זוכרת קולות מהעבר שמאשימים אותי בשנאה עצמית. כל מיני אראל סגלים כאלו עם תחושת העליונות שלהם שכל כולה רגשי נחיתות. אתם השמאלנים, הם אמרו לנו, אתם שונאים את עצמכם ואת המדינה. לא עצרתי לחשוב על זה אז, אבל לגבי היום – איך שונאים את המדינה אם כולם הולכים ברחוב עם דגל כאילו אנחנו איזו ישות פגאנית שצריכה להילחם על הזהות שלה? סתם. אני צוחקת. זה כבר די ברור שאנחנו ישות פגאנית שצריכה להילחם על הזהות שלה.
אתם השמאלנים, הם אמרו לנו, אתם שונאים את עצמכם ואת המדינה. לא עצרתי לחשוב על זה אז, אבל לגבי היום – איך שונאים את המדינה אם כולם הולכים ברחוב עם דגל?
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אני יהודייה, חצי אשכנזייה חצי מזרחית, בעלת חזות בהירה ונשפטת על הרקע הזה. לכי תסבירי שדיברו אצלך ערבית בבית ובכלל שמעת אום כולתום ואת אוהבת חריף. לכי תסבירי שאת בעצמך "מתנשאת" על "טהורי הגזע" כי את יודעת שמיקסים הם הדבר הכי משמעותי לאבולוציה, ולא רק המוזיקלית.
בחו"ל זה לא ככה, השיפוטיות מנומסת. אבל ישראל ספוגה אלימות ושנאה עד לשד עצמותיה וזה מקצין בימי הזיכרון מן הסתם כי זה הבסיס שלהם – אלימות ושנאה. בגלל זה אנו זוכרים את הימים האלו.
אחרת איך נסביר לעצמנו סיטואציה בה ביום הזיכרון לשואה ח"כ בועז ביסמוט, שבכלל לא הוזמן, הגיע בכל זאת לטקס בבית כנסת על מנת לעורר פרובוקציה כאשר הוא מלווה בפמליית בריונים, ואח"כ כולם על זה בטוויטר, בשעה שמישהי אחרת מפיצה בדיות על תרומות איברים למחבל.
כי הרי על מה נדבר ביום השואה אם לא על סחר שלא היה באיברים, או על סמי קטטה מתוכננת מראש בתוך בית כנסת, בין יהודים ביום השואה. מחריד. ואחרי כל זה, עוד מגיע אריה דרעי ומציע לכל ניצול שואה חלקת קבר בחינם. אפשר לצחוק על זה שעות אבל זו המציאות שלנו וזה עצוב ומחליא.
רוממות זיכרון השואה בגרונם ובידם הם מצביעים על תקציב שלראשונה מזה עשור ניצולי השואה לא נמצאים בו.
אבל היי
דרעי מציע חלקת קבר בהנחה משמעותית. pic.twitter.com/HyZSCryg6Z— Anabela (@Anabela42967851) April 19, 2023
המציאות כה מתישה, מגעילה ומייגעת, עד שהרעיון הכי הגיוני כרגע הוא לברוח מפה לחו"ל, אבל גם תור לדרכונים אין. אנחנו כלואים פה וכשאני אומרת אנחנו אני לא מתכוונת ליאיר נתניהו. הוא כעת שוהה בפורטו ריקו, עובד על השיזוף בחברת סוחרי קריפטו.
כי הרי על מה נדבר ביום השואה אם לא על סחר שלא היה באיברים, או על קטטה מתוכננת מראש בבית כנסת בין יהודים ביום השואה. ואחרי כל זה מגיע דרעי ומציע לכל ניצול שואה חלקת קבר בחינם
לעומתו, יש שניים וחצי מיליון איש בישראל שמחכים להארכת דרכון כרגע. מי שמנהל את האופרציה של "גניבת התורים" לפי פרסומים, אלה בוטים מרוסיה. אם יש רגע בחיים שבו לא רציתי להיות בידיים של ולדימיר פוטין – זה בדיוק הרגע הזה. אבל מצד שני אני גם לא בטוחה שאלו "בוטים רוסיים". אולי הם מארגנטינה? מי שזה לא יהיה, אנשים משלמים לו 500$ לתור לחידוש דרכון. מי שמשלם יכול לקבל ומי שלא, נשאר בארץ.
זה זורק אותי ל"רפורמת הקנביס הרפואי". זוכרים? רפורמה שהייתה אמורה להיטיב עם המטופלים והשוק ולוותה בקמפיין מאסיבי. מה שקרה בסוף הוא שהרפורמה הזו הקריסה את שוק הקנביס לגמרי ועשקה את המטופלים, עד כדי כך שהנושא ירד לחלוטין מסדר היום ומתנהל כיום בשוק השחור באחוזים ניכרים.
לימון הקנביס נסחט עד שלא נשאר ממנו כלום, ואותו דבר קורה במקביל בבריאות, בחינוך, במשטרה ובבית המשפט, ויילך ויקצין בכל תחום בחיינו ככל שהמהפכה המשטרית תלך ותתקדם.
יום העצמאות ה-75 שיחגג השבוע, יהיה לתחושתי גם יום של קריעה. אני אבכה על ישראל שהכרתי ואחבק את זו המגיעה כעת מולי. הן לא אותה מדינה ובטח ששיח הקנטונים/פרובינציות לא מועיל, אבל זה המצב וצריך להבין את זה.
ישראל תחגוג במקביל בקפלן ובטקס הדלקת משואות בירושלים, והפירוד הזה יוקרן על המסך המפוצל שהוא החיים שלנו. הטקס בירושלים כצפוי הופק על ידי שרת התחבורה, שגם בחרה להעניק את כבוד השאת המשואה לחברתה, חברת מרכז ליכוד, מנהלת שיווק של יקב בשומרון. כי מן הידועות שתחבורה ואלכוהול תמיד הולך נהדר יחד.
בקפלן לעומת זאת, מאות אלפים יריעו לדמוקרטיה, עטופים בדגלי ישראל, אוהבים וחרדים למולדתם. מייחלים להתעורר מההזיה הזו שנקלענו אליה בשנים האחרונות.
אני לא יודעת מה יהיה. רואה את אפקט המחאה אבל יודעת איפה אני חיה ושהמשטרה מסמנת כבר שנים מתנגדי משטר ועוצרת אותם על מנת להנמיך את קומתם ואת הערכת העצמי שלהם במסגרת הסו-קולד מדינה דמוקרטית שהם חיים בה. אנשים מודרים/מקודמים על רקע פוליטי בארץ מעבודה, דיור, זכויות אדם וממה לא? משפחות התפרקו.
ישראל תחגוג במקביל בקפלן ובטקס הדלקת משואות בירושלים, והפירוד יוקרן על המסך המפוצל שהוא חיינו. הטקס בירושלים כצפוי הופק ע"י שרת התחבורה, שגם בחרה להעניק את כבוד השאת המשואה לחברתה
כן אנחנו שם, המציאות מיטרללת והולכת בכל רגע שעובר וזה מורגש גם ברחוב. השנאה מלווה כל צעד ושעל, קשה לזוז מבלי להרגיש איזו שנאה או זעם שעובר לידך. אבל מה עוד מורגש ובעוצמה? נכון. ריח הפריחה המדהים בעונה הזו שעוטף את הגוף ומרחיב ומעורר את הלב והנפש. חשוב מאד לזכור לעצור ולהנות ממנו. ולהתפלל לטוב.
דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו