לגדעון סער אין מה להפסיד. הוא יודע שהוא לא יהיה שר בממשלה החדשה-ישנה של בנימין נתניהו – ואם יהיה שר, אז בתפקיד זוטר ובלי חברות בקבינט המדיני-ביטחוני, סמל הסטטוס של הבכירות המיניסטריאלית.
יכול להיות שסער יוותר על הכבוד הקטן ויסתפק בחברות בכנסת. לפי שעה, הוא ממשיך לצבור פופולריות ולגזור קופון מהחלטת ראש הממשלה על הפסקת האש בעזה. סער, מקום רביעי בפריימריס של הליכוד, יודע שרוב הציבור, וכל חברי הליכוד חושבים כמוהו בעניין הזה.
"הפסקת האש בנסיבות בה הושגה נעדרת הישגים לישראל", צייץ סער הבוקר בטוויטר, בשפה קצרה ומדודה. "טווחי הזמן בין סבבי ההתקפות האלימות על ישראל ואזרחיה הולכים ומתקצרים וארגוני הטרור בעזה מתעצמים ביניהם. המערכה לא נמנעה אלא נדחתה".
מגוחך ברמה של עלילת "מזימת המאה". אמשיך לומר את דיעותי בנושאים הלאומיים המרכזיים ואף להאבק עליהן ללא מורא. זאת מהות השליחות שהוטלה עלי ע"י חברי הליכוד https://t.co/tPceHWiBdd
— Gideon Sa'ar | גדעון סער (@gidonsaar) May 6, 2019
סער הוא היחיד בליכוד שהעז לומר את מה שכולם שם חושבים: ישראל ונתניהו יצאו פיתה; החמאס ניצח שוב.
הבנט החדש
סער יכול להרשות לעצמו לדבר. לו היה מועמד לתפקיד שר החוץ או שר החינוך או התחבורה, למשל, הוא היה מספיק חכם כדי לנצור את מחשבותיו.
מדוע, למשל, אביגדור ליברמן שותק? הרי גם הוא משוכנע כי הפסקת האש הזו שערורייתית. שר הבטחון לשעבר הרי התפטר מהממשלה בנובמבר האחרון רק בגלל המדיניות הרופסת, לדעתו, בעזה. אבל ליברמן מועמד שוב לתפקיד שר הביטחון בממשלת נתניהו, וסער לא מועמד לכלום.
סער הולך ותופס בהדרגה פוזה ידועה ובדרך כלל משתלמת: הסמן הימני בליכוד. אפשר לומר שהוא מחליף את נפתלי בנט, שהשתתף אתמול בישיבת הקבינט, אבל כבר לא בעניינים, לא נבחר לכנסת, ולכן הוא ממלא את פיו מים כי ממילא לדברים שיאמר אין משמעות.
סער במצב שונה, מכל הבחינות, גם מול נתניהו.
ראשית, נתניהו חושש מסער דרך קבע. ראש הממשלה עדיין משוכנע כי סער זומם נגדו יחד עם ידידו, הנשיא רובי ריבלין. שרים בליכוד טוענים שנתניהו ינסה להקים את הממשלה שלו במהירות, עד יום רביעי הבא, כי הוא חושד שהנשיא לא ייתן לו תקופת הארכה נוספת.
שנית, בנט היה אופוזיציונר מבחוץ. סער אופוזיציונר מבית, איש צמרת הליכוד, מי שיש לו גם כמה מעריצים בסיעת הליכוד בכנסת, דוגמת השר חיים כץ וח"כ מיכל שיר.
סער לא חזר לליכוד אחרי הפוגה של שלוש שנים כדי להישאר בצל. הוא משוכנע שיעמוד בבוא היום בראש המפלגה וימשוך אליה קהלים חדשים ממרכז המפה, שנתניהו לא מצליח לגייס.
הגאולה של רגב
וסיפור אחרון לסיום: לפני בחירות 2009, זימן סער לביתו, אז ברחוב מאז"ה בתל אביב, שני אורחים נכבדים: האחד בנימין נתניהו. השנייה היא ידידתו מירי רגב, דוברת צה"ל היוצאת.
סער שכנע את יו"ר הליכוד נתניהו להעניק קיצור פז"מ פוליטי לרגב, כדי שתוכל להתמודד בפריימריס. נתניהו הסכים ברצון וחתם על טופס הבקשה. לימים הפכה רגב לתומכת נלהבת בסער והודיעה כי תעמוד בראש המטה שלו, אם יתמודד נגד נתניהו.
חלפו שנים, סער לקח פסק זמן, רגב עברה בינתיים צד והפכה מקורבת לנתניהו. סער רתח מזעם, אבל שתק. אחרי הפריימריס האחרונים בליכוד, בפברואר האחרון, הודיעה רגב שהצביעה גם עבור סער. הפעם נתניהו היה זה שזעם, ורגב שילמה על כך מחיר במערכת הבחירות ובכלל.
רגב חיפשה מאז דרך לתקן את הנזק שגרמה לעצמה ברחוב בלפור. הבוקר היא מצאה הזדמנות פז. זמן קצר אחרי הציוץ של סער תפסה רגב, בעלת ההשקפות הניציות, כמה מיקרופונים והודיעה כי "ראש הממשלה רואה את התמונה הכוללת ונוהג בחוכמה ובאחריות. אני חושבת שהדברים של סער היו מיותרים". אוהו, אוהו.
האם זה יעזור לרגב? האם היא תזוכה אצל נתניהו ומקורביו? בואו נחכה לטקס הדלקת המשואות ביום רביעי בערב ונראה ליד מי תשב שרת התרבות והספורט. זו תהיה אינדיקציה טובה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם