בהרצאה שנשא עפר שלח בפני קציני אמ"ן בחודש שעבר ובכתבת "אולפן שישי" ששודרה לאחרונה, הוא טוען, תוך שהוא נעזר באמרתו הידועה של קארל פון קלאוזביץ – "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים" – שצה"ל לא ניצח במלחמת יום הכיפורים. אנסה להפריך את הטענה המגוחכת הזאת.

ה-7 באוקטובר 1973, יומה השני של המלחמה, היה אחד הימים הקשים ביותר במלחמה. המצרים הצליחו לחצות את התעלה ולבסס ראש גשר, וברמת הגולן הטנקים הסורים הגיעו עד נפח ואיימו "לגלוש" לעמק החולה. שר הביטחון משה דיין סייר בחזיתות וצפה את חורבן הבית השלישי. בלשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב שררה אווירת נכאים.

ה-7 באוקטובר 1973, יומה השני של המלחמה, היה אחד הימים הקשים ביותר במלחמה. שר הביטחון דיין סייר בחזיתות וצפה את חורבן הבית השלישי. בלשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב שררה אווירת נכאים

באותו יום, כשהמצרים בשיא כוחם, שולח יועצו הבכיר של אנואר סאדאת, חאפז איסמעיל, שדר סודי לשר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג'ר שבו הוא מפרט את תנאיה של מצרים להסכם עם ישראל. וכך הוא כותב:

"[1.] המטרה הבסיסית שלנו נשארה כמו תמיד השגת שלום במזרח התיכון ולא הסכמים חלקיים…

[2.] על ישראל לסגת מכל השטחים הכבושים".

בהינתן תנאים אלה, כותב איסמעיל, מצרים תסכים להשתתף בוועידת שלום בחסות האו"ם.

במענה לשדר הזה מבקש קיסינג'ר ב-8 באוקטובר תשובה לשאלה הזו: האם על ישראל לסגת מכל השטחים לפני כינוסה של ועידת השלום, או האם נחוצה רק הסכמתה העקרונית של ישראל לתנאים אלה? תשובתו של איסמעיל מגיעה למחרת. איסמעיל מאשר בשדר סודי (הערה 2 במסמך) שעל ישראל לסגת לקווי 1967 ולהחזיר את סיני למצרים. כל זאת, כאמור, לפני תחילתו של משא ומתן.

כפי שידוע, בסופה של המלחמה, כעבור 19 יום, הארמיה השלישית של המצרים מכותרת בגדה המזרחית של התעלה לאחר שנכנסה למלכודת שהכין לה צה"ל, שכוחותיו נמצאים עתה מרחק 100 ק"מ בלבד מקהיר.

תשובתו של איסמעיל מגיעה למחרת. איסמעיל מאשר בשדר סודי כי על ישראל לסגת לקווי 1967 ולהחזיר את סיני למצרים. כל זאת לפני תחילתו של משא ומתן

רה"מ גולדה מאיר מנצלת יתרון זה במהלך המו"מ הקשוח שניהלה עם קיסינג'ר בסוף אוקטובר (ובתחילת נובמבר בוושינגטון) כמנוף לחץ לקבל מהמצרים את רשימות השבויים ואת הסכמתם לקיום שיחות ישירות, לראשונה בהיסטוריה של הסכסוך, תחילה בק"מ ה-101 ולאחר מכן על הסדר הפרדת הכוחות.

זו הייתה שאיפתה של ישראל במהלך כל השנים שקדמו למלחמה (מו"מ ישיר ונפרד ללא תנאים מוקדמים על הסכמי ביניים) ומטרה זו עמדה לנגד עיניה של גולדה מאיר כמי שעמדה בראש קבינט המלחמה וקיבלה את ההחלטות האסטרטגיות החשובות במהלכה.

*  *  *

ועכשיו נחזור לאותו ציטוט מפורסם של קלאוזביץ, אותו הביא שלח: "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים". שלח רוצה לומר בכך שלישראל לא הייתה כל תכלית מדינית במלחמה הזו.

אלו הם דברי הבל כמובן, מכיוון שלא ישראל היא שפתחה במלחמה ולו זה היה תלוי בה, המלחמה הזאת לא הייתה פורצת. אולם, משמצאה עצמה במלחמת אין-ברירה, השיגה ישראל, בזכות גבורתם של חיילי ומפקדי צה"ל, יתרון צבאי מובהק, שאיפשר לדרג המדיני להשיג את אותם יעדים מדיניים אשר סאדאת דחה לפני המלחמה: מו"מ ישיר ונפרד ללא תנאים מוקדמים, תחילה על הסכמי ביניים, שיובילו בהמשך להסכם שלום מלא.

משמצאה עצמה במלחמת אין-ברירה, השיגה ישראל יתרון צבאי מובהק, שאיפשר לדרג המדיני להשיג את היעדים המדיניים שסאדאת דחה לפני המלחמה: מו"מ ישיר ונפרד ללא תנאים מוקדמים

וכך אכן קרה. מדרישות המצרים ב-7 באוקטובר, לנסיגה כוללת מכל השטחים שנכבשו ב-1967 כתנאי למשא ומתן, לא נותר זכר. ישראל, בניגוד לדבריו של שלח, ניצלה את היתרון הצבאי שלה לתכלית מדינית.

העדות הטובה ביותר נמצאת בדברים שכתב סאדאת במברק ששלח לנשיא המדינה יצחק נבון לאחר מותה של גולדה מאיר בדצמבר 1978:

"בעוד אנחנו פועלים להשגת שלום כולל ובר קיימא למען עמי האזור, אני חייב לציין שהיה לה תפקיד שלא ניתן לביטול בהתחלתו של תהליך השלום הזה כאשר חתמה אתנו על הסכם הפרדת הכוחות".

שאול רחבי הוא נכדה של גולדה מאיר ויו"ר עמותת מכון גולדה מאיר למנהיגות וחברה שסייעה בהוצאתו לאור של הספר "'יבוא יום ויפתחו את הארכיונים' - ממשלת גולדה מאיר ומלחמת יום הכיפורים". הדעות המובאות כאן הן דעותיו האישיות