שוב ושוב, מאז נבחר, אני קורא ליאיר גולן להקים ממשלת צללים, עם או בלי שותפיו לאופוזיציה. אני שב וטוען: ה 'מה', המתואר גם במאמר – ידוע ומוכר; הבעייה עם ה 'איך'. אדרבא, תורכב ממשלת צללים עם שני שרים ערביים; תוצג תוכנית שלום – או לפחות שלד – שתמחיש איך יהיה כאן כשיהיה שלום. ממשלת צללים שתראה למיליוני הבוחרים הצעירים איך נראית ממשלה נורמלית, אמפאטית, קשובה, מוכשרת ופועלת למען העם. רוב המצביעים החדשים צמחו בערוגות שבהן לא מלמדים שיעור אחד באזרחות; שמגילת העצמאות לא אומרת להם דבר ואם הם פועלים ברוח מגילה כלשהי זוהי מגילת 'איכה'.
תנועת הדמוקרטים היא מגנט לאנשים לאנשים מצויינים המתקבצים תחת חופת המנהיגות שלה. אין לנו מחסור בגנרלים, הבעייה היא מחסור בחיילים. אלה אינם ממהרים להתייצב בבק"ום של הדמוקרטים, ולאחר שנה וחצי של עבודה סיזיפית עלינו במנדט אחד בסקרים. עם זה לא ננצח, בלי קשר לאטריבוטים של מנהיגי המפלגה.

המחבר כנראה לא למד כלום ושכח הכל. כי נתניהו מקדים את כולנו במערכת בחירות אחת לפחות. מבחינתו, בחירות הן לא חלקיק, הן גל רציף עם איזושהי אתנחתא מידי פעם לאישוש כהונתו. אנשי הימין משקרים בסקרים, משקרים בקלפיות המדגם (שאלו את מינה צמח); הסלוגן המקביל ל 'הערבים נוהרים לקלפיות' לפזעה כוללת בשעה האחרונה כבר כתוב ושמור בכספת, משהו בסגנון 'השמאל והנוח'בה חד הם'. הזלזול הזה בתפלץ הפוליטי חוזר על עצמו בכל מערכת בחירות, כשההמונים מימין נוהרים לקלפיות וההמונים משמאל נוהרים לים או לשופינג בלונדון. ככה ייעשה במקומנו מאז מהפך 77 למעט פסקי זמן לכתיבת ספר.

לא, אל תתפטר.
קח איתך את דן גולדפוס, שאמר: אתם צריכים להיות ראויים לנו. אל תזמינו פגישה, אתם תמתינו עד בוש. תעלו למעלה לאקוואריום (אם מישהו ימנע את כניסתכם, שניכם יודעים מה עושים עם אוגדת טנקים) ובלי אומר ודברים, תניחו על שולחנו אקדח טעון (רצוי, למען הצדק הפואטי, שזה יהיה הברטה 7.65 מיום 4.11.95). צאו מהאקווריום, נעלו אותו מאחוריכם וזרקו את המפתח. שחררו את אנשי הלישכה, תפסו מחסה והמתינו ליריה הגואלת.
סעו משם לנווה אילן, עלו לשידור, הכריזו על פיזור קרקס הפרעושים ועל תאריך בחירות בהקדם. זה יספיק בינתיים.

רואה אני דבריך. גם אני זעתי באי נוחות למשמע הדברים. רק נקודה לאיזון: הם לא כעסו עליו בגלל האמירה, הם כעסו עליו כמו בקרית שמונה או בכל מעוז ביביסטי אחר. הם שונאים ולכן ידחו כל אלטרנטיבה למלכם ונשבעים לו אמונים אפילו מעל תלוליות עפר תחוח בבתי הקברות בעודם קוברים את קרבנות מדיניותו. מדובר באדם קצת נמהר ובעל לשון משוחררת, אך בעל כוונות טובות הניצב מול פתולוגיה פוליטית שאין לה אך ורע בשום דמוקרטיה, מיפן ועד אנגליה. אבל לפחות עמד מולם, אל השנאה היישיר מבט ולא השפיל את עיניו. אשר לשורש בגד: פוליטיקאים, עשו טובה ואל תשתמשו בו. חיים ומוות ביד הלשון.

אין דרך לפרק את יצקת הבטון של 30 מנדטים שהעלתה אותו לשלטון וכעת נועצת שיניים בשלטון כמו בוקסר שיש לירות בו ע"מ לשחרר את המלתעות.
ולכן אין דרך דמוקרטית-אזרחית להדיח אותו. הכדור במגרשם של ראשי מערכות הבטחון שאינם מעלים בדעתם להשתמש בסמכותם המוסרית והחוקית (חוק השב"כ) מחשש מהפגנות לה פמיליה ופוסטים ברשתות החברתיות.
לעת הזו, רק שיבוש בפעולתו של קוצב הלב יכול לשחרר אותנו מטפרי משפחת המלוכה.

עוד מאמר המעיד על כך כי כותבו אינו מבין נתניהואית. אותה שפה פשוטה, עם אוצר מילים מצומצם להפליא ושפת גוף מוגדרת היטב. מכובדי, מה שקרה ב 7.10 הוא מימוש כל חלומותיו הרטובים של האיש. זה 30 שנה הוא עושה דרכו, בתחכום מפלצתי, אל היעד: הרס מדינת ישראל הסוציאליסטית וכינון ממלכה פשיסטית ימנית, שבראשה תוצב שושלת אחת: משפחת נתניהו בהווה ובעתיד לבוא.
מאז יומו הראשון בפוליטיקה הפך את השמאל לאויב העם, שיסה בו את אחיו לרגשי הנחיתות והנקם על דחייתו של אביו, על המעברות, הדי די טי, הפנקס האדום ושאר מחוללי שנאה פלגמטיים.
משפטו, כמו גם כשלונותיו המהדהדים בכל תחום, אינם אלא פסי הרעדה רדודים בדרך אל השגת המטרה. קץ שלטון האחוסלים, כתב ברוך קימרלינג בשנת 2000 וראה בחזונו חילופי אליטות; אבל אין אליטות חלופיות, מי כמו נתניהו יודע זאת, לאחר שהוציא להורג בשיטתיות כל מקור אפשרי למצויינות שתאיים על ממלכתו. את חזונו של קימרלינג נתניהו מגשים באמצעות השמדת ערך של האליטות הנוכחיות.
אנחנו, הציבור הנורמטיבי, ההגון, מחליפים כעת בשטח את ממשלתו של נתניהו, בעוד הוא ממשיך, נישא על פתקי הצבעה של 30 מנדטים שהם יציקת בטון אלקטוראלית שרוצים להקים כאן מלוכה ולעטוף דגים במגילת העצמאות.
ומילה על האפוזיציה: בזבוז מנדטים משווע, ומחדליהם בכנסת הנוכחית, היעלמותם והיאלמותם, אינם נופלים מאלו של הממשלה. אם ישנו אי שם מנהיג אמיתי, הוא אינו בכנסת הנוכחית.

מאמר חשוב בעיתו.
רק במקום שמות המועמדים שהוצעו, אני מציע שם אחד, שם אחר: דב חנין.
האיש דובר את כל הדיאלקטים של השמאל, מחובר לשותפים הפונציאליים מהמגזר הערבי, אינטלקטואל אמיתי שבעת כהונתו בכנסת היו לו כל 119 הח"כים האחרים חברים. איש איכות הסביבה, איש מדעי המדינה, פוליטיקאי מזן נדיר ששרביט המדינאי בצקלונו.
כמובן, הוא יצטרך לעבור תהליך מעמיק עם עצמו, אבל אם יש אדם בעל שיעור קומה שיכול לאחד תחת מנהיגותו את כולם, אפילו חלקים מהמרכז ואי אלה זלזלים גם מהימין – דב חנין הוא האיש.

מנין לכותב שהציבור המדובר מחפש בית פוליטי חדש? מבחנו של הציבור הזה הוא הקלפי, ושוב ושוב הוא מוכיח, שכשכל אחד ממצביעי הליכוד ניצב מאחורי הפרגוד, הטיפוגרפיה של האותיות מחל כשלעצמן מעוררות ריחות של בית פוליטי מוכר ואהוב, עם תבשילי הפתיליה שהולכים מצוין עם הבריטון של המלך.
מדובר ביציקת בטון של 30 מנדטים ששום דבר לא ישנה את דפוס הצבעתם. שוב לפנינו מאמר ובו פניה לאשכנזים-חילונים להתפשר, לצאת לקראת, להתחשב. ראינו את הכתף הקרה לאחר ההתנצלות הבלתי נתפשת של אהוד ברק בפני כל המזרחיים לדורותיהם, על כל סל העוולות שנעשו כלפיהם ע"י המפלגה. בכך קיבע אהוד ברק את הקשר בין העוולות לבין מחולליהן, כביכול, קשר שהלך והקצין עד כדי שנאה למפלגת העבודה ומרץ.
כמו כן, אל לכותב ללכת שולל אחרי הסקרים המחמיאים לבני גנץ. די בנאום קצר של נתניהו נגד עוכר ישראל התורן, בעיתוי הנגון, ע"מ להריץ לקלפיות את כל המתלבטים, שם בחירת הפתק ידועה מראש, כמתואר לעיל.
לסיכום: זו המחאה, אלה לוחות הזמנים שלה, מי שרוצה מוזמן, מי שלא מסתדר לו – שיביע את הזדהותו בדרכים אחרות או בהפגנות באתר הקרוב למקום מגוריו.