כשמנדי כהנא עולה לבמה ומתחיל לדקלם ביידיש שירי ערש של איציק מאנגר ולייוויק, משתרר שקט בחלל. לא כולם מבינים את השפה אבל מהופנטים אליה, בזמן שהוא מתרגם חלק גם לאנגלית ולעברית. בין דקלום לדקלום הוא מצטרף לחלק מהקהל שמתחיל לרקוד לצלילי להקת הכליזמרים שמנגנת יצירות כמו נעימה מהסרט ספרות זולה או ניגון מסורתי יותר כמו ריקוד הבקבוקים.
להופעה הזו, שנערכה ביום ראשון בערב כמדי שבוע, הגיעו כמה עשרות אנשים במנעד גילים רחב – גם ישראלים וגם תיירים. מסביב יש עשרות אלפי ספרים, עיתונים ומשחקים ביידיש, אוצר בלום שמשמר תרבות נכחדת. מתנדבים צעירים הכינו את התקרובת, כולל אוכל יהודי כמו קיגל, דג מלוח, חמין או סתם טוסטים.
האירוע הזה קורה במקום בלתי צפוי לחלוטין: באחד הקצוות בקומה החמישית בתחנה המרכזית, שם שוכן מרכז התרבות יונג יידיש. זה כמעט השריד האחרון למה שנקרא "מתחם האומנים" בתחנת האוטובוסים הגדולה במזרח התיכון, סמל מפואר לכישלון התכנוני־תחבורתי של ישראל, שנמצאת כיום בשפל תחזוקתי.
ממש מחוץ למרכז היידיש אפשר לראות פחי זבל שאמורים לנקז את המים שמטפטפים מהגג – וברחבי התחנה אינספור מערומי זבל. במדרגות שליד השירותים – ולא רק שם – מומלץ להגיע עם אף סתום.
למרות התפאורה העגומה בתחנה – ובזמן שהדמוקרטיה גוועת והפוליטיקה סוערת – נראה שמרכז היידיש מתנהל במעין תדר אחר וביקום מקביל, כזה שמחיה תרבות ישנה עם צעירים שעושים כאן את הדברים שלהם, כמו ערבים קווירים, הופעות פאנק, פסטיבל פנזינים, קומיקס או מכירת בגדי יד שנייה שהתקיימה שם השבוע.
הופעת הכליזמרים מתרחשת בקצה קומה 5 בתחנה המרכזית, שם שוכן מרכז יונג יידיש – שריד האחרון למה שנקרא "מתחם האמנים" בתחנת האוטובוס הגדולה במזרח התיכון
"צריך להשמיש את המקום"
כהנא מספר שהוא כאן מ־2006: "העירייה נתנה הנחה בארנונה והיה יופי. הגיעו אומנים וראו שזה עובד. אז התחילו להעלות בהדרגה את דמי השכירות בתחנה. חשבתי שעוד אהנה מההטבה אבל נכנסתי לסיווג הלא נכון בעירייה כי הם נתנו את ההנחה רק לציור או פיסול, אני כאילו לא 'אומן' אז לא מגיע לי", הוא אומר בנימה שוות נפש של מי שהטרדות האלה נראות קטנות עליו.
במהלך השנים היו תקופות שבהם עשרות אומנים שכרו חדרי סטודיו סביבו והציגו את אומנותם בחללי תצוגה, שחלקם עדיין נותרו שם. בשנה האחרונה כמעט כולם עזבו או אולצו לעזוב על ידי הנהלת התחנה שדרשה מהם לשלם על עלויות בטיחות אש.
"עכשיו נשארו אומנים בודדים, אחד פה ואחד שם. מולנו יש כנסייה פיליפינית, גן לילדי מהגרים ומרכז לימוד מחשבים לילדים מהאזור. צריך להשמיש את המקום הזה לטובה", הוא מסכם ביידיש עם תרגום לעברית.
"עכשיו נשארו אומנים בודדים, אחד פה ואחד שם. מולנו יש כנסייה פיליפינית, גן לילדי מהגרים ומרכז לימוד מחשבים לילדים מהאזור. צריך להשמיש את המקום הזה לטובה"
צמוד למרכז היידיש אני פוגש את ינאי פרי, בובנאי שפעם עבד איתי כגרפיקאי בעיתון כלכלי מוביל. לפני כשבועיים הוא התמקם כאן בסטודיו, אותו הוא חולק עם השוכרת במקום. "זה אדיר, כמו חלום נעים וקצת פסיכי. גם השכנים וכל מני אנשים שעוברים פה", הוא אומר בתשובה לשאלה איך ההרגשה לעבוד כאן.
בעודנו מדברים, האוטובוסים שעוברים מעל ומתחת מרעידים את הקומה בכל דקה–שתיים, אבל פרי מרגיש שדווקא המקום הזה נוסך בו אנרגיה יצירתית וגם תנאי השכירות משתלמים עבורו.
"גם עצם זה שבכלל יש מקום לעבוד בו, זה לא דבר מובן מאליו בעיר הזו. אני בסך הכול צריך שולחן עם מקום לעשות קצת בלגן ואולי לחבר מחשב לשקע חשמלי, אז מה אני אשכור עכשיו סטודיו ב־2,500 שקל ועוד 800 ארנונה?"
הוא נכנס לעסקי הבובנאות לפני כשמונה שנים, הציג בין השאר בצוותא ואת ההכנסה השוטפת מוצא במרחב הציבורי: "אני רמזורן, עובד עם הבובות ברחוב וזה מפרנס אותי ונותן לי בסיס כלכלי ויצירתי להמשך. העבודה בצמתים היא ניסוי כלים שהופך למופע חוצות בפסטיבלים – ואז אני כותב גם טקסט להצגה".
"עצם זה שיש מקום לעבוד זה לא מובן מאליו בעיר. אני צריך שולחן עם מקום לעשות קצת בלגן ולחבר מחשב לשקע, אז מה אני אשכור סטודיו ב־2,500 שקל ועוד 800 ארנונה?"
"מנסים לפנות אותנו"
אלא שכעת גם לאומנים הספורים שעוד נותרו במתחם הזה התנאים עומדים להשתנות לרעה, אם יש לאן לרדת נוכח המצב התחזוקתי הירוד. "בהנהלת התחנה רוצים להכפיל לנו את שכר הדירה מ־30 ל־60 שקל למ"ר", אומרת גילי גודיאנו, מעצבת תפאורות ואביזרים, מהאחרונות שנשארו במתחם.
"ההרגשה היא שמנסים לפנות אותנו משם כדי שלא יצטרכו לשלם ארנונה על הקומה. הם קוראים לזה 'דמי ניהול' למרות ששום דבר לא מנוהל. אני עם עוד שותף ולא נצליח לשלם את שכר הסטודיו אחרי ההעלאה.
"כרגע עבור ה־50 מ"ר אנחנו משלמים 1,600 שקל ועוד 700 ארנונה לחודש כי עיריית תל אביב לא חושבת שתיאטרון זו אומנות. אם יכפילו את שכר הדירה זה ייצא קרוב ל־4,000 שקל ונאלץ לסגור כאן", הוסיפה.
"על 50 מ"ר אנחנו משלמים 1,600 שקל ועוד 700 ארנונה, כי עיריית תל אביב לא חושבת שתיאטרון זו אומנות. אם יכפילו את שכ"ד זה יצא קרוב ל־4,000 שקל ונאלץ לסגור"
שירותים עולים באש
לפני קצת יותר משנה התפטר המנכ"ל הוותיק של התחנה מיקי זיו, שנחשב גם למי שסייע לאומנים להתמקם בקומה הזו – והם זוכרים אותו לטובה. מאז המצב הלך והתדרדר. גם מול הסוחרים מתקיים מאבק על הזכויות במקום. בביקור במשרדי הנהלת התחנה אמרו לנו שהם נאלצים להעלות את דמי הניהול נוכח ההתייקרויות במשק וכי גם מחיר של 60 שקל למ"ר הוא זול יחסית.
בתשובה לשאלה בדבר התחזוקה וסגירת חלק משערי הכניסה לתחנה אמרו בהנהלה כי הם נושאים בעלות של 1.7 מיליון שקל בחודש למאבטחים ועוד 800 אלף שקל לניקיון וציינו גם שרק בימים האחרונים נמצא הומלס שהצית את השירותים בלילה.
במלים אחרות, להם זה עולה יותר.
בכל מקרה, בסיבוב בקומה החמישית, על 17 אלף המ"ר שיש בה, נראה בבירור שהתפוסה היא מזערית, כך שקשה לומר שיש ביקוש גבוה לשכירות במקום. עם זאת, בהנהלת התחנה מגלים אופטימיות מסוימת ומציינים שלאחרונה הגישו לעירייה את הבקשה לרישיון עסק, שעד היום לא היה למקום.
ציורי קיר במקום הפחתת זיהום
על בסיס תהליך רישוי העסק, בתחנה מקווים להגדיל את התפוסה. כך, למשל, במקום מועדון הבלוק נכנס לאחרונה שוכר שאמור לפתוח את המקום מחדש, והם שוקלים להציע לשוכרים לפתוח גם מקומות בילוי בקומות התחתונות.
מי שסובלים מהמצב הנוכחי הם נוסעי התחבורה הציבורית שצריכים לעבור בתחנה ובעיקר התושבים באזור שנאלצים לספוג את זיהום האוויר והפיכת המתחם למוקד של פשיעה והזנחה.
לאחרונה העירייה הזמינה אומנים לצבוע בציורי קיר ענקיים את הקיר של התחנה ברחוב לוינסקי, אבל מבחינת התושבים זאת קוסמטיקה יח"צנית שלא תמנע מבריאותם להיפגע.
המשרד להגנת הסביבה הכריז על אזור התחנה כמוכה זיהום ובחודשים הקרובים עיריית תל אביב תצטרך להגיש תוכנית להפחתת הזיהום.
הדרך להפחתת הזיהום עוברת בפינוי האוטובוסים מהתחנה למסופים חלופיים. שלב א' של הפינוי נבלם בבית המשפט ומשרד התחבורה הגיש ערעור שיידון באביב הקרוב. שלב ב' של הפינוי נדון לאחרונה בוועדה לתשתיות לאומיות ורק בעוד כשנתיים יתברר אם ייצא לפועל.
העירייה תיקח חסות?
במה שנוגע למתחם האומנים בקומה החמישית יש תקווה להחייאת המקום: בחודש שעבר סיירו במתחם נציגים של מחלקת התרבות מעיריית תל אביב, בהם רויטל בן־אשר פרץ, יועצת לראש העיר רון חולדאי.
בעירייה בוחנים כעת את האפשרות של לקחת מעין חסות על מתחם האומנים – ולהציע כמות של עשרות או מאות חללי סטודיו ותצוגה לאומנים במחיר מסובסד. בעירייה אישרו את הדברים: "יש היתכנות".
גודיאנו מקווה מאוד שהעירייה תלך על זה – ולא רואה אפשרות אחרת להיטיב את המצב של התחנה: "אם יעשו מהלך כזה זה יהיה מדהים ויחיה את המקום. אחרת כל החללים כאן יעמדו ריקים וזה ימשיך להיות מרכז פשע, זנות וסמים. איום ונורא".
"אם יעשו מהלך כזה של סבסוד השכרת חדרי הסטודיו לאומנים זה יהיה מדהים ויחיה את המקום. אחרת כל החללים כאן יעמדו ריקים ויהפכו למרכז פשע, זנות וסמים"
![שלט "מתחם אמנים" בקומה חמישית בתחנה המרכזית בתל אביב. ינואר 2023 (צילום: עומר שרביט)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/01/20230115_222339.jpg "שלט "מתחם אמנים" בקומה חמישית בתחנה המרכזית בתל אביב. ינואר 2023 (צילום: עומר שרביט)")
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם