ביום שלישי האחרון היו אמורים להגיע אנשי ההוצאה לפועל כדי לפנות את שירה לוגסי ואת בנה בן העשר מביתם בבת ים. היא גרה באותה דירה בקומה רביעית מאז שנולדה, יחד עם אביה, שנפטר לפני שלוש שנים. לפני כן, הוא נאלץ לעבור לדיור מוגן של עמידר ותבע מבתו להחזיר את הדירה לחברה המשכנת.

בפסק הדין השופטת קבעה שעליה להתפנות ובאותה נשימה ביקשה מעמידר להשאיר את שירה בדירה או למצוא לה דיור חלופי. משום מה בקשת השופטת לא כובדה וכך קרה שבקיץ שעבר נשלח אליה צו הפינוי הראשון ובשבוע שעבר היה המועד האחרון לביצועו.

ברגע האחרון שירה פנתה לפורום הדיור הציבורי ותנועת שוברות קירות, כדי שיסייעו לה לנסות לדחות הצו. הם הפנו אותה לעו"ד וגייסו ערבות של אלפיים שקלים מתרומות. הצו נדחה בדקה ה-90 וכעת היא תנסה להוכיח את זכותה להמשיך לגור בדירה כ"דיירת ממשיכה".

"לא קיבלתי שום ייצוג, היה איזשהו דיון והשופטת פסקה לתת לי להמשיך לגור בדירה הנוכחית או דיור חלופי. מאז נכנסנו לתקופת קורונה וכשנרגעו העניינים התחילו לשלוח לי צווי פינוי", היא אמרה לנו בסוף השבוע.

שירה לוגסי (צילום: באדיבות המצולמת)

"ביום שלישי היה אמור להיות הפינוי והצלחנו עם המון מאמץ ובעזרת הפורום לדיור ציבורי ואנשים מדהימים אחד אחד שעזרו לי והדריכו אותי. לא ידעתי לאיזה כיוון לגשת וכשאתה במצוקה דבר ראשון תחפש שיצילו אותך", הוסיפה.

סיפורה אף קיבל הד תקשורתי וזכה לסיקור. לוגסי אמנם הגיעה לבית המשפט כשנתבעה, אך לא באמת זכתה לייצוג משפטי שינסה להוכיח את זכותה להמשיך לגור בבית. היא מעולם לא הגישה כתב הגנה ורק אמרה בדיון כמה מלים שצוטטו בפסק הדין.

לוגסי אמנם הגיעה לבית המשפט כשנתבעה לפנות את הבית, אך לא באמת זכתה לייצוג משפטי שינסה להוכיח את זכותה להמשיך לגור בבית. היא מעולם לא הגישה כתב הגנה

לא מיוצגים

כמוה יש עוד 1,011 אנשים שבתי המשפט פסקו כי עליהם לפנות את הדיור הציבורי שבו הם מתגוררים. במקרים רבים אותם אנשים כלל לא מודעים לכך שנתבעו, שלא לדבר על הגשת כתב הגנה ומכאן קצרה הדרך לפסק דין על פינוי.

בימים האחרונים הצווים החלו להישלח ביתר שאת. במשרד המשפטים מודים שיש בעיה ומסרו את התגובה הבאה:

אכן, במקרים רבים אכן פסק הדין מתקבל בהיעדר ייצוג, ובחלק מהמקרים נעשית פניה לסיוע המשפטי במשרד המשפטים רק לאחר קבלת פסק הדין בבקשה לבדוק האם ניתן לבטל את פסק הדין ולאפשר לדייר להתגונן.

"חשוב לציין שהרבה מהמחלוקות נוגעות לשאלה האם הדייר עונה להגדרת "דייר ממשיך", כאשר במקרים רבים זו שאלה עובדתית ויש משמעות גדולה למתן אפשרות לדייר להתגונן בה.

קיימת אפשרות תיאורטית לקבל סיוע משפטי ציבורי, אך השופטים לא עושים מאמץ ליידע את הנתבעים לפינוי בדבר האפשרות הזו, שגם היא תלויה במבחני הכנסה וממילא אין וודאות שהסיוע יינתן בזמן סביר שיוכל לאתגר את התביעה.

הפגנה של פורום דיור ציבורי מול ביתו של גדעון סער בתל אביב (צילום: פורום הדיור הציבורי)

מהנהלת בתי המשפט לא ענו לשאלה מדוע השופטים לא מנסים ליידע את הנתבעים בדבר האפשרות לסיוע משפטי וממשרד השיכון לא התקבלה תגובה.

"מנצלים את חסרון הכיס"

דברים ברוח זו אומר גם עו"ד אסף דרעי מהקליניקה המשפטית במכללה למנהל: "טיפלתי בשלוש השנים האחרונות בכמה עשרות מקרים ובלפחות 75% מהם אנשים הגיעו אלי כבר עם פסק דין שבחלקם עברו ארבעה או עשרה חודשים מאז שניתן ואנשים פשוט לא ידעו שהיה נגדם הליך משפטי ושיש פסק דין, עד שלא הגיע צו הפינוי מהוצאה לפועל".

"טיפלתי בעשרות מקרים ובלפחות 75% מהם אנשים הגיעו עם פסק דין שעברו חודשים מאז שניתן ואנשים פשוט לא ידעו שהיה נגדם משפט ושיש פסק דין עד שלא הגיע צו פינוי"

לדבריו, גם במקרים בהם הנתבע כבר מגיע לבית המשפט, השופטים ינסו לשכנע אותו להסכים לפינוי: "כל התיקים שבהם אני מטפל – כמעט ללא יוצא מהכלל – הם כאלה שבהם אדם מוצא את עצמו מול עו"ד של עמידר וחוטף פסק דין בהיעדר הגנה פשוט כי אין לו עו"ד. מנצלים בצורה הכי צינית את חסרון הכיס של האנשים האלה שהם עניים ומוחלשים ולא יכולים לממן לעצמם את הייצוג".

"חלק ניכר מהשופטים רוצים לסגור את התיק ולגמור את העניין ולא לסחוב אותו, אז משכנעים או לוחצים על הנתבעים להסכים לפינוי ונותנים תקופת חסד של כמה חודשים או חצי שנה אם הם במצב רוח נדיב במיוחד.

צו פינוי שקיבלה לאחרונה אם חד־הורית ממרכז הארץ (לחצו להגדלה)

"התוצאה קטסטרופלית כי בלית ברירה האנשים האלה מסכימים ותוך כמה חודשים מוצאים את עצמם ברחוב.

"אם נותנים ייצוג משפטי אפשר לברר את הזכויות שלהם כמו שצריך ועצם המשפט שנמשך הרבה יותר משלושה או ארבעה חודשים מאריך את השהות שלהם בדירה. לכן הדבר הכי טפשי שאדם יכול לעשות הוא להסכים לאותה הצעה וזה במקרים שאותו אדם בכלל מגיע לבית המשפט.

"ברוב המקרים הם בכלל לא מגיעים כי כתב התביעה לא הומצא להם או שהגיעה לתיבת דואר שאף אחד לא רואה. נתקלתי בנשים פרודות שסבלו מאלימות בן הזוג וכתב התביעה הגיע אליו, או בכאלה שלא שלא יודעים לקרוא עברית, כמו למשל עולים חדשים. הם לא יודעים מה לעשות עם זה ועד שמצליחים למצוא מישהו שיסביר להם כבר עבר הזמן וניתן פסק דין".

"הזכות למשפט היא רק למראית עין"

עו"ד דרעי ייצג גם את שירה לוגסי, שהגיעה אליו ברגע האחרון, כאמור: "תפסנו את זה בדקה ה-90. הגשנו בקשה לעיכוב כמה שעות לפני שהמפנים מגיעים ולמזלנו נפלנו על שופטת שמוכנה להקשיב ונתנה עיכוב ביצוע כנגד הפקדה של אלפיים שקל ואנשים טובים תרמו את הסכום. עד הרגע האחרון היינו בחרדה שלא יזרקו אותה מהבית.

עו"ד אסף דרעי (צילום: אייל גרניט)

"פסק הדין נגדה הוא טכני ולא מנומק כי היא לא הגישה כתב הגנה. אין לי טענה לשופטת אבל צריך לתת לה את יומה בבית המשפט ונוכיח שהיא זכאית להיות בת ממשיכה בדירה".

האם הסיוע המשפטי יכול לגשר על הפער הזה?

"זה מיועד רק לעניים שבעניים, עושים לך מבחן הכנסה שבמשק בית של זוג שעובר את ה-6,000 שקל לא זכאי, וגם כשנותנים זה לפי הלו"ז והפניות של עורכי הדין שיש להם ועושים כמיטב יכולתם אבל זה רחוק מלהיות אידאלי. המצב הזה מזעזע ומאה שהמדינה מפקירה את דיירי הדיור הציבורי. זכותם למשפט היא למראית עין בלבד ולא זכות אמיתית".

"כלים משפטיים לרמוס זכויות"

בישראל יש 50 אלף דירות במלאי הדיור הציבורי ולעומתן כ-30 משפחות זכאים, שכ-5,000 מהן במשרד השיכון והשאר במשרד הקליטה. כאמור, מעל 1,000 משפחות כביכול לא עומדות בקריטריונים ונפסק שהן צריכות להתפנות.

ועדה שמינה שר השיכון זאב אלקין אמורה לבדוק מחדש את הקריטריונים לזכאות אך היא לא הגישה את מסקנותיה ובימים האחרונים הצווים נשלחים בקצב מוגבר, אולי בגלל שתקופת הבחירות הסתיימה.

מנכ"ל משרד השיכון בטקס חתימה על הסכם גג בערד. 7 ביולי 2022 (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

לבקשת "שוברות קירות" היה אמור להתקיים לפני כשבועיים וחצי דיון קבינט בנושא הפינויים אך משרד השיכון ביטל אותו ברגע האחרון ומנכ"ל משרד השיכון אביעד פרידמן אמר כי אין שינוי במדיניות.

דני גיגי מנכ"ל פורום הדיור הציבורי אומר כי "הדבר הבסיסי ביותר זה לאפשר לאנשים לקבל ייצוג משפטי לפני שמגרשים אותם מהבית. למרבה הצער שוב אנחנו מגלים איך בדיור הציבורי משרד השיכון וחברת עמידר דורסים את אלה שהכי זקוקים לעזרה וחמור מכך משתמשים בכלים המשפטיים על מנת לרמוס זכויות של אותם אנשים שאמורים לקבל מהם סיוע.

"אין להם כסף לשלם לעורכי דין, לרובם אין סיוע בסיסי בהצגת המקרים שלהם ובטח אין להם יכולת לעמוד מול המנגנונים המשפטיים הדורסניים של גופים כמו עמידר ומשרד השיכון. בושה שכולם יודעים ומבינים שאין כאן באמת צדק אבל עומדים מהצד ומתחבאים מאחורי בירוקרטיה משפטית שפוגעת בעשרות אלפי משפחות שחיות או ממתינות לדיור ציבורי".

"משרד השיכון וחברת עמידר דורסים את אלה שהכי זקוקים לעזרה וחמור מכך משתמשים בכלים המשפטיים על מנת לרמוס זכויות של אותם אנשים שאמורים לקבל מהם סיוע"

דני גיגי מנכ"ל פורום הדיור הציבורי (צילום: יוסי זמיר)