בין רהט לאופקים מפרידים 15 קילומטרים, שלושה אשכולות במדד החברתי-כלכלי, ותהום עמוקה בתפיסת העולם. אופקים, כמו רוב היישובים היהודיים, עברה בעשור האחרון מתיחת פנים, ושדרת הכניסה אליה מעוטרת ירק וזרועת כיכרות מעוצבות.
רהט, מצד שני, עדיין לא עברה את המהפך. הכניסה הצפונית לעיר מתאפיינת במבנים מתפוררים, לוחות פח המשמשים קירות מאולתרים, שטחים פתוחים שבהם שפכו משאיות מזדמנות פסולת בניין, ומכוניות נטושות וחלודות הממתינות להיאסף למקומן הטבעי.
חבר מועצת העיר סלימאן אל עתייקה, איש בל"ד, מספר שבשנה האחרונה קיבלה העיר תקציב להעסקת פקחים, ושחלק מהמזהמים כבר נקנסו בסכומים שמגיעים ל-70 אלף שקל. הוא צופה שעם הזמן המצב יילך וישתפר.
למרות ההזנחה, רהט, הממוקמת באשכול חברתי-כלכלי הנמוך ביותר, לבשה חג ביום שלישי האחרון. בבית הספר הקהילתי עומר בן אלח'טאב, הנמצא ברחוב אלסלאם החוצה את העיר, הורגשה תכונה רבה. בשעת צהריים מוקדמת הצביעו בשלוש הקלפיות שבמקום כ-20% מבעלי זכות ההצבעה, שיעור כפול מהשעה המקבילה בבחירות אפריל.
"כל החיים שותקים שותקים ולא זז כלום. בנאדם שומע כל פעם, שותק שותק שותק, עד שפעם אחת הוא מתעורר ואומר, אני לא אביא רק את כל המשפחה שלי אלא גם את השכנים. הפעם אנשים התעוררו כי פגעו בהם יותר מדי"
עד סיום יום הבחירות הספיקו להצביע 19,770 מתושבי רהט, כ-3,600 יותר מאשר בבחירות הקודמות. אחוז ההצבעה עלה בהתאמה מ-49.6% ל-59.5% וקרוב ל-80% מהקולות הלכו לרשימה המשותפת.
שתי מרוויחות נוספות מהמתרחש בעיר הן כחול לבן, שעלתה בין אפריל לספטמבר מ-600 קולות לכמעט 1,300, והעבודה גשר, שזינקה כמעט פי-שישה, מ-79 קולות באפריל ל-454 השבוע.
"התושבים צריכים להתנקם בשלטון הימין"
"המפתח לבחירות האלה נמצא ביישובי הדרום. תושבי הנגב סבלו משלטון הימין, מהריסות, הפקעת אדמות, מהשארת ילדים מחוץ לבתי הספר", אומר אל עתייקה. "על כל זה צריכים התושבים היום לבוא ולהתנקם בשלטון הימין. על מנת ללמד אותו לקח, שלא ישלול מאזרחי המדינה את זכותם הבסיסית לבית, למגורים, לחשמל, למים, כל זה".
אחד האחראים להצלחת מפלגתם של עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס ברהט הוא פעיל המפלגה חסן אבו עליאן. אבו עליאן בן ה-59 הביע אופטימיות עוד לפני שנודעו התוצאות, וסיפק הצצה מפתיעה לדרך הפעולה שנקט כדי לקדם את מפלגתו: "עשינו פעילויות בעיקר לאמהות ונשים, כי הן הבסיס, הן המחנכות. האבא, אחים ואחיות מקשיבים להן".
תמיד אומרים שמעמד הנשים הבדואיות נמוך.
"הפוך, הפוך. האישה היא שמחליטה היום".
התחושות ביחס לראש הממשלה בנימין נתניהו ולליכוד, אמר, קשות. "היו כמה החלטות, הנחתות מלמעלה, וזה השפיע לשלילה. נתניהו הוא ראש הממשלה, יש לו את המילה האחרונה, הוא מעביר לכפופים אליו והם מבצעים. התושבים ברהט רוצים חינוך, דיור, וגם מקומות לאחרי הלימודים. חסרים פה מאוד מתנ"סים".
אחת המצוקות הבוערות ביותר לבדואים תושבי הנגב היא סוגיית הדיור. מצד אחד הרסה המדינה בשנתיים האחרונות כ-8,000 מבנים, ומצד שני היא אינה מאפשרת בניית מספיק יחידות דיור לאוכלוסיה הגדלה במהירות. אל עתייקה אומר שחסרות בעיר כ-10,000 יחידות דיור.
אחת המצוקות הבוערות ביותר לבדואים תושבי הנגב היא סוגיית הדיור. מצד אחד הרסה המדינה בשנתיים האחרונות כ-8,000 מבנים, ומצד שני היא אינה מאפשרת בניית מספיק יחידות דיור לאוכלוסיה הגדלה
לדברי יוסף אבו סוויס, 51, עובד אחזקה במועצה האזורית באר טוביה, "כל דבר לחוץ כאן, מכל הבחינות. יש כאן שני סניפים דואר, באופקים חמישה סניפים. פה 70 אלף איש, שם 30 אלף איש. יש פה רק שני סניפי בנק וזהו. אנשים פה רוצים מגרשים, שיוכלו לקנות 500 מטר, וכל אחד יבנה וילה לעצמו. במשפחה שלי אנחנו שישה אחים שחיים על מגרש אחד של קצת יותר מחצי דונם. אז בונים שתי קומות, אבל זה צפוף".
למה אחוזי ההצבעה כאן גבוהים היום?
"כי רוצים לשנות. כל החיים שותקים שותקים ולא זז כלום. בנאדם שומע כל פעם, שותק שותק שותק, עד שפעם אחת הוא מתעורר ואומר, אני לא אביא רק את כל המשפחה שלי אלא גם את השכנים. הפעם אנשים התעוררו כי פגעו בהם יותר מדי".
דבסן שריף, בן 30, בעלים של פנצ'ריה, היה גם הוא מלא רוח קרב ביום ההצבעה. "איזו סיבה יש לשוטר לירות על בני אדם?", הוא מטיח, ובמענה לשאלה אם כוונתו לאתיופים הוא משיב: "אני מדבר על כל המגזרים, כאן גם יש מקרים, היו הפגנות והיה הרבה בלאגן. אז אני מצביע משותפת.
"הבאתי את כל המשפחה להצביע גם בגלל כל ההריסות. שמנו לב לאיך שנתניהו מדבר. מה ההבדל ביני לבינך? אז אני הבאתי נגלה ואני הולך עכשיו אחרי שאני מצביע להביא עוד אנשים".
מצוקת הדיור משותפת גם לאליטה. אניס, בנו בן ה-28 של ראש העירייה פאיז אבו סהיבאן, מתגורר בשכירות. "אין מגרשים, אין כלום. אפילו אם יעשו מתחם, זה אחד בעשר שנים, ויחסית ל-70 אלף אנשים ברהט, שבונים להם 600 יחידות, למי תיתן ולמי תחלק? צריך אלף יחידות דיור".
"אנחנו מגשימים את החלומות של ביבי נתניהו. כולנו הולכים לקלפי, מצביעים למפלגות הערביות, מצביעים לצד השמאלי, לבני גנץ", הוא אומר בחיוך גדול. "אנחנו אומרים לביבי, זהו עצור, תן הזדמנות למישהו אחר"
אבו סהיבאן עובד בתחום הבנייה בעיירות ובערי הדרום. "אני רואה בנתיבות 15 אלף יחידות דיור ב-8 השנים האחרונות. באופקים 10,000 יחידות דיור. בשדרות 12 אלף יחידות דיור. בבאר שבע אני חושב 35 אלף יחידות דיור. זה מתפתח סביבך ואתה רואה את זה ושואל מה איתי?".
לדברי אבו סהיבאן, עליית אחוזי ההצבעה ברהט הוא תוצאה של הנכונות שהביע איימן עודה להיכנס לממשלה. "אנשים רוצים שינוי, רוצים השפעה, לא רוצים צעקות".
שריף, סטודנט נמרץ לפיזיותרפיה בבית לחם ובאוניברסיטת בן גוריון, עבד מטעם כחול לבן בקלפי. הוא בן 22 וכבר מעורב פוליטית ומלא תשוקה לחולל שינוי. "אנחנו מגשימים את החלומות של ביבי נתניהו. כולנו הולכים לקלפי, מצביעים למפלגות הערביות, מצביעים לצד השמאלי, לבני גנץ", הוא אומר בחיוך גדול. "אנחנו אומרים לביבי, זהו עצור, תן הזדמנות למישהו אחר.
"היום אנשים התעוררו, בגלל החוקים של נתניהו בכנסת, בגלל הריסות הבתים. הקמפיין שלו בשבועות האחרונים השפיע מאוד, ומה שהוא הפיץ בפייסבוק גרם לתגובה בשמיים. זהו, עצור, לך לראות את המשפחה שלך, ותן לבני גנץ להמשיך. באפריל הייתי עם איימן עודה, ועכשיו אני הולך עם גנץ ישר, כדי שייקח את הממשלה. הוא אחלה בנאדם ורוצה שוויון. אנחנו מקווים שהכל יהיה טוב ויפה איתו, בעזרת השם".
אל עתייקה, מבכירי הרשימה המשותפת בנגב ומהגרעין המייסד של בל"ד בשנות ה-90, הוא בעלים של מפעלי אלומיניום. אחד המפעלים, באזור התעשייה ברהט, נהרס לפני ארבעה חודשים. "מישהו אחר היה קורס", אומר אחיינו מוחמד בן ה-36, שגם הוא פעיל בבל"ד מילדות. "אתה רואה אותו אדיש, אבל הוא חזק. 400 מטר היה המפעל, לא רצו שיציל את החומר. הצלחנו להציל רק את החומרים הכי יקרים".
הדוד סלימאן ספג מכה כואבת גם בחצרו הפרטית. לפני כמה חודשים הרסה המדינה תשעה בתי מגורים שלו ושל ילדיו הנשואים, חלקם בני עשרות שנים. משפחת אל עתייקה הגיעה לרהט ב-1951. לפני 48', אומרים סלימאן ומוחמד, החזיקה המשפחה 1,600 דונם באזור אופקים, אך הממשל הצבאי העביר אותם לאזור לקייה. שלוש שנים אחר כך קיבלה המשפחה 500 דונם ברהט, שהופקעו עתה לטובת בניית שכונה חדשה.
כחלופה מציעה רשות מקרקעי ישראל למשפחה 17 דונם, שישמשו 46 משפחות, כלומר 370 מ"ר לכל בית. המשפחה מבקשת 150 דונם, כדי להבטיח גם את עתידם של קרוב ל-60 צעירים הצפויים להקים משפחות בשני העשורים הבאים.
"בעשור הקודם היה דו-שיח ענייני עם ראש מינהלת הבדואים ברשות מקרקעי ישראל יעקב כץ", אומר מוחמד, "אבל אז מינהלת הבדואים עברה לשליטת הדתיים הלאומיים (הבית היהודי-האיחוד הלאומי, נ"י), וכל הסיכומים הקודמים בוטלו".
מוחמד מספר על יוזמה של שלושה חברי כנסת מהרשימה המשותפת המתגוררים בנגב – טאלב אבו עראר, ג'מעה אלזברגה וסעיד אלחרומי – לטפל בבעיית הריסת הבתים. בסוף 2017, אחרי חודשיים של חיזורים, הצליחו השלושה להיפגש עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולהציג לו תוכנית חלופית להתמודדות עם הבעיה.
"הם אמרו לו שמה שהוא עושה רק גורם לשנאה, איך ילדים שהורסים להם את הבית צריכים להרגיש?", אומר מוחמד. נתניהו הבטיח להחזיר תשובה בתוך שבוע, אך רק בעקבות לחצים ענה לאחר כחודש באמצעות השר לשעבר חיים כץ, כי לו אישית אין התנגדות לתוכנית, אך קבלתה תגרום לפרישת הבית היהודי, ולכן הוא דוחה אותה.
"רשות הבדואים (הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, נ"י) והמינהל הלכו בשנה האחרונה ישר נגד נבחרי ציבור", אומר סלימאן. "אני חבר עירייה והרסו אצלי; יש את סלאמה אלעטראש, ראש מועצת אל קסום, הרסו לו את הדיוואן שלו (מתחם בתים, נ"י); עבדל עזיז סייד, ראש מועצת כסיפה, הרסו אצלו ואצל אח שלו; ראש מועצת תל שבע, הרסו אצל אמא שלו מבנה שקיים 30 שנה ואצל אח שלו עוד מבנה שקיים עשרות שנים; וג'מעה אזברגה, שהיה חבר כנסת מטעם המשותפת, נתנו לו התראה לפני הריסת 34 מבנים בלקיה".
מדוע אתם חברים בבל"ד ולא בחד"ש או במרצ שגם הן דורשות שוויון?
מוחמד: "כי בל"ד בתחילת הדרך אמרה שכל עוד אנחנו במצב מקופח – וככה היה גם בממשלות השמאל – כל עוד אתה רואה שאתה מתקרב לדלת והיא רצה ממך, סוגרים לך את הדלת. ואתה מסתכל לאנשים שלך, אתה לא לבד. אז מה ההבדל ביני לבין חד"ש או מרצ?
"אני גם צריך בפנים לשמור על האנשים שלי, שיש לי עמדה ברורה. כל עוד אין ממשלה שמוכנה לשמוע אותי ואת העמדות שלי, אבל אמיתי, אני עומד בפינה. אני לא רואה שאתה כאזרח יהודי, עם כל הכבוד, שווה יותר ממני".
אתם מודעים לכך שהיהודים מפחדים מבל"ד.
מוחמד: "אני בטוח שהפוליטיקאים יודעים שבל"ד לא נגד היהודים ולא מסוכנים ליהודים, האנשים שלה רק רוצים לחיות בשלום ושוויון. את זה אנחנו מחפשים ואת זה חיפשנו כבר ב-96' כשהקמנו את המפלגה. ברור לי וברור לכולם שהערבים לא יהיו פה אף פעם רוב. ברור שזאת מדינה יהודית. אבל אני רוצה לחיות עם היהודים בשוויון".
הטרמינולוגיה שלכם קשה. למה שלא תגידו שמכירים בישראל כבית הלאומי של העם היהודי ובמקביל תדרשו מדינת כל אזרחיה שוויונית?
"גם במחנה שלנו הפנימי היתה מחלוקת, היו על זה הרבה דיבורים. אם תשמע היום את יו"ר בל"ד, מטאנס שחאדה, הוא אומר את המילים האלה בדיוק. אני חושב שהיום אנחנו הערבים, וגם השמאל האמיתי היהודי, באותה עמדה. לאחד כוחות זאת הדרך לעתיד. אנחנו מתואמים עם מרצ ברהט".
"הרעש שעושים נגד ביבי זה התקשורת"
במרחק נסיעה קצרה מרהט שוכן גן העדן. כך לפחות מתארים את חייהם חלק מתושבי אופקים שפגשנו בקלפיות. בכניסה לתחנות ההצבעה שבבית הספר בן גוריון משמיעים נציגי ש"ס, שזכתה ב-23% מהקולות בעיר, מוזיקה ודרשות בקולי קולות.
הדוכנים הסמוכים, של הליכוד, העבודה-גשר וכחול לבן, מאיימים לעוף ברוח החזקה ומאוישים כולם בצעירים תומכי ליכוד. נציגות העבודה-גשר אף ישבו בדוכן, כשעל חזן מדבקות של הליכוד.
הליכוד היא המפלגה החזקה בעיר, עם 34.5% מקולות המצביעים, אחריה ש"ס, ושלישית יהדות התורה שקיבלה 15.5%. שלוש מפלגות המרכז והשמאל זכו במשותף ב-10% בלבד.
ארי סמק ורועי גורי בני ה-17 מאיישים את דוכן מפלגת ימינה בצד השני של מגרש החניה, בכניסה לבית הספר אביר יעקב. לאחר שיסיימו את שנת הלימודים האחרונה בתיכון, הם מתכוונים לעבור במכינות קדם צבאיות לפני שיתגייסו.
סמק מתלונן שהדוכן שומם ושכולם הולכים לדוכנים של הליכוד וש"ס. "אני בעד ביבי", הוא אומר. "תן לי עוד מדינה שככה יש לה קשרים עם רוסיה ועם ארצות הברית ביחד. למה להצביע לבני גנץ, עדיין לא הבנתי. הרעש שעושים נגד ביבי זה התקשורת. בני גנץ בתור רמטכ"ל היה סבבה, ובתור ראש ממשלה הוא לא יצליח. הוא לא יכול להיות ראש ממשלה".
ומה עם השחיתות של נתניהו?
"איזה שחיתות, עדיין לא הבנתי. מה, הסיגרים?".
ומה עם פרשת הצוללות, פרשת בזק?
"לא התעמקתי בזה. מה, שהוא נתן לבן דוד שלו את האחוזים שם? לא הבנתי את הסיפור. אתה לא יכול להגיד כלום עד שיהיה כתב אישום. התקשורת יכולה להגיד הכל".
"אצלי זה פחות פוליטיקה, יותר אנשים", אומרת הדר ועקנין, צעירה תושבת העיר, בכניסה לקלפי באביר יעקב. "אני הולכת על הקיים, על הבטוח, גם על מישהו שבדעות שלי ימני, שאני יודעת שישמור על המרחב של ישראל ועל היישובים שקיימים פה. אני מאמינה בדבר אחד. שאנשים, כל מי שבצמרת שם, מושחת. אז זה לא משנה אם יהיה ביבי או גנץ, הם מושחתים. מה שכן, אם גנץ יהיה, תהיה פריבילגיה לדברים שאני פחות מאמינה בהם".
"אני הולכת על הקיים, על הבטוח, גם על מישהו שבדעות שלי ימני, שאני יודעת שישמור על המרחב של ישראל ועל היישובים שקיימים פה. אני מאמינה בדבר אחד. שאנשים, כל מי שבצמרת שם, מושחת"
מה למשל?
"כל הסיפור הזה של ערבים-יהודים. בכללי אין לי בעיה עם ערבים, אבל יש לי בעיה עם למסור שטחים, כן לקיים מלחמות, לא לקיים מלחמות, כן לשמור עלינו, לא לשמור עלינו. יש יותר מדי הכלה של עזה, אני מבינה שיש שם גם אנשים טובים, זה לא שחור ולבן, יש מלא חלקים אפורים והם נופלים, אין מה לעשות".
ובכל זאת, יש פה שנה וחצי של הכלה דווקא בהובלת נתניהו.
"נכון, אבל בגלל זה קשה גם בשבילו להחליט כן מלחמה לא מלחמה, כי לא משנה מה הוא יחליט, יהיו פה קורבנות. השאלה אם זה נכון, ולדעתי הוא בנאדם מאופק, הוא מחכה לזמן הנכון. אנחנו לא יודעים מה ההחלטות המדיניות שלו, למה הוא לא עושה את זה. אני מאמינה שהוא כן מתכנן משהו שישמור עלינו.
"אני יודעת שהוא יהיה שם. זה סיפור לא פשוט, והכי קל לבוא ולומר נצא למלחמה, נהרוג אותם נפוצץ אותם. הוא לא עושה את זה כי יש לו ערכים. אני יודעת שזה הימני, זה הבטוח, זה לא ימכור אותי בשביל צד אחר שרוצה להרוג אותי".
את חושבת שהשמאל ימכור אותך?
"כן. אני חושבת שאולי השמאל יותר יעזור מבחינה חברתית, אולי יותר יתעסק בזה ופחות בביטחון, אבל לדעתי ביטחון הוא לפני הכל בהיררכיה. ביבי הוא שם, ואחריו באים הצרכים החברתיים, שזה אני מבינה שהשמאל יכול להפריח פה בצורה מטורפת".
שתי נשים בנות כ-70 מתפלאות על השאלה למי יצביעו. הן לא מעוניינות להזדהות, אך מבחינתן הליכוד היא האפשרות היחידה. הן מתארות את תקופת שלטון נתניהו בעשור האחרון כתקופת זוהר, קודם כל כלכלית. "תגיד לי, בשנים האחרונות, מתי אנשים טסו עם ילדים ומשפחות. באיזו שנה?", שואלת אחת מהן, בעלת תספורת קצרה שבה זוהרים צבעי סגול וצהוב. "היום אנחנו טסים כל יום שני וחמישי. ברוך ה', המצב במדינה מצוין, אוכלים שותים, הכל בסדר".
גם כאן באופקים?
"כן, בטח. איך אומרים, לנשק את האדמה".
חברתה מספרת גם היא על פריחה כלכלית. "המצב באופקים מצוין, למי שרוצה. עבודה, ברוך ה', יש לכל מי שרוצה. מי שפרזיט תהיה לו בעיה גם בתל אביב. יש לנו עבודה ברוך ה', גידלנו ילדים מוצלחים, בצבא, קצינים, נשואים, בטיס, מה שאתה רוצה. היינו משפחה אומנת 20 שנה, בהכי כיף.
"אני באה מהקריות בחיפה, ואני לא מצטערת לרגע שאני פה והלוואי שהדור השני ימשיך את זה. הכל השתפר. מי שרוצה תמיד תהיה לו כלכלה, תמיד תהיה לו עבודה".
אבל עבודה שקשה לקנות איתה בית.
"אני יש לי שני בתים וארבעה רכבים".
אולי כי קנית פעם כשהיה מצב אחר?
"למה שאני אקנה עכשיו, אני זקנה. הלו. היום הילדים שלי קונים. בייביסיטר יש להם אצל סבתא, אז הם חוסכים".
הם גרים פה באופקים?
"לא, אבל זה לא בגלל שהם לא אוהבים את אופקים. הילדות שלי גרות בבסיסים של צה"ל, הבעלים שלהן בקבע".
לשיחה מצטרפת אישה בת כ-35 שהצטרפה לתור הקצר של הממתינים להצביע. היא פונה לאישה נוספת היושבת שם ומבהירה: "ביבי, יש משהו אחר?"
למה אין משהו אחר?
"כי אין משהו אחר, כולם שששמאלנים, שיילכו קיבינימט".
זה מה שאת חושבת על שלושה רמטכ"לים?
"שלושתם, ליצני חצר".
למה?
"ככה".
בדיעבד מתברר שהדוברת היא עובדת מדינה במחוז דרום של אחד ממשרדי הממשלה, והיא לא מעוניינת ששמה יוזכר.
ואם עכשיו טראמפ מביא תוכנית לחלוקת המדינה ונתניהו יילך איתו זה בסדר?
"אני לא מאמינה שהוא יעשה משהו שהוא רע למדינה. רק ביבי, ביבי וש"ס, לתת לביבי כוח. כמה שאני ממהרת, לאירוע לא באזור שלי בכלל, אני קודם כל באה לכאן לתת לו את הקול שלי. זה בדם. הכלכלה שלנו מספר אחת, אין על זה ספק בכלל".
את חושבת שאנשי השמאל אוהבים את המדינה פחות ממך?
"כן".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו