האחריות של נתניהו לרצח רבין

צילום מסך מתוך ערוץ 1
צילום מסך מתוך ערוץ 1

רצח רבין היה אחד האירועים המכוננים ביותר בחברה הישראלית, אשר למעשה לא התאוששה ממנו עד היום. עם השנים, העם זז ימינה, ורבין הפך לדמות שנויה במחלוקת היסטורית יותר ויותר.

רציחתו של רבין הייתה השיא במסע של פילוג והסתה מצד גורמים בימין. רק בסופ״ש האחרון שחרר יאיר נתניהו ציוץ ובו הביע את דעתו האמיתית על רבין. בין השאר חזר, כמו אביו, על כך שרבין הביא למותם של אלפים, בכך שהביא לישראל את ערפאת ומחבלים נוספים מן הגלות בטוניס.

הציוץ של יאיר אגב, היה בתגובה לטור של קלמן ליבסקינד ממעריב, שם כתב בין השאר:

"בימים הכי סוערים של המחאות נגד יצחק רבין – שלא נחשד בקבלת סיגרים אלא בייבוא של ארגון טרור מחומש ארצה ובנהרות של דם יהודי שנשפכו פה בגלל זה – לא היו בימין עיתונאים שקיללו את ראש הממשלה באופן שבו הם מקללים היום. מקללים ובוכים".

אז היה קל לראות את ההסתה ואת הדה-לגיטימציה שעשו לשמאל. אני טוען כי אמנם גובה הלהבות היום נמוך בהרבה, אך השיטות לדה-לגיטימציה נותרו איתנו עד היום.

יגאל עמיר לא פעל בחלל ריק

רבין אמנם נרצח על ידי הכדורים של יגאל עמיר, אך עמיר בעצמו אמר: ״ללא פסק הלכה או דין רודף, שחלו על רבין מפי מספר רבנים שאני יודע עליהם, הייתי מתקשה לרצוח; …אם לא היה לי גב ולא היו עומדים מאחורי אנשים נוספים לא הייתי פועל״.

אם כן, עמיר הפנה ללגיטימציה שקיבל מרבנים בציונות הדתית. עמיר לא הזכיר לגיטימציה מנתניהו, שרון, רחבעם זאבי (גנדי) ופוליטיקאים נוספים מימין, שהיו בחזית ההתנגדות להסכמי אוסלו.

אף אחד לא מכחיש, שלהבות ההסתה נגד רבין מצד רבנים ומובילי דעה בימין המתנחל בערו לשמיים. טקסי פולסא דנורא, משלוח של פגרי יונים, עקירת הסמל ממכונית רה״מ, תקיפה במרכז וינגייט, קריקטורות אנטישמיות ועוד.

שום דבר מאלה לא נעשה אישית על ידי נתניהו. אך האם נתניהו נקי מאשמה? אני טוען שנתניהו לא הסית לרציחתו של רבין במובן הפלילי של המילה, אולם ביצע הסתה חוקית, חרחור שנאה ופילוג בחברה הישראלית

שום דבר מאלה לא נעשה אישית על ידי נתניהו. אך האם נתניהו נקי מאשמה? הטענה שלי היא, שנתניהו לא הסית לרציחתו של רבין במובן הפלילי של המילה. אולם הוא כן ביצע הסתה חוקית, חרחור שנאה ופילוג בחברה הישראלית. הטקטיקה הזאת, אני סבור, משרתת אותו ואת הימין הישראלי שלמד ממנו עד היום.

.

על תהילתו של יוני

בראשית דרכו הציבורית, עלה נתניהו לתהילה בתקשורת ארה״ב כמומחה בינלאומי למלחמה בטרור (תחת השם בנג׳מין ניתאי). נתניהו היה דובר מחונן באנגלית, וסיפק מסרים עמוקים כנגד הטרור העולמי. הוא אף קיבל חשיפה רבה יותר כשהתראיין בנושא לאחר נפילתו של אחיו הגדול יוני במבצע אנטבה (או מבצע יהונתן).

את תהילתו בישראל, עשה ניתאי במידה רבה כמומחה לאומי למלחמה בשמאל הפוליטי. התבטאויותיו של נתניהו נגד השמאל הישראלי הן רבות מספור, ושימשו אותו פעם אחר פעם לאורך הקריירה הפוליטית להשגת מטרותיו. בתקופה של תהליך הסכמי אוסלו, ימים של מחלוקות עזות וחסרות תקדים בישראל, מאבקו של נתניהו בהסכמי אוסלו העלה את נתניהו במחנה הימין לתהילת עולמים.

ב-4 במרץ 1994 התקיימה בצומת רעננה הפגנה נגד אוסלו. ארבעה מהמפגינים נשאו על כתפיהם ארון קבורה עם שמו של ראש הממשלה אז, יצחק רבין. ניתן לראות בתמונות בבירור כי בראש הטור צועד נתניהו המפקד. עם זאת, נתניהו משתמש בסרטונים מן ההפגנה דווקא כראיה לכך שלא ראה את הארון, היות והיה מאחוריו.

נתניהו היה מטר קדימה, לפני ארון הקבורה. לא יותר מזה. האם לרגע לא סובב את הגב כל משך ההפגנה? האם מישהו יכול לקבל הסבר כזה מאדם בוגר?

עכשיו, נתניהו היה מטר קדימה. לא יותר מזה. האם לרגע לא סובב את הגב כל משך ההפגנה? האם מישהו יכול לקבל הסבר כזה מאדם בוגר? שהוא לא ראה את הארון , אבל ודאי אם היה רואה היה עוזב?

אחרים אומרים, שלא מדובר בהסתה, כי היה כתוב על הארון ״רבין ממית את הציונות״, כלומר הציונות בארון הקבורה, לא רבין. אז מצד אחד, נתניהו טוען ממילא שהוא לא ראה את הארון. מצד שני, אם ראה, אז מה ראה? ארון קבורה חביב. לא מדובר בהסתה כמובן.

בחמישי באוקטובר 1995, חודש בדיוק לפני הרצח, על רקע חתימת הסכם אוסלו ב', נערכה הפגנה סוערת נגד רבין תחת הכותרת: "נגד הפקרת הביטחון ונטישת חבלי מולדת" בכיכר ציון בירושלים. ההמון המשולהב הניף בהפגנה שלטים המציגים את יצחק רבין בכאפייה ובמדי קצין נאצי והשמיעו קריאות הסתה "רבין רוצח", "רבין בוגד" ו"בדם ואש את רבין נגרש" שהדהדו בכיכר.

במהלך ההפגנה הזאת, ראש ממשלתנו בנימין נתניהו עמד במרפסת יחד עם פוליטיקאים מובילים מהימין כאשר על המרפסת מתנוסס שלט ענק בו נכתב: "מוות לרב המרצחים", לאחר הרצח טען נתניהו כי הוא לא ראה את השלטים.

לגבי הקריאות, אין מחלוקת שביבי אמר לקהל ״לא בקריאות האלה״, כלומר, לחדול מן הקריאות המסיתות. עם זאת, דוד לוי, דן מרידור ובני בגין, פוליטיקאים בכירים גם הם בליכוד אז, עזבו את המקום מיד כשראו את המראות ושמעו את הקולות, עוד לפני שעלו למרפסת. נתניהו, לא עזב, אלא עמד ונאם בפני קהל משולהב.

נכון, היו פוליטיקאים שאמרו דברים חריפים יותר, כמו למשל אריאל שרון שאמר כי ״הממשלה גרועה יותר מהיודנראט בימי הנאצים״, והתבטאויות מסיתות נוספות. והאמת, שהם אשמים, אולי אשמים יותר. אבל מרביתם כבר לא איתנו.

נתניהו לעומת זאת, לופת את המדינה כבר עשרות שנים, תוך ששכנע חלקים גדולים שאין עוד מלבדו, כל זאת, כאשר הוא מציב את עצמו כמי שעומד בין עם ישראל לבין השמאל. לא פחות.

כשר אבל מסריח

נתניהו אשר למד בצעירותו העברת מסרים באופן מושלם אצל מאמנת התקשורת ליליאן ויילדר, מעביר למאזיניו את המסר לפיו השמאל הליברלי הוא האויב, וזאת מבלי לומר את המילים הללו מפורשות.

נתניהו מעביר את המסר לפיו השמאל הליברלי הוא האויב, מבלי לומר את המילים מפורשות. הוא זהיר ומחושב ולא חוצה את הגבול הפלילי. נותן למאזיניו חלקים, והם כבר מרכיבים בעצמם את הפאזל

נתניהו אינו מועד בלשונו, אלא הוא זהיר ומחושב: נתניהו נותן למאזיניו חלקים, והמאזינים כבר מרכיבים בעצמם את הפאזל לכדי המסר השלם. הוא מעולם לא חצה את הגבול הפלילי, אשר רואה הסתה רק כקריאה מפורשת לאלימות או לרדיפה על בסיס גזעני או מוצא לאומי. עם זאת, קריאה לרדיפה על בסיס השתייכות פוליטית אינה נכנסת תחת ההגדרה של חוק העונשין.

ההסתה בה משתמש נתניהו היא חוקית, וכן מרומזת ומחוכמת: נתניהו לא טען מעולם במפורש כי השמאל הוא אויב המדינה, אלא פשוט מאזכר את השמאל הפוליטי שוב ושוב (ושוב) בהתבטאויותיו הציבוריות בהקשרים מסוימים, כך שהמסר יחלחל עמוק בקרב מאזיניו: שני עמים יושבים בעם הזה, ״השמאל״ ״והימין״. את ״עם הימין״ קושר נתניהו עם ערכים אוניברסליים חיוביים, אהבת הארץ, נאמנות ותחושת קהילתיות, ואילו את ״עם השמאל״ קושר נתניהו עם חתרנות ופלגנות.

החלוקה בין ימין ושמאל אינה נעשית לפי אידיאולוגיה מסוימת או השקפת עולם, אלא מטרתה היא ליצור הזדהות ותחושת שייכות בקרב חלקים מן הציבור. חלק ממצביעיו של נתניהו מרגישים שהם חלק ממחנה הימין משום תמיכתם בנתניהו, וכך התגבשה בקרבם זהות ותחושת שייכות אישית סביב התמיכה בו.

נתניהו משתמש באופן אירוני בפוליטיקת הזהויות כדי להגביר תמיכה בו. הרי הוא בכלל מנהיג ההגמוניה השלטונית בישראל, אך מעורר הזדהות בקרב קהלו על ידי התקרבנות וליבוי תחושות רדיפה

במידה מסוימת, נתניהו משתמש באופן אירוני בפוליטיקת הזהויות כדי להגביר תמיכה בו, שהרי הוא בכלל מנהיג ההגמוניה השלטונית בישראל, אך הוא מעורר הזדהות בקרב קהלו על ידי התקרבנות וליבוי תחושות של רדיפה.

סאבלימינל מהליכוד

כשרונו האדיר של בנימין נתניהו בהעברת מסרים, מסייע לו לגרום למאזיניו לחשוב על דברים, גם אם לא אמר אותם באופן מפורש.

נתניהו כתב למשל בחשבון הפייסבוק שלו ביום 25.12.2016: ״פוליטיקאים ממפלגות השמאל ופרשנים בערוצי הטלוויזיה התמוגגו מנחת מההחלטה האנטי-ישראלית באו"ם, כמעט כמו ברשות הפלסטינית וחמאס. כמה מהם התמקדו בהתקפה דווקא על… ממשלת ישראל!״.

כך קשר באמנות בין השמאל הישראלי, התקשורת וארגוני טרור. המאזינים הנאמנים מקבלים עוד חיזוק לסברה לפיה שמאל משמעו ״אהבת ערבים״, ובעצם חוסר נאמנות למדינה ולעם היהודי, וכי ביקורת תקשורתית הינה ביטוי לשמאל.

כך קשר בין השמאל, התקשורת וארגוני טרור. המאזינים הנאמנים מקבלים עוד חיזוק לסברה לפיה שמאל משמעו ״אהבת ערבים״, ובעצם חוסר נאמנות למדינה ולעם היהודי

לא קשה לראות כי המתח בחברה הישראלית בין ימין לשמאל משחק לידיהם של פוליטיקאים כמו נתניהו, המבקשים לצייר כל ביקורת נגדם כפוליטית. אם פוליטיקאי כמו נתניהו נחקר במשטרה כחשוד בפלילים, ודאי מדובר ברדיפה ממניעים פוליטיים ולא במנהל תקין של מוסדות החוק במדינה. דברים מסוג זה קשה להפריך בגלל סוג הטיעון.

מדובר בטענה כללית אוניברסאלית: כדי להפריך את דבריו בעניין רדיפה תקשורתית למשל, יש למעשה להוכיח כי כל העיתונאים פעלו ממניעים ענייניים בלבד בסיקור הפרשיות של הפליליות של נתניהו, ולא הונעו משיקולים פוליטיים.

לא ניתן לבדוק כל עיתונאי בישראל בציציות ולהוכיח כי מניעיו טהורים, ולכן נתניהו אינו חושש כי טענותיו יופרכו. בד בבד, נתניהו מנצל כל התבטאות נגדו כעוד הוכחה לרדיפה כנגדו

מדובר בטענה המזכירה את הסיפא של הבדיחה הידועה לפיה ״לך תוכיח שאין לך אחות״. לא ניתן לבדוק כל עיתונאי בישראל בציציות ולהוכיח כי מניעיו טהורים, ולכן נתניהו אינו חושש כי טענותיו יופרכו. בד בבד, נתניהו מנצל כל התבטאות נגדו כעוד הוכחה לרדיפה כנגדו. בעולמו העובדתי של נתניהו, אפשר רק להוכיח את צדקתו, אך אי אפשר להפריכה.

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,363 מילים
כל הזמן // שבת, 21 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

איך מצאתי את סבתא שלי באלבום תמונות מאושוויץ

"אלבום אושוויץ", שמתעד בתמונות את השמדת יהודי הונגריה, הוא אחד המסמכים החשובים ביותר מתקופת השואה ● מאט ליבוביץ' הופתע לגלות שם את תמונת סבתו בת ה-16 - שהגיעה למחנה המוות מצ'כוסלובקיה ● "הבחנתי בה כבר קודם לכן, בנערה עם הרווח בין השיניים ועם החיוך שלא-במקומו בבירקנאו, אבל עכשיו זיהיתי את עצמי בעיניה"

עוד 1,577 מילים

אפשר לעשות עסקה עם החרדים

תוצאות הבחירות אינן מאפשרות מהלך רציני לפתרון הבעיה הפלסטינית.  אבל הן כן פותחות פתח לתיקונים רציניים בסוגייה החשובה השניה: הטירוף המכונה הסטטוס קוו ביחסי דתיים-חילוניים בישראל.

ישראל מאפשרת לחרדים, מיעוט הצומח בקצב עצום, למנוע מהצעירים שלהם חינוך בסיסי במתמטיקה, במדע ובאנגלית, דבר שהופך חלק גדול מהאוכלוסייה למובטל בכוח בכלכלה מודרנית. היא גם מאפשרת לאוכלוסייה זו להתחמק מהצבא באופן שיוצר אי שוויון בלתי נתפס בנכס שנקרא בטחון אישי.

היא גם מאפשרת לקבוצה זו, יחד עם עמיתיה לכפייה מהמחנה הדתי-לאומי, להתערב בחייהם של כל שאר הישראלים באופן שלעולם לא היו מעיזים לנסות בברוקלין או בבלגיה.

זה מעמת את ישראל עם השאלה הקלאסית של כיצד להיות ליברלית עם כוחות לא ליברליים (סוגיה מוכרת היטב באירופה בהקשר של מהגרים מארצות האיסלאם). ישראלים מודרניים מתבקשים לכבד ואף לתמוך כלכלית באורח החיים שלעתים מתאפיין בהדרת הנשים, פטריארכליות הארכאית, גזענות הלא מוסתרת, סגידה לכהני דת חשוכים בחלקם, והצמדות קנאית לעבר.

ברור לחלוטין שהמשך המצב ימנע מישראל להתקדם כלכלית, יגרור אותה לעוני ונחשלות, ויפגע בראש ובראשונה בחרדים עצמם.

אסור להגיד את זה בקול רם מדי פן ייפגעו רגשותיהם של הדתיים. איש אינו מדבר על הפגיעה המתמשכת ברגשות החילונים; רגשותיהם שווים פחות בגרסה המקומית המעוותת של תקינות פוליטית.

ובכן, אין שום דבר "אנטישמי" ברצון לשים קץ למצב. התעמולה הדתית העושה שימוש  נלוז בביטוי זה היא ביזיון אדיר לזכר של מי שסבל מאנטישמיות אמיתית. העובדה שזה עובר בשקט היא עוד עדות למידה בה שטויות והבלים השתלטו על השיח הפוליטי בישראל.

רוצים עוד דוגמאות נוספות? רשימה חלקית:

  • לא נכון ש"כולם אותו דבר". יכול להיות שאין טובים. אבל יש רשעים. בני גנץ ככל הנראה לא ימכור את נשמתו להיות ראש ממשלה. זו הסיבה שקוראים לו טירון וחובבן. טוב שהוא כזה. בנימין נתניהו הוא ההיפך, כמובן. ולא נכון ש"כל הפוליטיקאים מושחתים" – ודאי שלא ברמה פלילית. ציניות שכזו מנקה את הרעים והמושחתים באמת.
  • לא נכון ש"כולם משקרים". אמנם כולם משקרים פה ושם. יש שקרים חיוניים ואפילו שקרים ממש טובים. אבל רק חלק קטן מהאנשים משקרים כבדרך אגב, כשיטה, כאינסיקט בסיסי. ההבדל הוא קריטי ולכן האמירה שכולם משקרים מטעה. למרבה הצער היא יעילה. היא מנקה את השקרנים האמיתיים.
  • לא נכון ש"גם השמאל אחראי להתנחלויות". לא באמת. כן, השמאל אחראי לישובי בקעת הירדן ובחולשתו איפשר התיישבות כלשהי בשומרון ובסמוך לחברון. אולם השמאל תמיד רצה "פשרה טריטוריאלית" ובארבעים השנים האחרונות חסם בדרך כלל את ההתנחלויות. הימין הוא האחראי לטמטום הדו-לאומי שנוצר על ידי התנחלות ההמונית מאז הליכוד עלה לשלטון ב-1977.
  • לא נכון ש"ישראל נגררה למערכת בחירות מיותרת". בטח, אפשר היה להימנע מהבחירות השבוע. אבל טוב שזה לא קרה. אין שום דבר פסול בבחירות. הן עולות כסף אבל ממשלה נוראה עולה הרבה יותר. מועד ב' של בחירות 2019 היווה הזדמנות נפלאה לתקן טעות קשה והיא הצליחה בחלקה. אם מערכת בחירות שלישית תידרש כדי להגיע להצלחה מלאה, אין שום בעיה.

ולענייננו כעת, הסיפור עם החרדים. לא נכון שהם "יושבים עם כולם" ולא נכון ש"השמאל גם נותן להם הכל".

כן, הם ישבו בקואליציות של שני הצדדים ושני הצדדים קנו את תמיכתם לעת מצוא.

אבל לא, לא באותה מידה ולא באותה צורה. החרדים מעולם לא תמכו בשמאל בלי שלשמאל כבר היה רוב חוסם – כלומר כאשר הייתה להם אלטרנטיבה. השמאל מעולם לא אפשר לחרדים את מידת ההשתוללות שהימין מאפשר, מהסיבה הפשוטה שלימין אין שום סיכוי להיות בשלטון בלעדיהם. הימין נמצא בכיסם של החרדים. ולכן החרדים בכיס של כולנו.

זו כנראה המשמעות האמיתית של הבגידה (הנראית לעין) של אביגדור ליברמן בנתניהו. אנשים מדברים הרבה על זה שליברמן פתאום שונא את ביבי. קל להאמין שכך הדבר, מסיבות ברורות. אבל קשה לדעת באמת, ואני לא ממש קונה את זה. אני כן מעריך שליברמן שונא לראות את ארצו מתקרבת להיות גרסה יהודית של איראן. אתה לא צריך להיות תמים כדי להאמין בכך – זה פשוט אמין.

אם הימין, בטיפשותו, בלם כל אפשרות של שלום עם הפלסטינים, אז הנושא הזה כבר לא אקוטי כפי שהיה. ואז נשארנו עם סוגיית הדת והמדינה, וכאן מקומו של ליברמן ומקומם של תומכיו בבירור איננו בימין.

אבל יש בעיה. ליברמן לא יישב עם הערבים ולכן קואליציה של ליברמן וגנץ זקוקה לתמיכתם של חלק מהחרדים. אם שניהם לא יישברו ויעמדו כצוק איתן מול המניפולציות של נתניהו, לחרדים לא תהיה ברירה. ואז, כמו שקרה עם רבין ב-1992 ועם ברק ב-1999, הם יגיעו גם יגיעו.

צריך רק שליברמן יתגמש מעט בווטו שלו על שיתוף פעולה עם הרשימה הערבית המאוחדת – דבר מזיק לכשעצמו. טיפשי לדרוש מהערבים להיות ציונים ואי אפשר על רקע זה לפסול את נציגי חמישית מאזרחי המדינה (אולי בל"ד לא הכי נחמדים אבל ישראל דחפה את המגזר להתאחד לרשימה אחת בהעלאת אחוז החסימה).

האם עסקה עם החרדים בהכרח תהיה פשרה מבישה? בכלל לא. היא יכולה אפילו להוות התקדמות חשובה. קווים אפשריםם לדמותה:

  • נישואים אזרחיים יונהגו למי שרוצה בכך ולמי שזקוק לכך.
  • תחבורה ציבורית תותר בשבת באזורים חילוניים.
  • מסחר יותר בשבת באזורים חילוניים.
  • חוק הגיוס יועבר במתכונתו הנוכחית. המחלוקת בעניין זה היתה פיקטיבית; החוק לא מגייס המוני חרדים והדבר האחרון שהצבא צריך זה יותר קנאים דתיים שעושים מהומה כל פעם שהם רואים חיילת.
  • תוקם ועדה מקצועית שתלמד את סוגיית השרות הלאומי כתחליף לגיוס לחרדים, וגם לערבים.
  • תוקם ועדה מקצועית שתלמד את נושא לימודי הליבה בכל בית ספר במימון המדינה. ייתכן ויש לדרוש יישום חלקי מיד.
  • ימשיך המימון המטורף של הישיבות, בינתיים. אין ארוחות חינם, לצערי.

חלק מהעניין כאן הוא שלא כל החרדים זהים. יהדות התורה אכן מייצגת את המוני החרדים האשכנזים. ש"ס היא סיפור אחר. רבים מתומכיה הם מזרחים כועסים ועניים, רובם ימנים וכולם פתוחים לדת. אבל רבים מאד הם לא חרדים.

העסקה המתוארת לעיל תהיה זמנית ותאפשר ממשלה טובה למדי. היא תהיה פופולרית מאוד. כולם יראו בה מה שירצו, וכל צד יטען לניצחון לשיטתו.

בעולם מושלם הייתי מוסיף סובסידיות נדיבות לחוזרים בשאלה. אבל אין שלמות בעולם הזה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 888 מילים

לפני 90 שנה, ילדה אמריקאית בת 4 נעלמה בעיירה מנומנמת בצפון מדינת ניו יורק ● הרשויות מיהרו להאשים את היהודים באזור בכך שחטפו ורצחו את ברברה - כדי להשתמש בדמה למטרות פולחניות ● כך נולדה עלילת הדם היחידה הידועה בהיסטוריה של ארצות הברית

עוד 1,050 מילים

סיפורי מלחמה אלטרנטיבים

רגע, רגע, רגע – חדשות מתפרצות: בעודי משכתבת את המעשייה הזאת נפתחה בבורסת היהלומים בניו-יורק תערוכה חדשה, שהיא פרי שיתוף פעולה של אמן בשם דימוט שטרבה (Diemut Strebe) ומדעני  אוניברסיטת MIT, ובה נחשף החומר החדש, שהוא הכי שחור שיכול להיות שחור, ואפילו יותר מהשחור הכי שחור שמככב בסיפור שלעיל.

כל כך חדש שעדיין אין לו שם – אבל הוא בולע 99.96 מהאור ויוצר חושך מצרים כל כך חשוך, שרק מה שיש לנו מול העיניים בחדשות יכול להתחרות בו.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי.

בניגוד לארמון בלנהיים של משפחת צ'רצ'יל, שהניחו לאסלת הזהב הטהור להיעלם באישון לילה – כאן השומר הוא חלק מיצירת האמנות.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי

העובדה שחדשות מדעיות – מופיעות בסצינת האמנות – קשורה ככל הנראה לסיפור המלחמה – והנהו לפניכם, הסיפור על מלחמה בין אמנים.

אזהרת מסע: ממש קשה להִצָמד אל הסיפור, כי מדובר באמנים שכל אחד מהם ראוי לסיפורים ארוכים; ובכל זאת זהו סיפור על צבע.

בזמן שאני מתלבטת על צבע השיער הנכון, שיצעיר אותי בכמה שיותר שנים, וגם תוהה אם מודעות הענק בלונדון המבשרות לי על The Power of color הן בהקשר של תערוכה במוזיאון ה"טייט מודרן" או של מוצר קוסמטי חדש, הסיפור הוא על אמן גדול – אניש קאפּוּר, פסל בריטי ידוע שנולד בהודו – אמן ידוע, מפורסם וחשוב.

העבודות הראשונות שלו היו צורות גיאומטריות מכוסות באבקת פיגמנט בצבעים נקיים וחזקים. היו בהם כח ועוצמה מיוחדים: במבט-על נראו קבוצות הפסלים כציור צבעוני.

העיסוק בצבע בפיסול הוא חדש: הפיסול הקלאסי עוסק בעיקר בצורה ובחומר. השימוש שעושה קאפור בצבעים המאוד נקיים וחזקים מבטל כביכול את הצורה והחומר.

הצורה מכוסה בפיגמנט, ואין חשיבות לחומר ממנו עשוי הפסל עצמו. גם בהמשך דרכו האמנותית, העבודות שלו עוסקות בביטול החומר, בחומר "נגטיבי". שימוש בציפוי כרום  דמוי מראה הופך פסל למשהו כמעט וירטואלי – לחלל המשקף את החלל שמסביבו,  וכאילו מתקיימת צורה בלי חומר. הפסל המפורסם ביותר שלו הוא  "שער העננים" – קלאוד גייט בשיקגו המכונה "השעועית" – וקרבות הצבע לווו בהרבה מימים של השעועית בשחור.

1000-names-blue
1000-names-blue

 

Anish Kapoor <br />White sand, Red millet, Many Flowers, 1982 <br />Mixed media and pigment <br />4 elements <br />101 x 241.5 x 217.4 cm <br />Collection Arts Council, South Bank Centre, London <br />
Anish Kapoor
White sand, Red millet, Many Flowers, 1982
Mixed media and pigment
4 elements
101 x 241.5 x 217.4 cm
Collection Arts Council, South Bank Centre, London

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, שהשפיע ושינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק.

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, ששינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק

הוא הגדיר את עצמו כאמן חלל: "לא צייר מופשט, פיגורטיבי, וריאליסטי – פשוט בשביל לצייר את החלל הוא צריך להיות בו";  הוא יצר אירועי מופע (פרפורמנס) שבהם, בנוכחות תזמורת וברוב טקס, צָבע דוגמניות-רקדניות עירומות שהחתימו את גופן על יריעת הקנווס.

בעבודת אמנות שנקראה "קפיצה אל החלל הריק", התפרסמה תמונתו בעיתון יומי, כשיום אחד לבש חליפה, עלה על הגג, פרש ידיו לצדדים וקפץ הישֵר אל החלל.

הוא יצר עבודות מונוכרום (צבע יחיד), אותן עבודות שהוציאו שם רע יותר מכל לאמנות המודרנית: ריבוע  של צבע נקי. תחילה היו אלה עבודות בכל מיני צבעים, ואחר כך בכחול.

Yves_Klein_Patent_63471
Yves_Klein_Patent_63471

בכחול הזה עסקינן:  קליין, שבקריירה המאוד קצרה שלו (הוא מת בגיל 34)  יצר עבודות קונספטואליות, מופעים, וציורים, התרכז יותר ויותר בצבע הכחול – צבע העומק והאינסוף.

אלא שהוא לא הסתפק בכך שהוא מזוהה כל כך עם הצבע הכחול – הוא גם רשם פטנט על הגוון, שקרא לו קליין אינטרנשיונאל: גוון אולטרה מרין עמוק ונקי. עד כמה שאני יודעת, קליין הוא האמן היחיד שרשם פטנט על צבע. פטנט רשום: צבע כחול קליין אינטרנשיונל

תערוכת מונוכרום של איב קליין:

monochromblau_neu_mail
monochromblau_neu_mail

 

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות.

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות

החומר מיוצר בתהליך כימי הגורם לפחם "לצמוח" בנָנו-צינוריות מקבילות לגמרי, ויוצר את פני השטח השחורים ביותר המוכָּרים לאנושות, בינתיים.

החומר פוּתח למטרות של מחקר בחלל, ליצירת כלי מדידה אטומים לגמרי לאור: טלסקופים וכיוצא באלה תוצרים שאין להם שום קשר לאמנות.

תהליך הציפוי של החומר מסובך ויקר. אניש קאפור רכש את הזכויות הבלעדיות לשימוש בחומר הזה לאמנות.

החברה שייצרה את השחור הזה החליטה לעבוד רק עם אמן אחד, וקאפור שעבודת חייו ממש הוקדשה, במיטבה, לפני השטח הבוהקים ביותר והחשוכים ביותר – התאים להם מאוד.

ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה.

היצירות של קאפור עם השחור הן אכן מרשימות ומופלאות. ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה. זה נשמע כמו בדיחה – איש אחד נפל לתוך אניש קאפור.

 

הבלעדיות הזאת עיצבנה אמנים אחרים, ובייחוד את סטיוארט סֶמפּל (http://stuartsemple.com/), אמן אנגלי צעיר בהרבה מאניש קאפור, ופחות מבוסס וידוע, אבל גם הוא אמן נחשב ומעניין, שעוסק בפופ ארט, במיצגים ובאמנות סביבתית וחברתית.

הנושא המלבב ביותר שהוא עוסק בו הוא אושר. סמפל, מכל מקום, הלך ויצר מהלך של קונטרה לשחור הכי שחור. הוא יצר צבע שהוא "הורוד הכי ורוד", במעבדה בסטודיו שלו, ובניגוד לוואנטה בלק, כל אחד יכול לרכוש את הצבע  (ועוד צבעים) בחנויות שלו ברשת, ובמחיר שווה לכל נפש.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל

סמפל אינו שוקט על שמריו: הוא יצר גם את החומר הנצנצי הכי נוצץ בעולם מאבקת יהלומים, לא פחות.

וגם במאבק על השחור טרם נאמרה המילה האחרונה: סמפל יצר במעבדה בסטודיו שלו את צבע האקריליק הכי שחור שיש, שהוא אמנם פחות שחור מהוואנטה בלק, אבל הוא צבע שאפשר לצבוע במברשת, בניגוד לוואנטה בלק, שגם בגירסתו השניה והפחות מסובכת דורש ריסוס בטמפרטורה גבוהה, ביצוע של מומחים.

וממילא אם אתה אינך אניש קאפור אתה לא יכול לרכוש אותו לצרכי אמנות. גם חברה אמריקאית פיתחה חומר מתחרה בשחור – גם הוא בנָנו טכנולוגיה – והוא כמעט שחור כמו הוואנטה בלק. סמפל, מצידו, גם פתח חנות ממש בלונדון למוצרי הצבע שלו, שניצב בה שומר בכניסה, כדי שאניש קאפור לא יכנס.

בינתיים לקאפור יש בלעדיות על השחור המוחלט לצרכי אמנות אבל לא על עיצוב; ולפיכך יצרו אדריכלים באולימפידת החורף בסיאול את הבניין הראשון בעולם שצבוע בשחור המוחלט, ובחברת ב.מ.וו  יצרו את המכונית האולטימטיבית של באטמן, שצופתה כולה, מלבד הפנסים, בשחור משחור.

לאורך כל הסיפור הזה אני לא יכולה שלא לחשוב על כך שמי שבאמת זקוק לחומר הזה אלה אנחנו בתיאטרון: בייחוד בתיאטרון השחור אבל לא רק בו!

אני כבר רואה בדמיוני את הסטודיו החדש של מעצב התאורה במבי, כמו חור שחור של אניש קאפור, ומקדישה את הסיפור באהבה לשחקן סוהיל חדאד והבמאי אכרם תילאווי שנפל בחלקי העונג לעבוד איתם על הצגת "עיניים מדברות" בפסטיבל המסרחיד שהסתיים בסוף השבוע החולף.

שניהם התלוננו מרה על הקיר הכחול והמבריק בתיאטרון בעכו שהפריע להם בהצגה, ורק מחוסר אמצעים לא יכולתי לרכוש בשבילם את הצבע השחור הזה, שיגאל אותם ממצוקתם.

אניש קאפור, פסל "קלאודגייט" בשיקגו, המכונה "שעועית".

 

black
black

הקצת פחות שחור של סטיוארט סמפל – זמין לכל אדם מלבד אניש קאפור.

הענן סמיילי של סטיוארט סמפל מעבודות על אושר.

 

pink
pink

הורוד הכי ורוד של סטיוארט סמפל

עוד בחנות של סטיוארט סמפל: אבק יהלומים

אבק יהלומים
אבק יהלומים

 

טל יצחקי היא מנהלת תיאטרון אלפא וביתא-ספר לאמנויות המופע, ת"א. לימדה באוניברסיטת ת"א, מכללת ספיר, ייסדה את המגמה לעיצוב בחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ועמדה בראשה. בין 2003 ל-2005 הייתה מרצה ואמנית אורחת באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. עיצבה תפאורות, תלבושות, בובות ומסכות למעלה מ-250 הצגות ומופעים בתיאטרונים ולהקות מחול בארץ ובחו"ל; תרגמה מחזות וקובץ נאומי צ'רצ'יל; הייתה מיוזמי מרכז הפרינג' בת"א; שימשה מזכ"ל איגוד מעצבי הבמה בישראל; אצרה תערוכות עיצוב במה, הרצתה והנחתה סדנאות בארץ ובעולם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,259 מילים
עודכן לפני 3 שעות
גיא זהר גיא זהר
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תמורת 2,000 דולר, מדריך אמנויות לחימה ישראלי מלמד את המתפללים האמריקאים להיערך לאירוע של ירי המוני בבית הכנסת ● האופציות שהוא מעמיד בפניהם: לברוח, להסתתר, או להילחם ביורה

עוד 741 מילים

למקרה שפיספסת

לאחר חשיפת זמן ישראל ועדת הבחירות לא כללה בתוצאות את הקלפי מפרדיס, שהועברה לחקירת משטרה

זמן ישראל חשף שלשום חשד לנסיון זיוף חמור של נציג הליכוד בקלפי בפרדיס ● ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 הודיעה היום כי לא כללה את הקלפי המדוברת בספירת תוצאות האמת, וכי הנושא כולו הועבר לחקירת המשטרה ● ״הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה״, נמסר

פרשת הזיופים בקלפי בפרדיס: ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 לא תכלול בשלב זה את ההצבעות בקלפי מס׳ 9 בפרדיס, לאחר שאישרה כי ישנן ״ראיות ממשיות״ לביצוע זיופים באמצעות הוספת פתקי הצבעה.

זמן ישראל חשף שלשום (רביעי) כי אדם שהתחזה להיות נציג ועדת הבחירות הגיע לקראת ערב אל הקלפי בפרדיס ודרש מכל נציגי המפלגות לעזוב את חדר הקלפי – למעט נציג הליכוד. המתחזה ונציג הליכוד נשארו בחדר לבדם, למרות מחאות הנציגים האחרים שניסו בכל כוח להיכנס בחזרה לחדר.

משהצליחו, סיפר אחד מהנציגים לזמן ישראל, "ראינו דבר מוזר: נציג הליכוד עמד מאחורי הפרגוד, וכשראה שנכנסנו ושאנחנו מסתכלים עליו ומתקדמים אליו, הוא יצא וסידר את מכנסיו וחגורתו, ויצא משם במהירות ובבהלה. נכנסנו לתא, וראינו שהוא השאיר אחריו ערמה של יותר מ-100 מעטפות חתומות, חלקן פתוחות וחלקן סגורות, ובתוך המעטפות הסגורות היו פתקים של מחל".

בהודעה שהוציאה היום ועדת הבחירות המרכזית על התוצאות הסופיות (הלא רשמיות), נאמר (הדגשים במקור):

תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה בקלפי מס' 9.0 בפורידיס בה היה ניסיון לזיוף ע"י הוספת פתקי הצבעה; לקראת סוף יום הבחירות התקבל בוועדת הבחירות המרכזית דיווח ממפקח טוהר הבחירות לעניין האירוע. לאחר התייעצות עם יו"ר ועדת אזורית חדרה, הוחלט כי הקלפי לא תספר במקום אלא תובא בשלמותה לוועדת הבחירות המרכזית ותבדק שם. הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית, בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה והיא תועבר לחקירת המשטרה.

עד כה נספרו 99.8% מהקולות, כאשר 14 קלפיות, כולל זו בפרדיס, לא נכללו בספירה בשל חשד לאי סדרים או זיופים.

"תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה ב-14 קלפיות, אותן ממשיכה הוועדה לבדוק בבדיקה מעמיקה ויסודית, נוכח העובדה שבקלפיות אלו אירעו במהלך יום הבחירות אירועים חריגים בתחום טוהר הבחירות״, נאמר בהודעה.

"בדיקתן הסופית טרם הסתיימה. מקרים אלו נתגלו חלקם ע"י סיירת מפקחי טוהר הבחירות של ועדת הבחירות המרכזית, חלקם ע"י מזכירי ועדות הקלפי וחלקם ע"י נציגי הסיעות".

עוד 289 מילים

תגובות אחרונות

״תושבי הנגב סבלו משלטון הימין, מהריסות, הפקעת אדמות, מהשארת ילדים מחוץ לבתי הספר" אומר תושב רהט בניסיון להסביר את שיעורי ההצבעה הגבוהים ביישוב ● 15 ק״מ משם, באופקים, שתי נשים בנות כ-70 מתפלאות על השאלה למי יצביעו. מבחינתן הליכוד זה האפשרות היחידה

עוד 2,351 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַחְדוּת

נתניהו הבין עוד בליל הבחירות שהמילה "אחדות" היא קרש ההצלה שהוא צריך להיאחז בו כדי לא לטבוע ● אלא שאחדות חלומית כזו היא כמו שמיכה שפורשים במהירות על המיטה כשמגיעים אורחים, כדי להסתיר את הבלאגן ● יש רק בעיה אחת: הכביסה שמתחת לא תקפל את עצמה לבד

עוד 1,021 מילים

בכיר בליכוד: "נתניהו כמו שן מתנדנדת, בסוף היא תיפול"

בכיר הליכוד צוטט בחדשות 12 ● פרשנים פוליטיים מציעים חנינה נשיאותית לנתניהו ● נסראללה: גנץ ונתניהו אותו דבר ● לאחר ספירת 99.8% מהקולות - אין שינוי בחלוקת המנדטים ● נתניהו פגש את גרינבלט, גנץ יפגוש אותו בהמשך ● ליברמן: "אין סיכום ביני לגנץ" ● יועז הנדל: "בלוק הימין מעורער" ● ריבלין יחל בסבב שיחות עם ראשי המפלגות ביום ראשון

עוד 40 עדכונים

ראשות הממשלה זה קלף המיקוח של נתניהו. הוא לא יוותר עליו

בניגוד לביטחון שמפגין נתניהו כלפי חוץ, בשיחות סגורות על עתידו המשפטי הוא רואה שחורות ● עכשיו שאיבד את הרוב הימני שהיה לו, התקווה היחידה שנותרה עבור נתניהו היא להגיע לעסקת טיעון כשיש לו מה להקריב בתמורה להקלה משמעותית באישום ובענישה ● התותח המשפטי רם כספי הצטרף לצוות ההגנה בדיוק לשם כך ● פרשנות

עוד 633 מילים

"מדהים כמה נתניהו מוכן ללכת רחוק כדי לשמור על שלטונו"

יועץ הסקרים האמריקאי סטן גרינברג היה אחד מאדריכלי הניצחון של אהוד ברק ב-1999 ● כעת הוא מאמין כי ימיו של נתניהו בתפקיד ראש הממשלה ספורים ● אבל בהכירו את רה"מ, הוא יודע שהכל עדיין פתוח

עוד 1,385 מילים

שידור חי מול השירותים של התחנה המרכזית, הסתה נוספת נגד הציבור הערבי, הפרת חוקי הבחירות והתקנות של פייסבוק, ושורת בכירים שלא מתביישים להדהד את המסרים הגזעניים שלו ● כך נראו הרגעים הדרמטיים של מערכת הבחירות בעמוד הפייסבוק של נתניהו

עוד 864 מילים

בחינת זהותם של חברי הכנסת הנבחרים, ותיקים וחדשים, יכולה להעיד על החברה הישראלית, שבחרה בהם ● עם רוב מכריע לגברים יהודים, עירוניים ומשפחתיים, ו-10% נציגי ציבור המעורבים בפרשות פליליות, אפשר כבר לנסות ולנבא איך ייראו החלטותיה

עוד 1,136 מילים

משבר כלכלי חמור ברשות הפלסטינית

דוח של הבנק העולמי מצביע על ירידה של 70% בכנסות ממיסים ועל הקושי של הרשות הפלסטינית לגייס הלוואות ● צופה פערי מימון של 1.9 מיליארד דולר עד סוף השנה ● הסיבות למשבר: הפחתה בכספי סיוע המגיעים לרשות, ומחלוקת על העברת המסים שישראל גובה עבורה

עוד 420 מילים
סגירה