אל תתנו לאף אחד לעבוד עליכם. לא לשר התרבות ולא לשי גליק ולא לאף אחד אחר. הסרט "חברון: מעבדת השליטה" של עידית אברהמי ונועם שיזף (2022) אינו "משמיץ את חיילי צה"ל" וגם לא "פוגע בשמה של המדינה".

הסיבה היחידה לכך שאף אחד לא רוצה שאתם – או כל אדם אחר – תצפו בסרט היא, שהוא מספר באופן בהיר ואמין ובטון אובייקטיבי, כיצד מתנחלי חברון השתלטו על מדינת ישראל.

הסיבה היחידה לכך שאף אחד לא רוצה שאתם – או כל אדם אחר – תצפו בסרט היא, שהוא מספר באופן בהיר ואמין ובטון אובייקטיבי, כיצד מתנחלי חברון השתלטו על מדינת ישראל

חברון איננה רק מעבדת השליטה של צה"ל בשטחים. היא קודם כל ובעיקר המעבדה שבה למדו הקיצוניים שביהודים, בניסוי (שלהם) וטעייה (של ממשלות ישראל), כיצד לכפות על הציבור הישראלי את מאווייהם המשיחיים ולהפוך את ישראל לגיהינום שהיא כיום עבור כל מי שאינו שותף לחזון האוטופי של הציונות המשיחית.

בשביל מרבית הישראלים, מלחמה היא רע הכרחי אך זמני. היא תמיד נתפסת כמצב ביניים. לא כך עבור המתנחלים. ראשוני המתנחלים פלשו לחברון עוד בטרם התפוגג עשן מלחמת ששת הימים וערכו בה חתונה המונית על רקע מערת המכפלה, בטקס שלא היה מבייש את ארגון החמאס. בתוך פחות משנה, הם התנחלו במלון פארק בעיר וכפו על מדינה מסויגת מאוד לספק להם אבטחה.

ראש עיריית חברון המוסלמית, אדם מתון ומלא בכוונות טובות, הסכים להקצות להם זמני תפילה משלהם בתוך המסגד שעל מערת המכפלה, תוך הגמשת חוקי האסלאם, וב-74' נתן את ברכתו להתיישבותם דרך קבע על אדמות סמוכות לעיר, להלן קריית ארבע.

אך מתנחלי חברון לא נפעמו ממחוות הכנסת האורחים ולא הסתפקו בהסדרים המוסכמים, שהיו נדיבים מאוד בהתחשב בעובדה שעדיין היה מדובר ב"מגזר" קטן שבקטנים, מעין כת של כמה עשרות, אפילו לא מאות.

חברון איננה רק מעבדת השליטה של צה"ל בשטחים. היא קודם כל ובעיקר המעבדה שבה למדו הקיצוניים שביהודים, בניסוי (שלהם) וטעייה (של ממשלות ישראל), כיצד לכפות על הציבור הישראלי את מאווייהם המשיחיים

בהנהגת הפנאט ההזוי והמוזר משה לוינגר, מתנחלי חברון הקדישו את העשור הבא לא להתנחלות מטאפורית בלבבות של שכניהם, אלא להתנחלות ממשית ביותר בקרביהם, במטרה למרר את חייהם.

משפחה אחר משפחה, המתנחלים של לוינגר הופיעו בהרכב מלא והתיישבו בבניין נוסף ברחוב השוהדא, לב חברון. מבנה אחר מבנה, קומה אחר קומה, המתנחלים של לוינגר שזרו את שגרת חייהם בחיי היומיום של תושביה הערבים של חברון ללא הפרד, כדי לתבוע מהמדינה ולאלץ את צה"ל להמציא דרכים שונות כדי להגן עליהם מפני שכניהם.

את התוצר המפלצתי של אסטרטגיה זו, המסומן במפה כאזור H2 בחברון, קשה לתאר מבלי להשתמש בדימויים מעוררי אסוציאציות קשות. זוהי פלנטה שבה התושבים הפלסטינים חיים כשהם אסורים בבתיהם, שכוחות צבא נכנסים ויוצאים בהם כרצונם, או כשהם חשופים בחוצות העיר להתעמרות ולמתקפות אכזריות מצד היהודים, היוצאים לקניות עם תתי-מקלע ותחושת עליונות (יהודית) חסרת עכבות ונטולת כל מודעות היסטורית.

בחלוף השנים, אבטחת קהילה קטנטנה אך תובענית זו הפכה למעמסה לאומית עצומה. כדי לחצוץ בין קומץ התושבים היהודים (כיום 800 איש בקירוב) לבין אוכלוסיית העיר הפלסטינית (250 אלף), צה"ל נאלץ להפעיל דיכוי שיטתי על זו האחרונה ולהקדיש לכך משאבים חומריים ואנושיים אסטרונומיים שאין לתארם אלא כמצעד איוולת.

זו פלנטה שבה התושבים הפלסטינים חיים כשהם אסורים בבתיהם, כוחות צבא נכנסים ויוצאים בהם כרצונם, והם חשופים בחוצות העיר להתעמרות מצד היהודים, היוצאים לקניות עם תתי-מקלע ותחושת עליונות

כך מתנחלי חברון השתלטו על סדר היום של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מאז ועד היום, מתנחלי חברון כובלים את ידי המדינה, וכופים עליה הווה נצחי של הקרבה למען פרויקט נפסד, שלא יכול לצאת ממנו שום דבר פרט להתדרדרות מוסרית ובושה לאומית. חווארה לא הומצאה בחווארה – תראו בעצמכם בסרט.

"חברון: מעבדת השליטה" מוצג כמשל לכיבוש כולו. אך זהו אינו משל. "מעבדת השליטה" מספר כיצד קומץ מתנחלים לקחו בשבי לא את רחוב השוהדא בלבד, אלא את כל מדינת ישראל, וכיצד כפו על כולנו חיים של מלחמת דת נצחית, של שנאה, דם ונקמה – דרך החיים של המתנחלים.

הגדרות, הבטונדות, עמדות השמירה, המחסומים והתפרצויות האלימות הדתית שמנקדים את H2 בחברון פשטו מזמן לא רק ברחבי השטחים הכבושים, אלא בכל הארץ, ההולכת ונדמית לשטח צבאי סגור שרק אנשי הציונות הדתית גאים לקרוא לו בית.

זהו שמם הטוב של המתנחלים, אם עוד נותר כזה, שהסרט עלול להרוס.

מאז ועד היום, מתנחלי חברון כובלים את ידי המדינה, וכופים עליה הווה נצחי של הקרבה למען פרויקט נפסד, שלא יכול לצאת ממנו שום דבר פרט להתדרדרות מוסרית ובושה לאומית. חווארה לא הומצאה בחווארה

לסרט "מעבדת השליטה" אין כל עניין בדימוי של חיילי צה"ל: הם משתתפים בו אך ורק כניצבים באפוס התנ"כי שהפיקו מתנחלי חברון. זהו תפקיד אבסורדי וכפוי טובה שמצטלם בהכרח רע: מלכוד H2.

אם עוד נותר לישראל משהו להציל משמה הטוב בהקשר של הכיבוש, מי שמציל אותו הם בדיוק אותם חיילי צה"ל שהתראיינו ל"מעבדת השליטה". הם מגלמים את הקורבן הגדול ביותר שהקריבה המדינה למען הפרויקט הנלוז של המתנחלים. ולאחר שמילאו את חובתם למדינה, החלו למלא את חובתם האזרחית והמוסרית והקימו את "שוברים שתיקה" כדי לדווח לציבור הישראלי הנורמטיבי על העוולות שמבוצעות בשמו.

סרט כמו "מעבדת השליטה" יכול לפגוע אך ורק בשמו של מי שמזדהה עם החזון הגזעני-משיחי של תנועת ההתנחלות. ואנשי תנועה זו, מאחר שהגיעו למעמד של אדונים – בחברון, בשטחים הכבושים, ובמסדרונות הממשלה – לא רוצים שתתגלה ערוותם, שייחשפו לעיני-כל הסחטנות והעבריינות שבהן קנו בעלות על המדינה כולה.

שהרי הפנאטיות הלא מתפשרת, הבוז הקטגורי לזולת, בין אם מדובר בשכן פלסטיני או במפקד הגזרה, הזלזול המתריס בחוקי המדינה ובמוסכמות הבסיסיות של החיים האזרחיים, הנכונות לנהוג בדורסנות אפילו כלפי מי שנשלח להגן עליהם, וכמובן ההכחשה הקנאית של המציאות האובייקטיבית בשטח – כל אלה הם בדיוק קווי האופי של הממשלה הנוכחית.

לסרט "מעבדת השליטה" אין כל עניין בדימוי של חיילי צה"ל: הם משתתפים בו אך ורק כניצבים באפוס התנ"כי שהפיקו מתנחלי חברון. זהו תפקיד אבסורדי וכפוי טובה שמצטלם בהכרח רע: מלכוד H2

אז מה, כהנא לא צדק?

אסף קולינר הוא דוקטורנט בחוג להיסטוריה של האוניברסיטה העברית. מתמחה בהיסטוריה של הקולנוע, בקולנוע ומהפכות, בהיסטוריה של איטליה המודרנית, ובאסתטיקה.