מצאתי עצמי השבוע בבית כנסת בשבת, לראשונה מזה זמן רב. הייתי חייב להיות שם בשל בר-המצווה של אחייני יואל. אני אוהב את הילד אהבה גדולה, אך עדיין לא קל לי הדבר, שכן אינני מאמין באופן כללי וגם נרתע ספציפית מהעיוות הנוראי שעוותה כאן היהדות.
מצאתי עצמי השבוע בבית כנסת בשבת, לראשונה מזה זמן בשל בר-המצווה של אחייני יואל. אני אוהב את הילד אהבה גדולה, אך עדיין לא קל לי הדבר, שכן אדם מאמין וגם נרתע מהעיוות שעוותה כאן היהדות
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
למרבה המזל היה זה טקס רפורמי. לאורך השנים שמעתי, כמובן, איך הם עושים דברים אחרת. אבל הדתיים כל כך המאיסו עלי את הדת שלא הייתה לי אפילו סבלנות לבדוק את העניין. ובכן, גיליתי דבר מרהיב ב"בית סמואלי" ברעננה, ולא רק בגלל שיואל היה חתן השמחה.
טוב, אולי קצת בגללו. יואל הוא ילד נבון וטוב לב. הוא דובר אנגלית וצרפתית מושלמת בנוסף לעברית. הוא משחק בייסבול וטניס ולאחד מסרטוני היוטיוב שלו יש כמיליון צפיות. כאשר באמת יהיה לגבר, הוא יהיה איש מצוין.
אבל בינתיים, היום, הוא השיג דבר-מה אחר, לא קשור לעצמו, כיאה לתחילת החיים הבוגרים לכאורה: עבור כמה עשרות אנשים שהוזמנו, טקס בר-המצווה שלו, למרות שכלל תפילות (מקוצרות), הפטרה ושאר ענייני דת מוכרים, הציע חזון די נדיר של יהדות חיובית ומחבקת.
בראש ובראשונה נמנע הטקס מהפרובינציאליות שכל כך מביישת את היהדות בת זמננו, וכנראה לאורך השנים. זה מתמצה בארבע מילים קטנות שעושות הבדל עצום: הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועל כל תושבי תבל. כך חוצים את הקו העדין בין שבט מסתגר לתנועה הומניסטית.
שנית, הוא כלל תכנים מרוממי לב מהתרבות המודרנית העמוקה והמרהיבה שנבנתה כאן עד לפני כמה שנים, כאשר עוד עשו שירים אמיתיים.
הטקס נמנע מהפרובינציאליות שכה מביישת את היהדות בת זמננו, וכנראה לאורך השנים. זה מתמצה בארבע מילים קטנות שעושות הבדל עצום: הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועל כל תושבי תבל
"אני ואתה" הנאיבי והאידיאליסטי של אריק איינשטיין (אמרו את זה קודם לפני, זה לא משנה / אני ואתה נשנה את העולם); "יוצא אל האור" המהפנט של אהוד בנאי (מלאכי ציפורים מעליך מלווים את צעדיך); "לו יהי" המנחם של נעמי שמר (עוד יש מפרש לבן באופק מול ענן שחור קודר); ואולי מעל הכל "הללויה" של לאונרד כהן, מנגינה כל כך יפהפיה שגם אדם רציונלי תוהה האם אין מדובר באצבע אלוהים. בהובלתו וזמרתו של הרב דניאל מאיר, כל זה היה נשגב.
שלישית, בנות ונשים לא הודרו. בניגוד לטקסים אורתודוקסיים בכותל, שם אמהות חילוניות מוצאות עצמן מציצות על בהונות מעבר מחיצה. כאן כולם שווים ושוות, כאילו נעלמו מיזוגנים מן העולם. אחותו של יואל שירה פתחה את ארון הקודש. אמו חנה החזיקה בתורה, ובתי מאיה ביצעה את טקס הגלילה. ואז הגיע תורה של אשתי איריס, שהתבקשה להקריא תפילה לשלום המדינה.
אוהו, כמה שהמדינה זקוקה לתפילה.
לא בטוח שאלוהים מתערב בשטויות שלנו כאן. אבל תפילה זו לא יכולה להזיק בשבוע אחרי שהוא ממש נרדם בשמירה ויהודים מבולבלים, ערבים מפוצלים ומרב מיכאלי יהירה אחת החזירו לשלטון את הפנאטים הדתיים והלאומנים המרושעים שמהווים סכנה קשה לעתידה של ישראל.
אנחנו עומדים בפני זמנים אפלים ביותר. השלטון יעוות ויבייש את היהדות ויסכן חיי רבים. אנשים טובים יתייאשו, ויש שידברו על עזיבת המדינה.
ליואל, שירה, ומאיה (גם לבתי הקטנה נועה הלומדת בניו יורק) מגיע משהו טוב מזה. עדיף לזכור שיש גם צד אחר במדינה האהובה. צד הגון, הוגן, והומני. יש לשמור עליו מכל משמר, כפקדון יקר מפז. עד יעבור זעם בארץ הזאת. עד שתפקח את עיניה.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוHow interesting! The new progressive Judaism is wonderful because they are warm, open and accepting. Apparently, however, this acceptance extends only to those who wish to revolt against traditional Judaism, whose adherents are: מרושעים ופנאטים שמאיים על כולנו
אחלה פוסט, כמו תמיד. ישראל זה ישר-אל: תכונת היושר, הקו האמצעי – למדרגה הגבוהה – אלוהות. ענייני המצוות ושאר המנהגים – תוספת, לא עיקר. בעל הסולם, להבנתי, מדגיש שהיהדות היא הרצון הטהור לשיוויון מלא, לאהבת הזולת וקירוב לבבות – ללא כל משמעות למה שדרעי, רודף הבצע, מדגיש כחשוב. ההבדלה מאומות העולם/גויים, זה מטאפורי, שימת דגש על סוגי רצון: ישראל, יהודים – משל לרצון טהור למען הזולת, לקבל ע"מ להשפיע; אומות העולם, גויים – רצון אגואיסטי, לקבל ע"מ לקבל. זה רוחני, סיפרותי, לא קשור בענייני גוף ובני אדם. לא לשכוח, ספר התורה הוא ספר, ספרות, עם מוטיבים ספרותיים (שביבי, קרעי וגפני ישאירו לעצמם את הפירושים שלהם)
וכל היופי הפואטי המכיל והתפעמות הנפש, לא הכחידו בך את הצורך לירוק דברי הכפשה ושנאה כלפי מי שאינם אוחזים בשיטה הרפורמית?… אתמהה… נראה שאתה סתם אנטישמי מהזן הנפוץ . תתנצר כבר ודי. אין חובה בעולם להיות יהודי. יש גויים שהם אנשים מצויינים, כנראה שם השורשים שלך. חזור לכור מחצבתך ואל תעז לפגוע ביהדות שלנו. (הכותב, אדם חילוני )