הכוח המניע של השר יריב לוין להחלשת בתי המשפט טמון בשתי טענות מרכזיות: חוסר איזון בין הרשויות והסתמכות הדמוקרטיה על רצון העם. לפי לוין, העם הוא הריבון העליון. לוין עד כדי כך מאמין בדבר הזה, עד כי לדבריו:

"אם כהונה של שר סבירה או לא – הציבור מקבל בקלפי. לא רק מצביעי ש"ס במקרה הזה. כל גוש נתניהו הצביע שדרעי יהיה שר" (ynet).

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לפי יריב לוין, העם הוא הריבון העליון. לוין עד כדי כך מאמין בכך, שלדבריו: "אם כהונה של שר סבירה או לא – הציבור מקבל בקלפי. לא רק מצביעי ש"ס במקרה הזה. כל גוש נתניהו הצביע שדרעי יהיה שר"

צריך לקרוא את המשפט הזה כמה פעמים כדי להאמין שאדם משכיל אמר אותו, ולוין נחשב לאדם משכיל.

אלא שבמשפט הזה טמונה כל התורה המעוותת כולה של לוין והתומכים בו. ראשית, השיטה הדמוקרטית הנהוגה בישראל אינה מאפשרת לציבור לבחור את זהות השרים והממשלה. העם, אדון לוין, בוחר בשיטה זו אך ורק את נציגו לכנסת. והכנסת, כידוע לכל בוגר כיתה י', אמורה להיות רשות נפרדת מהממשלה. הממשלה היא הרשות המבצעת ואילו הכנסת, הרשות המחוקקת.

למעשה, חוסר ההבחנה של לוין בין הכנסת לממשלה היא אולי מקור הבעיה הדמוקרטית הישראלית, הרבה יותר מבית המשפט.

לא יהיה בלתי סביר לומר שהעיוות שנוצר לפיו, לכאורה, הרשות השופטת חזקה יותר משתי הרשויות האחרות, טמונה בסיבה שבישראל אין באמת הפרדת רשויות. הממשלה שולטת בכנסת דרך הקואליציה ומייתרת כמעט לחלוטין את התפקיד המשמעותי האמיתי של הכנסת – פיקוח על הממשלה.

תשאלו חברי כנסת על תפקידם בוועדות השונות, במיוחד אלו המוחזקות על ידי הקואליציה. הם יענו לכם שהיה יכול להחליף אותם רובוט שירים ויוריד את היד באותו אופן אוטומטי שבו הם עושים זאת, בהרבה פחות בורקסים וכלים חד פעמיים.

העיוות לכאורה לפיו הרשות השופטת חזקה יותר, נובע מכך שבישראל אין באמת הפרדת רשויות. הממשלה שולטת בכנסת דרך הקואליציה ומייתרת את התפקיד המשמעותי של הכנסת – פיקוח על הממשלה

לא פלא, אם כן, שכנסת ישראל היא אלופת השיאים בחקיקת חוקים. מה יעשה חבר כנסת שנלהב להטביע את חותמו לקראת הבחירות הבאות, כאשר התפקיד המרכזי שלו חסר כל תוכן? יחוקק חוקים, ולא משנה האם הם רלוונטיים או תורמים לציבור ולמדינה. הלא מדובר ברשות המחוקקת, אז מה אם תפקידה לפקח ולבקר את פעולות הממשלה משום שחבריה ורק חבריה, הם נבחרי הציבור?

ניתן לשער, בחזקת הסבירות, שלוין, אדם משכיל כאמור, יודע את כל אלו, אך בוחר להתעלם מהבעיה האמיתית במכוון. יתכן שהוא התלהב מהרעיון של חברתו לממשלה מירי רגב, שכל כך משתוקקת לשלוט בתקשורת (עוד פרדוקס דמוקרטי), לפיו, בהשאלה – למה לנו כנסת ובית משפט אם אנחנו לא יכולים לשלוט בהם?

זהו רק החלק הראשון הבלתי נתפס מדבריו של לוין. אם נניח לרגע לבלבול המביך שבין הרשויות, הרי שלדעתו של לוין – העם הוא הפוסק העליון בעניין זהות נבחריו ולא משנה עם פשעו ואף הורשעו מספר פעמים.

אני דווקא רוצה ללכת עם הקו הזה ברשותכם. משמעות הדבר היא שמרגע זה יוכל כל עבריין נחמד וכריזמטי להציג את מועמדותו לכנסת והעם יידרש להחליט האם הוא ראוי או לא. אם כך, למה להיעצר באריה דרעי? בואו נגיש לרשות בתי הסוהר את התוכנית לשיקום האסיר בממשלת ישראל. אפשר לעשות מזה יופי של תכנית ריאליטי. במקום לשהות בבית האח הגדול הסגור עם מצלמות 24/7, נעניק להם את האפשרות לשלוט בכולנו – אנסים, רוצחים, עברייני מין, כולם ראויים לפי מבחן לוין.

אה… אבל אז גם נצטרך לאפשר למחבלים מורשעים להתמודד, כי גם להם יש כאן ציבור בוחרים גדול, ואם נשלב את הסיפוח שחבריו לממשלה של לוין כל כך דוגלים בו, אפשר רק לדמיין את הרכב הכנסת הבאה.

בואו נגיש לרשות בתי הסוהר את התוכנית לשיקום האסיר בממשלת ישראל. במקום ריאליטי האח הגדול נעניק להם אפשרות לשלוט בכולנו – אנסים, רוצחים, עברייני מין – כולם ראויים לפי מבחן לוין

אז אולי בכל זאת רצוי שיהיה כאן בית משפט בעל סמכויות, ואם רוצים לתקן את השיטה – וטוב שכך – עדיף לטפל בבעיה האמיתית ולא רק בסימפטום שגורם לכאב הראש של הפטרון שלך.

לירז רימון הוא אדם מן הישוב. פועל חברתי, ידידותי לסביבה ומיודד עם החברה. מנהל תוכן ושיווק לפרנסתו וכותב לנשמתו. שואף ליותר ונהנה ממה שיש.