איפה אנחנו עומדים? ולאן הולכים מכאן? ישראל ספגה את המכה הקשה בתולדותיה. השילוב של ההרס שזרע ניסיון ההפיכה המשטרית, לאחר 16 שנות שלטון נתניהו והרקבת מוסדות המדינה והתודעה הלאומית, עם מתקפת "פרל הרבור" של החמאס מעזה, הביא אותנו לצומת היסטורית מכוננת.
השיקום מן הטראומה הלאומית ייארך שנים. השיקום הזה יחייב לא פחות מאשר הקמה-מחדש של המדינה, על מוסדותיה, חוקותיה, ערכיה, גבולותיה וסדרי העדיפויות שלה. כמו שכתב מישהו בטוויטר – הערבים ספגו תבוסות והתאוששו מהן. עכשיו תורנו ללמוד איך עושים את זה.
השיקום מן הטראומה הלאומית ייארך שנים. השיקום הזה יחייב לא פחות מאשר הקמה-מחדש של המדינה, על מוסדותיה, חוקותיה, ערכיה, גבולותיה וסדרי העדיפויות שלה
העם הישראלי חזק ונחוש, ואנחנו נגייס את כל המשאבים הלאומיים, הקהילתיים, המשפחתיים והאישיים, ונבנה מחדש את המדינה והחברה. חשוב להישאר בפרופורציות. זו לא "שואה שנייה", אין עלינו "איום קיומי" חיצוני, ואנחנו חזקים הרבה יותר מכפי שהיינו באוקטובר 1973.
המשימה הדחופה היא ייצוב הקו מול עזה, וגיבוש אסטרטגיה חדשה ונועזת למול המצב החדש. בנימין נתניהו אינו כשיר בעליל למשימה הזו, וגם הכניסה של בני גנץ וגדי אייזנקוט לתוך מבנה עקום ומסורבל של "קבינט מלחמה" תחתיו, לא תשנה מהותית.
המבנה של שני קבינטים הונדס ככה שנתניהו ימשיך לנהל את שניהם כרצונו, ובניגוד עניינים פלילי מול האינטרס הלאומי. האשליה שיש מהלך צבאי כלשהו, ובוודאי מהלך מהיר, ש"יאזן" את התמונה וימחק את המפלה ואת ההשפלה – היא לא רק מנותקת מהמציאות אלא מסוכנת ממש.
זוכרים את המושג "תמונת ניצחון"? חמאס השיג מיליון תמונות ניצחון, וגם תמונות של כל מנהיגי חמאס מתים, וכל טילי חמאס מושמדים, לא ישנו את התמונה הגדולה. ולא, תמונות של עזה "משוטחת", חרבה, "עיר אוהלים"? גם הן לא ישנו את התמונה, ונזקן יעלה על תועלתן.
כפי שלמדנו ממלחמות העבר, ובעיקר ממלחמת לבנון השנייה ומלקחי ועדת וינוגרד – שלבי ההחלטה על יציאה למלחמה הם קריטיים להצלחתה או כישלונה. הגדרות מטרות המלחמה, בחינת חלופות בראייה רחבה, כולל חלופות מדיניות, וידוא ההתאמה בין המטרות לאמצעים, וידוא כשירותו של צבא היבשה משימותיו, כל אלו הם בגדר תנאים הכרחיים לפני יציאה למלחמה. בשלב הזה התנאים הללו לא מתקיימים.
מבנה שני הקבינטים הונדס כך שנתניהו ימשיך לנהל אותם כרצונו, ובניגוד עניינים פלילי מול האינטרס הלאומי. האשליה שיש מהלך צבאי, בוודאי מהיר, ש"יאזן" או ימחק את המפלה וההשפלה – מנותקת מהמציאות ומסוכנת
הגדרת מטרת המלחמה שהציגו ראש הממשלה, שר הביטחון והשר ללא תיק גנץ – "נמחה את חמאס מעל פני האדמה" – איננה עומדת במבחן הסבירות, והיא בלתי ניתנת להשגה. שליחת צה"ל למלחמה על בסיס כזה היא מתכון לכישלון ולאסון רב ממדי, המשך האסון שאליו כבר הביאו אותנו תהליכי קבלת ההחלטות של נתניהו וממשלתו.
חובתם של מקבלי ההחלטות, הן בדרג המדיני והן בדרג הצבאי הבכיר, לא להיחפז ולא לתת לשיקולים זרים להכתיב את מהליכיהם. זאת בפרט בהתחשב באי-האמון הגורף, העמוק והכואב שחשים מרבית אזרחי המדינה כלפי ראש הממשלה וכלפי הממשלה שהביאה עלינו את האסון הנורא בתולדותינו.
כן, העם הישראלי מתאחד בעת צרה, וגילויי האחדות וההתגייסות האזרחית והצבאית מפעימים ומרגשים. אולם אל לממשלה לטעות ולחשוב שיש לה מנדט ציבורי נרחב למימוש מהלכים בלתי שקולים או משאלות-לב מנותקות מן המציאות הקשה.
כיבוש רצועת עזה הוא מהלך בעל משמעויות היסטוריות, שיהיה כרוך במחירים כבדים ביותר, ואין לבצעו ללא תוכנית מדינית-צבאית מלאה, מקצועית, מגובה בתמיכה אמריקאית, מצרית, בינלאומית ואזורית.
הגדרת מטרת המלחמה שהציגו רה"מ, שר הביטחון וגנץ – "נמחה את חמאס מעל פני האדמה" – איננה עומדת במבחן הסבירות ובלתי ניתנת להשגה. שליחת צה"ל למלחמה על בסיס כזה היא מתכון לכישלון ולאסון
"מחיקת חמאס" איננה אפשרית. "מיטוט שלטון חמאס" הוא מטרה אפשרית, אך היא מחייבת הגדרות מדויקות ותכנון מבצעי ומדיני קפדני, מותאם לנסיבות החדשות-לחלוטין שנוצרו, תכנון המחייב זמן ממושך.
תכנון זה חייב לתת מענה לשאלה "מי ישלוט ברצועת עזה בתום המערכה?". אסור בשום אופן להשאיר שאלה זו "ליום שאחרי". זהו מרשם לשקיעה בבוץ העזתי, כפי שישראל שקעה בבוץ הלבנוני לאחר מלחמת לבנון הראשונה, אך הפעם בתנאים קשים בהרבה.
תכנון זה חייב להידרש לעובדה כי כניסה קרקעית לעזה מגדילה מאוד את הסבירות לפתיחת חזית נוספת בצפון, על כל המשתמע מכך.
אמירות כגון "חייבים לפעול עכשיו, כל עוד יש לנו לגיטימציה בינלאומית" הן שקלול מוטעה ומסוכן. יש לישראל לגיטימציה בינלאומית מתמשכת לפעולות העולות בקנה אחד עם האינטרס האמריקאי והבינלאומי. ואין לישראל לגיטימציה אמריקאית ובינלאומית לפעולות חסרות-אבחנה כמו "השטחת עזה" או "הרעבת שני מליון עזתים".
ארה"ב התגייסה לתמוך בישראל בצורה חסרת תקדים, ושלחה נושאת מטוסים וצי מלווה, המהווים הרתעה משמעותית מול חזבאללה ומול איראן. במקביל, ארה"ב דורשת מישראל לא לבצע מהלכים חפוזים ולא מתואמים בעזה או מול חזבאללה או מול איראן.
בתכנון מיטוט חמאס אסור להשאיר את שאלת "מי ישלוט ברצועת עזה בתום המערכה?" – "ליום שאחרי". זהו מרשם לשקיעה בבוץ העזתי, כפי שישראל שקעה בבוץ הלבנוני, אך הפעם בתנאים קשים בהרבה
ארה"ב גם מודעת מאוד לתפקידה של רוסיה, ולכך שיש לה אינטרס בהתלקחות רב-זירתית שתסיט משאבים וקשב אמריקאי למזרח התיכון, על חשבון אוקראינה. הדעת נותנת כי מזכיר המדינה אנטוני בלינקן אומר למארחיו דברים ברוח זו.
המשבר הלאומי הנורא הוא גם הזדמנות. הזדמנות ליצירת מצב חדש ברצועת עזה, ולסלילת הדרך לטיפול יסודי בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובסכסוך הישראלי-ערבי.
אם ערב האסון היו ישראל, ארה"ב וסעודיה בדרך לשרטוט-מחדש של המזרח התיכון, בהמשך להסכמי אברהם, המצב החדש מחייב חשיבה מחודשת ורתימת סעודיה למהלך אזורי ובינלאומי נרחב.
הוצאת חמאס ממתחם הלגיטימיות והפיכתו ל"תואם-דאעש" היא מטרה שסביבה ניתן וצריך ליצור קואליציה אזורית ובינלאומית חדשה. פירוק הציר איראן-חיזבאללה-חמאס וג'יהאד אסלאמי הוא אינטרס אסטרטגי של ישראל, של סעודיה, של מצרים, של ירדן ושל כמעט כל מדינות ערב. זהו גם אינטרס אמריקאי, אירופי ובינלאומי. מהלכים כאלה מחייבים עבודה מדינית מקצועית ומורכבת, ושילוב המהלכים הצבאיים בתוך מסגרת מדינית-אסטרטגית חדשה ויצירתית.
ישראל ניצבת בפני החלטות מכריעות, כאשר בהנהגתה מכהן ראש ממשלה האחראי לאסון הנורא בתולדותיה, וקבינט שרוב חבריו לא שירתו בצה"ל, אין להם ניסיון מדיני-בטחוני, וחלקם מונחים על ידי הזיות משיחיות-דתיות קיצוניות, ותפיסות גזעניות.
ישראל ניצבת בפני החלטות מכריעות, כשבהנהגתה מכהן רה"מ האחראי לאסון הנורא בתולדותיה, וקבינט שרוב חבריו לא שירתו בצה"ל, חסרי ניסיון מדיני-בטחוני, וחלקם מונחים על ידי הזיות משיחיות
גם אחרי כניסת "המחנה הממלכתי" לממשלה כשרים ללא תיק, הממשלה איננה יכולה לצפות לאמון ציבורי נרחב. להיפך. חובת ההוכחה עליה, ולפי שעה היא בגדר ממשלה נבצרת ולא מתפקדת. קבלת החלטות נימהרות תחת אש, שתהיה חשודה בשיקולים זרים ובהליכה אחר משאלות-לב לא ריאליות, תהיה בכייה לדורות.
חובה להימנע מכך. דרך הפעולה המיטבית בנסיבות הקשות הללו היא ייצוב הקו מול עזה, וטיפול בשבויים ובחטופים על ידי משא ומתן מהיר ככל הניתן, גם תוך תשלום מחירים כבדים. מניעת פתיחת חזית נוספת בצפון, וכניסה לתהליך תכנון אסטרטגי עמוק, בשאיפה לא תחת אש.
בהקדם האפשרי נדרשת החלפה של ראש הממשלה והממשלה. אי אפשר "להמתין לסוף המלחמה", משום שאסור שאת המלחמה ינהלו האחראים לאסון. ברור גם האבסורד שבדבר. לנתניהו יש אינטרס מובהק להאריך את המלחמה ואת מצב החירום ללא סוף, אם בכך הוא מבטיח את המשך שלטונו.
את החלפת הממשלה ניתן לבצע בבחירות כלליות, שיוצמדו לבחירות לרשויות המקומיות. יש לקבוע תאריך מוסכם לבחירות הללו, מוקדם ככל האפשר, מיד עם פתיחת מושב הכנסת.
במקביל, יש להביא להחלפת נתניהו בכל דרך חוקית מהירה ככל הניתן, ויש למנוע ממנו לקבל החלטות היסטוריות העלולות להעמיק את החורבן הלאומי שכבר המיט עלינו.
אי אפשר "להמתין לסוף המלחמה" בהחלפתו. אסור שהמלחמה תנוהל ע"י האחראים לאסון. ברור גם האבסורד שבדבר. לנתניהו יש אינטרס מובהק בהארכת המלחמה ומצב החירום, אם בכך הוא מבטיח את שלטונו
נתניהו עסוק 24/7 בהישרדותו הפוליטית האישית, והיום כבר ברור לרוב העם שיש סתירה עמוקה בין הישרדותו זו לבין הביטחון הלאומי של כולנו.
ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהדבר שמפריע לי במאמר שכותבו לא מציין מדוע עזב או שמא הועזב את שירות המדינה לאחר חקירת שירות הבטחון הכללי. כמו כן הדברים הנכתבים על ידו, לעיל, מצביעים על מטרתו, שהיא לענ"ד בהתאם להבנתי הצנועה היא להטיל כאוס בעורף בשעת מלחמה!
מסכים עם רוב הדברים. מה שחסרה לי היא עתודת הנהגה חדשה שתחליף את אלו שיפנו את הבמה. לא רואה מאיפה יבואו האנשים האלו. הפלטפורמה של אחים לנשק יכולה להיות אופציה, אבל השאלה היא מי מוכן להרים את הכפפה. אם ייכנס שחקן פוליטי ותיק מתוך אופורטוניזם, לא עשינו כלום.