הציבור הישראלי נחשף בימים אלה בטלוויזיה וברשתות החברתיות לקמפיין שמזכיר לו את הזכות הבסיסית, המעוגנת בחוק, של כל מי שקונה מקרר, מכונת כביסה או מדיח כלים – פינוי בחינם של המכשיר הישן על־ידי המובילים שמגיעים עם המכשיר החדש.
חלפו הימים שבהם היה צריך לגרור את מכונת הכביסה אל המעלית (או, גרוע יותר, במורד המדרגות), להניח אותה על המדרכה ולקוות שאלטע זאכן מזדמן יפנה אותה משם.
לא מדובר בעניין חדש: החוק למחזור פסולת אלקטרונית נכנס לתוקף בישראל לפני כעשור, רק שחלק מהציבור עדיין לא מודע לזכויותיו והמובילים – שאין להם חשק מיוחד לסחוב מקרר חלוד – מנצלים את חוסר הידיעה הזה.
התוצאה: במקום להגיע למפעל מחזור מסודר, מכשירים חשמליים רבים עדיין מתגלגלים לידי חאפרים, שמחלצים מהם מתכות בעלות ערך באמצעים שפולטים דיאוקסינים ומתכות רעילות, מזהמים את הסביבה ופוגעים בבריאות האדם.
במקום להגיע למפעל מחזור מסודר, מכשירים חשמליים רבים עדיין מתגלגלים לידי חאפרים, שמחלצים מהם מתכות בעלות ערך באמצעים שפולטים דיאוקסינים ומתכות רעילות
בקמפיין הנוכחי מושקעים לא פחות מ־2.5 מיליון שקל. מאחרי הסכום הנדיב הזה – בוודאי במונחים של המשרד להגנת הסביבה – מסתתר סיפור מעניין. רוב הכסף (שני מיליון שקל) כלל לא מגיע מהמשרד להגנת הסביבה אלא מהקרן לתובענות ייצוגיות שבמשרד המשפטים.
מדובר בוועדה, בראשות השופט בדימוס יעקב שינמן, שמקצה כספים לתועלת הציבור בעקבות פסיקות שהתקבלו בתובענות ייצוגיות. אם שופט גוזר על תאגיד לשלם סכום שמן בשל פגיעה בציבור, במקום שכל אדם מהיישוב יקבל כמה פרוטות, משתמשים בסכום לטובת כלל הציבור.
במקרה הזה, מדובר בתובענה ייצוגית שהגישה "הצלחה – התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת" נגד חמש יבואניות גדולות של מסכי טלוויזיה שטוחים, בטענה לקרטליזציה ולתיאום מחירים על גבם של הצרכנים בישראל.
בתום משפט שנערך אצל השופטת אסתר שטמר מבית המשפט המחוזי מרכז, הצדדים הגיעו לפשרה. במסגרתה, היבואנים – ביניהם "סמסונג" ו"שארפ" – יפצו את הציבור במיליוני שקלים.
על אף שהתובענה עצמה עסקה בסוגיה צרכנית מובהקת, בפסק הדין הורתה השופטת שהסכום "ייועד לתחומים קרובים לנושא התובענה כגון מחזור פסולת אלקטרונית או כל מטרה אחרת הקשורה במוצרי אלקטרוניקה הכוללים מסך שטוח".
בקרן לתובענות ייצוגיות החליטו לתעל את הכסף לשיפור המודעות לאפשרות המחזור של המכשירים האלקטרוניים, פנו למשרד להגנת הסביבה – שהוסיף חצי מיליון שקל מקופתו – ויצאו לקמפיין משותף
בקרן לתובענות ייצוגיות החליטו לתעל את הכסף לשיפור המודעות לאפשרות המחזור של המכשירים האלקטרוניים, פנו למשרד להגנת הסביבה – שהוסיף חצי מיליון שקל מקופתו – ויצאו לקמפיין משותף, כולל קמפיין ייעודי לחברה הערבית ולציבור החרדי.
לפי השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, ב־2021 נאספו מהציבור 20 אלף טונות של מכשירים אלקטרוניים ישנים, אבל כולם מסכימים שהפוטנציאל גדול בהרבה. מדובר במהלך מבורך, בעיקר לנוכח מצבו הירוד של מחזור הפסולת האלקטרונית בישראל.
למעשה, אין נתונים רשמיים על אחוז המכשירים האלקטרוניים המועברים כיום למחזור, שכן הדוח האחרון של המשרד להגנת הסביבה פורסם ב־2018 ומתייחס לשנים שקדמו לו. בימים אלה, באיחור עצום, מסיימים לעבוד במשרד על הדוח החדש, שיסכם את הנתונים של השנים החסרות – אבל גם הוא יסתיים ב־2021.
מספרים רשמיים אולי אין, אבל כל מי שמכיר את המציאות הישראלית רואה את כמויות הפסולת האלקטרונית שמושלכות בשטחים הפתוחים, ובעיקר את אלה שמגיעות לידי עברייני פסולת
מספרים רשמיים אולי אין, אבל כל מי שמכיר את המציאות הישראלית רואה את כמויות הפסולת האלקטרונית שמושלכות בשטחים הפתוחים, ובעיקר את אלה שמגיעות לידי עברייני פסולת – בתחומי ישראל או מעבר לקו הירוק – שמבעירים אותה ומייצרים מפגע בריאותי וסביבתי כבד.
למרבה האירוניה, במקביל לעליית הקמפיין לאוויר, נידונה ביום שני בבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה ייצוגית נוספת, המשיקה לאותו תחום, שהוגשה על־ידי עו"ד אסף פינק. פינק דורש שהחוק למחזור פסולת אלקטרונית ייאכף בישראל גם על יבואני ויצרני פאנלים סולאריים.
כיום אין בארץ שום מנגנון המבטיח את פינויים ומחזורם של הפאנלים הסולאריים בסיום חייהם. מכיוון שכ־10% מהאנרגיה בישראל מופקת כבר היום מהשמש, עם תוכניות להגדלה משמעותית של ההיקף בשנים הקרובות – מדובר במאות־אלפי פאנלים הפזורים ברחבי הארץ ועלולים להפוך לבעיה סביבתית קשה, שתעיב על היתרון הגדול של הפקת אנרגיה ירוקה ולא מזהמת.
"החוק מחייב יצרניות ויבואניות של מכשירים אלקטרוניים לשלם היטל לאחד משני תאגידי המחזור הפועלים בתחום – 'מ.א.י'. ו'אקומיוניטי'", אומר עו"ד פינק. "ברגע שהתאגידים מקבלים תשלום הם מחויבים לאסוף אחוז מסוים מהפסולת ולעמוד ביעדים שהוגדרו להם.
"במה שנוגע לפאנלים סולאריים, חוץ משתי חברות, אף יבואן או יצרן לא חתם על הסכם עם תאגידי המחזור ולא משלם להם. המשמעות היא שכשפאנלים מסיימים את חייהם הם נזרקים לפח"
"זה המנגנון שעובד באירופה וזה עובד טוב. דה פקטו, במה שנוגע לפאנלים סולאריים, חוץ משתי חברות, אף יבואן או יצרן לא חתם על הסכם עם תאגידי המחזור ולא משלם להם. המשמעות היא שכשפאנלים מסיימים את חייהם הם נזרקים לפח הזבל".
לפאנלים סולאריים יש אומנם תפקיד סביבתי חיוני, אבל גם הם מכילים מתכות וחומרים בעייתיים שבעת הפירוק מצריכים טיפול מיוחד. הדירקטיבה האירופית הגדירה אותם כבר ב־2012 כפסולת אלקטרונית, וב־2014 הסדירה בחוק את האחריות של יצרני הפאנלים לאסוף ולמחזר אותם כשהם מסיימים את תפקידם. המפעל הראשון למחזור פאנלים סולאריים קם בצרפת ב־2018.
בישראל הסוגיה עלתה על השולחן כמה פעמים, אבל טרם נמצאה לה הסדרה. ח"כ רם בן ברק מיש עתיד דיבר על כך כבר ב־2020 בדיון שנערך בוועדת הפנים והסביבה של הכנסת:
האם אנחנו כבר יודעים איך אנחנו ממחזרים את הפאנלים הסולאריים? פאנל הוא ל־20 שנה. מה קורה אחרי 20 שנה עם הפאנלים האלה? כבר היום צריך לפתח טכנולוגיות שיידעו למחזר אותם, אחרת נמצא את עצמנו עם מיליוני טונות של פאנלים שאינם בשימוש. צריך לתת על זה את הדעת.
לדברי עו"ד פינק, הבעיה היא שיש בחוק אזור דמדומים: "חברות הפאנלים טוענות שהחוק לא מציין במפורש את הפאנלים הסולאריים ולכן לא מחייב אותן, אבל כנגד זה אפשר לטעון שהוא לא מציין הרבה סוגים של פסולת אלקטרונית, להיפך – יש רק כמה תחומים שהוא מחריג ואומר במפורש שהחוק לא חל עליהם, כמו, למשל, מכוניות חשמליות.
"הבעיה היא שהמשרד להגנת הסביבה מעדיף לשבת על הגדר במקום לומר במפורש שהוא חל על הפאנלים, שהרי מדובר בפסולת אלקטרונית לכל דבר, שזקוקה לטיפול".
"הבעיה היא שהמשרד להגנת הסביבה מעדיף לשבת על הגדר במקום לומר במפורש שהחוק חל על הפאנלים, שהרי מדובר בפסולת אלקטרונית לכל דבר, שזקוקה לטיפול"
אולי בגלל החשש שלתוספת של היטל כזה יהיה אפקט מצנן על התפשטות השימוש באנרגיה מתחדשת, שהתועלות שלה גדולות מאוד.
"לא מתקנים עוול בעוול. לא מטפלים בהתחממות הגלובלית באמצעות יצירה של זיהום אחר. חוץ מזה, מדובר בהיטלים לא גבוהים, כמה מאות שקלים לטון. עובדה שבאיחוד האירופי זה עובד, והחוק בארץ הרי הולך לכיוון של החוק האירופי, של אחריות יצרן מורחבת".
לטענת פינק, על אף שמשך חייו הממוצע של פאנל אמור להגיע לכ־25 שנים, והשימוש באנרגיות סולאריות בישראל די צעיר, לא מדובר בבעיה עתידית: "בגלל השדרוג המהיר בטכנולוגיות שבהן עושים שימוש, יש מקומות שבהם יש אינטרס להחליף את הפאנלים בפאנלים חדשים – והרבה יותר יעילים – וכבר נוצרת פסולת של פאנלים ישנים.
"החוק קיים כבר כמעט עשור, יש בלאי טבעי וקלקולים שמחייבים החלפה של פאנלים. כבר קיבלתי תמונות של פאנלים זרוקים בטבע, שרופים וכו'. מעבר לזה יש את סוגיית הסוללות שתוחלת חייהן קצרה יותר וגם בהן צריך לטפל".
התובענה הוגשה לפני כשנה, אבל רק שלשום התקיים דיון באולמה של השופטת מיכל שרביט. מבחינה משפטית, לחברות יש טענות לא מבוטלות – הן, למשל, משוות שדות של פאנלים סולאריים לתחנת כוח של חברת החשמל.
מעבר לפלפולים המשפטיים, מדובר בבעיה סביבתית מהותית שדורשת פתרון, וזה עוד לפני שהזכרנו את סוגיית המכוניות החשמליות, על סוללות הליתיום שלהן, שגם להן אין בישראל פתרון מוסדר לסיום חייהן
אבל מעבר לפלפולים המשפטיים, מדובר בבעיה סביבתית מהותית שדורשת פתרון, וזה עוד לפני שהזכרנו את סוגיית המכוניות החשמליות, על סוללות הליתיום שלהן, שגם להן אין בישראל פתרון מוסדר לסיום חייהן.
בדיון ביקשה השופטת שרביט לפנות למשרד להגנת הסביבה כדי לקבל את התייחסותו לסוגיה, והנתבעות יצטרכו להציג בימים הקרובים את עמדתן בנושא. בכל מקרה, אם התובענה – שהוגשה על סכום של עשרות מיליוני שקלים – תתקבל, יהיה הרבה כסף לקמפיינים, אבל אלה לבדם לא יפתרו את בעיות היסוד של מחזור הפסולת האלקטרונית בישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם