התבטאויות פומביות רבות של פוליטיקאים מימין, מבטאות תפיסה הקושרת בין עמדות שמאל כמו ביקורת כלפי מדיניות הממשלה, התנגדות לכיבוש ביהודה ושומרון ושוויון בין יהודים לערבים, כחוסר נאמנות למדינה. לאורך השנים, מעל כל הקולות הללו בולט קולו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בראשית דרכו הציבורית, עלה נתניהו לתהילה בתקשורת ארה"ב כמומחה בינלאומי למלחמה בטרור (תחת השם בנג'מין ניתאי). את תהילתו בישראל, לעומת זאת, עשה במידה רבה כמומחה לאומי למלחמה בשמאל הפוליטי.

התבטאויותיו של נתניהו נגד השמאל הישראלי הן רבות מספור, ושימשו אותו פעם אחר פעם לאורך הקריירה הפוליטית להשגת מטרותיו. בתקופה של תהליך הסכמי אוסלו, ימים של מחלוקות עזות וחסרות תקדים בישראל, השתתף בהפגנה בצומת רעננה נגד ההסכמים, כאשר לידו מפגינים מחזיקים ארון קבורה מדומה שעליו כתוב "רבין ממית את הציונות".

מאבקו של נתניהו בהסכמי אוסלו העלה את נתניהו במחנה הימין לתהילת עולמים. בשנת 1997 בהילולה לכבוד הרב כדורי ז"ל, אמר נתניהו לרב כדורי "השמאל שכח מה זה להיות יהודים" (אם כי למען ההגינות, נתניהו אמר זאת באופן פרטי לרב כדורי, וקשה לקבוע במדויק אם התכוון לכך שדבריו יישמעו "בטעות" על ידי התקשורת, או שמא התכוון כי דבריו יישארו פרטיים בינו לבין הרב).

ב-17.3.2015, יום הבחירות לכנסת ה-20, פרסם נתניהו סרטון בעמוד בפייסבוק שלו, ושם ניפק את אחד הציטוטים הידועים ביותר לשמצה שלו: "שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים".

כאשר הפך לראש ממשלה המכהן כחשוד במספר פרשיות פליליות שונות, אמר נתניהו: "גם השמאל וגם התקשורת, שזה אותו דבר כידוע, מתגייסים כעת למסע ציד אובססיבי חסר תקדים נגדי ונגד משפחתי במטרה לבצע הפיכה שלטונית".

המוח מאחורי המוח

הצלחתו הכבירה של נתניהו בפוליטיקה לאורך כל כך הרבה שנים, הגיעה במידה רבה הודות לאסטרטגיה המוצלחת בה נתניהו נקט בכל מערכת בחירות: מדובר בקמפיין הפחדה, פרי הגותו התפיסתית של יועץ התקשורת הפוליטי המיתי, ארתור פינקלשטיין. פינקלשטיין כינה את האסטרטגיה הזאת "הצבעה התנגדותית ("Rejectionist Voting").

אם נתניהו הוא במידה רבה הגורם לזיהוי של רבים בחברה את השמאל כעוין או מסוכן במידה כזו או אחרת, אז ארתור פינקלשטיין הוא במידה רבה המשדל לאסטרטגיה הזאת בה בחר נתניהו.

בשנות ה-70' בארה"ב, ייעץ ארתור פינקלשטיין לריצ'ארד ניקסון הנ"ל בהיותו נשיא בבית הלבן (פינקלשטיין לא היה יועץ בכיר לניקסון, אך עבד בקמפיין שלו. "המשווק העיקרי" של ניקסון במירוץ לנשיאות ארה"ב ב-1968 היה איל התקשורת ולימים מייסד רשת פוקס ניוז, רוג'ר איילס).

"כל קמפיין בחירות צריך אויב", אמר אז פינקלשטיין לניקסון, "ועליך להציג את האויב ככזה שמגיע מן השמאל". דמוניזציה של היריב והפחדה, תוציא יותר בוחרים לצאת ולבחור, היות והמצביעים ירגישו שעל ידי הצבעה הם ירגישו בטחון אישי גדול יותר.

לאורך הקריירה שלו כאסטרטג פוליטי למועמדים מן הימין (ביניהם נשיא אמריקני שמרן נוסף, רונלד רייגן), ייעץ פינקלשטיין ללקוחותיו לדבר על עצמם כמה שפחות, ולהשחיר את היריבים כמה שיותר. עוד ייעץ להם לתייג את יריביהם כשמאל, "כליברליים מדי", "ליברליים באופן מביך" וכדומה, עד שהמילה "ליברלי" תהפוך אט אט למילת גנאי.

מה שעבד שם יעבוד גם כאן

בשנות ה-90' ניסה פינקלשטיין את האסטרטגיה שלו לראשונה מחוץ לארה"ב, דווקא בישראל, עם המועמד הישראלי הכי אמריקאי שיש, בנימין נתניהו.

כבר בבחירות הראשונות לראשות הממשלה בהן התמודד נתניהו וניצח, אימץ לראשונה בפוליטיקה הישראלית אסטרטגיה שעיקריה הם הכפשת היריב, תוך מיעוט התייחסות עצמית של המתמודד.

פינקלשטיין הריץ עבור נתניהו קמפיין טלוויזיוני עם הסיסמה האלמותית "פרס יחלק את ירושלים" (פרי עטו של מנהל התקשורת של הליכוד מוטי מורל), תוך שילוב דימויים ויזואליים חזקים בדמות תמונות של פרס עם יאסר ערפאת. אף על פי שהרעיון היה מופרך ביסודו, הדמוניזציה של פרס וההפחדה של חלקים בציבור מן המחשבה שפרס יחלק את ירושלים עבדה, ונתניהו ניצח בבחירות.

פינקלשטיין, יחד עם שותפו, ג'ורג' בירנבאום (אשר אף הוא עבד עם נתניהו ושימש כראש הסגל שלו), החלו בשנת 2003 לתת ייעוץ פוליטי במדינות הבלקן. בשנת 2008, החלו השניים לייעץ לויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה, אשר פנה אליהם בהמלצת ידידו הטוב, בנימין נתניהו.

האסטרטגיה שהוצעה לאורבן ותרמה רבות לבחירתו מחדש, הייתה מוכרת: ויקטור אורבן היה ראש ממשלה חזק מאד, ולמעשה ללא איומים מן האופוזיציה. פינקלשטיין ובירנבאום חיפשו יריב דמוני על מנת לייצר קמפיין הפחדה. מכיוון שלא הייתה אופוזיציה אפקטיבית, בחרו השניים באופן מלאכותי, ציני ומחושב, את היהודי המיליארדר, ניצול השואה והפילנתרופ, אשר היה במקרה יליד הונגריה, ג'ורג' סורוס.

קמפיין הסתה עם ניחוח אנטישמי שלם הוקדש לדה-לגיטימציה של סורוס ומטרותיו הליברליות, כמו קבלת פליטים להונגריה. הקמפיין הצליח, וסורוס הפך לאויב האומה ההונגרית. השיטה עבדה שוב, וביתר שאת.

את מה שביבי עשה למדינת ישראל כבר אולי לא ניתן לתקן

ההסתה והפילוג של נתניהו הוכיחו את עצמם כאפקטיביים כל כך, שאין ספק שגם היורש שלו (בהנחה שיום אחד נזכה ליום שכזה), יעשה בדיוק את אותו הדבר.

נתניהו הפך את האופוזיציה שלו למזוהה עם בגידה בעם ישראל. המסרים הגזעניים שלו חלחלו כלפי מטה: ניתוח פעילות הפייסבוק של בנימין נתניהו משנת 2016, מראה כי נתניהו משתמש ברשתות החברתיות כדי לתקוף ארבעה אויבים עיקריים: הקהילה הבינלאומית (32%), התקשורת (28%), ערבים (20%) והשמאל (17%). לפי דו"ח השנאה של מכון ברל כצנלסון לשנת 2016, נכתבו 175,000 אלף תגובות ופוסטים הנושאים תכנים אלימים, מתוכם 60,000 קוראים להפעלת אלימות ישירה. 50% מן הקריאות האלימות ממואנות לערבים, ו-20% לבעלי השקפת עולם שמאלית- ליברלית ("שמאלנים"). 70% מן הקריאות האלימות, נכתבו על ידי פרופילים המזוהים עם עמדות ימניות.

רק השבוע נכתב בפייסבוק של נתניהו כי "ממשלת שמאל חילונית, חלשה, שסומכת על הערבים שרוצים להשמיד את כולנו – נשים, ילדים וגברים – ותאפשר איראן גרעינית שתחסל אותנו. אסור לנו לתת לזה לקרות". נתניהו כמובן הכחיש שהוא אחראי לטקסט (הוא לעולם לא היה אחראי לאף כישלון בהיסטוריה). אבל מה הוא מתפלא שזה המסר שאותו עובד זוטר דמיוני הפנים: נתניהו אומר את זה כבר שלושים שנה! הוא לא אומר את המסר באופן מפורש ובוטה, אבל הוא נותן לקהל שלו מספיק חלקים כדי להרכיב אותו בעצמם.

בבחירות השבוע נתניהו עשוי לנצח, והוא עשוי גם להפסיד. אבל אני סבור שבכל מקרה, מדינת ישראל כבר הפסידה מנוכחותו רבת השנים בפוליטיקה. נותר לקוות רק שלא יזכה בכהונה נוספת, שכל מטרתה היא הבטחת חסינותו ממשפט. אם יעמוד לדין, מורשתו תוכתם אולי אפילו גם בפני חסידיו, ואולי נוכל מן ההריסות לבנות משהו אחר.

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.