סיומו של ממשל אובמה היה רגע מתוק-מריר עבור שרה הורביץ. במשך זמן רב שימשה הורביץ, בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת הארוורד, ככותבת הנאומים הראשית של הגברת הראשונה, מישל אובמה, וקודם כן, היא עבדה בתור כותבת נאומים בכירה עבור הנשיא ברק אובמה.
סוף הכהונה היה הזמן להיפרד.
לפני שהגברת הראשונה נפרדה מצוות העובדים, היא נתנה להם מספר עצות לדרך. "היא עודדה אותנו לעשות משהו שאנחנו להוטים לגביו, נרגשים בנוגע אליו", נזכרת הורביץ בראיון עם זמן ישראל.
הורביץ מימשה את העצה במדויק. במקום פוליטיקה, היא החלה במסע של חיבור מחדש עם היהדות, וכתבה על כך בספרה שיצא זה עתה. הספר, היא אומר, משקף את רצונה "לתת לאנשים את היסוד שהם זקוקים לו כדי ללמוד – וב'הם' אני מתכוונת ל'אני'. לפני חמש שנים, לא ידעתי כלום על יהדות. צריך לקבל קודם את היסודות לפני שלומדים לעומק, לדעת על מה התורה, מה היא אומרת, איך לקרוא אותה".
הספר, שיצא לאור בהוצאות רנדום האוס, הגיע לחנויות בארצות הברית ב-3 בספטמבר, ממש מספר שבועות לפני החגים. "היה לי חשוב מאוד להוציא אותו דווקא עכשיו, בתקופה שבה לדעתי יש הרבה יהודים שמפנים זמן להרהורים, לחשוב על מה שהם רוצים להיות", לרבות הקשר שלהם עם יהדות, אומרת הורביץ.
השנים האחרונות היו תקופה של שינוי ומחשבה עבור הורביץ, מאז שעזבה את הבית הלבן והתמקדה בכתיבת הספר שלה.
הקריירה של הורביץ בפוליטיקה החלה בימיה בתור סטודנטית לתואר ראשון בהארוורד. את ההתמחות שלה עשתה במשרד כתיבת הנאומים של סגן הנשיא דאז, אל גור, ב-1998. אחר כך עבדה בתור כותבת נאומים עבור המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות וסלי קלארק וג'ון קרי ב-2004, והילארי קלינטון ב-2008. לאחר שקלינטון סיימה את הקמפיין שלה, הורביץ החלה לעבוד אצל יריבה לשעבר בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, ברק אובמה.
"אני אוהבת את הילארי. זה לא אומר שאני לא אוהבת את אובמה", אומרת הורביץ. "שניהם אנשים יוצאי דופן".
קמפיין הפריימריז של 2008 העמיד את קלינטון, לשעבר הגברת הראשונה ואז סנאטורית מניו יורק, מול אובמה, הסנאטור מאילינוי שנשא נאום מחשמל בכינוס המפלגה הדמוקרטית ארבע שנים קודם לכן.
"נדהמתי מהאופן בו הזוג אובמה קיבל אותי", נזכרת הורביץ. "סנאטור אובמה קרא לי בשבוע הראשון כדי לברך אותי על הצטרפותי לצוות".
הורביץ עזרה למישל אובמה עם הנאום שלה לכינוס המפלגה הדמוקרטית בעיר ממנה אובמה הגיע, שיקגו. זה היה נאום כל כך חזק, שכמה שנים אחר כך שורות ממנו יופיעו, כנראה שלא במקרה, בנאומה של מלאניה טראמפ בוועידה הרפובליקאית במירוץ לנשיאות ארצות הברית.
"אהבתי את הקמפיין הראשון של אובמה", אומרת הורביץ, ומוסיפה כי הרגישה חלק מ"היסטוריה בהתהוות, חוויה מיוחדת מאוד", מה שהוביל לבחירתו של אובמה בתור הנשיא האפרו-אמריקאי הראשון של ארצות הברית. היא עבדה בתור כותבת נאומים בכירה עבורו מ-2009 עד 2010, ואז הפכה לכותבת הנאומים של הגברת הראשונה, תפקיד בו שימשה בין 2010 ל-2017.
"המשפחה הנשיאותית היתה הכבוד הכי גדול בחיים שלי", אומרת הורביץ. "מעולם לא הייתי יכולה לחלום על כך שתהיה לי כזו עבודה. מעולם לא דמיינתי משפחה נשיאותית שכזו, נשיא כזה, גברת ראשונה כזו".
"שניהם דומים מאוד", אומרת הורביץ על הזוג הנשיאותי לשעבר. "אנשים לפעמים אומרים לי, 'אז את מתסרטת אותם'. אף אחד לא מתסרט את הנשיא ואת גברת אובמה. שניהם אנשים שיודעים מה הם רוצים להגיד, מאוד ברורים, מאוד מעורבים מההתחלה ועד הסוף. הם מכוונים את הנאום ועורכים אותו בצורה ניכרת".
הורביץ נזכרת בכך שהייתה חלק משיירות נשיאותיות כאשר המשפחה הראשונה נסעה לחו"ל, כשאנשים נפנפו בדגל ארצות הברית. היא נזכרת שראתה "איך ילדים מגיבים לגברת אובמה… ילדים בכל רחבי העולם הכירו אותה. היא מייצגת הזדמנות, אפשרות. הם מזדהים עם המאבק שלה, התבגרות בסביבה צנועה, הפיכה לעורכת דין מצליחה ואז הגברת הראשונה".
"היא אישה מבריקה לחלוטין", אומרת הורביץ. "היא יודעת מי היא ותמיד יודעת מה להגיד. זה תענוג לעבוד עם מישהי כזו. יש לה כזה חוש טבעי לשפה, העברת סיפור, פרטים. היא פשוט כל-כך חכמה. היא ניגשת ללב העניין".
הורביץ נזכרת באחד מהשיעורים החשובים שקיבלה ממישל אובמה, כאשר הגברת הראשונה דיברה על כמה חשוב "להגיד משהו אמיתי". שיעור זה הדהד בהמשך כשהורביץ עבדה על הספר שלה, במיוחד כשהרגישה שהכתיבה שלה מתחילה "להיות טכנית או משעממת… חשוב לפנות למקום בו האנשים חיים, לגעת בלב שלהם".
בסוף שנה שעברה, מישל אובמה פרסמה את ספר הזיכרונות שלה, "Becoming", שהפך לרב מכר. באותה תקופה, הורביץ היתה בשלבי העריכה של כתב היד שלה, אותו סיימה באביב. כותבת הנאומים לשעבר המשיכה להתעניין בפוליטיקה, על רקע הפריימריז הראשונים לקמפיין הנשיאותי של 2020 אשר נמצאים במרחק מספר חודשים בלבד.
"לדעתי יש הרבה מועמדים טובים, אנשים שהם משרתי ציבור מדהימים", אומרת הורביץ. "אני מאוד סקרנית לראות איך העניינים יתפתחו".
כשהיא נשאלת על הנאומים של נשיא ארצות הברית הנוכחי דונלד טראמפ, היא אומרת "זו שאלה הוגנת לחלוטין", אבל עונה כי "לדעתי הוא תופס הרבה נפח במרחב. אני לא רוצה לתת לו עוד".
במעבר מכתיבת נאומים לכתיבת ספר, הורביץ אומרת כי הניסיון הרב שלה עזר לה, בכל הנוגע "למבנה של מאמר, לקבוע האם הוא זורם בצורה טובה", אם כי מידת הקושי גדלה מ-2,000 מילים בכל נאום לפרק בן 10,000 מילים ועד ספר של 95,000 מילים. ובכתיבת נאומים, היא מציינת, "אי אפשר להגיד, 'אין לי מוזה, אני צריכה ללכת לבקתה ביער".
הספר של הורביץ נובע לא ממקום של רוגע אלא מתקופה של מתח – סיום מערכת יחסים בזמן שהייתה עדיין בבית הלבן. "הרגשתי בודדה ורציתי למלא את הזמן", היא נזכרת.
בקיץ 2014, היא החלה לקחת שיעור ערב בימי רביעי במרכז הקהילתי היהודי בוושינגטון והחייתה את ההשכלה היהודית שלה, שנעצרה בגיל 13.
"חיפוש טקסטים יהודיים בפעם הראשונה בתור אדם מבוגר זו חוויה ששינתה אותי", אומרת הורביץ, ומוסיפה, "התרגשתי, הרגשתי אתגר, שאני בוערת".
התחושה הזו היתה מנוגדת לשעמום שהרגישה בזמן שלמדה בבית ספר יהודי כשגדלה במסצ'וסטס.
"בתור ילדה קראתי את הסידור, אבל לא היה לי רקע כדי להבין את הטקסט העמוק והמתוחכם הזה", היא אומרת. "את חושבת שאלוהים הוא גבר בשמיים. בגיל 13, את אומרת 'אני חכמה מדי, אני אתאיסטית'".
עם זאת, הורביץ אומרת, "תיאולוגיה ורוחניות יהודית היא הרבה יותר עשירה, הוגים יהודים גדולים כמו הרמב"ן, בובר, השל, המיסטיות, עולם שלם של חיבור רוחני עבורי".
החל מהשיעור הראשון במרכז הקהילתי, היא אומרת, "התחלתי ללמוד – לקרוא הרבה, לקחת שיעורים ולדבר עם רבנים". הורביץ למדה את היסוד של הכתובים היהודיים, כמו התורה והתלמוד, כמו גם עבודות של הוגים כמו מרטין בובר, אברהם יהושע השל ואישים עכשוויים יותר כמו ג'יי מיכאלסון, במקביל לחיבור עם יהודים אחרים מכל הקשת הדתית.
היא חקרה את הגישה הלא-מסורתית של נסיעות למטרות של מדיטציה יהודית, לרבות הנסיעה הראשונה שלה עם הארגון הישראלי "אור הלב". הורביץ קוראת לדרך הפעולה הזו "יוצאת דופן", כזו שמאחדת אנשים "מכל הרקעים השונים ביהדות". הימים השלמים שעברה בדממה "הם היפרדות דרמטית מחיי היום-יום", היא אומרת. "אני מרגישה קרובה לאלוהות במקום הזה".
היא חוותה דרך נוספת של פולחן דרך ביקור בבתים של חברים אורתודוקסיים לשבת – "ללא מסכים, ללא טכנולוגיה, אנשים שכל כך מחוברים אחד עם השני", היא אומרת.
"מעולם לא הרגשתי ששופטים אותי", אומרת הורביץ. "הם יודעים איך אני מתנהלת מבחינת מצוות. התקבלתי בצורה כזו חמה… חברים אורתודוקסים, רבנים אורתודוקסים היו כה נלהבים מכך שיש לי תשוקה ליהדות, אפילו אם זו לא היתה בדיוק הדרך שלהם".
מאמר בעיתון היהודי הניו יורקי Jewish Week מצטט את הורביץ כשהיא מתארת את החיבור מחדש שלה בתור משהו שונה מהפעולה האורתודוקסית של להיות "בעל תשובה", הנוטל על עצמו על עול המצוות במלואן.
כשהיא נשאלת על ידי זמן ישראל על המסורת של הפרדה מגדרית הנהוגה בחלק מהזרמים היהודים, היא אומרת כי בעוד שהדבר קיים אצל 10% מהיהודים האמריקאים שהם אורתודוקסים, הוא לא מייצג את ה-90% שדוגלים בשוויון זכויות.
על פי הורביץ, הספר שלה יכול להועיל לקוראים מרקעים שונים.
"לפני שנתיים, הייתי אומרת שהספר שלי הוא ליהודים מנותקים", מהרהרת הורביץ. "אבל חלק מהמשוב הכי נלהב שקיבלתי מגיע מיהודים מאוד מחוברים – חברים שהם אורתודוקסים, חברים רבנים, שאומרים 'זו נקודת מבט שונה לחלוטין על יהדות'. זה גרם לי להיזכר מדוע אני אוהבת להיות יהודיה".
הורביץ אומרת כי 70% מהיהודים הלא-אורתודוקסים האמריקאים נשואים ללא-יהודים, וכי "הייתי רוצה שהקהל שלי יהיה אלו שנשואים ליהודים, שאכפת להם מיהדות. הייתי רוצה מאוד שאותם בני זוג יקראו אותו".
ובנוסף, היא אומרת, "הייתי רוצה שיקראו אותו מי שמחפש וסקרן באשר למסורות דתיות. כל אחת מהמסורות הדתיות העולמיות כוללת מסורת מוסרית חשובה להציע, שכולנו אנחנו יכולים ליהנות ממנה. אני אוהבת את הרעיון של שיתוף החשיבה המוסרית של היהדות אם אחרים – לא לגייר, רק לשתף".
במבט אל מעבר לארצות הברית, הורביץ אומר כי "אשמח אם אנשים בישראל ירצו לקרוא את הספר הזה… בבסיסו מדובר במכתב אהבה ליהדות מיהודיה אחת".
כשהיא נשאלת האם קיבלה תגובה כלשהו ממשפחת אובמה על הספר, הורביץ אומרת כי שני בני הזוג שאלו על ההתקדמות שלו במהלך השנתיים האחרונות, וכי "הם מאוד נרגשים עבורי על כך שאני רודפת אחרי התשוקות שלי".
נשמע שהתשוקה עוברת לקורא, במיוחד בעמוד האחרון, כאשר הורביץ מצטטת את הסופר היידי יעקב גלאטשטיין: "בתוכי יושבת הנשמה של אב קדמון הקורא לי בחזרה". היא גם מתייחסת למונח ביידיש 'פינטלה ייד' – החלק הקטן של היהודי – אותו היא מגדירה בתור "ניצוץ של יהודיות".
"משהו צריך להדליק את אותו ניצוץ," אומרת הורביץ. "זה שונה מאדם לאדם. ברגע שמוצאים דרך להצית את הניצוץ הזה, הוא נדלק. הוא שם כל הזמן, אני פשוט לא הצלחתי להבין איך להדליק אותו עד לשלב קצת מאוחר מדי בחיים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו