"האם ישראל תהפוך למדינת הלכה?"
"האם תפעלו להחלת משפט ההלכה בחקיקה בכנסת?"

שאלות אלה הופנו בתקשורת לנציגי המפלגות הדתיות והחרדיות עם היוודע תוצאות הבחירות. הנשאלים התחמקו בדרך כלל ולא השיבו. העדיפו להתחמק ולהתבטא במעורפל על "דמותה היהודית של המדינה".

שאלות אלה הופנו בתקשורת לנציגי המפלגות הדתיות והחרדיות עם היוודע תוצאות הבחירות. הנשאלים התחמקו בד"כ מתשובה. העדיפו להתחמק ולהתבטא במעורפל על "דמותה היהודית של המדינה"

בין הקבוצות והמגזרים המרכיבים את החברה הישראלית ישנן שתי קבוצות בעלות סף רגישות גבוה. קבוצה א' היא קבוצת הפוחדים ממדינת הלכה. קבוצה ב' היא קבוצת המייחלים למדינת הלכה. לשתי הקבוצות יש מכנה משותף מובהק: חוסר ידע והעדר עניין לדעת מה עמדת ההלכה בנושא.

ומהי באמת עמדת ההלכה באשר לחוקי המדינה? האם ההלכה רואה במערכת המשפט שלה, דהיינו מערכת הסנהדראות ובתי הדין, אלטרנטיבה לשיטת המשפט הנוהג?

התשובה: בתחום הפלילי ובתחום מיסים, קנסות ורוב ענייני ממונות שבין האזרח למדינה אין ההלכה מעמידה אלטרנטיבה למשפט המדינה.

בתחום האזרחי של דיני ממונות שבין אדם לחברו רואה ההלכה בבית הדין הדן על-פי כללי ההלכה, חלופה לבית המשפט. עם זאת אין שתי המערכות עומדות על מסלול התנגשות ביניהן וקיומן המקביל לגיטימי הן מצד המדינה, מלכתחילה, הן מצד ההלכה, בדיעבד.

משמעות הדבר שהן מבחינה הלכתית והן מבחינת הפרקטיקה הפוליטית המושגים "מדינת הלכה" או "תיאוקרטיה יהודית" הם מושגים ריקים ואין להם כל גיבוי במקורות ההלכה עצמה. אין ההלכה מציעה אלטרנטיבה חוקתית ושלטונית, ובוודאי אין היא עושה זאת במציאות החברתית בזמננו.

ישנן שתי קבוצות בעלות סף רגישות גבוה. האחת: קבוצת הפוחדים ממדינת הלכה. השניה: המייחלים לה. לשתי הקבוצות מכנה משותף מובהק: חוסר ידע והעדר עניין לדעת מה עמדת ההלכה בנושא

מערכת המשפט ההלכתית מחילה את סמכותה רק על מי שמקבל על עצמו את סמכות ההלכה. במציאות שבה רוב החברה היהודית בישראל ובעולם אינו מקבל על עצמו את כללי ההלכה, אין ההלכה מעוניינת בהחלת המערכת השיפוטית על הציבור ועל היחידים שאינם מכירים בסמכותה.

אפילו אם "שומרי מצוות" יהוו רוב מוחלט, עדיין לא יחולו סמכויות ההלכה על המיעוט ואפילו לא על פרטים בודדים המוגדרים כאפיקורסים, כופרים או מינים.

ארבעים שנה קודם חורבן בית שני ביטלו חכמים את ביצוע דיני הנפשות והמלקות, שיתקו את פעילות הסנהדראות, והסתלקו מן הדין הפלילי על-פי ההלכה. האם קיים בסיס כלשהו, במציאות החברתית-תרבותית-פוליטית בישראל של היום, לקיים דיון רציני בשאלת חידושם?

המשפט הפלילי ואכיפתו מהווים את יסוד קיומה של המערכת הריבונית הפועלת למען שלום האזרחים ותקנת החברה, ומבטאים את הוצאתה מהכוח אל הפועל של ריבונות המדינה כלפי אזרחיה. ההלכה מכירה בסמכותה של מערכת המשפט ומחייבת את שמירת החוק.

בתחום האזרחי של דיני הממונות שבין אדם לחברו אכן מציעה ההלכה אלטרנטיבה למשפט הנוהג. במקרה ששני הצדדים מסכימים להתדיין בפני בית הדין, אסור להם לפנות אל בית המשפט האזרחי. אולם אלטרנטיבה זו איננה עומדת בסתירה לעמדת המדינה ולריבונות מערכת המשפט שלה, שכן בתחום האזרחי מעודדת המדינה פנייה לאינסטנציות חלופיות כגון בוררות.

על החקיקה בנושאי דת ומדינה בישראל, בעיקר בנישואין וגירושין, שכנסת ישראל עם רוב חילוני מובהק אימצה מהאימפריה העות'מאנית והממשלה הבריטית, יש לדון בנפרד.

המשפט הפלילי ואכיפתו מהווים את יסוד המערכת הריבונית הפועלת למען שלום האזרחים ותקנת החברה. ההלכה מכירה בסמכותה של מערכת המשפט

המושג "מדינת הלכה" הוא מושג ריק מתוכן, ואין לו כל גיבוי במקורות ההלכה עצמה. כלומר אין הוא מושג הלכתי כלל ועיקר והשימוש הרווח בו נובע לא מן המקורות היהודיים אלא מן המאבק בן מאות השנים להפרדת המדינה מהכנסייה באירופה.

גורמים, שהמתיחות בין דתיים לבין חילונים משרתת את האינטרסים שלהם, מהלכים אימים על חלקים בציבור מפני "מדינת הלכה" ההולכת ומתרגשת עלינו. גורמים אחרים יעודדו שאיפות חסרו בסיס ל"מדינת הלכה".

פער זה בין השיח ההלכתי כפי שהוצג במאמר זה, לבין התודעה הרווחת בציבור, קשה מאוד לגישור, אך מי שחפצים בחיזוקה של הלכידות החברתית בין המגזרים השונים בישראל, צריכים להתמודד עם האתגר שמעמידה בפניהם עמדת ההלכה עצמה. עליהם לאמץ את העמדה הגורסת שאין התנגשות או סתירה בין משפט ההלכה למשפט המדינה, לחזור להשמיעה, להנכיחה ולהטמיעה בשיח הציבורי בישראל.

לשם בחינת המקורות ההלכתיים הרבים התומכים בטיעונים הכלולים במאמר זה ראו: נפתלי רוטנברג, "משפט התורה ומשפט המדינה: השלמה או מסלול התנגשות?" בתוך: ספר מיכאל – בין הזמן הזה לימים ההם, אבי שגיא, עורך, הוצאת כתר, ירושלים, תשס"ז, 2007.

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.