אין לדעת מתי תתקיימנה הבחירות הבאות, כשראש הממשלה מספק לנו הפתעות חדשות לבקרים. בכל פעם ש"בורח לו הביבי", כמו שקרה לו על כבש המטוס לקליפורניה – כשערך השוואה מגונה בין המוחים לבין איראן ואש"ף – מתעוררת מחדש התקווה שדי, שנגמר, ושכעת יתעוררו סוף-סוף אותם 5-6 ח"כים בליכוד, יעשו מעשה סילמן הבוגדנית ("איך הייתי? הייתי טובה עד הסוף, אה?") ויוליכו את הזוג הקיסרי לקיסריה.

זה עדיין לא קרה, אבל גם אם הגאולה מתמהמהת, שומה על השמאל-מרכז להאמין ולנהוג כאילו במהרה בימינו בוא-תבוא ולקיים היערכות-בזק לבחירות.

די בפילוגים ופיצולים בסגנון איחוד/מאוחד. ההבדלים בין מרכיבי השמאל הם זעירים ואינם חריפים יותר מאשר הסכסוך המר בין ממלכות ליליפוט ובלפוסקו ("מסעות גוליבר" מאת ג'ונתן סוויפט). כזכור, ליליפוט האמינה שאת הביצה המבושלת יש לקטום מראשה הצר ולעומתה בלפוסקו דגלה בבליסת הביצה דווקא מבסיסה הרחב.

די בפילוגים ופיצולים בסגנון איחוד/מאוחד. ההבדלים בין מרכיבי השמאל הם זעירים ואינם חריפים יותר מאשר הסכסוך המר בין ממלכות ליליפוט ובלפוסקו

נדרשת אפוא שורה של מיזוגים בין מפלגות השמאל-מרכז, בראש ובראשונה מפלגות העבודה ומרצ חייבות להתאחד! בבחירות האחרונות הן אחזו יחדיו ב-6.85 אחוזים מהמצביעים ולכאורה יכלו לשלוח לכנסת 8-7 ח"כים. זה אולי לא היה מונע את ניצחון גוש נתניהו אבל היה מרדד אותו ומאלץ את המנהיג היקר לחפש שותפים במרכז ולא בימין המשיחיסטי.

שותפים כאלו – גנץ, לפיד וליברמן (?) – לא היו מאפשרים את "הרפורמה המשפטית" הזחוחה של יריב לוין ובה ביטול עילת הסבירות והמתת שיטת הסניוריטי למינוי שופטים.

אלא שבשל שיטת הבחירות רק העבודה (3.69% מהבוחרים לכנסת הנוכחית) זוכה כיום לייצוג פרלמנטרי של ארבעה ח"כים ואילו מרצ (3.16% מהבוחרים לכנסת הנוכחית) אינה עוברת כלל את אחוז החסימה.

על כך יש להודות בעיקר למנהיגת העבודה מרב מיכאלי, המתעקשת לאחוז בקרנות המזבח ומסרבת לפנות את מקומה למרות כישלונה המוכח. בכך היא גם חוסמת את חברי הכנסת החרוצים של העבודה – נעמה לזימי, אפרת רייטן וגלעד קריב – אשר אולי ייאלצו להזדכּוֹת לתמיד על יכולותיהם הפרלמנטריות הטובות.

לגוש השמאל המאוחד יש פוטנציאל של עד עשרה מנדטים. יש לקבוע כבר כעת מי תוביל (יוביל). אפרת רייטן, גלעד קריב, מוסי רז או יאיר גולן? מכל מקום, למי אשר ייבחר ע"י גוש השמאל יש לאפשר פסק זמן סביר להיערכות רעיונית, מנגנונית, מפלגתית ואישית לפני הבחירות ולכן אסור לחכות עד לוועידת העבודה ערב הבחירות הבאות אשר אולי תואיל בטובה להדיח סוף-סוף את מיכאלי.

מיזוג כזה עשוי לאותת גם למפלגות המרכז הליברלי שעליהן לאפסן את חילוקי הדעות האישיים שלהן וליצור מעין מחנה "כחול-לבן עם עתיד לביתנו".

מיזוג כזה עשוי לאותת גם למפלגות המרכז הליברלי שעליהן לאפסן את חילוקי הדעות האישיים שלהן וליצור מעין מחנה "כחול-לבן עם עתיד לביתנו"

שאלת המנהיגות היא בעייתית, שכן דווקא בימין יש חגיגה של נאמנות עיוורת בה עדר-עיזים עוצם עיניו ונותן למשכוכית להוביל אותו לתהום ואילו בשמאל יש בוקה ומבולקה מנהיגותית מתמדת (אם כי מספרים כי שר החינוך המיתולוגי זלמן ארן אמר שהוא צועד אחרי בן-גוריון בעיניים עצומות, אבל מפעם לפעם הוא פוקח עין אחת כדי לוודא שבן-גוריון אינו פוסע בעיניים עצומות…).

בכל זאת, ניסיון העבר מלמד שלפחות יאיר לפיד מסוגל לוותר קמעא על האגו שלו ולאפשר לאדם אחר להוביל בראש. גוש כזה עשוי לקטוף בין 50 ל-55 מנדטים ויחד עם השמאל להרכיב ממשלה חדשה והגיונית.

על מי אשר ייבחר יש לקחת דוגמה מאופי ההיערכות והפעילות של מרכיבי תנועת המחאה הנפלאה שקמה לנו להושיענו ואשר אינה עוסקת בשאלות של מנהיגות הגוש החדש.

תנועת המחאה המרגשת עוסקת בשאלה האחת והיא "לאן את צועדת ישראל", איך אנחנו נפרדים מנתניהו ומחבר שריו מנבלי הפֶּה, אותם "סוררים וחברי גנבים וכולו אהב שוחד ורודף שלמונים", כמאמר הנביא ישעיהו, וכיצד נוודא מכאן ואילך שלעולם לא תצעד ישראל לבד, איך תיפרד מהכיבוש, איך לא תגיע להאג ואיך תוסיף להיות אור לגויים, startup nation ומעצמה תרבותית. או, בקצרה, איך תשוב ישראל לעצמה.

כבר כעת, נתניהו החזיר לנו את הגאווה בדגל ובהמנון שלנו. באופן אירוני משהו, אפשר שמורשתו הפוליטית החשובה ביותר תהיה באיחוד מחנה השמאל-מרכז שיתנער כך מן הרסיסיות הממאירה שלו וידע להתעלות לאחדות לפי צו השעה ולאמץ את הסיסמה הישנה: "עוז לתמורה בטרם פורענות".

ברוך בינה הוא שגריר בדימוס. הוא כיהן כשגריר בדנמרק, קונסול כללי בשיקגו וקצין עיתונות בניו-יורק.בוושינגטון שירת פעמים - תחילה כקצין קישור לקונגרס וציר לדיפלומטיה ציבורית ובהמשך -- סגן ראש הנציגות. במטה בירושלים היה סמנכ"ל משרד החוץ ועמד בראש האגף לצפון אמריקה. כיום הוא עמית מדיניות במכון "מיתווים" למדיניות חוץ אזורית, חבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל וכן חבר-מייסד של הפורום למדיניות חוץ שהוקם לאחרונה. הוא פירסם שני ספרי שירה ופרוזה.