איך יודעים שבא אביב?
טפסי מס סביב סביב.

אכן, נפתחה עונת המיסים בארץ ובעולם. חודשים אחדים לאחר תום שנת הכספים 2022, מיליוני עסקים הצליחו לסדר את הספרים שלהם ובעקבותיהם מאות מיליוני משלמי מיסים ייאלצו לדווח לרשויות המס על הכנסותיהם ב-2022, וגם לשלם אם יוצא שהם חייבים כסף למדינותיהם.

נפתחה עונת המיסים בעולם. חודשים אחדים לאחר תום שנת הכספים 2022, מיליוני עסקים הצליחו לסדר את ספריהם ובעקבותיהם מאות מיליוני משלמי מיסים ייאלצו לדווח לרשויות המס על הכנסותיהם ב-2022

עונת המיסים היא שעתם הפחות יפה של חובבי "מטבעות" הקריפטו ובראשם ביטקוין. רבים וטובים שמפנטזים לאורך כל השנה כיצד ינהלו את חייהם בלי לגעת במטבעות המדינתיים השנואים מוטחים לפתע אל קרקע המציאות שבה הם חייבים, ממש חייבים, להשיג את המטבעות המדינתיים כדי לשלם מיסים.

אין ספק שהמטבעות המדינתיים הרוויחו ביושר את העוינות כלפיהם, עוד הרבה לפני גל האינפלציה הנוכחי. הקונצנזוס בקרב קובעי מדיניות מוניטרית בעולם הוא יעד אינפלציה של 2% לשנה. גם אם חוק בנק ישראל נוקב במושג "יציבות מחירים", הרי שבפועל, כפי שציין נגיד בנק ישראל המנוח דוד קליין ז"ל, מדובר בעצם באי-יציבות מחירים. אינפלציה של 2% לשנה משמעה שהכסף מאבד מחצית מערכו כל 35 שנים.

לא זה המקום לדון בהצדקות שנותנים בנקים מרכזיים למדיניות כזו שרוב מוחלט של הציבור לא יכול להבין. הטיעון כאן הוא שהפתרון לבעיה אינו מטבעות פרטיים כי הם חלשים מדי מול הממשלה ורשות המיסים שלה.

השקל החדש הוא ההילך החוקי היחידי בישראל. כך משתמע מחוק השקל החדש שנחקק ב-1985. המשמעות אינה שכל מוכר בחנות חייב לקבל שקלים חדשים. המעמד המשפטי הזה מתייחס רק לחיובים כספיים שכבר קיימים ונקובים במונחי השקל החדש. זה כולל חובות על פי חוזים, פיצויים שנקבעו על ידי בתי משפט, ובעיקר – חובותינו לרשות המיסים.

מבחינת לשון החוק היבשה, אם אני חייב 10 שקלים חדשים למס הכנסה, אני רשאי להביא מטבע של 10 שקלים חדשים למשרד של רשות המיסים והעובדים שם חייבים לקבל אותו. אם לא, אלך לבית משפט וזה יפסוק שמילאתי את חובתי. אם רשות המיסים לא רוצה לקבל את המטבע אז זו בעיה שלה.

עונת המיסים היא שעתם הפחות יפה של חובבי "מטבעות" הקריפטו ובראשם ביטקוין. המפנטזים לאורך השנה כיצד ינהלו את חייהם בלי לגעת במטבעות המדינתיים השנואים, חייבים להשיגם לתשלום מיסים

בפועל, גם רשות המיסים וגם משלמי המיסים מעדיפים לשלם דרך המערכת הבנקאית בחשבונות שנקובים בשקלים חדשים, אבל הנקודה העקרונית לא משתנה כי החשבונות האלה מוזנים בשקלים חדשים פיזיים או בהתחייבויות לספק את החפצים האלה.

ומה אם ארצה לשלם מיסים בביטקוין? או בתפוחי אדמה? או בדולרים? או בזהב? מכיוון שאלה אינם הילך חוקי בישראל, רשות המיסים לא מחוייבת לקבל אותם. רשות המיסים יכולה לבחור מרצונה החופשי לקבל את הדברים האלה, כשם שהיא מקבלת המחאות (שנקובות בשקלים חדשים). אבל היא לא חייבת לעשות כך.

אף מדינה חפצת חיים לא תסכים לקבל ביטקוין לתשלום מיסים וכך לפגוע בכסף שלה שהיא מייצרת בעלות אפסית. אין זה מקרה שאל סלבדור חסרת המטבע הריבוני היא זו שאימצה את הביטקוין כהילך חוקי.

ביטקויניסטים רבים מתעלמים מהבעיה הזו ונדהמים מהטיפשות לכאורה של שאר המין האנושי שטרם עבר הסבה לביטקוין. מה, אנחנו לא מבינים ששימוש במטבעות המדינתיים נגועי האינפלציה פוגע בעושר שלנו? מה, אנחנו לא מבינים שעדיף מטבע פרטי שיש תקרה ממוחשבת לכמות שלו?

אז כן, אנחנו מבינים. המטבעות המדינתיים מזיקים לנו, ועדיף אם הייתה מגבלה אפקטיבית יותר על כמות הכסף, אבל מה לעשות – רשות המיסים חזקה יותר.

אף מדינה חפצת חיים לא תסכים לקבל ביטקוין לתשלום מיסים וכך לפגוע בכסף שלה שהיא מייצרת בעלות אפסית. אין זה מקרה שאל סלבדור חסרת המטבע הריבוני היא זו שאימצה את הביטקוין כהילך חוקי

עונת המיסים הנוכחית היא כמובן לא הזמן היחיד בשנה שבו צריך לשלם מיסים. למשל, מיסים משולמים על ידי מקומות העבודה שלנו באמצעות ניכוי במקור לאורך כל השנה. גם אם מקומות העבודה ירצו לשלם לנו משכורות בביטקוין, הם יצטרכו במקביל להשיג שקלים חדשים כדי לשלם את המיסים האלה.

עבור כל עסק שמקיים פעילות חוקית בקנה מידה משמעותי, הסתמכות על ביטקוין בלבד כאמצעי תשלום תוך המרה חוזרת ונשנית לשקלים חדשים לצורך תשלום מיסים היא עניין לא פשוט בכלל.

הבעיה הייתה פחות חמורה עבור הביטקוין אם היה מומצא בתחילת המאה העשרים, אז חלקה של הממשלה בתוצר היה אחוז או שניים בימי שלום. אבל בעידן מדינת הרווחה, כשהמדינה שולטת בסקטורים שלמים בכלכלה וחלקה בתוצר מגיע לעשרות אחוזים באופן שגרתי, אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר ולהעמיד פנים שהכלכלה הפרטית יכולה להחליט על הכסף שלה תוך כדי התעלמות מהממשלה. אנחנו משלמים מיסים גבוהים בתדירות גבוהה, והמונים מאיתנו מקבלים תשלומי משכורות באותו מטבע מהממשלה.

סיכוי טוב יותר להצליח בנסיבות כאלה יש דווקא ל"מטבעות" קריפטו אחרים מהסוג ה"יציב" (stablecoins) שמבטיחים המירות חופשית למטבעות מדינתיים ביחס של אחד לאחד.

מבחינה עקרונית, יש תקדים לדברים כאלה והם יכולים לעבוד מצוין. בארצות הברית במאה התשע עשרה ההילך החוקי היה מטבעות מדינתיים מכסף וזהב אבל את השטרות הנפיקו רק בנקים פרטיים. כל בנק הנפיק שטרות באיזה ערכים וכמות ועיצוב שהתחשק לו (בדומה לביט ופייבוקס של ימינו).

למרות שהשטרות לא היו הילך חוקי, רשויות המס הסכימו מרצונן החופשי לקבל את אותם שטרות שהיה להם מוניטין טוב. אין מניעה משפטית, כלכלית או הגיונית לכך שהדבר יחזור על עצמו. אבל צריך גם לקחת בחשבון שכל המערכת הנפלאה הזו חוסלה בבת אחת על ידי הקונגרס כשהממשלה הייתה צריכה לממן את מלחמת האזרחים על ידי הדפסת שטרות משלה.

בעידן מדינת הרווחה, כשהמדינה שולטת בסקטורים שלמים בכלכלה וחלקה בתוצר מגיע לעשרות אחוזים, אי אפשר להעמיד פנים שהכלכלה הפרטית יכולה להחליט על הכסף שלה תוך התעלמות מהממשלה

קשה מאוד להילחם בבנק המרכזי וברשות המיסים בו זמנית. הפתרון לבעיית האינפלציה לא נמצא לפיכך במטבעות פרטיים עצמאיים כמו ביטקוין, וגם מטבעות "יציבים" יהיו תמיד חשופים לשגיונותיה של הממשלה. ייתכן שהפתרון היחיד לבעיית האינפלציה המכוונת הוא עיגונו של יעד אינפלציה של 0% בחוק, ואם זה לא יספיק – אז בחוק יסוד.

ד"ר דרור גולדברג הוא מרצה בכיר במחלקה לניהול ולכלכלה באוניברסיטה הפתוחה. לאחרונה התפרסם בארצות הברית סיפרו Easy Money: American Puritans and the Invention of Modern Currency. בסתיו יתפרסם ספר הלימוד שלו בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה: "כלכלה מוניטרית: תאוריה, היסטוריה, ומדיניות".