז טורקי מפורש שהועבר לו? לא ברור. בישראל מעדיפים להסתפק בתשובה לקונית: "יש הבנה בצד הטורקי לדרישות הישראליות בעניין זה"
ועכשיו נשאלת השאלה עד כמה בישראל יהיו זהירים עם החיבוק הטורקי. גורמים מדיניים ניסו לקראת הביקור של שר הביטחון לצנן את ההתלהבות, כל שכן במישור הביטחוני בין המדינות.
אמנם טורקיה פרעה את השטרות במהלך הניסיונות האחרונים של איראן לפגוע בתיירים ישראלים במדינה, אבל עדיין בישראל זוכרים היטב את תחילת העשור הקודם, שהחל במשט המרמרה והמשיך עד כמעט ניתוק היחסים. טורקיה, או ארדואן ליתר דיוק, בלתי צפויה בהקשרים הללו.
"בטנגו הזה אנחנו הולכים תמיד צעד אחרי המהלך המדיני בין המדינות", אומר בכיר במערכת הביטחון, "אבל השחקנים במזרח התיכון התבגרו. כולם מדברים עם כולם".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
משל 10 מכות מצרים. פרעה/מצרים=רצון לקבל, אגואיזם; בני ישראל=רצון להשפיע, לתת, אלטרואיזם. תהליך קבלת ההחלטה של הליכה בדרך ה', השפעה (מלשון שפע רוחני) לזולת/לסביבה, דאגה לכלל כדה"א – התהליך הזה הפכפך ועד להגעה ליציבות רוחנית מתרחשות חרטות וספקות. (ככה זה, זה טבע האדם: האגואיזם מתעתע ומפתה בערמומיות – כמו הנחש בגן עדן). גם כשמחליטים לזנוח את האגואיזם (יציאת מצרים) וללכת לכיוון השפעה לזולת, עדיין נדרש תהליך עד להתנקות מהרצון האגואיסטי – זה 40 שנות המדבר. זאת הזווית של הקבלה על העניינים, להבנתי הדלה כמובן