לאט־לאט – וכמעט מתחת לרדאר – קטע בן 11 קילומטרים מנהר הירדן חוזר להיות נקי מזיהום ובטוח לשחייה. אולם, התהליך צפוי להימשך עוד כשלוש שנים לפחות.
במקביל, גדות הנהר מתחדשים ועוברים תהליך של ניקיון, עיצוב ובנייה מחודשת הכוללת שבילים להולכי רגל ולאופניים לאורך חלק גדול מהצד המערבי, מאתר הקיאקים "רוב רוי" שמדרום־מערב לכינרת בכיוון דרום לכפר מנחמיה.
גשרים קטנים מובילים לאיים – וסוללת עפר תלולה שוטחה מעט כדי לאפשר יצירת לשונות ים וקרקע המשתפלת בעדינות אל קו המים. קבוצה ראשונה של עצים עמידים למלח ניטעה לצורך מתן צל, וסלעים הוצבו בתוך המים באופן אסטרטגי ליצירת אדוות ולגיוון מהירות הזרם כדי לספק בתי גידול שונים לציפורים וליצורים החיים על שפת המים.
קיימים גם תוכניות ליצירת אזורי ישיבה ופיקניק. האזור פתוח לציבור, אבל ביום שביקרתי במקום דייג בודד וצמד מחנאים היו האנשים היחידים באזור. בקעת הירדן – חלק מבקעת השבר הסורי־אפריקאי – הייתה דרך ראשית לנדידת בני אדם קדומים בין אפריקה, אירופה ואסיה – והיא עדיין משמשת כמסלול נדידה מרכזי לבעלי חיים ובייחוד לציפורים.
מדרום לסכר אלומות הסיפור שונה. במשך שנים המים שבין הסכר הזה למפגש נהרות הירדן והירמוך ליד נהריים היו בלתי נגישים, מסריחים ומזוהמים
הנהר וגדותיו מהווים תפאורה להרבה סיפורים ומסורות מרכזיים ביהדות, בנצרות ובאסלאם. אולם, מדרום לכינרת, איפה שהנהר מתפתל על פני כ־128 קילומטרים (בקו אווירי) עד לים המלח, רוב המים הוסטו לשימוש בני אדם בישראל, בסוריה ובירדן – והותירו מאחוריהם זרם דליל בלבד.
הקטע – כשני קילומטרים – בין סכר דגניה לבין סכר אלומות נקי. בקטע הזה ממוקם אתר טבילה ירדני, שעובר כרגע הרחבה. אבל מדרום לסכר אלומות הסיפור שונה. במשך שנים המים בין הסכר הזה למפגש נהרות הירדן והירמוך ליד נהריים, מדרום־מזרח למנחמיה, היו בלתי נגישים, מסריחים ומזוהמים.
בתחילת המאה הקודמת, קטע הנהר שזורם מסכר דגניה עד לנהריים נחפר והוצר ליצירת תעלה. המטרה הייתה להאיץ את זרימת המים אל תחנת הכוח ההידרואלקטרי של פנחס רוטנברג בנהריים, שפעלה בשנים 1932–1948.
על פי רשות המים, כמות המים שזרמה פעם מהכינרת פחתה ל־10–20 מיליון מטרים מעוקבים (מלמ"ק) בשנה בלבד, מ־1.2 מיליארד מלמ"ק לפני שישראל סכרה את הזרם בשנות ה־60.
מדרום לסכר אלומות, הנהר שימש שנים כאתר פסולת לאשפה, ביוב ומים מליחים, בשילוב מי נגר משימוש בכימיקלים חקלאיים ומחוות דגים. בשביל למנוע ממים מלוחים להיכנס לכינרת – מאגר מי החירום של ישראל – המדינה בנתה את "המוביל המלוח" בשנות ה־60.
מדובר בתעלה עמוקה בין שתי סוללות עפר גבוהות, שנמתחה על פני 22 קילומטרים ממערב לכינרת ולנהר הירדן. התעלה הפתוחה הוחלפה בצינור לפני כ־13 שנים. אולם, כ־25 מלמ"ק של מים מליחים עדיין נשפכים לנהר מדרום לסכר אלומות מדי שנה.
כדי להעכיר את המים עוד יותר, שפכים גולמיים מטבריה, צפת ומיישובים נוספים בגליל הוזרמו גם הם למוביל המלוח. הזרמת השפכים הופסקה ב־2015, עם בנייתו של מפעל לטיפול בשפכים ליד סכר אלומות.
על פי רשות המים, כארבעה מלמ"ק של מי שופכין עדיין זורמים לנהר מדי שנה. עתה, אם הכול ילך על פי התוכנית, יוקם מתקן התפלה לטיפול במים המלוחים, שיתחיל לפעול בעוד כשלוש שנים
בשנה שעברה המתקן שודרג כדי לספק טיפול ברמה הגבוהה ביותר. אולם, על פי רשות המים, כארבעה מלמ"ק של מי שופכין עדיין זורמים לנהר מדי שנה. עתה, אם הכול ילך על פי התוכנית, יוקם מתקן התפלה לטיפול במים המלוחים, שיתחיל לפעול בעוד כשלוש שנים בסמוך למפגש של נהר הירדן עם נחל יבנאל, ליד קיבוץ דגניה ב'.
המים המותפלים יסופקו לבריכות דגים מסחריות באזור עמק המעיינות, וכ־10 מלמ"ק יוזרמו מדי שנה לנקודה דרומית למנחמיה. בד בבד, השפכים המטופלים יוזרמו לחקלאים להשקיית גידולים.
כשהמזהמים הללו יחדלו מלהיכנס לנהר, כמות מי הכנרת הנקיים שיוזרמו לנהר תגדל ב־50 מלמ"ק בשנה לפחות. ב־12 השנים האחרונות רשות ניקוז ונחלים כינרת עובדת על יישום פרויקט ממשלתי להרחבת חלקים מהנהר ולשיקום המראה הטבעי של האזור.
ב־12 השנים האחרונות רשות ניקוז ונחלים כינרת עובדת על יישום פרויקט ממשלתי להרחבת חלקים מהנהר ולשיקום המראה הטבעי של האזור
מטרת הפרויקט היא למשוך יותר מבקרים ותיירים ולשקם את המערכות האקולוגיות המדשדשות במשך עשרות שנים. העבודות כוללות את השטחת הסוללה המזרחית של המוביל המלוח כדי לפנות מקום למפרצים קטנים ולמדשאות – ולסלק עשרות אלפי טונות של משקעים ממלחים וביוב.
על פי מהנדס רשות הכנרת אושרי ילוז, עבודות הבנייה ועיצוב הנוף כבר עלו יותר מ־40 מיליון שקלים, רובם במימון הקרן לשמירה על שטחים פתוחים של רשות מקרקעי ישראל.
רשות הטבע והגנים מקימה בימים אלה שותפות עם רשות הכינרת ועם מועצה אזורית בקעת הירדן כדי לחלוק בנטל התחזוקה – עד שרשות הטבע והגנים תשלים את הבירוקרטיה הדרושה כדי להכריז על הקטע שבין שני הסכרים כגן לאומי ולהפוך את הקטע הנותר עד מנחמיה לשמורת טבע.
דוברת של רשות הטבע והגנים אמרה כי הרשות מקווה שניתן יהיה להכריז על הגן והשמורה עוד השנה, אבל ההחלטה אינה תלויה בה. שניהם יהיו פתוחים לציבור – ואין תוכניות לגבות דמי כניסה, הוסיפה הדוברת.
ילוז אומרת לנוכח הבקבוקים הריקים והאשפה שהושארו על סלע המשקיף אל הנהר כי רשות הכינרת לא מצוידת לאסוף אשפה וכי כניסת רשות הטבע והגנים תבטיח שלאזור יהיו "אימא ואבא שישמרו עליו כמו שצריך".
אחד מהאתרים הארכאולוגיים לאורך הנהר, שיוסב לאטרקציה תיירותית, הוא תל עובדיה, תל סתמי למראה בעל היסטוריה יוצאת דופן הממוקם בסמוך לקיבוץ בית זרע. ארכאולוגים שסיננו כ־60 שכבות של אדמה – העתיקה ביותר בת מיליון וחצי שנה – גילו שם שרידים של אחת ההגירות המוקדמות של ההומו ארקטוס מאפריקה.
קטע הנהר שעובר שיקום מסתיים בדיוק לפני סכר אדמה, היכן שהמים מוסטים בחדות מזרחה על־ידי חומות בטון לעבר מפעל החשמל רוטנברג
קטע הנהר שעובר שיקום מסתיים בדיוק לפני סכר אדמה, היכן שהמים מוסטים בחדות מזרחה על־ידי חומות בטון לעבר מפעל החשמל רוטנברג. לאורך סוללת הבטון המפוארת עובר שביל צר שיצרה רשות הכינרת בשביל הלוטרות.
העבודות מנוהלות ומבוצעות על־ידי רשות ניקוז ונחלים כינרת, באישור משרדי הגנת הסביבה והתיירות, רשות מקרקעי ישראל, רשות הטבע והגנים, קק"ל והרשויות המקומיות. השיקום – וההקצאה הנוספת של מים נקיים – מוגבלים רק לקטע הזה של הנהר, היכן ששתי גדותיו נמצאות בשטח ישראל.
מדרום לנקודה שבה נפגשים נהרות הירדן והירמוך, תוואי המים מגדיר את הגבול בין ישראל לירדן, כך שכל אחת מהמדינות שולטת באחת מגדותיו. בנובמבר חתמו ישראל וירדן על הצהרת כוונות דו־צדדית לשיתוף פעולה בשיקום הנהר ובפיתוח בר קיימא של קטע זה, שמסתיים עם כניסת הנהר לגדה המערבית, הנשלטת בחלקה על־ידי הרשות הפלסטינית, בדרכו דרומה לים המלח.
ההסכמים האלה מושפעים מעליות ומורדות גיאופוליטיים, כך שבלתי אפשרי להעריך את מועד יישומם. אף שארגונים כמו אקופיס ומכון הערבה ללימודי הסביבה מנסים לתאם בין הירדנים, הפלסטינים והישראלים – שום דבר לא קורה כרגע באופן רשמי.
בנובמבר חתמו ישראל וירדן על הצהרת כוונות דו־צדדית לשיתוף פעולה בשיקום הנהר ובפיתוח בר קיימא של קטע זה, שמסתיים עם כניסת הנהר לגדה המערבית
מנכ"ל אקופיס ישראל גדעון ברומברג מסביר כי הנהר הוא "סיפור של חידלון מהסיבות הלגיטימיות – אנחנו חיים בתוך מדבר, המים מועטים ואנשים זקוקים להם. מים הם תמיד סיפור של סכסוך. כשהנהר הוא הגבול, אם אתה מאפשר זרימה של מים נקיים – אתה מחזק את האויב".
אבל, הוא ממשיך, אין טעם שישראל תשקם את הגדה המערבית של הנהר – שזורם דרך ירדן ושטחי הגדה המערבית – אם המים ממשיכים לקלוט שפכים מבורות ספיגה בצד השני, שמשמשים כ־700 אלף ירדנים וכ־52 אלף פלסטינים שאין להם גישה לרשת ביוב.
הזרמת כמות נוספת של מים לנהר, עידוד שיתוף הפעולה האזורי לניקיונו וניהולו באמצעות ועדת נהר משולשת, כמו במקומות אחרים בעולם, יחזקו את חסינות האזור לאור המחסור הגובר במים בעקבות הגידול המהיר באוכלוסייה ושינוי האקלים, אומר ברומברג.
הוא מציין כי מחסור במים היה אחד המשברים שהציתו את מלחמת האזרחים בסוריה. "גיאופוליטיקה, אקולוגיה, תיירות, אקלים – כל היתרונות האלה צריכים להתממש", הוא אומר.
אין טעם שישראל תשקם את הגדה המערבית של הנהר – שזורם דרך ירדן ושטחי הגדה המערבית – אם המים ממשיכים לקלוט שפכים מבורות ספיגה בצד השני
ברומברג מסביר כי הודו ופקיסטן ניהלו יחד קטע מנהר האינדוס למרות יחסי העוינות ביניהן, ומוסיף כי סוגיית הגבול "לא צריכה למנוע מאיתנו הקצאה מחודשת של מים. ירדן כבר מקבלת מים מהכינרת – אפשר להסכים על הקצאת מים בלי להגדיר את הגבולות".
אקופיס הוא אחד מעשרה ארגונים שהודיעו בחודש שעבר על קמפיין משותף למען שיקום נהר הירדן וים המלח. "לא צריך להיות איינשטיין כדי להבין שאם אתה משקיע באזורים האלה, מספק מים ומאפשר לתיירות ולצליינות לפרוח – אתה יכול להביא לשגשוג, שמביא יציבות", אומר עודד רהב, מייסד הארגון הסביבתי שומרי ים המלח ודמות מרכזית ביצירת קואליציית הארגונים. "אם יש יציבות, אתה לא צריך נשק. אתה רק מייצר עוד עגבניות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנויישר כח. כמות המים הזורמים בישראל מצומצמת הן מבחינת דלות המשקעים והן מניצול יתר לחקלאות, תעשיה ומי שתיה. הירדן, שאמור להיות קדוש לדתות שמסביבו נהפך בחלקו הדרומי לבזיון. כל השקעה שנעשית מבורכת ותרומתה לטבע אדירה הן לצמחיה, לבעלי חיים והן לנפש האדם שבסביבתה. ושוב, יישר כח.