מה בין סגנית הנשיא של ארגנטינה, מדינה דרום אמריקאית עם היסטוריה של חוסר יציבות פוליטית וכלכלית, לבין ראש ממשלת ישראל, מדינה מזרח תיכונית עם היסטוריה של מלחמה וסכסוכים דתיים?
מה בין סגנית הנשיא של ארגנטינה, מדינה דרום אמריקאית עם היסטוריה של חוסר יציבות פוליטית וכלכלית, לבין ראש ממשלת ישראל, מדינה מזרח תיכונית עם היסטוריה של מלחמה וסכסוכים דתיים?
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
לא רק עשרים שנה בעמדת כח כמעט חסרת תקדים משותפת להם, אלא גם תיעוב כלפי הפרדת הרשויות, והרצון הנואש להציל את עצמם מבעיותיהם המשפטיות, על ידי ריסוק הרשות השופטת.
קירשנר ונתניהו נחשבים במדינותיהם ל"קוסמים פוליטיים". עשרות עיתונאים ופרשנים פוליטיים חזו שוב ושוב את קץ ממשלותיהם ואת היעלמותם מהזירה הפוליטית של מדינותיהם ופעם אחר פעם גילו שני המנהיגים עמידות וכושר הישרדות פוליטי שנדמה שאין להם סוף.
אחת הדרכים להבין את התופעה שמהווים השניים הללו, היא להכיר לעומק את מושג הפופוליזם.
פופוליזם הוא פוליטיקה שמבוססת על עימות אמיתי או מלאכותי בין העם לאליטות, ומבטיחה פתרונות מהירים וקלים לבעיות חברתיות וכלכליות.
פופוליזם יכול להתחזות לשמאל או לימין, אבל בדרך כלל הוא נטול אידיאולוגיה אמיתית, תהיה אשר תהיה יומרתם האידיאולוגית של הפופוליסטים. מנהיגים פופוליסטים חולקים מספר תכונות משותפות כגון כריזמטיות, דמגוגיה, שיח רגשי, לאומיות קליינטליזם (מגעי תן וקח) פוליטי ואוטוריטריות.
עשרות עיתונאים ופרשנים פוליטיים חזו שוב ושוב את קץ ממשלותיהם ואת היעלמותם מהזירה הפוליטית במדינותיהם ופעם אחר פעם גילו השניים עמידות וכושר הישרדות פוליטי שנדמה שאין להם סוף
למרות שבעשורים האחרונים הסיווג הישן ל"ימין" ו"שמאל" איבד בישראל לא מעט ממשמעותו, אפשר לומר שבארץ ממשלתו של נתניהו היא פופוליזם ימני, או "ימין מלא מלא" על פי ההגדרה החדשה וחסרת המשמעות של הקואליציה של נתניהו.
חיזוק הזהות היהודית, קריצה לשמרנות הדתית והדגש על הביטחון הם המרכיבים העיקריים במשנתו של נתניהו, אשר מציג את עצמו כיחיד המסוגל להגן על העם היהודי מפני איומים חיצוניים ופנימיים, ומ"אליטת השמאל", שלדבריו בוגדת בערכים ובאינטרסים של האומה.
נתניהו מחפש את בעלי בריתו במנהיגים של מדינות בעלות אוריינטציה ימנית, כמו הונגריה של ויקטור אורבן, ברזיל של הנשיא לשעבר ז'איר בולסונרו, או אמריקה של דונלד טראמפ, בעוד הוא מתרחק מהדמוקרטיות הליברליות של המערב, כמו ארצות הברית של הנשיא ג'ו ביידן ומהאיחוד האירופי.
בארגנטינה אפשר להגדיר את ממשלת קירשנר כפופוליזם שמאלני. צדק חברתי, פרוגרסיביות וזכויות אדם הם המרכיבים העיקריים ברוב נאומיה של קירשנר, והמרכיב הלאומני אצלה משתלב בלאומנות "פאן-דרום אמריקאית".
בנוסף ללוחמנות המילולית הרגילה כלפי אנגליה בעניין הריבונות על איי מלבינס (פוקלנד) הרי רק לפני ימים ספורים, הנשיא אלברטו פרננדס (אשר מונה כמועמד לנשיאות על ידי קירשנר), בגיחה מתוקשרת לבסיס הארגנטינאי באנטארטיקה, נשא נאום פטריוטי בו רמז לתביעת ריבונות ארגנטינאית על היבשת הדרומית, תביעה אסורה על פי אמנות בינלאומיות שארגנטינה חתומה עליהן.
למרות שבעשורים האחרונים הסיווג הישן ל"ימין" ו"שמאל" איבד בישראל חלק ממשמעותו, ממשלת נתניהו היא פופוליזם ימני, או "ימין מלא מלא" לפי ההגדרה החדשה וחסרת המשמעות
קירשנר מציגה את עצמה כיחידה המסוגלת להגן על העם הארגנטינאי מהשלכות המשבר הכלכלי והחברתי, ומבצעת דמוניזציה של "הימין", אשר לדבריה מייצג את האינטרסים של תאגידים וארגונים בינלאומיים.
הקירשנריזם טווה קשרים עם הדיקטטורות ה"סוציאליסטיות" של ונצואלה, קובה וניקרגואה, ומתעמת עם הדמוקרטיות הליברליות של המערב, כמו האיחוד האירופי ובעיקר ארצות הברית, "האימפריה הצפונית" – שתמיד הייתה הנבל המועדף על השמאל הדרום-אמריקאי.
מעניין ששני המנהיגים מקיימים קשר חם עם הרודן האולטימטיבי של ימינו, הלא הוא ולדימיר פוטין, ככל הנראה משום שקשה לתייג אותו על פי ההגדרות הישנות של ימין ושמאל.
למרות ההבדלים בתוכן, הטקטיקות הפופוליסטיות דומות.
בארגנטינה, כמו בישראל, הפופוליזם מנסה (ומצליח) לקטב את החברה, לעשות דה-לגיטימציה לאופוזיציה, לשלוט בתקשורת, להחליש מוסדות דמוקרטיים, לשחוק את שלטון החוק ולהנציח את המנהיגים בשלטון.
שתי הממשלות הפופוליסטיות מייצרות פילוג, עימות ואלימות, ושתיהן מהוות סכנה לדמוקרטיה ולכלכלה.
בארגנטינה, כמו בישראל, הפופוליזם מצליח לקטב את החברה, לעשות דה-לגיטימציה לאופוזיציה, לשלוט בתקשורת, להחליש מוסדות דמוקרטיים, לשחוק את שלטון החוק ולהנציח את המנהיגים בשלטון
למרבה האירוניה נתניהו, אשר "מגן על ערכי השמרנות הדתית היהודית", הוא אתאיסט נהנתן, עם עניין אישי מועט בערכים אלו. ממש בדומה לעניין המועט שגילתה קירשנר בנושא זכויות האדם, עד שהחלה להשתמש בו לצרכיה הפוליטיים.
שניהם דומים גם בכך שהם מתיימרים להיות נציגי המעמדות הנמוכים והמופלים לרעה, אך כמולטי מיליונרים שניהם משתייכים לאליטה כלכלית, עם הון עתק שצברו בדרכים שעומדות למבחן כיום בבתי המשפט.
קירשנר, כמו נתניהו, הואשמה בעבירות שחיתות חמורות, החל ממעילה בכספי ציבור ועד לשוחד והפרת אמונים. אך בעוד סגנית הנשיא הורשעה ונידונה לשש שנות מאסר, משפטו של נתניהו עדיין מתנהל, וכנגד שניהם תלויים ועומדים כתבי אישום נוספים.
קירשנר, כמו נתניהו, איננה טורחת להתייחס לפרטי ההאשמות נגדה. הטקטיקה היא אותה הטקטיקה, כמעט כאילו תיאמו ביניהם את העמדות. שניהם טוענים לרדיפה פוליטית ושיפוטית שתוזמנה על ידי אויביהם, ושניהם טוענים להפיכה שיפוטית שמבקשת להוציאם מהשלטון בדרך לא דמוקרטית.
שניהם דומים גם בכך שהם מתיימרים להיות נציגי המעמדות הנמוכים והמופלים לרעה, אך כמולטי מיליונרים שניהם משתייכים לאליטה כלכלית, עם הון עתק שצברו בדרכים שעומדות למבחן כיום בבתי המשפט
שני המנהיגים הפופוליסטים מקדמים רפורמות שיפוטיות, אשר למרות ההבדלים בין שיטות המשטר בשתי המדינות, מהותן דומה להפליא: שליטה של הרשות המבצעת על מינוי השופטים, והחלשה ניכרת של כוחה של הרשות השופטת להתערב בעבודתן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.
רחוקות מלשפר את תפקוד מערכת המשפט, מבקשות הרפורמות להחליש את עצמאותם וסמכותם של השופטים והתובעים, ולהעניק לרשות המבצעת והמחוקקת יותר שליטה על הרשות השופטת, וממילא על גורל התיקים הפליליים מולם מתמודדים קירשנר ונתניהו.
בארגנטינה כמו בישראל, הרפורמות השיפוטיות אינן אלא התקפה ישירה על הדמוקרטיה ושלטון החוק וניסיון לערער את אחד מעמודי התווך של כל מערכת פוליטית: הפרדת הרשויות.
ארגנטינה היא מדינה שסבלה ועודנה סובלת מההשלכות של עשרות שנות פופוליזם, במיוחד מהסוג הפרוניסטי שהונצח על ידי ממשלות קירשנר מ-2003 ועד היום, בהפסקה קצרה של ארבע שנים.
עם שיח של "חלוקת עושר מחדש" שמשמעו למעשה גידול בהוצאות הציבור, אינפלציה, נטל מיסים גבוה, גירעון פיסקלי, פיקוח על שער חליפין, רגולציות מוגזמות ובידוד בינלאומי, הוביל השלטון המושחת לשיעור עוני של 40% ואינפלציה קרובה ל-100% בשנה.
בארגנטינה כמו בישראל, הרפורמות השיפוטיות אינן אלא התקפה ישירה על הדמוקרטיה ושלטון החוק וניסיון לערער את אחד מעמודי התווך של כל מערכת פוליטית: הפרדת הרשויות
בישראל ההפיכה השיפוטית המתבצעת מראה כבר היום את פוטנציאל הנזק הכלכלי שלה, בנוסף לפגיעה הברורה בדמוקרטיה ובשלטון החוק.
אותות האזהרה נשמעים בכל מקום, בתוך המדינה ומחוצה לה, שכן מדינה ללא הפרדת רשויות וללא בית משפט עצמאי, היא מדינה לא אטרקטיבית להשקעות ולפעילות כלכלית, ואין דוגמה טובה יותר מן הדוגמה הארגנטינאית.
אולי מוקדם להתנבא על שינוי, אבל בשתי המדינות ניתן לראות סימנים של התנגדות והתפכחות מההשלכות ההרסניות של הפופוליזם.
בישראל, הפגנות המחאה נגד ההפיכה השיפוטית גוברות מיום ליום, והגיעו לשיאן בשבוע שעבר כאשר קרוב ל-400 אלף איש יצאו לרחובות כדי למחות על הניסיונות לערער את הדמוקרטיה.
בארגנטינה, הפופולריות של השלטון בשפל חסר תקדים, והאופוזיציה בראשות מפלגת השינוי שנכשלה ברפורמות שניסתה ליישם בארבע שנות שלטונה בין 2015 ל 2019 מציעה אלטרנטיבה בפוליטיקה ובכלכלה הארגנטינאית, אלטרנטיבה שהיום נראית הכרחית מתמיד.
אותות האזהרה נשמעים בכל מקום, במדינה ומחוצה לה, כי מדינה ללא הפרדת רשויות וללא בית משפט עצמאי אינה אטרקטיבית להשקעות ולפעילות כלכלית, והדוגמה הארגנטינאית מובהקת
הפופוליזם הוא אויב קשה, ורק העתיד ידע לומר לנו מי מהמדינות תשכיל להרפא מהשפעותיו המזיקות.
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
למי לא מתאים?
אני מזכיר לך ש"פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם" ככה שהפוסט הוא על אחריותי הבלעדית.
אני מכיר את הנושא לעומק, כולל את הקשקושים על התיאום בין שופטי בית המשפט העליון (כולם מינויים של פרוניסטים) עם ראשי האופוזיציה. מטבע הדברים אי אפשר בפוסט אחד לנתח לעומק את המצב בארגנטינה (או בישראל), אבל אין לי ספק שגם לו הייתי עושה זאת (ואתה מוזמן לקרוא את שאר הפוסטים שלי בנושא) לא היינו מסכימים. לגבי תגובתו של רועי – התיחסתי בפוסט לריטואל הקבוע של השמאל של הטלת האשמה בכל הצרות על האמריקאים הרשעים, והצדקת כל הזוועות של הדיקטטורות החביבות עליהם בעוולות (האמיתיות והמדומות) של האימפריה הצפונית. תודה שהבאת כאן דוגמה לכך.
מסכים עם המגיב תחתי. מה גם שכל ההשואות לוונצואלה (באתר זה וברוב האחרים) הן הפופוליזם בהתגלמותו, כל עוד לא מוזכרת ההתערבות האמריקאית המאסיבית במשטר ובכלכלה המקומית כולל ניסיונות הפיכת משטר, הפקעת עתודות זהב ואמברגו חסר רחמים שמיועד לשבור את רוחה של האוכלוסיה הענייה ביותר.
כתבה רדודה להחריד, שאינה נוגעת לקצה קצהו של המצב בארגנטינה, בה שופטי בית המשפט העליון מתואמים עם ראשי האופוזיציה תוך כדי מנגלים ומשחקי כדורלג.
רצוי מאוד ללמוד לעומק את המצב לפני שמעלים השוואות מופרכות.
לא מתאים לכם