כשגרטה גרוויג הייתה בשלב קדם ההפקה לסרטה "ברבי", בכירים מחברת "מאטל" – בעלת המותג – הגיעו לביקור מקדים.
גרוויג הציגה בפניהם את המראה המאוד ורוד וקסום־ריאליסטי של הסרט, ולאחר מכן פצחה במונולוג העוסק בהשפעת הציור הספיריטואליסטי; הסבירה שברבי דומה למיתוס דתי עתיק; והזכירה קלאסיקות פולחן בריטיות כמו "נעליים אדומות", "מדרגות לגן עדן" (שמוכר גם כ"עניין של חיים ומוות") ו"השמים יכולים לחכות" של וורן בייטי מ־1978.
"אני חושבת שבאותו שלב, אחרי שדיברתי יותר משעתיים, הם הבינו שאין מי שחשב על זה יותר. הם ראו שאני קמה כל בוקר ונכנסת לפאניקה בנוגע לרוויית צבע – והם היו כזה, 'אנחנו לא צריכים להיכנס לפאניקה. היא כבר בפאניקה בעצמה'. וזה נתן להם תחושת נחמה".
גרוויג בת ה־39 היא אם לתינוק בן שלושה חודשים ולילד בן ארבע מהבמאי נואה באומבך, נוסף על בן חורג בן 13 (מנישואיו הקודמים של באומבך לשחקנית ג'ניפר ג'ייסון לי).
"ברבי" – שבאומבך היה שותף בכתיבתו – בכיכובם של מרגו רובי וריאן גוסלינג הוא הפרויקט הגדול והמיינסטרימי ביותר שלה. "אפילו שמדובר בברבי, שהיא מותג מוכר בכל העולם, הסרט מאוד אישי, אינטימי"
בשלב הזה בחייה היא כבר ביססה את עצמה כ"איכות מוכרת": לפני "ברבי" הייתה לה קריירה מצליחה בהוליווד. היא הביאה למשחק נטורליזם קומי פרוע בסרטים הקשורים לתנועת ה"מלמלנים" (mumblecore) כמו "Hannah Takes the Stairs", ובהמשך שיתפה פעולה עם בן זוגה באומבך בסרטים כמו "גרינברג", "פרנסס הא" ו"גברת אמריקה".
היא הייתה שותפה לכתיבת שני סרטים, לפני שכתבה וביימה לבדה את קומדיית ההתבגרות "ליידי בירד" ואת הגרסה המודרנית שלה ל"נשים קטנות" מ־2019, שהייתה מועמדת לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר.
"ברבי" – שבאומבך היה שותף בכתיבתו – בכיכובם של מרגו רובי וריאן גוסלינג הוא הפרויקט הגדול והמיינסטרימי ביותר שלה. אולם, לדבריה היא לא מרגישה כך. "היסודות הם אותו הדבר. אפילו שמדובר בברבי, שהיא מותג מוכר בכל העולם, הסרט מאוד אישי, אינטימי בדיוק כמו 'ליידי בירד' או 'נשים קטנות'". "ברבי" יעלה לאקרנים בישראל ב־20 ביולי
הצופים מבינים.
"כשאת מביימת, את צריכה להיות קצת טיפשה לגבי עצמך, קצת לא מודעת. גדלתי בסקרמנטו, והעלילה של 'ליידי בירד' מתרחשת בסקרמנטו. אבל הרבה דברים אישיים הבאים לידי ביטוי בסרטים שלך הם אף פעם לא הדברים הברורים לך, הדברים שאת באמת מרגישה לגביהם 'אה, לא הסתתרתי בשום מקום'.
"וזה תמיד חלק מההנאה שביצירת אומנות פופולרית, לפעמים הצופים מבינים יותר ממך – שזה גם מרגש וגם מטריד".
"התחלתי מהרעיון הזה של ברבי־לנד – מקום שאין בו מוות, אין בו הזדקנות, אין בו דעיכה, אין בו כאב, אין בו בושה. אנחנו מכירים את הסיפור, זה סיפור ישן, גם בספרות הדתית"
ברבי יוצאת מגן עדן.
"התחלתי מהרעיון הזה של ברבי־לנד – מקום שאין בו מוות, אין בו הזדקנות, אין בו דעיכה, אין בו כאב, אין בו בושה. אנחנו מכירים את הסיפור, זה סיפור ישן, גם בספרות הדתית. מה קורה לאותו אדם שצריך לעזוב – ולהתעמת עם כל הדברים שהמקום הזה גונן עליו מפניהם?
"ברבי רואה אישה מבוגרת, את מעצבת התלבושות אן רות', שהיא אגדה. זה מבוי סתום, זה לא מוביל לשום דבר. בשלבי העריכה הראשוניים, כשהסתכלנו בסרט, הציעו לי, 'טוב, את יכולה לחתוך את זה – ולמעשה הסיפור יימשך בדיוק אותו הדבר'. אבל אני אמרתי, 'אם אני חותכת את הסצנה, אני לא יודעת על מה הסרט הזה'.
"זה לחלוטין היה רגע מכונן במסע של ברבי. בשבילי, זה לב הסרט. האופן שבו מרגו רובי משחקת את הרגע הזה הוא עדין ולא מאולץ".
אלמנטים שערורייתיים
"יש בסרט אלמנטים שערורייתיים, שגורמים לאנשים להגיד, 'אנחנו לא מאמינים ש'מאטל' נתנו לך לעשות את זה', או ' אנחנו לא מאמינים ש[אולפני] וורנר נתנו לך לעשות את זה'. אבל בשבילי, החלק שאני לא מאמינה שנשאר בסרט הוא אותו מבוי סתום שלא מוביל לשום מקום – חוץ מזה שזהו לב הסרט".
תספרי קצת על תהליך העבודה.
"הסרט, משלב כתיבת התסריט ואילך, היה כל הזמן כמו נסיעה פראית. אבל הביצוע שלו אפשר לי ללכת אפילו יותר רחוק, לעשות אותו יותר כמו פיצוץ בצבעי ממתקים של דברים שאנשים לא חושבים שיהיו בסרט על ברבי. אני לא יכולה להסביר את זה, אבל אני נרגשת שהם אפשרו לי לעשות את זה בדרך שלי".
"הסרט, משלב כתיבת התסריט, היה כל הזמן כמו נסיעה פראית. הביצוע שלו אפשר לי ללכת אפילו יותר רחוק, לעשות אותו יותר כמו פיצוץ בצבעי ממתקים של דברים שאנשים לא חושבים שיהיו בסרט על ברבי"
התפוצצות של צבעים?
"לא רציתי שהטעם שלי כמבוגרת יגבר על מה שאהבתי כילדה. כשהייתי בת שמונה אהבתי את הדבר הכי זוהר, הכי רועש, הכי נוצץ שיכולתי למצוא. אני צריכה לכבד את זה, אני לא רוצה שזה יוכרע על־ידי טעם טוב, כי אז יהיה בזה חוסר כנות ביחס למשימה שלי. הסט שלנו נהיה כמו מחולל דופמין – אנשים היו נכנסים אליו ומחייכים".
מרגו רובי מציגה הופעה אנושית.
"מרגו ואני דיברנו על למצוא מקום כזה שבו ברבי חסרה חיים פנימיים – אבל זה לא אומר שהיא לא חכמה. המעין שקיפות הזאת הייתה קו ההתחלה של 'ברבי' – חוסר נוחות בשל תחושת ניתוק מהסביבה, התחושה שאת לא כמו כל השאר.
"מרגו היא שחקנית טכנית, אבל כשברבי חווה שינוי היא מאפשרת לצופים לראות את החוויה הטהורה שלה בלי להציג הופעה. היא מאפשרת לעצמה להיות פגיעה – וזה מטורף, כי היא מגלמת בובה, ועדיין זו כזאת הופעה אנושית. היא רק הייתה צריכה לאפשר לזה לקרות, למצוא את הכלים הנכונים בתוך עצמה".
ומה לגבי הליהוק של ריאן גוסלינג?
"זה היה מסע ארוך, מרגו ואני פשוט לא הסכמנו לקבל תשובה שלילית. מהרגע שמרגו נעשתה מעורבת, ידעתי שאנחנו רוצים את ריאן. לא הכרתי את ריאן בכלל. אבל פשוט הייתי בטוחה בזה – וזה כל כך שימח אותי. מי עוד היה יכול לעשות את זה? זה שילוב של מרלון ברנדו פוגש את ג'ין ויילדר, פוגש את ג'ון ברימור, פוגש את ג'ון טרבולטה.
"ריאן אף פעם לא היה כל כך מצחיק על המסך. תמיד חשבתי עליו כעל שחקן 'קומי בסתר'. ההופעה הקומית שלו מבוססת על לקיחת דברים מאוד ברצינות כשחקן, הוא אף פעם לא עושה את זה רק בשביל הצחוקים. דיברנו על קן כדמות עומק כמו שלא עשיתי אף פעם עם שום שחקן אחר.
"מה ששחקנים עושים זה לבצע אקטים אמפתיים בשבילנו. אני לא מכירה אף אחד שהשקיע אי־פעם כל כך הרבה בלגרום לאנשים להבין את המצוקה של הגבר הזה"
"כשצילמנו את הסצנה האחרונה שלהם ביחד, בחדר השינה, כשהם מגיעים להבנה, הוא מסתובב ואומר, 'אין רק קן, זה ברבי וקן' – והוא מותש ופניו מוכתמים בדמעות. מה ששחקנים עושים זה לבצע אקטים אמפתיים בשבילנו. אני לא מכירה אף אחד שהשקיע אי־פעם כל כך הרבה בלגרום לאנשים להבין את המצוקה של הגבר הזה.
"אני אולי אביים סרטים עוד הרבה זמן, אבל אני אף פעם לא אראה משהו מרהיב וכל כך ייחודי כמו מרגו וריאן".
נשים בעולם האמיתי שונאות את ברבי.
"היינו צריכים לתת טיעון נגד לברבי – ולא בצורה חפוזה, אלא לתת לו עוצמה אינטלקטואלית ורגשית. 'מאטל' היו פתוחים לזה בצורה מדהימה. אמרתי, 'אנחנו צריכים לחקור את זה כי אחרת זה יהיה שקרי, ואנחנו לא יכולים לעשות את זה שקרי'".
הפמיניזם וההומניזם של הסרט
"זה מתחיל ברגע שהם מגיעים לווניס ביץ'. קן מרגיש שאנשים פתאום מסתכלים עליו בכבוד – וברבי חסרה את המילים כדי לתאר את זה, אבל היא מרגישה שהיא מוחפצת. הסרט הוא הומניסטי יותר מכל דבר אחר. ברבי משקפת את הסביבה שלה.
"[היא רגילה] לבתים בלי קירות כי אף פעם היא לא הייתה צריך להסתתר, אין שום דבר להתבייש בו או להיות נבוכים בגללו. אולם, פתאום היא מוצאת את עצמה בעולם האמיתי ומרגישה צורך להסתתר – זאת המהות של להיות אנושי.
"כשצילמנו בווניס ביץ', כשמרגו וריאן לבושים בבגדי רולרבליידס זוהרים, זה היה מרתק. אנשים פנו לריאן ואמרו, 'אתה נראה מעולה!' אבל הם לא אמרו משהו למרגו. הם רק הסתכלו עליה. זה גרם לה להרגיש מודעת"
"כשצילמנו בווניס ביץ', כשמרגו וריאן לבושים בבגדי רולרבליידס זוהרים, זה היה מרתק. אנשים פנו לריאן, נתנו לו 'כיף' ואמרו, 'מדהים, ריאן, אתה נראה מעולה!' אבל הם לא ממש אמרו משהו למרגו. הם רק הסתכלו עליה. זה היה פשוט סוריאליסטי – וזה גרם לה להרגיש מודעת לעצמה.
"כבמאית, רציתי להגן עליה. אבל גם ידעתי שזאת צריכה להיות הסצנה שבה היא מרגישה חשופה – והיא הייתה חשופה, הן כסלבריטאית והן כאישה. למען ההגינות, ריאן אמר, 'הייתי שמח לא ללבוש את הווסט הזה'. אבל זה סוג שונה של אי־נוחות.
"אני פמיניסטית, אבל הסרט הזה עוסק בכל סוג של מבנה כוח היררכי. אם אתה הולך לחברת 'מאטל', זה כזה, 'אה, יש ברבי נשיאה כבר מ־1991. ברבי טסה לירח לפני שנשים הורשו אפילו להחזיק כרטיסי אשראי'.
"הנחנו שברבי־לנד הוא עולם הפוך כזה, שבו הברביות שולטות והקנים הם המעמד הנמוך. המבנה ההפוך של ברבי־לנד הוא כמעט כמו כוכב הקופים. אתה יכול לראות כמה זה לא הוגן בשביל הקנים כי זה לא בר קיימא".
"הנחנו שברבי־לנד הוא עולם הפוך כזה, שבו הברביות שולטות והקנים הם המעמד הנמוך. המבנה ההפוך של ברבי־לנד הוא כמעט כמו כוכב הקופים"
תספרי קצת על הדמות של קייט מקינון.
"גדלתי בשכונה עם בנות יותר מבוגרות ממני. היו לי הרבה ברביות שקיבלתי ושעברו תספורות לפני שהגיעו אליי. אתה זוכר את הספר 'המעניק' של לויס לאורי, שבו המעניק מחזיק בכל הצבעים והרגשות? זה מה שחשבתי על הדמות של קייט, כמעניקה שמחזיקה בידע שאין לכל השאר.
"קייט ואני גרנו יחד, היינו יחד בקבוצת אלתור. כשליהקתי לסרט והתקשרתי אליה, צחקנו כל הזמן כי הייתה לנו אותה חוויה. אני למעשה מביימת את הסרט הזה, והיא למעשה גאונה קומית שקיבלה הכרה ככזאת. ועכשיו אנחנו מבוגרות.
"זה היה כאילו נכנסו למכונת זמן לגיל 18 ויצאנו בנות 39. המציאות היא שאנחנו עדיין הילדות בנות ה־18 שעושות מחזות זמר. לא נהיינו מתוחכמות יותר מכפי שהיינו אז".
מה עוד מעניין אותך ליצור?
"לכל במאי יש בראש פנטזיה על ליגת הבייסבול של הסרטים שהוא היה רוצה לביים. יש סרטים מסוימים שהייתי רוצה לעשות שדורשים יריעה רחבה. בו בזמן, ראיתי הרבה במאים שנעים בין סרטים גדולים יותר וקטנים יותר: קלואי ז'או עשתה את 'ארץ נוודים' ואז את 'נצחיים'.
"או סודברג או ידידי כריס נולן, שעשה את טרילוגיית 'האביר האפל' ואז את 'יוקרה'. המטרה שלי היא לשחק בהרבה עולמות שונים".
"לכל במאי יש בראש פנטזיה על ליגת הבייסבול של הסרטים שהוא היה רוצה לביים. יש סרטים מסוימים שהייתי רוצה לעשות שדורשים יריעה רחבה. בו בזמן, ראיתי הרבה במאים שנעים בין סרטים גדולים יותר וקטנים יותר"
את חברה באיגוד הבמאים ובאיגוד התסריטאים. מה דעתך על השביתה?
"אני גאה להיות חברת איגוד. אני תומכת ב־100% בכל דרך שנפעל בה [ביחס לשביתה]. אני חווה את הרגע הזה כמו כל אחד אחר מבחינת העניין בבינה המלאכותית, שזה דבר מבעית ומרגש. זה בבירור כלי שאפשר לקוות שיוכל לשמש לעזר.
"עם זאת, חשוב מאוד להגן על האנשים היוצרים – תסריטאים, במאים, שחקנים – כי מה שהם יכולים לעשות הוא חסר תחליף. אנחנו צריכים לקבוע כללים איך להתקדם. אחרת אנחנו נביט על עולם שיהפוך להעתק של העתק של העתק".
האם הסצנה הוויראלית, כשברבי חולצת נעליים וכפות הרגליים שלה נשארות מוקשתות, נוצרה במחשב?
"למרגו יש כפות רגליים יפהפיות של רקדנית, אז היא פשוט הייתה צריכה להחזיק במעקה [כדי לשמור על יציבות]".
רובי הסבירה את הסוד: "אלה כפות הרגליים שלי, ונדרשו שמונה טייקים כדי להשיג את הפוזה הזאת. היו לנו חתיכות דבק קטנות על הרצפה – נייר דבק דו־צדדי – בשביל הנעליים, כדי שהן לא ייפלו ובכל זאת אוכל לחלץ מהן את כפות הרגליים. לא לבשתי רתמה, פשוט הלכתי והחזקתי מעקה מעל גובה המצלמה".
תסכימי לביים סרט גיבורי על או סרט פעולה?
"כן, בוודאי, אבל זה יצטרך להיות משהו שיש לי רגשות כלפיו או קשר אליו. הרפתקה שמבוצעת היטב יכולה להיות משהו מדהים, זה כמו ריקוד. אף פעם לא עשיתי משהו בקנה מידה כזה. אבל גם העבודה עם מתאם הפעלולים שעשה את הכוריאוגרפיה ב'ברבי' הייתה מרתקת".
את אוהבת להיות במאית?
"אני אוהבת כל חלק בתהליך עשיית הסרט, מההתחלה ועד הסוף. בשבילי זה דיסנילנד כל יום. אני באמת לא יכולה להאמין שאני זוכה לעשות את זה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנונחמד מצידו של ברקוביץ השלט לביידן שיציל אותנו. וגם, ההתמדה של דיסטל ואבישיבןחיים בטאקטיקת ה-'נטריף אותם, נעצבן אותם – וככה נישאר תמיד בתודעה, וככה החשבון בנק מבוטח' זה זה תמרור מהבהב בעוצמה על הסגנון של ביבי – 'בואו חברים שלי, תהיו איתי בעניין, תטריפו אותם, וככה אנחנו תמיד נשלוט, ויהיה לכם תנאי חיים דה בסט, ובית מרווח, וכסף בשפע בחשבון, תטריפו אותם עם ה-דווקא, כןכן, תגידו שאני אבי האומה, והם ייטרפו, וייתעצבנו, וככה אתם מבוטחים שתמשיכו לחיות בתנאי חיים הכי טובים שיש עם בית מרווח וחשבון בנק יציב'. נו, ולחשוב ששחיתות והיטלריזם וקוק קלוקס קלאן זה אותה גברת באותה נרקומניות לכח כסף כבוד – ופוזה!