באמצע המאה ה-19, כמה משפחות מהגרים גרמניות-יהודיות הפתיעו את החברה הגבוהה בארצות הברית בסיפורי הסינדרלה שלהן; רובן החלו את דרכן בסמטאות העוני של הלואר איסט סייד של מנהטן וסיימו כמיליונרים שמתגוררים בבתי אחוזה אלגנטיים בשדרה החמישית.

עם השבט הזה של יהודים גרמנים נמנו משפחות כגון לב, גולדמן, זקס, זליגמן וגוגנהיים, וגם – אולי הבולטת שבהן – משפחת מורגנטאו.

"משפחת מורגנטאו כונתה 'משפחת קנדי היהודית', ונותרה – כפי שאמר פעם ראש עיריית ניו יורק לשעבר אד קוץ' – הדבר הכי קרוב לבני מלוכה שיש לנו בניו יורק", אומר העיתונאי והסופר אנדרו מאייר לזמן ישראל בשיחת וידיאו מביתו בברוקלין.

קטעי עיתונות על משפחת מורגנטאו שאסף אנדרו מאייר (צילום: באדיבות אנדרו מאייר)

מאייר פרסם לאחרונה את הספר "Morgenthau: Power, Privilege, and the Rise of an American Dynasty" ("מורגנטאו: כוח, פריווילגיה ועלייתה של שושלת אמריקאית").

הספר, שמכיל כמעט 1,000 עמודים של טקסט דחוס, מגולל את סיפורם של ארבעה דורות של שושלת פוליטית רבת עוצמה, שמתפרש על פני 150 שנים של היסטוריה אמריקאית. הסיפור, שנסמך על יותר מעשר שנים של מחקר, מאות ראיונות וגישה בלעדית לארכיונים, מתחיל בתיאור מפורט של חייו של לזרוס מורגנטאו, שיחד עם אשתו בבט הגיע לניו יורק מגרמניה ב-1866.

הספר, שמכיל כמעט 1,000 עמודים של טקסט דחוס, מגולל את סיפורם של ארבעה דורות של שושלת פוליטית רבת עוצמה, שמתפרש על פני 150 שנים של היסטוריה אמריקאית

"כשבני הזוג מורגנטאו הגיעו לארצות הברית הם היו המתעשרים החדשים [של הקבוצה החברתית שלהם]", אומר מאייר. "אבל לזרוס מורגנטאו, שהיה ברון סיגרים בבוואריה, איבד את הונו ומת ב-1897 בודד וחסר כול בחדר שכור באפר איסט סייד של מנהטן, מבלי להגשים את החלומות שלו".

מאייר, לשעבר הכתב של מגזין "טיים" במוסקבה, שבין ספריו הקודמים נמנים "המרגל האבוד", "אדמה שחורה" ו"צ'צ'ניה" (כולם באנגלית), מציין כי בנו האמצעי של לזרוס מורגנטאו, הנרי – שנולד במנהיים, גרמניה, ב-1856 – היה נחוש לא לסבול מאותו גורל כלכלי של אביו.

הנרי מורגנטאו האב ב-1913 (צילום: Library of Congress)

"הנרי מורגנטאו היה נחוש לא להשתייך [לקבוצת המשפחות הגרמניות-יהודיות המשגשגות] אלא לציבור האחר, קבוצות אמריקאיות שהיו יותר במיינסטרים", אומר מאייר.

ב-1879 הנרי מורגנטאו הפך לשותף זוטר במשרד עורכי הדין לחמן, מורגנטאו וגולדשמידט. הוא בנה את הונו הפרטי באמצעות רכישת נכסים בניו יורק ומכירתם ברווחים קטנים. במפנה המאה ה-20, עורך הדין הניו יורקי כבר החזיק בתיק נכסים עב כרס במנהטן.

"הנרי מורגנטאו גילם זן חדש של איש עסקים, סוג חדש של ניו יורקר", אומר מאייר. "הוא שימש כגשר – בין יהודים וגויים, בנים של מהגרים ויורשים של צליינים – ואיחד עולמות שונים של כסף".

"הנרי מורגנטאו גילם זן חדש של איש עסקים, סוג חדש של ניו יורקר. הוא שימש כגשר – בין יהודים וגויים, בנים של מהגרים ויורשים של צליינים – ואיחד עולמות שונים של כסף".

בגיל 55 מורגנטאו כבר עשה את הונו. באביב 1912 הוא הפך למגייס תרומות עבור המפלגה הדמוקרטית, ותרם 4,000 דולר מדי חודש (112,000 דולר לפי הערך של היום) למסע הבחירות לנשיאות של וודרו וילסון, שניצח בו באותה שנה.

מורגנטאו תוגמל על נאמנותו הפוליטית: תחת ממשלו של וילסון הוא כיהן כשגריר האמריקאי באימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה.

"[המשרה הפוליטית] הזאת בקונסטנטינופול תמיד נודעה כ'מושב היהודי'", אומר מאייר. זאת, לדבריו, בעיקר משום שהיהודים האמריקאים, שלא היו חלק מהיריבות שהתקיימה בין המוסלמים לנוצרים, נתפסו כמי שמתאפיינים בניטרליות הנדרשת שתאפשר להם "לתמרן בקרב הטורקים בקלות רבה יותר ולפשר במחלוקות בצורה שקולה".

הנרי מורגנטאו, בעת שכיהן כשגריר ארה"ב בטורקיה, עם אלברט אינשטיין, 1935 (צילום: AP Photo/Anthony Camerano)

אולם מורגנטאו לא היה דיפלומט ממוצע. הוא עבד עם כמה עיתונאים אמריקאים וטורקים בקונסטנטינופול וסייע לחשוף את רצח העם הארמני בשעה שרוב העולם (לרבות הממונים על מורגנטאו בוושינגטון) בחר להתעלם ממנו. על פי ההערכות, כ-1.1 מיליון ארמנים נוצרים נרצחו על ידי ממשלת הטורקים הצעירים במעשי טבח שיטתיים שהתרחשו מהאביב של 1915 ועד הסתיו של 1916.

מורגנטאו לא היה דיפלומט ממוצע. הוא עבד עם כמה עיתונאים אמריקאים וטורקים בקונסטנטינופול וסייע לחשוף את רצח העם הארמני בשעה שרוב העולם (לרבות וושינגטון) בחר להתעלם ממנו

מאייר מתאר בספרו כיצד מורגנטאו שלח מברק לשר החוץ האמריקאי דאז, רוברט לנסינג, מקונסטנטינופול ב-10 ביולי 1915. הטורקים, הסביר השגריר, מפעילים על הארמנים "מעצרים שרירותיים, עינויים איומים, הרחקות המוניות וגירושים מצד אחד של האימפריה אל צדה האחר". לסבל הזה נלווים "מקרים תכופים של אונס, ביזה ורצח שהופך לטבח", הוסיף השגריר.

מורגנטאו שלח ללנסינג מברק נוסף באוגוסט 1915: "אני מתחנן ברצינות למחלקת המדינה שתתייחס לעניין בדחיפות ובמלוא כובד הראש". אולם ארצות הברית לא ארגנה שום הגירה המונית. למעשה, הטורקים לעולם לא היו מאפשרים לארמנים לעזוב. אף על פי כן, הסיפור, בעזרתו של מורגנטאו, עלה לכותרות ב"ניו יורק טיימס" באוקטובר 1915.

"כשהנרי מורגנטאו חזר מקונסטנטינופול, הוא כבר לא היה רק עורך דין וברון נדל"ן ניו יורקי", אומר מאייר. "פתאום הייתה לו סמכות מוסרית, והוא התחיל לדבר באופן קבוע מעל הבימה הבינלאומית על תפקידה של ארצות הברית ככוח מוסרי בעולם".

הנשיא פרנקלין רוזוולט מעניק לשר האוצר הנרי מורגנטאו צ'ק עבור רכישת האג"ח הראשון שארה"ב הנפיקה, 30 באפריל 1941 (צילום: AP Photo)

התפוח לא נופל רחוק מהעץ

הנרי מורגנטאו הבן ירש מאביו את אותה תחושת חובה לעמוד על הצדק בפני שררה בתחום השירות הציבורי. הוא נולד בניו יורק ב-1891 ושירת 12 שנים כשר האוצר בממשלו של הנשיא פרנקלין רוזוולט.

בקרב מבקריו ויריביו, מורגנטאו היה ידוע כעושה דברו של רוזוולט. אולם מאייר אומר כי התיאור הזה ממעיט מאוד בערכם של הישגיו הפוליטיים האדירים.

"הנרי מורגנטאו הבן יכול להיתפס בקלות כמשרתו הכנוע של רוזוולט", אומר מאייר. "למעשה, הוא היה חיוני לקריירה הפוליטית של רוזוולט".

"הנרי מורגנטאו הבן יכול להיתפס בקלות כמשרתו הכנוע של רוזוולט", אומר מאייר. "למעשה, הוא היה חיוני לקריירה הפוליטית של רוזוולט".

כראש מנהל האשראי לחקלאים ושר החוץ, הנרי מורגנטאו הבן מילא תפקיד חיוני במשא ומתן הדיפלומטי שהוביל להכרה הרשמית של ארצות הברית בברית המועצות באוקטובר 1933.

כראש מנהל האשראי לחקלאים ושר החוץ, הנרי מורגנטאו הבן מילא תפקיד חיוני במשא ומתן הדיפלומטי שהוביל להכרה הרשמית של ארצות הברית בברית המועצות ב-1933

שר האוצר הנרי מורגנטאו לוחץ יד עם נשיא צרפת שארל דה-גול בעת ביקורו בבית הלבן, 6 ביולי 1944 (צילום: AP Photo/Pool)

"לארצות הברית לא היו שום קשרים דיפלומטיים עם ברית המועצות מ-1917 ועד 1933", אומר מאייר. "הנרי מורגנטאו הבן לקח סיכון אישי כדי שרוזוולט יושיט יד לרוסים, והוא היה הפוליטיקאי הראשון שעשה את זה".

הוא גם היה אחראי באופן אישי לשכנועו של רוזוולט להקים את הוועד לפליטי מלחמה בינואר 1944.

"בקיץ 1942 מחלקת המדינה כבר ידעה איך היהודים [באירופה] עומדים להישמד כשהוחל ביישום הפתרון הסופי", אומר מאייר. "היה להם מידע מודיעיני מאוד ספציפי, דרך ערוצים שונים, על תאי הגזים ומחנות הריכוז של הנאצים".

הוועד לפליטי מלחמה היה מורכב ממרגלים ומבריחים, בעלי תפקידים מקומיים ודיפלומטים, שהזינו, מימנו וחימשו רשתות מחתרתיות בתקווה לפתוח דלת אל החופש עבור יהודי אירופה הנותרים שהיה להם סיכוי לברוח מזוועות השואה.

הוועד לפליטי מלחמה היה מורכב ממרגלים ומבריחים, בעלי תפקידים מקומיים ודיפלומטים, שהזינו, מימנו וחימשו רשתות מחתרתיות בתקווה לפתוח דלת אל החופש עבור יהודי אירופה הנותרים

בשלב מסוים הוועד ניהל עם הנאצים משא ומתן על תשלום כופר. ראש הוועד ג'ון פלה, ששימש כעורך דין במשרד האוצר, אפילו ניסה לקדם את הרעיון שבעלות הברית יפציצו את מסילות הרכבת המובילות אל מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו בפולין.

ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל מקבל משר האוצר הנרי מורגנטאו אג"ח בשווי מאה דולר בעת ביקורו בבית הלבן, 3 בספטמבר 1943 (צילום: AP Photo/George R. Skadding)

"עבור הנרי מורגנטאו הבן, הקמתו של הוועד לפליטי מלחמה הייתה ניצחון והביאה להצלתם של 200,000 יהודים, אם כי לעולם לא נדע את המספר האמיתי", אומר מאייר. "אבל הוא גם ידע שזה היה ניצחון קטן ושזה היה מעט מדי, מאוחר מדי".

"עבור הנרי מורגנטאו הבן, הקמתו של הוועד לפליטי מלחמה הייתה ניצחון והביאה להצלתם של 200,000 יהודים, אם כי לעולם לא נדע את המספר האמיתי"

מאייר מתאר כיצד בסוף שנות ה-40 הנרי מורגנטאו הבן הפך ל"ציוני מסויג". עם זאת, הוא יצא למסע לגיוס תרומות עם ראשת הממשלה לעתיד גולדה מאיר, וגייס עשרות מיליוני דולרים למען ישראל.

"ב-1948 מדינת ישראל הזמינה את הנרי מורגנטאו הבן להיות שר האוצר הראשון של המדינה, ואפילו קראו מושב על שמו – טל שחר", אומר מאייר. "טל שחר" הוא תרגומה העברי של המילה הגרמנית "מורגנטאו" (מורגן – בוקר, טאו – טל).

המורגנטאו המשפיע ביותר?

החצי השני של ספרו של מאייר מתמקד בחיי בנו של הנרי מורגנטאו הבן, רוברט (בוב) מורגנטאו, שהלך לעולמו ב-2019 בגיל 99.

רוברט מורגנטאו בגיל 89, בדצמבר 2009, עשור לפני מותו (צילום: AP Photo/Bebeto Matthews)

"הבוס", כפי שבוב מורגנטאו כונה בחיבה על ידי רוב הממסד הפוליטי והמשפטי במנהטן, שימש כפרקליט מחוז ניו יורק מ-1975 ועד 2009. לפני כן הוא שימש כפרקליט במחוז הדרומי של העיר – תפקיד שמונה אליו ב-1961 על ידי הנשיא ג'ון קנדי.

"אף תובע בהיסטוריה של ארצות הברית לא שירת תקופה ארוכה כל כך, ולאף אחד לא הייתה השפעה עמוקה כל כך על אכיפת החוק כמו בוב מורגנטאו", אומר מאייר.

למעשה, הסדרה הוותיקה "חוק וסדר" נכתבה במקור בהשראת משרד התובע בתקופתו של מורגנטאו ודמות התובע הראשי אדם שיף (בגילומו של סטיבן היל) התבססה על מורגנטאו עצמו.

הסדרה הוותיקה "חוק וסדר" נכתבה במקור בהשראת משרד התובע בתקופתו של מורגנטאו ודמות התובע הראשי אדם שיף (בגילומו של סטיבן היל) התבססה על מורגנטאו

בוב מורגנטאו בילה את רוב הקריירה שלו בשליחת עשרות אנשי כספים, בנקאים, מאפיונרים וסוחרים פיננסיים מניו יורק לכלא.

רוברט מורגנטאו והנשיא ג'ון קנדי נפגשים במלון בניו יורק, 11 באוקטובר 1962 (צילום: AP Photo)

ואז, בתחילת שנות ה-90, הוא החל בחקירה השאפתנית והרחבה ביותר בקריירה שלו: ניהול משפטם של עורך הדין רוברט אלטמן ושותפו המשפטי קלארק קליפורד, שהוגשו נגדם אישומים הקשורים בשערוריית הבנק הבינלאומי לאשראי ומסחר (BCCI), שנסגר בעקבות הפרשה.

מאייר מתאר את שערוריית הבנק כ"מסע אל השאול של בנק בינלאומי שבשיאו היו לו 417 סניפים ב-73 מדינות". הבנק חסר המדינה הקים מטה בבריטניה, נרשם בלוקסמבורג, נוהל על ידי פאקיסטנים, היה בבעלות ערבית והופעל ממוקדים באיי קיימן.

המשטרה ואנשי מודיעין תיארו אותו מאוחר יותר כ"בנק של נוכלים ופושעים" בשל המוניטין שלו כנותן שירות ללקוחות שסחרו בנשק, בסמים ובכסף מפוקפק שחצה גבולות בינלאומיים על בסיס קבוע בלי הרבה שאלות.

המחבר מציין כי בסוף שנות ה-80, ה-BBCI היה הבנק הפרטי השביעי בגודלו ביותר בעולם, והחזיק בנכסים בשווי של יותר מ-20 מיליארד דולר. הניירת של הבנק, שהעידה על פעולות הונאה, שוחד והלבנת הון, נקשרה לדמויות מתוקשרות – בהן נשיא עיראק סדאם חוסיין, מייסד פת"ח אבו נידאל, ומיליטנט אסלאמי קיצוני עולה ממוצא סעודי בשם אוסמה בן לאדן.

הניירת של הבנק, שהעידה על פעולות הונאה, שוחד והלבנת הון, נקשרה לדמויות מתוקשרות – בהן נשיא עיראק סדאם חוסיין, מייסד פת"ח אבו נידאל, ומיליטנט אסלאמי קיצוני עולה ממוצא סעודי בשם אוסמה בן לאדן

התובע הכללי רוברט מורגנטאו (משמאל) עם עוזרו ג'ון מוסקו במסיבת עיתונאים בה הכריזו על הגשת כתב אישום נגד קלארק קליפורד ורוברט אלטמן על חלקם בפרשת BCCI, 29 ביולי 1992 (צילום: AP Photo/Kevin Larkin)

הסי-איי-איי גם השתמש בבנק כדי לממן מבצעים חשאיים, בכלל זאת פרשת איראן-קונטראס (איראנגייט) הידועה לשמצה. במשך חודשים רבים, בוב מורגנטאו וצבא החוקרים המשפטיים הניו יורקרים שלו אספו מערך ראיות, ואז תבעו את הבנק ב-1991, דבר שהביא לקריסתו.

"בוב מורגנטאו האמין שמכיוון שכמעט כל עסקאות הכספים של ארצות הברית עוברות דרך ניו יורק, זוהי חובתו האישית [כתובע המחוזי של העיר] להילחם בפשעי צווארון לבן שהיו קשורים לטרור", אומר מאייר.

"בוב מורגנטאו האמין שמכיוון שכמעט כל עסקאות הכספים של ארצות הברית עוברות דרך ניו יורק, זוהי חובתו האישית [כתובע המחוזי של העיר] להילחם בפשעי צווארון לבן שהיו קשורים לטרור"

מאייר מתאר את בוב מורגנטאו כ"ידיד מוכח של ישראל", ומוסיף כי את הנאמנות שלו לישראל "אפשר לראות בתפקיד שהוא מילא בתיקי הבנקאות האיראניים שבהם הוא עסק בשנותיו האחרונות כתובע המחוזי של ניו יורק".

תיקי הבנקאות האלה חשפו כי כסף איראני מגיע לבנקים בארצות הברית, בניגוד לסנקציות האמריקאיות. מאייר מזכיר בספרו תביעה מ-2009 שבה משרד התובע האמריקאי במנהטן טען כי קרן עלווי – ארגון צדקה שבבעלותו מגדל משרדים נוצץ בשדרה החמישית של ניו יורק – הייתה למעשה הסוואה של ממשלת איראן.

"מורגנטאו: כוח, פריווילגיה ועלייתה של שושלת אמריקאית"

הבניין, בן 36 קומות, שהיה ידוע בעבר כבניין פיאז'ה, נבנה בסוף שנות ה-70 על ידי ארגון ללא מטרות רווח שהיה קשור לשאה האיראני. אולם התביעה מ-2009 ציינה כי שני בעלי המיעוט של קרן עלווי הם Assa Corp. ו-.Assa Co. Ltd – שתי חברות קש שמומנו על ידי הבנק האיראני הלאומי "מלי".

ב-2013 בית המשפט הפדרלי הורה על חילוט ממשלתי של גורד השחקים הניו יורקי בגין "הגנה על נכסים איראניים והסתרתם" תוך הפרה של חוק הסנקציות האמריקאי.

מאייר אומר כי בוב מורגנטאו האמין שתיקי הבנקאות האלה חשפו כי ממשלת איראן, באמצעות מבוך של חברות קש, התכוונה בסופו של דבר לחפש בעולם את הרכיבים הדרושים לייצור טילים ארוכי טווח ונשק גרעיני.

"בתקופת ממשל אובמה, בוב מורגנטאו פנה למשרד האוצר האמריקאי ואמר, 'אם תסתירו את הראיות שאני מציג בפניכם, איראן תצא למסע קניות גרעיני במטרה אחת – להשמיד את ישראל'", אומר מאייר.

"בתקופת ממשל אובמה, בוב מורגנטאו פנה למשרד האוצר האמריקאי ואמר, 'אם תסתירו את הראיות שאני מציג בפניכם, איראן תצא למסע קניות גרעיני במטרה אחת – להשמיד את ישראל'"

חלק גדול מ"מורגנטאו: כוח, פריווילגיה ועלייתה של שושלת אמריקאית" הוא סיפור המתרחש בניו יורק. אחרי הכול, בני משפחת מורגנטאו היו "ניו יורקרים עד העצם", כדבריו של מאייר.

אולם המחבר גם מדגיש כיצד בני המשפחה, במשך כמה דורות, המשיכו והשתמשו בכוח ובפריווילגיה העצומים שלהם למען מטרות ראויות – ולעתים לא פופולריות – שחרגו מעבר לעיר מגוריהם, מתוך אמונה שבסופו של דבר יוכלו ליצור שינוי היסטורי ארוך טווח בזירה הפוליטית האמריקאית והבינלאומית.

הסופר אנדרו מאייר (צילום: באדיבות אנדרו מאייר)