אכן, סכנת דיקטטורה מאיימת עלינו

אחרי שהבאתי כאן 17 עובדות מעוררות מחשבה/מביכות, אבקש לתקן טעות סטריאוטיפית אפשרית. בבחירות הצבעתי לאופוזיציה ובכתיבתי אני מנסה להציג תפיסה מורכבת יותר מהשחור/לבן הנפוץ ולתת מקום לקולו של הפלח הגדול בעם. לא לקולם של עשרת המנדטים של "מפלגת המחאה" (כפי שחוזים סקרים) ולא לקולם של עשרת המנדטים הקיצוניים מימין, אלא קולם של 60/70 מנדטים שפויים ומאוזנים. זה הפלח המפוחד מהדורסנות של הקואליציה. הקול המושתק על ידי רוב העיתונות.

הטיעון המרכזי של רבים וחכמים ממני, יש להודות, הוא שאם תיעשה רפורמה כלשהי במערכת המשפט – נגיע לקץ הדמוקרטיה. לדעתי, המצב הוא הפוך: ככל שלא תעשה רפורמה כלשהי בחשיבה המשפטית השלטת כיום, אנחנו בפתחה של דיקטטורה.

בית המשפט הוסמך על ידי הכנסת (נציגת העם-הריבון) לפרש חוקים שלא התברר לגמרי יחסם למקרה ספציפי. כך התווספה שכבה של "המשפט הנוהג", שמקבל תוקף של הלכה – כל עוד לא חוקק חוק בעניין.

המהפכנות של אהרן ברק התבטאה בהרחבת המושג "פרשנות תכליתית" לכך שהשופט מוסמך לא רק לפרש את לשון החוק, אלא גם להחליט מתי המחוקק טעה בהתנסחותו והחוק צריך היה להיכתב אחרת וכי הוא (= בית המשפט) מוסמך לפסוק בהתאם לנוסח שהיה אמור להיכתב, לדעתו – ולא לפי החוק כפי שהוא כתוב.

מצב זה, בו שופט מוסמך לפסוק בהתאם לחוק שהוא מחוקק מליבו, לפי מיטב הבנתו ושפיטתו האובייקטיבית, מביא למציאות בה המחוקק העליון הוא בית המשפט. אם אך יבחר בכך, מוסמך ביהמ"ש להחליט שעל ישראל לפתוח במלחמה, או להפסיקה. הוא גם מוסמך להורות למפקד המחלקה שמאגף את האויב מצד ימין, לשנות את גישת ההתקפה ולתקוף דווקא משמאל. הכל שפיט.

בית משפט "נורמלי" (כלומר, הבג"ץ עד למהפכת ברק – שהציב את הבג"ץ בעמדת "הפילוסוף השליט") לא היה מקבל בכלל עתירה הנוגעות לתפיסות ערכיות ופוליטיות. החלטות מסוג זה מסורות באופן בלעדי לעם ולא לשופטיו. משקל דעתו הנאורה והאובייקטיבית של השופט, שווה 1/6,200,000 מצביעים ולא  1/15 שופטים.

השילוב של עמדת "זכות עמידה לכל", בעמדת "הכל שפיט", מאיינת את האמירה האלמותית  ש"לבית המשפט אין ארנק ואין חרב" (וזו ההטעיה השנייה שהטעה מורי ורבי, הפרופ' נח הררי רפול, את קהל שומעיו באוניברסיטה וביוטיוב). בסיטואציה החדשה, לבית המשפט יש את החרב המוחלטת. הוא מוסמך להורות לצה"ל, למשטרה, לשב"כ, למוסד ולכל אזרח מה לעשות/לחדול בנשק שבידיו. גם ארנק עמוק בידיו. הוא מוסמך (ועשה זאת לא אחת) להחליט על כל הוצאה. כטוב בעיניו יעשה.

לצערי, הזרוע הפוליטית שלנו, כה מושחתת ומסואבת, שאיני יכול לשים בהם מבטחי. אבל, האם יכול אני לשים מבטחי ב-15 שופטים, שסמכותם בלתי מוגבלת, הפוסקים בהתאם לערכיהם הם, ושאין לי דרך לפטר אותם? נכון, כרגע האנשים שמאיישים את התפקיד, מקובלים עלי פחות או יותר. אבל, מה יקרה אם מחר ישבו בהרכב סולברגים ורוטמנים? מה נוכל לעשות אם הם יחליטו, לפי מיטב הבנתם ושיפוטם האובייקטיביים, כמובן, שערך "היהודית" נעלה על ערך "הדמוקרטית"? שאסור לחלל שבת בפהרסיה? כלום, נאדה, שום דבר, מאומה וגורנישט. כי בית המשפט החליט שהוא השליט העליון ולא הותיר בידינו, האזרחים, שום כלי לקבל בחזרה את ריבונותנו וסמכותנו.

בעצם, לא צריך לחכות להחלפת הרכב הבג"ץ כדי להדגים את כוחו הבלתי מוגבל. מה מונע – משפטית – את בג"ץ להחליט שברית מילה היא תקיפה אלימה והתעללות בחסר ישע? (תהרגו אותי אם אני מבין למה באמת זה לא כך. מה בין זה לבין מילת נשים, שהוכרה ע"י בג"ץ כרדיפה המצדיקה מתן מעמד פליטות?)

יש להודות ביושר. בית המשפט הסמיך את עצמו למלוך וגזל, בפלפולים משפטיים וירטואוזיים, סמכויות שהריבון מעולם לא נתן לו ומשליט, בחוסר מודעות או יושרה, את ערכיו על העם. לא מדובר עוד בשלטון החוק, אלא בשלטון השופטים.

אני אחוז חרדה ממה שדודי אמסלם, מירי רגב, בצלאל סמוטריץ' ויצחק גולדקנופף יכולים לחוקק לנו, אבל בבחירות הבאות אני יכול להוריד אותם מהשלטון ולהחזיר שפיות לישראל. השחיתות והסיאוב של הפוליטיקאים מבעתת אותי, אבל יש מה שמבעית אותי יותר.

כשהבחירה היא בין אסון שלטון רשות מחוקקת חשוכה ומושחתת, לבין אסון שלטון של רשות שופטת נאורה ודיקטטורית, לא תעדיף את האסון בו יש לך, לפחות, את הכוח לשנות?

נמרוד חי על התפר שבין שסעי החברה הישראלית, רגל פה רגל שם. משמש כיועץ, ועוסק בגישור תוך אישי ובינאישי. חי את השסעים בחברה הישראלית מזה שנים רבות. לא ימין ולא שמאל (=נגד כולם)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
זאת אומרת, שלדעתך, אין מקום לעיקרון הפרדת הרשויות בדמוקרטיה. יכול להזדהות עם חלק מהדברים שאתה כותב, ובתנאי שהיית מציע פתרון אחר לבעיה. כי בעצם, מה שאתה מציע, הוא להעביר את כל הכוח למי ש... המשך קריאה

זאת אומרת, שלדעתך, אין מקום לעיקרון הפרדת הרשויות בדמוקרטיה.
יכול להזדהות עם חלק מהדברים שאתה כותב, ובתנאי שהיית מציע פתרון אחר לבעיה.
כי בעצם, מה שאתה מציע, הוא להעביר את כל הכוח למי שאתה מגדיר אותו (ובצדק) רשות מחוקקת חשוכה ומושחתת.
ואגב, אם לאסוננו הכוח הזה אכן יועבר לרשות המחוקקת (שנתונה למרותה המוחלטת של הרשות המבצעת), ספק רב אם תוכל לשנות משהו בעתיד, כי, במקרה זה, הבחירות של העתיד לא יתנהלו כמו הבחירות של היום.

עוד 601 מילים ו-1 תגובות
סגירה