ב־25 וב־26 בפברואר 1973 בניו־יורק ולאחר מכן ב־20 במאי בווילה על־יד פריז בחסות הסי.איי.איי., התקיימו שני סבבים של פגישות מדיניות חשאיות בין היועצים הביטחוניים של ארה"ב ומצרים, הנרי קיסינג'ר וחאפז איסמעיל.
הפגישות היו בידיעת ישראל ובהסכמתה. בפגישה שנערכה בבית הלבן כמה ימים לאחר מכן עם הנשיא ריצ'רד ניקסון סוכם עם ראש הממשלה גולדה מאיר שהמגעים בערוץ המדיני החשאי של קיסינג'ר ואיסמעיל יימשכו, ושישראל תישמר בתמונת המשא ומתן.
הפגישות החשאיות בין קיסינג'ר ואיסמעיל היו בידיעת ישראל ובהסכמתה. בפגישה עם ניקסון בהמשך סוכם עם גולדה שהמגעים בערוץ המדיני החשאי הזה יימשכו, ושישראל תישמר בתמונת המו"מ
על־פי זיכרונות נשיא מצרים אנואר סאדאת וגם על פי ספרו של יועצו של איסמעיל במלחמה, אחמד אבו-אל-רייט, במהלך הפגישה הראשונה בניו יורק העביר קיסינג'ר מסר, לפיו מצרים לא תוכל לקבל עזרה מארצות־הברית במשא ומתן כצד מובס.
במהלך הפגישה השנייה הציע קיסינג'ר לאיסמעיל להגיע להבנה שהערוץ החשאי לא ייפגע גם במקרה שמצרים תחליט על פעולה צבאית נגד ישראל.
קיסינג'ר נתן לכאורה אור ירוק לפעולה צבאית מצרית שלא תיפגע בערוץ המדיני החדש של מצרים עם ארה"ב. בסיום הפגישה הוסיף קיסינג'ר לפרוטוקול הסודי שהותר לפרסום רק בשנים האחרונות, נקודות עיקריות שעלו בשיחתו עם איסמעיל ב-4 עיניים בגן הווילה:
- לשאלה של איסמעיל מה המקסימום שיוכל לקבל מישראל במשא ומתן מדיני השיב קיסינג'ר תשובה מזלזלת "ריבונות נומינלית" בלבד, כלומר ריבונות חסרה.
- איסמעיל אמר לקיסינג'ר שמצרים תהיה מוכנה לחתום על הסכם עם ישראל לפני סוריה וירדן. קיסינג'ר כתב לעצמו שהוא לא מאמין שמצרים אכן תסכים להסכם נפרד.
התשובה של קיסינג'ר לאיסמעיל עמדה בניגוד חריף למסרים החשאיים שקיבל מגולדה מאיר וממשה דיין על ההסכמה החשאית לנוסחתו, כלומר הכרה ישראלית בריבונות מצרית מלאה על כל סיני, עם הסדרי בטחון לישראל.
התשובה של קיסינג'ר לאיסמעיל עמדה בניגוד חריף למסרים החשאיים שקיבל מגולדה ודיין על ההסכמה החשאית לנוסחתו, כלומר הכרה ישראלית בריבונות מצרית מלאה על כל סיני, עם הסדרי בטחון לישראל
קיסינג'ר לא העביר את המסרים המדיניים המשמעותיים האלה לשני הצדדים, מסרים שהיו יכולים להביא לפריצת דרך מדינית ולמנוע את המלחמה שפרצה ארבעה חודשים לאחר מכן, ובחר להגיד לשני הצדדים שהשיחות היו מאכזבות ושאין בהן חדש.
דיניץ בכנס מלחמת יום הכיפורים – מבט חדש
25 שנים לאחר המלחמה נערך כנס באוניברסיטה העברית בירושלים, בהשתתפות מקורבו של משה דיין גד יעקבי, מי שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בזמן המלחמה מרדכי גזית, האלופים צבי זמיר, אלי זעירא, יצחק חופי, אברהם אדן ואחרים. שגריר ישראל בוושינגטון דאז שמחה דיניץ סיפר בהרצאתו "מלחמת יום הכיפורים – מבט מחדש", על האור הירוק שנתנה גולדה מאיר לקיסינג'ר בחשאי בביקורה בוושינגטון ב-1 במרץ 1973, לדבר עם חאפז איסמעיל על נוסחת קיסינג'ר – ריבונות מצרית מלאה על כל סיני תמורת הסדרי בטחון לישראל בסיני.
ההסכמה החשאית והדרמטית הזו של "סרבנית השלום" גולדה מאיר ב-1 במרץ 1973 הועברה בצורה שלילית ומסורסת על ידי קיסינג'ר אל המצרים. ב-20 במאי קיסינג'ר אמר לאיסמעיל בשיחה ב-4 עיניים בגן הווילה בפריס שהמצרים לא יקבלו מישראל את מה שהם רוצים למרות שהיה מודע להסכמה החשאית של גולדה מאיר לדון בריבונות מצרית מלאה על כל סיני.
קיסינג'ר טירפד את השיחות ב-20 במאי בפריס מסיבותיו שלו, אולי בשל המאבק החריף שלו בשר החוץ וויליאם רוג'רס שהוכרע לטובתו רק בספטמבר 1973.
בפועל קיסינג'ר דחף את המצרים המתוסכלים מהמבוי המדיני הסתום למלחמת יום הכיפורים.
ההסכמה החשאית והדרמטית של "סרבנית השלום" הועברה בצורה שלילית ומסורסת ע"י קיסינג'ר אל המצרים. בפועל קיסינג'ר דחף את המצרים המתוסכלים מהמבוי המדיני הסתום למלחמת יום הכיפורים
קיסינג'ר שיקר בספרו באופן בוטה. קיסינג'ר בעצמו כתב בסיום פרוטוקול הפגישה החשאית שלו עם איסמעיל בפריז כי איסמעיל אמר לו שהמצרים מוכנים להסכם נפרד עם ישראל.
זה היה הוויתור הגדול שאיסמעיל הביא איתו מסאדאת לפגישה החשאית השנייה שלהם בפריז. קיסינג'ר לא העביר את המסר של גולדה מאיר לאיסמעיל וגם לא העביר חזרה לשמחה דיניץ את מסר השלום הקריטי מהנשיא סאדאת לנכונות להסכם נפרד עם ישראל. קיסינג'ר רשם לעצמו את המסר של איסמעיל כהערה בפרוטוקול הפגישה אך לא העביר אותו לירושלים.
הביטחון הלאומי של מצרים
בספרו של חאפז איסמעיל, "הביטחון הלאומי של מצרים" (1987) יש התיחסות למפגש החשאי השני עם קיסינג'ר בפריז וגם למפגש השלישי שתוכנן לחודש ספטמבר במדריד.
קיסינג'ר שיקר בספרו באופן בוטה. קיסינג'ר בעצמו כתב בסיום פרוטוקול הפגישה החשאית שלו עם איסמעיל בפריז כי איסמעיל אמר לו שהמצרים מוכנים להסכם נפרד עם ישראל
על המפגש השני בפריז איסמעיל כותב (תרגום מערבית: יגאל שוורץ באדיבות פנחס מלובני):
"המפגש נמשך רק יום אחד. הדו שיח היה מעמיק ובקצב מהיר ובמסגרתו נחשפו עמדות ארה"ב עד כדי כך שבערב ה-20 במאי לא מצאתי סיבה להמשיך את הדיון לעוד יום. כאשר ד"ר קיסינג'ר ופמלייתו עזבו בערב הייתי לחלוטין לא בטוח שנפגש פעם שלישית.
שאלתי האם עמדת ישראל היא חיובית או שלילית? האם היא מעוניינת בשלום ועשיית צעד גדול בשנת 1973? האם עלינו להניח שמהמשך המגעים שלנו משתמע שארה"ב מעודדת מעמדה ישראלית חיובית?
קיסינג'ר ענה שיש דאגה מהאפשרות שיפרצו פעולות צבאיות ואמר שאינו רוצה להפוך לשעיר לעזאזל למצוקה או תסכול מצרי וזה מחייב אותו לזהירות. הוא ביקש להפריד בין השיחות שלנו לבין מה שמצרים מתכוונת לנקוט.
שאלתי האם העמדה האמריקאית משרתת את האינטרסים הישראלים או שיש אינטרס אמריקאי שמכתיב זאת? קיסינג'ר הבהיר את השקפתו שבמשא ומתן אמיתי ארה"ב תתמוך בשינוי הגבול בהיקף מצומצם בעוד שתמיכתה במצרים תהיה גבוהה מאוד וחזר ואמר שעמדתם מסתכמת בהכרה בריבונות המצרית, שישראל תתנגד לה, יחד עם כמה צעדי בטחון זמניים לישראל.
קיסינג'ר העריך שאפשר לארגן פגישה שלישית במדריד. ביקשתי להציג את העניין בפני הנשיא סאדאת לפני שאחליט".
תעלומת המפגש החשאי השלישי ב-9 בספטמבר 1973 באזור מדריד
כבר ב־15 באפריל 1973 העלה מנכ"ל משרד ראש הממשלה מרדכי גזית את חששותיו וספקותיו לגבי הערוץ החשאי של קיסינג'ר עם איסמעיל בפני ראש הממשלה גולדה מאיר. לדבריו, הדיווחים שהם מקבלים מהערוץ החשאי סותרים וחסרים.
כבר ב־15 באפריל 1973 העלה מנכ"ל משרד רה"מ גזית את חששותיו וספקותיו לגבי הערוץ החשאי של קיסינג'ר עם איסמעיל בפני גולדה. לדבריו, הדיווחים שהם מקבלים מהערוץ החשאי סותרים וחסרים
מאיר השיבה לו: "קיסינג'ר עשה מעל ומעבר, ואל לנו להטיל בו דופי לעת עתה". עם זאת, ראש הממשלה אישרה לגזית לשלוח מכתב עם שאלותיו וטענותיו לגבי הערוץ החשאי לשגריר שמחה דיניץ. האחרון השיב במכתב לגזית שגם לו יש חששות לגבי הערוץ החשאי, אך שעליהם להמשיך ולנווט את הסירה ואם ירצו, בהמשך יוכלו לחסל את הערוץ.
ב־1982 כתב מרדכי גזית בספרו תהליך השלום 1973-1969 בהקשר של המגעים המדיניים החשאיים של קיסינג'ר עם איסמעיל, שלא תמיד הישראלים ידעו מה הועבר לקהיר ומה הייתה תגובת המצרים.
קיסינג'ר כתב, כי לאחר שמינויו יאושר על־ידי הסנאט הוא יציע לאיסמעיל לקיים מפגש נוסף ביניהם. לאחר כמה ימים שלח קיסינג'ר מכתב שני לאיסמעיל, ובו אמר שהוא שמח שאיסמעיל מסכים שמפגש נוסף ביניהם בקרוב יהיה מועיל, והציע לקיים את המפגש בסוף השבוע של 9-8 בספטמבר באזור מדריד. קיסינג'ר כתב שמאחר שהוא צריך להיות בכל מקרה בסוף השבוע הזה באזור מדריד לשם עניין אחר, יוכלו לשמור על סודיות הפגישה.
מכתב שלישי שמופיע מיד לאחר מכן הוא מכתב של סגנו הגנרל ברנט סקוקרופט על נייר מכתבים של הבית הלבן ובו כתוב: "הנרי, נראה לי סביר, אם לא מפריע לך להשתכן כה סמוך לאיסמעיל, ברנט". בתחתית הדף סקוקרופוט הוסיף: "אחד מאיתנו יצטרך לישון במקום אחר", כלומר, סידורי הלינה באזור מדריד כבר נעשו וייתכן שסקוקרופט התלווה לקיסינג'ר לפגישה במדריד עם איסמעיל.
הפגישה הוצעה על־ידי קיסינג'ר לאיסמעיל בחשאי, בסתירה חריפה להבנות שהתקבלו בסוף פברואר בבית הלבן, בפגישה בין קיסינג'ר, ניקסון וגולדה מאיר וכמובן ללא ידיעת דיניץ וגזית. קיסינג'ר הפר את הבטחתו לשקיפות מול ישראל בכל מקרה, גם אם הפגישה בוטלה מאיזו סיבה לאחר מכן ולא התקיימה.
הפגישה הוצעה ע"י קיסינג'ר לאיסמעיל בחשאי, בסתירה חריפה להבנות מסוף פברואר בבית הלבן, בפגישת קיסינג'ר, ניקסון וגולדה וללא ידיעת דיניץ וגזית. קיסינג'ר הפר את הבטחתו לשקיפות מול ישראל
הסיכום של שליחות איסמעיל
לאחר המלחמה סיכם מרדכי גזית את שליחותו של איסמעיל בדיווח פנימי ומסווג בתיק במשרד ראש הממשלה שנשמר בארכיון המדינה.
גזית כותב שלדברי קיסינג'ר הפגישה בפריז הייתה מאכזבת ולא חידשה דבר. קיסינג'ר ציין בשיחות עם הישראלים שהוא הבחין בחוסר עניין להידברות בצד המצרי ונראה לו שהשיחות היו עקרות. קיסינג'ר דיווח לנשיא ניקסון שמצרים מצפה לנס ולא לדו-שיח מדיני, ושדברי איסמעיל בפריז היו בלתי תכליתיים.
לגבי הפגישה השלישית שתוכננה לספטמבר כתב גזית:
גזית מציין שהפגישה החשאית השלישית במדריד שתוכננה לספטמבר לא התקיימה, ומציין באכזבה שבכך הסתיימה פרשת השליחות של איסמעיל.
עד למלחמה ולשלום
יועצו של אסמעיל במלחמה ואחר כך שר החוץ המצרי אחמד אבו-אל-רייט כותב בספרו "עד למלחמה ולשלום", שכשפגש את קיסינג'ר שנים לאחר המלחמה, שאל אותו האם הוא התכוון לדחוף את המצרים למלחמה כשאמר להם שהוא לא יוכל לסייע להם אם לא ישנו את הסטטוס קוו הצבאי מול ישראל. הוא כותב שקיסינג'ר כצפוי הכחיש זאת נמרצות.
אבו-אל-רייט כותב, שכשפגש את קיסינג'ר שנים לאחר המלחמה, שאל אותו האם התכוון לדחוף את המצרים למלחמה כשאמר שלא יוכל לסייע להם אם לא ישנו את הסטטוס קוו הצבאי מול ישראל. לדבריו, קיסינג'ר הכחיש זאת
אבו-אל-רייט כותב בספרו שהתקיימה פגישה דרמטית של הנשיא סאדאת ב-30 בספטמבר 1973 עם הצמרת הביטחונית המצרית, בה סאדאת הודיע להם על פתיחת המלחמה ב-6 באוקטובר.
היועץ לביטחון לאומי איסמעיל ביקש מסאדאת בפגישה זו לדחות את פתיחת המלחמה ולאפשר לו להיפגש שוב עם קיסינג'ר. סאדאת סירב בתוקף לבקשה לדחות את פתיחת המלחמה, ומעמדו הבכיר של חאפז איסמעיל נפגע ואת מקומו כאיש הקשר המצרי הבכיר אל קיסינג'ר תפס איסמעיל פהאמי.
אבו-אל-רייט טען שלא יתכן שהפגישה החשאית השלישית שתוכננה לספטמבר התקיימה ללא ידיעתו, מאחר שהיה יועץ קרוב של איסמעיל וגם ראה לאחר המלחמה את כל מסמכי הארכיון המצריים ואין שם איזכור לפגישה שלישית. יחד עם זאת, קיסינג'ר נהג לקיים פגישות סודיות בסופי שבוע באירופה והציע לאיסמעיל שהאמריקאים ידאגו להביא אותו לפגישה.
הפגישה הייתה יכולה להתקיים ביום ראשון, ה-9 בספטמבר, בבסיס של חיל האוויר האמריקאי באזור מדריד (סרגוסה) גם ללא ידיעת עוזרו של איסמעיל. למחרת, ב-10 בספטמבר, 1973 נפגש קיסינג'ר עם דיניץ בבית הלבן וגם הוא לא ידע איפה היה היועץ לביטחון לאומי האמריקאי באותו סוף שבוע.
הפגישה הייתה יכולה להתקיים ב-9 בספטמבר, בבסיס חיל האוויר האמריקאי בסרגוסה גם ללא ידיעת עוזרו של איסמעיל. למחרת נפגשו קיסינג'ר ודיניץ בבית הלבן, וגם הוא לא ידע איפה היה קיסינג'ר באותו סופ"ש
קיסינג'ר בראיון לעמותת המרכז למלחמת יום כיפור
הציטוט הבא מתוך הריאיון עם קיסינג'ר הוא תשובתו לשאלת המראיינים – איך הצליח להפוך את המצב הכאוטי בתחילת המלחמה לשיחות ההפרדה עם מצרים וסוריה בסופה.
Well, First, we did not improvise it when the war started. We in our internal discussions, in effect, Nixon and myself with few others occasionally, we had decided, we always wanted, or planned, that if a war broke out, that there is two ways which a negotiation could come about, one with American pressure in American initiative, and the other with American pressure as a result of the war, and we had intended to do it, at the beginning of 74, end of 73, and to start building up to it in 73, then when the war broke out, …, it was really breaking out at the moment we had planned for the peace initiative anyway.
קיסינג'ר אומר: לא אילתרנו כשהמלחמה פרצה. רצינו להפעיל לחץ על ישראל כתוצאה של מלחמה אם תפרוץ. בנינו את התהליך במהלך שנת 73' והתכוונו לעשות זאת בכל מקרה לקראת סוף שנת 73' או תחילת 74', ובדיוק אז פרצה המלחמה.
קיסינג'ר מנע פריצת דרך מדינית היסטורית במשא ומתן בערוץ המדיני החשאי במאי 73'.
קיסינג'ר לא האמין שהסכם שלום נפרד בין ישראל ומצרים אפשרי, ומתחילת אותה שנה הוא הכין תוכנית פעולה צבאית-מדינית שהתבססה על הפעלת לחץ מדיני על ישראל לנסיגה חלקית מסיני. כתוצאה ממלחמה שבה ישראל לא תנצח, לא תפתח במכת מנע של חיל האוויר ולא תקבל סיוע צבאי חליפי במהלך הלחימה. כל זאת כדי לאפשר הישג צבאי מצרי שישבור את ההגמוניה הצבאית הישראלית במזרח התיכון ואת הקיפאון המדיני.
קיסינג'ר לא היה ידיד ישראל ב־1973 ולא הוא היה זה שהציל את ישראל במלחמה, כפי שטען בראיונות שנתן לעיתונאים ישראלים אחרי המלחמה בציניות, יהירות וצביעות, כשאמר "תזכרו שאנחנו הצלנו אתכם".
קיסינג'ר לא היה ידיד ישראל ב־1973 ולא הוא היה זה שהציל את ישראל במלחמה, כפי שטען בראיונות שנתן לעיתונאים ישראלים אחרי המלחמה בציניות, יהירות וצביעות, כשאמר "תזכרו שאנחנו הצלנו אתכם"
הנשיא ניקסון ומזכיר ההגנה האמריקאי ג'יימס שלזינגר, הם שהניעו את הרכבת האווירית האמריקאית לישראל בסוף השבוע הראשון של המלחמה. וזה קרה למרות התנגדותו החריפה של קיסינג'ר.
קיסינג'ר היה האיש שעיכב את הסיוע לישראל בשבוע הראשון למלחמה וגם המשיך לעכבו אחרי החלטת הנשיא ניקסון, כי חשב שהרכבת האווירית עלולה לפגוע ביחסי ארה"ב עם הערבים.
הטעות של מנהיגי ישראל בהערכת כוונות הערבים נבעה מכך שקיסינג'ר העביר ערב המלחמה מסרים מרגיעים לישראל שהערבים לא יפתחו במלחמה, דרך סגנו הגנרל סקוקרופט. לכך מתווספת ההצעה של קיסינג'ר לאיסמעיל לקיים פגישה חשאית שלישית במדריד בסוף השבוע של ה-8-9 בספטמבר 1973 שהוסתרה מישראל.
הצירוף של כל הדברים מטיל צל כבד על מעשיו של קיסינג'ר ערב המלחמה, וראוי שמעשיו ייחשפו וייחקרו גם כיום, 50 שנה אחרי המלחמה.
ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו