מאז 1967 עברו למעלה מ-850 אלף פלסטינים בשערי בתי הכלא והמעצר בישראל. מספר כה גדול, עד שאפילו אם ניקח בחשבון את ההגזמה בפרסום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית – זה הופך את הכלא הישראלי לחלק בלתי נפרד מהווית הכיבוש, ולחלק מהחוויה המעצבת הקולקטיבית של הפלסטינים בשטחים.
סוגיית האסירים הביטחוניים נוגעת כמעט לכל משפחה בשטחים, קשה למצוא משפחה שאחד מבניה לא עבר את חווית הכלא או את חדרי המעצר.
הכלא הישראלי הוא חלק בלתי נפרד מהוויית הכיבוש. סוגיית האסירים הביטחוניים נוגעת כמעט לכל משפחה בשטחים, וקשה למצוא משפחה שאחד מבניה לא עבר את חווית הכלא או את חדרי המעצר
עבור הפלסטינים, ולתפישתם, האסירים הביטחוניים הרוצחים, המחבלים וחברי חוליות הטרור הם לוחמי חופש, פטריוטים, אשר הקריבו מחייהם, ומשלמים מחיר אישי למען המטרות הלאומיות. עבורם הם סמל ומודל לחיקוי.
"אסיר ביטחוני" בטרמינולוגיה הפלסטינית הוא שבוי, אסיר פוליטי. הטרמינולוגיה הזאת נועדה להבדיל אותם מהאסירים הפליליים. מבחינת ההנהגה והחברה הפלסטינים הם ראויים למעמד מיוחד, הם גיבורי הרחוב בתקופת מאסרם, ובעלי ייחוס – לאחר שחרורם. שלא כמו אסירים פליליים, הביטחוניים שטוענים שהם אסירים פוליטיים אינם עובדים בכלא.
נרטיב הכלא הישראלי הפך למרכיב במכלול התנסויות והחוויות הקולקטיבית של החברה הפלסטינית. כשכזה, הוא משפיע על האמונות החברתיות, על הזיכרון הקולקטיבי, על האוריינטציה הרגשית הקולקטיבית ועל אתוס הסכסוך. פגיעה בזכויותיהם של האסירים או גם פעולות מחאה שלהם כמו שביתות רעב זוכות להד רחב והזדהות של הציבור הפלסטיני עם מאבקם. לאסירים כוח להניע את הרחוב הפלסטיני להפגנות אלימות וטרור.
הדאגה לשלומם ומחסורם של האסירים הביטחוניים ובני משפחתם, המעוגנת בחוק הפלסטיני, כמו המאמצים והמאבק לשחרורם, כולל חטיפת חיילים למיקוח על שחרורם – היא קונצנזואלית בחברה הפלסטינית. היא סוגיה החוצה שסעים חברתיים פוליטיים אידיאולוגיים או מריבות בין ארגוניות.
"אסיר ביטחוני" בטרמינולוגיה הפלסטינית הוא שבוי, אסיר פוליטי. הטרמינולוגיה הזאת נועדה להבדיל אותם מהאסירים הפליליים. מבחינת ההנהגה והחברה הפלסטינים הם ראויים למעמד מיוחד, הם גיבורי הרחוב
"חוק האסירים והכלואים לשעבר" של הרשות הפלסטינית, שנחקק בשנת 2004, קובע כי אסיר הוא "כל מי שיושב בבתי הסוהר של הכיבוש על רקע השתתפותו במאבק נגד הכיבוש…האסירים והכלואים המשוחררים הם נדבך לוחם, וחלק בלתי נפרד של החברה הערבית הפלסטינית".
ד"ר סופיאן אבו זיאדה, שהיה בעצמו אסיר ביטחוני ושימש כשר הפלסטיני לענייני אסירים, הדגיש בפניי פעמים רבות כי "האסירים הפלסטינים הם קבוצה ערכית, מוסרית, לאומית, שהם לא נטל – אלא תרומה לחברה הפלסטינית, למאבקה, ליציבותה ותרומה למנהיגות הפלסטינית". אבו מאזן אמר בשידור טלוויזיה מספר פעמים כי "הכספים לאסירים שלנו הם סוגייה קדושה. אם יישאר לנו גרוש אחד – הוא להם ולא לנו" .
סוגיית האסירים הביטחוניים איננה ייחודית לסכסוך הישראלי פלסטיני. היא מלווה מאבקים של חברות הנתונות תחת כיבוש ובעת מאבקכם לשחרור לאומי.
בסכסוכים לאומיים יש לאסירים הביטחוניים השפעה ומשקל בקבלת ההחלטות, הם מהווים חלק מארגז הכלים של הדרג המדיני אל מול אויב יריב או פרטנר למשא ומתן. ככאלה הם שחקן שלא ניתן להתעלם ממנו במערכת הפוליטית-חברתית ביטחונית, בוודאי לא בישראל בסכסוך רווי הטרור אל מול הפלסטינים.
ד"ר אבו זיאדה, שהיה בעצמו אסיר ביטחוני ושימש כשר הפלסטיני לענייני אסירים, הדגיש בפניי כי "האסירים הפלסטינים הם קבוצה ערכית, מוסרית, לאומית, לא נטל – אלא תרומה לחברה הפלסטינית ולמאבקה
"חוק האסירים והכלואים לשעבר" שנחקק בשנת 2004 על ידי המועצה הלאומית הפלסטינית, קובע חד משמעית כי "אסור לרשות הלאומית הפלסטינית לחתום או להשתתף בחתימה על הסכם שלום לפתרון הבעיה הפלסטינית ללא שחרור כל האסירים".
באתוס הסכסוך של החברה הפלסטיני הפכה סוגיית שחרור האסירים לקו מנחה שאין לוותר עליו ואסור להתפשר עליו (תאובת' פלסטיני) בדיוק כמו סוגיית ירושלים, זכות השיבה או גבולות 1967.
היחס הזה מוטמע בחברה הפלסטינית, באמצעות ספרי הלימוד, מוצרי תרבות, בתקשורת הכתובה והאלקטרונית בטקסים, בימי ציון מיוחדים כמו יום האסיר, החל כל שנה ב-17 באפריל.
בשטחים פועלת תחנת רדיו המשדרת לאסירים תוכניות רבות כולל "ד"ש עם שיר", ובטלוויזיה הפלסטינית מוקדשות תוכניות מיוחדות רק עבור האסירים. אין נאום של מנהיג פלסטיני שלא מזכיר את האסירים. באבו-דיס הסמוכה לירושלים הוקם מוזיאון האסיר, שכולו שיר הלל ושבח ל"אסירים הגיבורים".
האסירים הביטחוניים, ושלא תהיינה ספקות, מדובר ברוצחים ומחבלים, לא מוחזקים בכלא הישראלי כנקמה. גזר דינם נקבע בבית המשפט. שרות בתי הסוהר נוהג על פי החוק הישראלי והאמנות הבינלאומיות שישראל חתמה עליהן. תפקיד השב"כ הוא להחזיקם במשמורת עד לשחרורם בסוף תקופת העונש שנגזר עליהם או לשחררם על פי הוראת הדרג המדיני – למשל בעת עסקת חילופי שבויים.
זכויות האסירים הביטחוניים נקבעות על ידי הקבינט וביצוען מוטל על ידי השב"ס, הן נתונות לפיקוח בתי המשפט כמו כל רשות מנהלית אחרת.
בשטחים פועלת תחנת רדיו המשדרת לאסירים תוכניות רבות כולל "ד"ש עם שיר", ובטלוויזיה הפלסטינית מוקדשות תוכניות מיוחדות רק לאסירים. אין נאום של מנהיג פלסטיני שלא מזכיר את האסירים
במציאות מורכבת של התמודדות עם כליאת אסירים ביטחוניים רוצחים, שרבים מהם שפוטים למאסר עולם, עם הסיכונים הביטחוניים הכרוכים בעבודה הזאת – הצליח שב"ס מאז 1967 למלא את משימתו הביטחונית המסובכת בצורה נאותה. זאת עם תקציב וכוח אדם מאוד מצומצמים וחוסר תשומת לב משווע של הדרג המדיני לשב"ס.
זוכרים לשב"ס את הבריחה מכלא גלבוע בספטמבר 2021 (גם מבתי כלא השמורים בארצות הברית הצליחו בודדים לברוח), אבל שוכחים שבמשך למעלה מ-50 שנה הצליח שב"ס להתמודד בהצלחה, הייתי אומר אפילו מרובה, עם הבעיות הסבוכות של שביתות רעב, מחאות אלימות ומרידות של האסירים הביטחוניים, כולל ניסיונות בריחה. מפקדי השב"ס ידעו לתמרן עם הסמכויות הניתנות להם, ולאורך השנים עמדו במשימה הקשה הזאת בהצלחה.
האסירים הביטחוניים רואים עצמם חלק מהמערך הלוחם הפלסטיני, כולל תכנון פיגועי טרור מתוך הכלא. הם מקדישים את זמנם לנעשה מחוץ לכלא, ןהם חלק מתהליך קבלת ההחלטות הפלסטיניות.
לא צריך להיות חכם כדי לדעת שבכלא הם חושבים ומתכננים להשתחרר, לברוח או להשתחרר באמצעות חבריהם שמחוץ לכלא. לכן הם דורשים מחבריהם בשכם, ג'נין או עזה לבצע פיגוע חטיפה למיקוח על שחרורם. זיכרון עסקת שליט בה שוחררו 1027 (!) אסירים ביטחוניים ובתוכם ארכי-מחבלים של חמאס תמורת חייל אחד בודד, זכורה להם היטב, והם רוצים לשכפלה.
האסירים דורשים מחבריהם בשכם, ג'נין או עזה לבצע פיגוע חטיפה למיקוח על שחרורם. זיכרון עסקת שליט ושחרור 1027 אסירים ביטחוניים, ובהם ארכי-מחבלים, תמורת חייל אחד, זכורה להם היטב והם רוצים לשכפלה
לצערי צריך להזכיר שוב ושוב לציבור הישראלי כי בידי חמאס גופותיהם של הלוחמים הדר גולדין ושאול אורון, שאנחנו מצווים להחזירם, ועוד שני אזרחים ישראלים אברה מנגיסטו והישאם אלסייד, שחייבים לשחררם מהשבי. האסירים הפלסטינים הם חלק מהמשוואה להחזרתם.
במציאות הסבוכה הזאת, רווית הטרור בשטחים, כשרק השבוע הזהיר השב"כ שוב על כוונות לחטיפת ישראלים לא רק בארץ אלא גם בחו"ל לצורכי מיקוח, מודיע הפירומן ליצן הטיק טוק איתמר בן גביר, המכהן כשר לביטחון פנים, על הרעת תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים.
נראה שהשר לביטחון לאומי לא ינוח ולא ישקוט עד שפגיעתו הרעה בביטחון הלאומי תעלה בדמים.
תנועת המפקדים מתריעה בפני ראש הממשלה על התוצאות החמורות של התנהלות השר בן גביר. התבטאויותיו הגזעניות והחלטותיו הילדותיות והבלתי מקצועיות כבר גרמו נזק לאינטרסים לאומיים.…
— מפקדים למען ביטחון ישראל (@cisorgil) September 1, 2023
הוא דורש לאשר ביקורי משפחה רק אחת לחודשיים, אלא גם להגביל את סוגי השמפו, לצמצם את בשר הכבש ואת בר המתוקים בקנטינה (לא שכחנו את סגירת מאפיית הפיתות) ועוד רעיונות שניתן לסכמם בשלוש מילים – האצת הטרור בשטחים.
במציאות הפוליטית הקיימת שבה הפלסטינים מתקשים מאוד, אם בכלל, להאמין בפתרון מדיני, מעדיף הציבור להיאבק על סוגית האסירים. אין בה הישגים מדיניים אבל היא בהחלט עשויה להעניק סיפוק מוראלי ופסיכולוגי, ולתדלק את המשך המאבק והטרור נגד ישראל.
השר דורש לאשר ביקורי משפחה רק אחת לחודשיים, להגביל את סוגי השמפו, לצמצם את בשר הכבש ובר המתוקים בקנטינה (לא שכחנו את סגירת מאפיית הפיתות) ועוד רעיונות שניתן לסכמם במילים – האצת הטרור
ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיב להודעת חבר ממשלתו "פייק ניוז", אבל במקביל הודיע על קיום דיון בסוגיית האסירים בקבינט. אין ספק, סוגיית האסירים הביטחוניים מאתגרת פעם אחר פעם את ממשלת ישראל וצריך לנהוג בה בשיקול דעת ממלכתי שישרת את טובת האינטרס הישראלי, בוודאי לא בדרכו של בן גביר. בזמן שהטרור בשטחים בוער – אסור ומסוכן להוסיף שמן למדורה.
לשכת רה"מ נגד הודעת בן גביר על ביקורי האסירים: "פייק ניוז". סביבת השר: "יש חוק של השב"ס, הוא לא יכול להתערב בזה"https://t.co/jc1wT8AgZe @ndvori
עיבוד: פלאש90 pic.twitter.com/qvPkNmP2QG— החדשות – N12 (@N12News) September 1, 2023
ד"ר רוני שקד מלווה באופן פעיל את הסכסוך הישראלי פלסטיני במשך יותר מ-5 עשורים. לאחר שירות בשב"כ בתפקידי שטח בכירים שימש ככתב ופרשן לעניינים פלסטיניים ב"ידיעות אחרונות", ובעשור האחרון הוא חוקר את החברה הפלסטינית במסגרת מכון טרומן באוניברסיטה העברית. מחקריו מתמקדים בעיקר בהיבטים הפסיכולוגיים חברתיים של אתוס הסכסוך של החברה הפלסטינית. שקד כתב 5 ספרים :"חמאס מאמונה באללה לדרך הטרור", "השב"כ בעקבות קפוצ'י", "מירושלים לדמשק וחזרה", "על הגדר - רדיקליזם בקרב הערבים בישראל". ספרו האחרון "מאחורי הכאפייה- הסכסוך מנקודת המבט הפלסטינית", זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 2020.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו