מה משותף לייצוג הולם לחרדים במשרות ציבוריות ברשויות המקומיות ובמוסדות ציבור – ולביטול עילת הסבירות? האמת שאין כל משותף פרט לעובדה שמדובר בהצהרות וחוקים שמקורם בקואליציית אינטרסים צרים.

אז נתחיל מהצעת החוק שמעלים החרדים. כן, אלה שתורתם היא אומנותם ולפיכך מתרחקים כמה שאפשר מהממלכתיות. מבחינתם תלמידי הישיבה הם אלה שיצילו אותנו ממלחמות ומצוקות כלכליות ולכן יש לממן את מחייתם. אבל למרבה הצער המצוקות הכלכליות עדיין מעיקות, ולכן מגיע הלחץ מהשטח לארגן מקומות עבודה.

מבחינת החרדים – תלמידי הישיבה הם אלה שיצילו אותנו ממלחמות ומצוקות כלכליות ולכן יש לממן את מחייתם. אך למרבה הצער המצוקות הכלכליות עדיין מעיקות, ולכן מגיע הלחץ מהשטח לארגן מקומות עבודה

המשימה קשה, כי חרדים (לפחות מרביתם) לומדים בעיקר תורה, ובלי מקצועות ליבה קשה להם להגיע לשוק העבודה עם כישורים מתאימים ולמצוא מקורות פרנסה רציניים. אז מה הפתרון? מעקפים, הכרה בלימודי קודש כתואר אקדמי לצורך קבלה למשרה כזו או אחרת, וכעת חוק ייצוג הולם לחרדים בשוק העבודה הציבורי (כולל ייצוג כפול בחמש השנים הראשונות ליישום החוק). הנה ההודעה הרשמית:

"אושר לקריאה ראשונה: הצעת חוק ייצוג הולם לאוכלוסייה החרדית ברשויות המקומיות ובחברות הממשלתיות של יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני".

מליאת הכנסת אישרה בטרומית הצעת חוק של ח"כ משה גפני שקובעת כי החרדים ייוצגו בהתאם לחלקם באוכלוסיה ברשויות המקומיות, בחברות ממשלתיות, ובתאגידים ציבוריים. לפי ההצעה בחמש בשנים הראשונות ליישום החוק יזכו החרדים לייצוג כפול ביחס לחלקם באוכלוסיה. pic.twitter.com/l4sJCe879P

— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) March 15, 2023

במהלך הדיון בוועדת העבודה והרווחה בראשות ח"כ ישראל אייכלר ניסו נציגי האוצר לעכב את ההצבעה בטענה של עלות תקציבית לחוק. ח"כ משה גפני הדף את הטענות:

"אל תפגעו באינטליגנציה שלנו, חפשו תירוצים אחרים, אתם כל הזמן אומרים שצריך לשלב את האוכלוסייה החרדית בשוק העבודה. בבקשה. עכשיו זה יהיה בחוק!".

אז ליבה לא, גיוס לא, חמץ בפסח לא, אוכל לא כשר לא. מה כן? מתן העדפה לחרדים שלא מקבלים על עצמם את מה שלא נוח להם. אני בעד השתלבות של חרדים בשוק העבודה, אבל אני רוצה שילמדו ברצינות את המקצוע שבו הם רוצים לעסוק. תלמיד תורה חכם ואפילו גאון לא יכול לתכנן בניין, לטפל בחולים ועוד מבלי ללמוד תכנים רלוונטיים לעיסוקים הללו. לימודי הקודש טובים כידע לעיסוק ברבנות, דיינות ובכלל בהלכה.

אני בעד השתלבות חרדים בשוק העבודה, אבל אני רוצה שילמדו ברצינות את המקצוע שבו הם רוצים לעסוק. תלמיד תורה חכם ואפילו גאון לא יכול לתכנן בניין או לטפל בחולים מבלי ללמוד תכנים רלוונטיים לעיסוקים הללו

אז כשהבנו את הסבירות ואת ההיגיון של החוק הזה, בואו נלמד את החוק לביטול עילת הסבירות כפי שהתפרסם על ידי ח"כ שמחה רוטמן. נוסח מוצע לדיון מטעם יו"ר ועדת החוקה, כפי שהוקרא בדיון הוועדה ביום 2023.7.3: הצעת חוק-יסוד: השפיטה תיקון – עילת הסבירות, תיקון סעיף 15 1 בסעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה, אחרי סעיף קטן ד יבוא:

"על אף האמור בחוק-יסוד זה, מי שבידו סמכות שפיטה על פי דין, לרבות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא ידון ולא ייתן צו נגד הממשלה, ראש הממשלה, שר משריה או נבחר ציבור אחר כפי שייקבע בחוק, בעניין סבירות החלטתם".

יו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן הודיע עוד בתחילת השבוע שהשבוע הוא יקיים את ההצבעה על עילת הסבירות לקריאה ראשונה, וזאת חרף התנהלותו במקביל של המבצע הצבאי וחרף המחאה ההמונית בנתב"ג וביתר המוקדים במדינה, והוסיף:

"אצטרף לכל מי שמצטער על החקיקה. הלוואי שהיה לנו בימ"ש שלא צריך להגבילו כי הוא משתמש בחוסר סבירות רק כשהיא קיצונית, אבל זה לא כך".

אך מדברי היועץ המשפטי של הוועדה, עו"ד ד"ר גור בליי, עולה דווקא שממילא השימוש בעילת הסבירות הוא נדיר וחריג, ולרוב לא כעילה בלעדית:

"מבדיקה שערכנו ביחד עם משרד המשפטים עולה כי בערך 200 עתירות בעשר שנים התקבלו בבג"ץ עם צו מוחלט, מתוכן בערך ב-50, כלומר: ב-5 מדי שנה, נעשה שימוש בעילת הסבירות, לרוב יחד עם עילות אחרות. ביחס לדרג הנבחר – כ-25 עתירות בהערכה נדיבה. זה אומר בממוצע 2.5 עתירות בשנה שהתקבלו, שבהרבה מהן היו עילות נוספות".

בפשטות נאמר שבהצעת חוק זאת מציע ח"כ רוטמן לתת לממשלה ולעומד בראשה מעמד של שליט יחיד שאין לערער על החלטתו. מעמד אלוהי שיש לציית לו בכל מחיר, סביר או לא. בדרך זו הוא מחזק עוד את הרשות המבצעת שתשלוט ביד רמה על הרשות המחוקקת והשופטת.

בהצעת חוק זאת מציע ח"כ רוטמן לתת לממשלה ולעומד בראשה מעמד של שליט יחיד שאין לערער על החלטתו. מעמד אלוהי שיש לציית לו בכל מחיר, סביר או לא

ונחזור אל השאלה בכותרת: האם ייצוג הולם לחרדים נמצא במתחם הסבירות? התשובה שלי במילה אחת היא: לא. הצעות החוק הללו מוכיחות יותר מכל את תאוות השליטה של חברי כנסת. אגב, לא רק אלה המוזכרים ברשומה זו.

חברי כנסת חייבים להבין שאמנם הם מכונים נבחרי ציבור, אבל במקור הם אמורים להיות "משרתי ציבור", ויש להם אחריות לשרת את כלל הציבור ולא רק את אלה שבחרו בהם.

בדמוקרטיה יש רוב ויש מיעוט וגם אז יש לשמור על זכויות המיעוט, כחלק מעקרונותיה הבסיסיים של הדמוקרטיה. בישראל אין מיעוט ואין רוב – הציבור מתחלק לחצי חצי, ובעל פעם חצי אחד מבקש לכופף את ידיו של החצי האחר.

זו דמוקרטיה מעוותת, שמזכירה יותר תגרנות בין מחנות של ארגוני פשע ולא של ארגון שאמור לעצב את הטוב המשותף. דומה שאילו היו חתומים חברי הכנסת על קוד אתי, הם לא היו מעלים הצעות חוק מגזריות ואינטרסנטיות, כשהתחושה שלהם היא שהם נציגי החכמה והדעת שיצרה הבריאה.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.