קטאר בימים הראשונים של המונדיאל מייצגת היטב את כל הסתירות שלה: מדינה שתומכת בחמאס אבל מקיימת יחסים חשאיים עם ישראל – שגם היא תשמח תמיד למצוא כאן חברה חדשה-ישנה – ומשלמת מיליארדים בעזה כדי להשקיט את הטרור.
מדינה שפוגעת בזכויות אדם באשר הוא גר, מהגר או להט"ב, אבל את פתיחת המונדיאל מכבד שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן בכבודו ובעצמו.
מדינה שלא תמצאו בה אלכוהול, אבל מאות האוהדים שפגשנו כאן שיכורים ולא מיין. הכדורגל מסחרר אותם, עד שאחד מהם, מיגל, אוהד מקסיקאי, הסתובב בקניון האדיר של אל ראיין בדוחה בגלימה ירוקה ענקית, רכוב על חמור מצעצוע שהביא עימו מגוואדלחארה, ועל ראשו סומבררו ענק.
האוהדים המקסיקאים, אגב, הם תופעה שעוד ידובר בה. קרוב ל-80 אלף מהם יצאו לדרך מקסיקו, נרגשים עד דמעות, מתפללים להפתעה, אבל יודעים גם שהנבחרת הבינונית שלהם הולכת לפגוש ביום שלישי את פולין עם רוברט לבנדובסקי האיום ובשבת את ארגנטינה עם ליונל מסי הטוב בעולם.
האוהדים המקסיקאים הם תופעה: קרוב ל-80 אלף מהם יצאו לדרך מקסיקו, נרגשים עד דמעות, מתפללים להפתעה, אבל יודעים גם שהנבחרת הבינונית שלהם הולכת לפגוש ביום שלישי את פולין ובשבת את ארגנטינה
קטאר זו מדינת הגם וגם וגם. מי שיוצא מהארץ מוזהר בידי משרד החוץ לא להתבלט, לא לדבר עברית, להתנהל בזהירות, בשולי הרחובות והשווקים. אבל כאשר אתה יוצא מנמל התעופה המצוחצח חאמד בדוחה אל עבר גל החום שמציף אותך בסוף נובמבר, אתה דווקא מרגיש תחושה של חופש.
ישראל וגם העברית שלך לא מעניינים אף אחד מסיבה פשוטה: 90% מתושבי קטאר אינם ערבים וממילא לקטארים, ישראל היא שמועה רחוקה שעולה מדי פעם באל ג'זירה ומעניינת רק את הפוליטיקאים והעיתונאים מטעם.
ישראל וגם העברית שלך לא מעניינים אף אחד מסיבה פשוטה: 90% מתושבי קטאר אינם ערבים וממילא לקטארים, ישראל היא שמועה רחוקה שעולה מדי פעם באל ג'זירה ומעניינת רק את הפוליטיקאים והעיתונאים מטעם
שלושה מיליון תושבים יש במדינה הזו – 300 אלף קטארים ו-2.7 מיליון שמגיעים לשרת אותם מכל רחבי העולם השלישי: הודו, בנגלה דש, סרילנקה, נפאל, סנגל, אוגנדה מוזמביק ומדינות אחרות.
הם עובדים קשה, אלפים קיפחו את חייהם בבניית האצטדיונים, אבל זה גם וגם: רבים מצאו להם כאן חיים חדשים, פחות נוראיים פחות מהזוועות בדיקטטורות העניות שמהן הם באים. קטאר העשירה, בעיקר בזכותם, יכולה להציע להם הרבה יותר ולכן הם כאן.
המבקר בדוחה בפעם הראשונה, כמוני, יכול לחטוף שוק. אתה מגיע למדינה שתומכת באלימות וטרור, ומארחת אצלה את איסמעיל הנייה ועזמי בשארה, אבל האדיבות והידידות שאתה פוגש כאן היא בלתי מתקבלת על הדעת. גם הלכות הנימוס, שלא פגשתי כמותן עד היום – וזה נראה מכל הלב, ולא סתם פוזה.
אתה בא למדינה מודרנית, המילה האחרונה באמת, שילוב אדריכלי מסוגנן ומרהיב ביופיו, מרושתת היטב, תחבורה ציבורית מעולה בחינם והכל ביחד עם השקעה גרנדיוזית בתפאורה של המונדיאל, אבל הקידמה נעצרת בכל מה שקשור ביחסים בין המינים.
מתחת למלון שלי באל ראיין, השכונה הנוצצת במערב העיר, יש חוף ים ציבורי. אני מוזהר שלא לרדת לשם עם חבר טוב שבא איתי מהארץ, כי החוף מיועד רק לזוגות או למשפחות.
מתחת למלון שלי באל ראיין, השכונה הנוצצת במערב העיר, יש חוף ים. אני מוזהר שלא לרדת לשם עם חבר טוב שבא איתי מהארץ, כי החוף מיועד רק לזוגות או למשפחות
המונדיאל הזה הוא שונה מכל דבר, ועל זה כתבו מספיק. אנחנו באנו לראות כדורגל, שזו אהבת חיינו. הבעיה היא שוב הסתירה הפנימית והפוליטית. גם וגם. אם הכדורגל הזה נגוע בשחיתות, אז מה הוא שווה בעצם.
מצד שני, אם הנבחרת האיראנית לא תחגוג את השערים שלה, אם אכן תבקיע, במחאה על המשטר הרצחני בטהרן, ומול פני כל העולם – אז הכדורגל בעצם שווה הכול.
היום (ראשון) נהיה במשחק הפתיחה בין קטאר ואקוודור באצטדיון אל ביאת. אחרי כל הטקסים שמבטיחים להיות מרהיבים וכל הפוליטיקה הזו, אני מבקש רק קצת כדורגל טוב, תמים, ילדותי, נטול אינטרסים ומניפולציות. אפשר לקבל את זה? הלוואי. נדע רק בהמשך הדרך.
אחרי כל הטקסים שמבטיחים להיות מרהיבים וכל הפוליטיקה הזו, אני מבקש רק קצת כדורגל טוב, תמים, ילדותי, נטול אינטרסים ומניפולציות. אפשר לקבל את זה? הלוואי. נדע רק בהמשך הדרך
בינתיים אני רק מתרגש ומתלהב ללא תקנה. במלון הילטון, לידי, מתארחת הנבחרת הקרואטית, סגנית אלופת העולם. אתמול עבר מולנו האוטובוס של הנבחרת, עם שיירת אופנועים ומאבטחים מקדימה ואחורה, כזו שמלווה את כל הנבחרות, ולפתע אני מוצא את עצמי מנופף ומריע כמו נער מתבגר ללוקה מודריץ', גאון כדורגל שכל מסירה מתוחכמת שלו מוציאה אותי מדעתי, ועכשיו הוא מחייך אליי מתוך המושב האחורי. אמיתי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהיא צרחה: "די עם הכפייה הדתית, אתה מיסיונר, כל הזמן מטיף לאלהים וכל השטויות האלה של הדת"
הוא ענה: "דת היא חסרת חשיבות, גם המצוות. היהדות גאונית וכל מטרתה אך ורק לקיים את כלל כדה"א באופטימליות. המצוות הן הגיוניות, הן תזכורת, אימון, לתיקון כוונת הלב מרצון לקבל לרצון לתת – להידמות לכח הטבע הטוב והמטיב, אך הן לא הכרחיות – ניתן בלעדיהן"
היא התבעסה: "טוב, אז אתה מיסיונר"
הוא ענה: "הייתי איש עסקים עם פוטנציאל להתברג בין רשימת עשירי תבל; מי שידע – ידע. נפלתי עסקית, מדינת ישראל האשימה אותי בחשבוניות פיקטיביות ולא נותנת לי להיות אפילו עוסק מורשה זעיר, יש לי 3 חברות בע"מ שלא ניתן לסגור אותן בגלל הסיפור הזה. אבל מהנפילה הכרתי את הקבלה של בעל הסולם. מי שלומד קבוע, יש עליו חובה להפיץ את החכמה הזאת – אך ברוח טובה, לא בכפייה"
היא תקעה נאד, אמרה: "אז אתה באורות, כולך אושר ושמחה?"
הוא בריח ת'נאד שלה, ענה: "הכי לא. מי שהולך בדרך ה' לא מאושר כל הזמן או בשמחה תמידית. יש לו תיסכולים ובילבולים כמו לכולם"
היא הפליצה, חייכה, אמרה: "אז מה הטעם?"
הוא ענה: "טעמו וראו כי טוב יהוה, תהלים לד/ט"
היא הסתקרנה: "אז מה יהיה עם טוויטר ופייסבוק?"
הוא תקע נאד חלש, אבל סירחון סירחון, חייך, אמר: "הצרעה לא נותנת דבש, ודומה לדבורה – יראי ה' כנראה מבינים את הסודות, האיזונים, המקום של כל עניין במערכת הגז והברקס של הטבע; אולי, הלוואי", ועזב ת'מקום המום