ביום רביעי, 25 באוקטובר 2023, הנשיא המצרי עבד אל־פתאח א־סיסי נפגש עם ראשי הארמייה השלישית המצרית ונאם בפני החיילים. הנאום שלו שודר לאומה בכלי התקשורת המרכזיים – ומשרד התקשורת המצרי פרסם קטעים ממנו באתר שלו בשילוב הטקסט הבא:

"במסגרת התנאים הנוכחיים באזור, הנשיא א־סיסי הדגיש את הצורך להשתמש בכוחו וביכולותיו בהיגיון, ברציונליות, בחוכמה ובסבלנות, כדי להגן על עצמו וארצו. הוא הזהיר כי כעס והשתלהבות מוגזמת עלולים לגרום לאדם לשקוע בחשיבה ולהוביל להחלטות או פעולות לא שקולות בשטח".

כמו כן, א־סיסי הדגיש את התפקיד המרכזי של ארצו בניסיונות להגיע להפסקת אש בין ישראל וחמאס וסיפר על המאמצים המצריים לפתור את משבר החשמל ברצועה ואת נושא הסיוע ההומניטרי. כך המשטר המצרי מנסה להתמודד עם הזעם המבעבע בקרב הציבור המצרי, זעם שכבר מתפרץ החוצה במסגרת הפגנות סוערות נגד ישראל ובעד חמאס ברחבי המדינה כולה.

לפי סוכנות הידיעות רויטרס, יותר ממאה בני אדם נעצרו במהלך ההפגנות הללו, אך במסדרונות השלטון בקהיר מבינים היטב שאם המחאות יתפשטו ויתרחבו – שום גל מעצרים לא ייתן לכך מענה.

אזרחים מצרים מפגינים נגד תקיפות ישראל בעזה, 20 באוקטובר 2023 (צילום: Kerolos SALAH / AFP)

כך גם בירדן. השבוע המלכה ראניה, שהיא בעצמה ממוצא פלסטיני, נשלחה להסביר לתקשורת העולמית את העמדה הירדנית. "אומרים לנו שזה לא בסדר להרוג משפחה שלמה ביריות, אבל זה בסדר להפגיז אותם למוות? זאת אומרת, יש כאן מוסר כפול מובהק", אמרה ראניה והוסיפה ש"הגישה הזאת פשוט מזעזעת את העולם הערבי".

דבריה של המלכה תורגמו לערבית והופצו באתרי החדשות בירדן ואף שודרו בערוצי הטלוויזיה במדינה ובעולם הערבי, כנראה כדי להדגים לעם הירדני שבית המלוכה לא קונה את העמדה הישראלית ומתנגד נחרצות לגל התקיפות הישראליות בעזה.

גולשים רבים שיבחו את ראניה והשוו בינה לבין בעלה המלך עבדאללה, שזכה לביקורת בגלל הקשרים שהוא מנהל עם ישראל, אך קשה להאמין שריאיון כזה או אחר יסייע לבית המלוכה להרגיע את הרוחות הסוערות

גולשים רבים שיבחו את ראניה והשוו בינה לבין בעלה המלך עבדאללה, שזכה לביקורת בגלל הקשרים שהוא מנהל עם ישראל, אך קשה להאמין שריאיון כזה או אחר יסייע לבית המלוכה להרגיע את הרוחות הסוערות ולמתן את חיצי הביקורת המופנים כלפיו מכל עבר.

במשך שנים רבות ישראל ניסתה לשכנע את עצמה שהכול בסדר. שאפשר לתחזק שלום קר עם מצרים וירדן, ושלום קצת יותר חם עם השותפות החדשות ל"הסכמי אברהם" – ושיהיה בסדר.

"קרב הגמל" בכיכר תחריר, 2 בפברואר 2011 (צילום: AP Photo/Ben Curtis)

בחורף 2011, אחרי 18 ימי מחאות בכיכר תחריר הודח הנשיא חוסני מובארכ. בישראל התאבלו עליו כי חששו מכך שמי שיחליף אותו יפגע בהסכמי קמפ דייוויד או אף ינתק את היחסים עם ישראל. היחסים האלה נוגעים לחוג מאוד מצומצם של פוליטיקאים, אנשי צבא, אנשי עסקים – ועם השנים זה אף הולך ומצטמצם.

בישראל תהו לאורך השנים מה לעשות עם העוינות בקרב העם המצרי, והגיעו למסקנה אחת – כלום. לא צריך לעשות כלום. הם שונאים אותנו וזה מה יש.

המלך אומנם מחזיק בחיים את הסכם השלום, שהוא חיוני גם לממלכה ההאשמית וגם לישראל, אך העם הירדני דוחה את השלום ומתנגד לו, כשכל האיגודים המקצועיים פועלים במרץ נגד כל סימן של נורמליזציה

כך גם המצב בירדן. המלך אומנם מחזיק בחיים את הסכם השלום, שהוא חיוני גם לממלכה ההאשמית וגם לישראל, אך העם הירדני דוחה את השלום הזה ומתנגד לו בנחרצות, כשכל האיגודים המקצועיים פועלים במרץ נגד כל סימן של נורמליזציה עם ישראל – והפרלמנט אף דורש בכל שני וחמישי לנתק את היחסים עם ישראל.

גם במדינות רחוקות יותר – שלא חולקות גבול משותף עם ישראל – המצב דומה. במרוקו התקיימו הפגנות סוערות נגד ישראל אף שמדובר במדינה ידידותית באופן יחסי. בשנת 2021, 41%  מאזרחי מרוקו הביעו תמיכה בנורמליזציה ובשלום עם ישראל.

סיוע הומניטרי עבור עזה מכווית מועבר למטוס בדרך למצרים, 24 באוקטובר 2023 (צילום: AFP PHOTO / HO / KUNA)

בארצות המפרץ לא התקיימו הפגנות אך מספיק להעיף מבט על הדיונים ברשתות החברתיות וגם על סקרי דעת הקהל, שהביעו התנגדות עזה לשלום עם ישראל עוד לפני המלחמה בעזה, כדי להבין שהמצב שם אינו פשוט גם כן.

את המורכבות הזאת ניתן לחלק לשני חלקים עיקריים: החשיבות של הסוגייה הפלסטינית בעיני הציבורים הרחבים בעולם הרחב – והבריחה הישראלית המתמשכת מפתרון של הסוגייה הזאת, כמו גם ההתנגדות למשטרים סמכותניים הנתפסים כמושחתים.

בזמנו, הנשיא המצרי אנואר סאדאת סיפר למצרים בהתלהבות על הפריחה הכלכלית המדהימה שתבוא בעקבות הסכמי קמפ דיוויד. אך לא במצרים ולא בירדן הביאו ההסכמים לפריחה כלכלית

בזמנו, הנשיא המצרי אנואר סאדאת סיפר למצרים בהתלהבות על הפריחה הכלכלית המדהימה שתבוא בעקבות הסכמי קמפ דיוויד. "לא תהיה יותר מלחמה! נקבל בחזרה את סיני! נפתח את הכלכלה שלנו! נזכה בהשקעות זרות!"

כלי התקשורת המצריים שיווקו את ההבטחות האלה כדי להסביר לציבור הרחב מדוע מצרים העזה לצאת נגד העולם הערבי כולו כדי לחתום על הסכם שלום עם "האויב ציוני". אך לא במצרים ולא בירדן ההסכמים הביאו לפריחה כלכלית משמעותית, בזמן שמצב הפלסטינים המשיך להיות עגום.

כך התמזגו להם שני היסודות הללו לכדי אחד: אם ההנהגה הפוליטית – שאי־אפשר להתנגד לה או להחליף אותה באופן דמוקרטי – מקדמת הסכמים לא פופולריים מעל לראשם של האזרחים שמתנגדים להם, אז המחאה נגד אותם ההסכמים מביעה מלבד זעם נגד מדינת ישראל גם זעם נגד המשטר.

להבדיל, באיראן – שם המשטר מטיף לשנאת ישראל ופועל כדי לפגוע בה בכל מני דרכים – דווקא מביעים תמיכה בישראל וסלידה מחמאס הנתמכת על־ידי כספי משלמי המיסים האיראנים. הגולים האיראנים מפגינים בעד ישראל באירופה ובארה"ב, מתוך אמונה שיש להם אויב משותף – המשטר האיראני.

בדיוק כמו קונספציות אחרות, גם האמונה בכך שניתן לעשות שלום עם העולם הערבי בלי הפלסטינים לא עמדה במבחן המציאות. גם החברות הקרובה עם ההנהגות הערביות, בלי ניסיון לדבר על האזרחים, לא עבדה

בדיוק כמו קונספציות רבות אחרות, גם האמונה בכך שניתן לעשות שלום עם העולם הערבי בלי הפלסטינים לא עמדה במבחן המציאות. גם החברות הקרובה עם ההנהגות הערביות, בלי ניסיון לדבר על האזרח הממוצע, לא באמת עבדה.

שני הדברים הללו קשורים יחדיו. ישראל צריכה כבר היום לחשוב על שינוי פרדיגמה, גם ביחס לפלסטינים וגם ביחס למדינות הערביות סביבה. בלי שיימצא פתרון לסוגיה הפלסטינית, לא ניתן יהיה לקדם את הקשר עם הגורמים האזרחיים במדינות ערב וליצור יציבות והמשכיות ביחסים בלי שאלה יהיו תלויים אך ורק בשרידותו של משטר, נשיא או מלך כזה או אחר.

הריסות אחרי תקיפת צה"ל ברפיח. 25 באוקטובר 2023 (צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90)

המטרה הזאת לא תושג בקלות, והרבה גורמים אזוריים ינסו לחבל בכל ניסיון להסדר, יחזקו את הקיצוניים ויחלישו את המתונים. ועדיין, המטרה הזאת איננה דמיונית. דוברים ישראלים רבים – שעד עכשיו סיפרו שחמאס מורתע וניתן לדבר עם ערבים באזור רק על כסף ופיתוח, מבלי להתייחס לסוגיה הפלסטינית הכאובה – מציעים לכולנו "להתחיל לדבר ערבית".

כלומר, להמשיך באותו הנתיב שבו צעדה ישראל עד היום, רק עם עוד יותר הפצצות בעזה ומעצרים בגדה המערבית. אחרי כל השנים הללו ישראל צריכה לדעת שניצחונות צבאיים, מזהירים ככל שיהיו, לא משיגים ביטחון, ושאם לא מתלווה אליהם מדיניות אפקטיבית, מחושבת ומתונה – המלחמה שוב מתדפקת בדלת וגובה קורבנות.

היום, כשכל כך הרבה פרדיגמות התבררו כשגויות, הגיע הזמן לאסטרטגיה אזורית רחבה, שתכלול הפעם גם את הפלסטינים.