סיומה שנהאוס שרד את השואה בזכות מסתור גלוי בברלין.

הגבר היהודי הצעיר, שהוריו וסבתו גורשו למחנות ההשמדה במזרח, נותר מאחור הודות להחרגה שאפשרה לו לעבוד במפעל נשק. כשעבודתו הסתיימה, הוא נשאר בעיר באופן לא חוקי, הסיר את הטלאי הצהוב, אימץ שם גרמני – פטר שונהאוזן – ונטמע בקהל.

שנהאוס לא תמיד נזהר מספיק או שמר על פרופיל נמוך: הוא הצטרף למחתרת ורתם את כישוריו הגרפיים כדי לזייף דרכונים שאפשרו למאות יהודים להימלט מהמדינה – ובכך הציל את חייהם. כשהגסטאפו התקרב לשנהאוס, הוא זייף תעודת זהות של חייל ורמאכט גרמני בעל "פס" – אישור – חופשה ונמלט על אופניים לשוויץ, שם חי את שארית חייו.

הסיפור יוצא הדופן של שנהאוס מובא עתה בסרט "הזייפן" – סרט דובר גרמנית שנכתב ובוים על־ידי מגי פרן. הסרט הוקרן לראשונה בניו יורק ב־3 במרץ. "הזייפן" מבוסס על ספר הזיכרונות של שנהאוס עצמו, תחת אותו השם. הספר פורסם לראשונה בגרמנית ב־2004, והתרגום לאנגלית פורסם ב־2008.

לואיס הופמן כסיומה שנהאסוס, מתוך הסרט "הזייפן" (צילום: באדיבות Kino Lorber)

שנהאוס הצטרף למחתרת ורתם את כישוריו הגרפיים כדי לזייף דרכונים, שאפשרו למאות יהודים להימלט מהמדינה, וכך הציל את חייהם

"החלטתי ליצור את הסרט אחרי שפגשתי את סיומה בנובמבר 2013. כשקראתי את ספרו, לא הצלחתי להוציא את סיפורו ואת אהבת חייו מהראש שלי. התקשרתי אליו ונסעתי ברכבת לבזל כדי לפגוש אותו", מספרת פרן.

בריאיון לזמן ישראל מספרת פרן בת ה־48 כי פגשה את שנהאוס פנים אל פנים ארבע פעמים – והייתה בקשר טלפוני רציף איתו עד שמת בשנת 2015, בגיל 93. "כשהוא נפטר כבר הייתי בטיוטה הרביעית או החמישית של התסריט".

"הזייפן" הוא סרט אינטימי, והכל מוצג בו מנקודת מבטו של שנהאוס. בזכות הכריזמה שלו ואהבתו לחיים הוא הצליח לנצח את האיומים התכופים על חייו. האופי העליז שלו שימש כמנגנון התמודדות פסיכולוגי, וזה – בתוספת מנה גדושה של מזל – אפשר לו לשרוד את המלחמה.

בסרט אין סצנות על עצרות נאציות המוניות; דגלי צלב קרס גדולים; ריכוז יהודים לפני גירוש או חיילים מסתערים ברחובות. "סיומה הסתתר. לא היה הגיוני ליצור סרט גדול מבחינת ההיקף שלו. רציתי להתרכז בעולם האישי של סיומה – והוא הרי לא הלך לעצרות נאציות", אומרת פרן.

"ראינו כל כך הרבה סרטים נאציים. אנחנו מכירים את הדימויים האלה מכל כיוון. אנחנו לא צריכים עוד סצנות נאציות גדולות ואכזריות. הסרט הזה הוא ההפך"

הכוכב העולה לואיס הופמן בן ה־25 – שמציע ביצוע אינטליגנטי להפליא לסיומה – מסכים עם גישת הבמאית: "ראינו כל כך הרבה סרטים נאציים. אנחנו מכירים את הדימויים האלה מכל כיוון. אנחנו לא צריכים עוד סצנות נאציות גדולות ואכזריות. הסרט הזה הוא ההפך – והמיקוד שלו עובד".

גם מסגרת הזמן מוגבלת. הסרט מתחיל באמצע 1942 ונמשך עד תחילת 1943. הסרט מתחיל ברגע ספציפי מאוד, וכל מה שקודם לו רק נרמז לאורכו. בדיוק כמו בחיים האמיתיים, הדמויות בסרט לא חושפות כמעט כלום על עצמן כדי לשמור על ביטחונן.

הסרט נפתח כשסיומה בן ה־21 חוזר הביתה מהעבודה, חמישה ימים אחרי גירוש הוריו וסבתו. חברו דט קסריאל (יונתן ברלין) – שגם הוריו גורשו לאחרונה – מופיע בביתו ושואל אותו אם הוא יכול לגור איתו. סט עובד במפעל מדים צבאי של הגרמנים, אבל אישור העבודה שלו פג והוא כעת שוהה בלתי חוקי. הוא שורד על־ידי עבודות תפירה בשוק בתמורה למזון.

על "גרדה" (שמגלמת לונה ודלר) ידוע אפילו פחות. מדובר באישה צעירה שחיה בזהות בדויה וכדי לשרוד מציעה שירותי מין עבור תלושי מזון. סיומה מפתח איתה מערכת יחסים, אבל היא מתרחקת ממנו כשחוסר הזהירות שלו מציב אותה בסכנה.

לונה ודלר מגלמת את גרדה, מושא אהבתו של סיומה שנהאוס. מתוך הסרט "הזייפן" (צילום: באדיבות Kino Lorber)

הצופים נשלחים לקרוא את ספרו של שנהאוס או לפצוח במחקר אחר כדי למלא את הפערים. הוריו של סמסון (סיומה הוא שם חיבה) שנהאוס נולדו במינסק. אחרי שאביו ערק מהצבא האדום, עברו הוא ואשתו לברלין, שם נולד בנם היחיד ב־1922. המשפחה עברה לחיפה ב־1926, תחת המנדט הבריטי בפלשתינה, אבל חזרה לברלין שנה לאחר מכן.

הם התמקמו בשכונת מיטה שבמרכז העיר והיו הבעלים של חברת מים מינרלים, שהולאמה על־ידי המשטר הנאצי ב־1938. סיומה נאלץ לעזוב את לימודי העיצוב גרפי והאומנות – וחויב לעבוד בכפייה ב־1941. בריאיון מביתו החדש בלונדון (קודם לכן גר בקלן ובברלין) אומר הופמן כי התאהב בדמות של סיומה מייד כשקרא את התסריט.

"הרגשתי רגשות עזים יותר אחרי שקראתי את הממואר של שנהאוס. הוא היה כזה אדם יוצא דופן. הסיפור שלו מחזיר את האמונה בחיים. הוא היה אור בתקופות של אפלה"

"הרגשתי רגשות עזים יותר אחרי שקראתי את הממואר של שנהאוס. הוא היה כזה אדם יוצא דופן. הסיפור שלו מחזיר את האמונה בחיים. הוא היה אור בתקופות של אפלה. ניסיתי למצוא את האנרגיה המאירה הזאת בעצמי כדי לגלם את התפקיד".

הופמן אומר שמעולם לא ידע שיהודים שרדו בברלין את המלחמה. לדבריו, זה לא הוזכר במסגרת מלימודי השואה בבית הספר. אולם, הוא זוכר במעורפל את שנהאוס מצפייה בסרט "הבלתי נראים", סרט דוקו־דרמה על ארבעה צעירים יהודים שהתחבאו בברלין במהלך המלחמה, אף שהנאצים הכריזו על העיר יודנפריי (ריקה מיהודים) ב־1943.

מגי פרן, הכותבת והבמאית של "הזייפן" (צילום: באדיבות המצולמת)

הסרט משתמש בראיונות, בשחזורים דרמטיים, בצילומי ארכיון ובקריינות כדי להציג איך שנהאוס ואחרים היו בין 1,700 היהודים ששרדו, מבין ה־7,000 שהסתתרו מלכתחילה בבירה. מארק לימפך ונינה גומיץ' משלימים את צוות השחקנים הראשי של "הזייפן".

לימפך מגלם את פרנץ קאופמן, משפטן וחבר בכנסיית הווידוי, שהתנגדה לנצים. קאופן, ביחד עם אישה בשם הלן ג'ייקובס, מנהל רשת המספקת מסמכים מזויפים ליהודים במחבוא. למרות המקורות היהודיים שלו, קאופמן הוטבל כפרוטסטנטי. הוא חמק מגירוש מכיוון שהיה נשוי לאישה נוצרייה שאביה היה נאצי בכיר – וגידל את ילדיו כנוצרים.

ב־1944 הוא נעצר על־ידי הגסטאפו ונורה למוות במחנה הריכוז זקסנהאוזן. גומיץ' מגלמת את גברת פטרס, אלמנת מלחמה צעירה ובעלת הבית החטטנית של הבניין שבו גרה משפחה שנהאוס. היא מכריחה את סיומה להוביל משם את גופות השכנים היהודים, שהתאבדו מרוב ייאוש. "זה התפקיד שלך להיפטר מבני מינך", אמרה לו.

פטרס מחשיבה את עצמה לאדם הגון אחרי שמכרה באופן אישי את כל חפצי משפחת שנהאוס כדי למנוע מאנשי המפלגה הנאצית ליהנות מהשלל. אחרי שכנועים רבים, היא משאילה לסיומה את תעודת הזהות של הוורמאכט של בעלה לכמה ימים, אבל מסרבת לעשות דברים נוספים עבורו. היא אפילו מסרבת לתת לו שמיכה כדי שלא יקפא כשהטמפרטורות צונחות מתחת לאפס.

החפצים ששימשו את סיומה שנהאוס בעת הבריחה מגרמניה (צילום: Elwira Spychalska via Wikimedia Commons)

"אנחנו, הגרמנים, נאחזים בנרטיב שהיו גרמנים טובים – והיו נאצים. זה פשוט לא נכון. האנטישמיות הייתה מושרשת בחברה הגרמנית. כמעט כל הגרמנים היו כמו גברת פטרס שתמכה במשטר הנאצי"

"אנחנו, הגרמנים, נאחזים בנרטיב שהיו גרמנים טובים – והיו נאצים. זה פשוט לא נכון. האנטישמיות הייתה מושרשת בחברה הגרמנית. כמעט כל הגרמנים היו כמו גברת פטרס שתמכה במשטר הנאצי – או לכל הפחות השלימה איתו – ועשתה ואמרה דברים אנטישמיים", אומרת פרן.

שנהאוס היה מודע לכך היטב והשתמש בזה כדי להיטמע. בסרט, סיומה מדבר שוב ושוב על כך שהוא מיישם את אומנות "החיקוי". הוא אימץ למעשה את ההיבטים השליליים בהתנהגות ובאישיות של הרודפים. אף ששנהאוס הוא אדם חיובי מטבעו, פרן אומרת כי חוויות המלחמה הותירו בו טראומות עמוקות – והוא חשש מהאנטישמיות הרווחת באירופה.

סיומה שנהאוס עם נכדו ג'ושה (צילום: באדיבות המצולם)

"הוא לא דיבר על כך שהוא יהודי עד שהיה בן 70 ומשהו. רק אז הוא התחיל לדבר עם קבוצות תלמידים", אומרת פרן. פרן מודה שמשפחתה לא הייתה יוצאת דופן ביחסה האנטישמי ליהודים, בהשוואה לגרמני הממוצע. כשעברה על חפציה של סבתה, מצאה גלויה עם תמונה של היטלר.

לדברי פרן, היה לה חשוב ליצור את הסרט בגלל שנאת היהודים הקיימת היום בגרמניה, שבעצם מעולם לא נעלמה. היא מודאגת לגבי עליית האנטישמיות בשיח הציבורי היום. הופמן אומר שרצה להיות חלק מ"הזייפן" משום שהוא שונה מכל סרט שואה אחר המציג את היהודים כקורבנות במחנות.

לדברי פרן, היה לה חשוב ליצור את הסרט בגלל שנאת היהודים הקיימת היום בגרמניה, שבעצם מעולם לא נעלמה. היא מודאגת לגבי עליית האנטישמיות בשיח הציבורי היום

"סיומה התמרד נגד הסטריאוטיפים והסטיגמות", הוא אומר. הסרט מציג גם את העובדה הלא ידועה שהיו יהודים במחתרת הגרמנית, שסיכנו את חייהם כדי לסייע לאנשים לשרוד בזהות בדויה. "אני מקווה שאנשים יזכרו את שמו של סיומה שנהאוס", אומרת פרן.