בעקבות הפיגוע הקשה בגבול סיני בראשית החודש קרא חיים לוינסון במאמרו בהארץ ("האמת היא שהסכם השלום עם מצרים הוא פיקטיבי") לישראל ולארצות הברית להעמיד בפני מצרים דרישה "בסיסית, סבירה והוגנת" להשקיע יותר מאמצים בחינוך אזרחיה לשלום.
דבריו שיקפו את תחושתם של רבים בישראל שהפיגוע לא היה רק תקלה נקודתית במערך האבטחה בגבול, אלא ביטוי לאנומליה עמוקה יותר ביחסים עם מצרים: פלח רחב בדעת הקהל המצרית עודנו עוין את ישראל גם לאחר למעלה מ-44 שנות שלום ורואה במחבל "גיבור". כפי שצוין במאמר, השלום הוא בין אליטות ביטחוניות ולא בין העמים ומאמציה של ישראל לשנות מציאות עגומה זו דלים ובלתי מספקים.
דברי לוינסון שיקפו את תחושת רבים בישראל שהפיגוע לא היה רק תקלה נקודתית במערך האבטחה בגבול, אלא ביטוי לאנומליה עמוקה יותר ביחסים עם מצרים: פלח רחב בדעת הקהל המצרית עודנו עוין את ישראל
לוינסון אבחן היטב את הבעיה, אך הפתרון שהציע חלקי ושגוי. ספק אם הגברת הלחצים מירושלים ומוושינגטון על קהיר תביא לשינוי המיוחל בשיח וברחשי הלב המצריים.
למצרים רתיעה מתכתיבים חיצוניים, בוודאי כאלה הבאים מישראל והמערב. בשנים האחרונות היא ממאנת לא פעם ליישר קו אפילו עם מדינות המסייעות לה במיליארדי דולרים, כאשר הדבר אינו תואם את צרכיה.
כך למשל, היא מסרבת להתייצב לצד ארצות הברית במלחמה באוקראינה, מתמהמהת בהפרטת כלכלתה חרף התניות לתמיכה מצד קרן המטבע הבינלאומית, ונוקטת קו לעומתי לאיחוד האמירויות במשבר בסודאן.
שיפור בחינוך המצרי לשלום עם ישראל צריך להגיע מבפנים, מרצון ולא בכפייה, מתוך הכרה של מצרים עצמה בחשיבותו לעתידה ולרווחתה. ולמעשה, בניגוד לתיאוריו העגומים של לוינסון, שינוי כזה כבר מתרחש, לפחות באופן חלקי.
לאחרונה ערכתי עם מכון IMPACT-se מחקר מפורט על ספרי הלימוד במצרים, והממצאים הפתיעו לטובה. ספרי לימוד רבים מטיפים לשלום כאתוס לאומי מצרי וכערך דתי-אסלאמי. ישראל אומנם אינה מופיעה בשמה על המפות בספרי הלימוד, אך תלמידי כיתות ט' וי"ב לומדים כי השלום עמה מועיל למצרים ומאפשר פיתוח כלכלי, עידוד השקעות הון והגדלה של התיירות.
לאחרונה ערכתי עם מכון IMPACT-se מחקר מפורט על ספרי הלימוד במצרים, והממצאים הפתיעו לטובה. ספרי לימוד רבים מטיפים לשלום כאתוס לאומי מצרי וכערך דתי-אסלאמי
גם היהודים זוכים במרבית ספרי הלימוד ליחס סובלני ומכבד. תכנים שליליים ואנטישמיים שהיו נפוצים בעבר הוסרו מתוכניות הלימודים המחודשות, שנלמדות מכיתות א' עד ה', וצפויות להקיף עד תום העשור את כלל שכבות הגיל.
מגמה זו משתלבת ביוזמות של הרשויות במצרים לשפץ אתרי מורשת יהודיים, בהם בתי כנסת ובתי קברות, ובצאתם לאור של ספרים חדשים למכביר על תולדות יהודי מצרים.
מצרים חונכת את בית הכנסת העתיק, נציגי ישראל לא הוזמנו https://t.co/y6nMaqxwGd pic.twitter.com/xn5gZPj2wN
— מוקד החדשות של ישראל (@mokednewsil) January 9, 2020
בעוד חינוך בבתי הספר יכול להקנות תרבות של שלום לדורות העתיד, תקשורת ההמונים מעצבת את דעת הקהל בזמן הווה. נוכח הפיגוע נשמעו במצרים קולות – עצמאיים ברובם – שהכירו בחשיבות קשרי השלום עם ישראל וקראו לטיפוחם, אולם היה על המשטר בקהיר להעניק להם במה רחבה ותומכת יותר בכלי התקשורת הממסדיים.
זאת ועוד, בניגוד לנטען במאמר של לוינסון כי יחסי הסחר בין ישראל למצרים מוסתרים, נראותם בשנים האחרונות גבוהה מבעבר, בפרט בתחום הגז הטבעי. זכורה במיוחד המחווה שהעניק הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי לשרת האנרגיה לשעבר, קארין אלהרר, כאשר ניגש אליה בכנס שנערך במצרים וברך אותה למול מצלמות הטלוויזיה.
החצנת הקשר שיקפה את הערכתו לתרומה של הגז המגיע מישראל, מונזל במצרים ומיוצא ללקוחות בעולם לאוצר המצרי (רווח של מעל 8 מיליארד דולר ב-2022) ולביסוס מעמדה של קהיר כ"האב" אנרגטי.
לוינסון כתב כי תיירים ישראלים אינם רצויים במצרים, אך גם כאן התמונה שונה. תעשיית התיירות המצרית משוועת לתייר הישראלי לאחר הפגיעה שספגה עקב מגפת הקורונה והמלחמה באוקראינה. בשנתיים האחרונות גברה תדירות הטיסות בין המדינות ונפתח קו תעופה ישיר לשרם א-שיח'. בשנת 2022 ביקרו מעל חצי מיליון תיירים ישראלים בסיני, ועשרות אלפים טסו כיחידים וכקבוצות לקהיר (כמעט פי ארבע לעומת התקופה שלפני הקורונה) והתקבלו לרוב בברכה.
בישראל התאכזבו ובצדק מהגרסה הרשמית של מצרים לפיגוע, לפיה מדובר במרדף שהשתבש אחרי סוחרי סמים, אך ניתן להבין את ההיגיון שניצב מאחוריה בראיית המשטר. תיאור זה נועד להגן על דימוי המוסד הצבאי במצרים בקרב דעת הקהל הפנימית ולמנוע את הפיכת המחבל ל"גיבור לאומי", העלול לשמש מקור חיקוי והשראה לאחרים. מטרתו העיקרית הייתה הסרת הנושא המביך במהירות האפשרית מסדר היום הציבורי במדינה.
אמת שמצרים יכולה וצריכה לעשות יותר כדי לטפח תרבות של שלום, אך גם למדיניות ישראל בזירה הפלסטינית תפקיד בעיצוב דעת הקהל של שכנותיה כלפיה, לטוב ולרע.
אמת שמצרים יכולה וצריכה לעשות יותר כדי לטפח תרבות של שלום, אך גם למדיניות ישראל בזירה הפלסטינית תפקיד בעיצוב דעת הקהל של שכנותיה כלפיה, לטוב ולרע
בירושלים צריכים לבחון בדיאלוג כן עם קהיר אילו צעדים עשויים להקל על המשטר והציבור במצרים לבצע – גם אם לאט ובזהירות – את התפנית התפיסתית, שכה חיונית לחיזוק השלום בין שתי המדינות.
ד"ר אופיר וינטר הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ליד אוניברסיטת תל אביב ומרצה בחוג ללימודי הערבית והאסלאם באוניברסיטת תל אביב. ספרו Peace in the Name of Allah, העוסק במאמציהם של המשטרים במצרים, בירדן ובאיחוד האמירויות להקנות לגיטימיות דתית-אסלאמית להסכמי השלום עם ישראל, ראה אור בהוצאת דה-גרויטר. עמית מחקר בקבוצת "תמרור- פוליטוגרפיה" (צילום: חן גלילי)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו