היום, כשלוחות השידורים בערוצים נוקו כולם לטובת עדכוני השטח ושולחנות הפרשנים, בתוך ים השעות האלו העוסקות במצב, שמורה לפרשנים גם פינה לדיון בנושא בנימין נתניהו וגורלו.

עיקר ההתעסקות בנתניהו סובבת סביב השאלה הלא חשובה האם נתניהו יודה באחריותו למחדל או לא. שאלה סימפטומטית שדורשת ממנהיגנו הדגול הפגנת כניעה חברתית, שתיאמר מהפה ולחוץ ולא תגלה לנו דבר מתחושותיו הפנימיות.

עיקר ההתעסקות בנתניהו סובבת סביב השאלה הלא חשובה האם יודה באחריותו למחדל או לא. שאלה סימפטומטית שדורשת ממנו הפגנת כניעה חברתית, שתיאמר מהפה ולחוץ ולא תגלה דבר מתחושותיו הפנימיות

מה שאותי מסקרן, כשאני מתבונן במסך על דמותו של נתניהו, היא המחשבה מה עובר בתוך מוחו לנוכח התהום הנוראית שנפתחה תחת רגליו. עד כמה הוא מתחבר למציאות החדשה הזו?

כשאני מתבונן בנתניהו, מה שאני רואה זו סצנה לא כתובה מהסרט מטריקס בה מנהיג האומה, אשף פוליטי שהצליח לשוב ולקפוץ על גב הנמר לאחר שכמעט נטרף על-ידו, ולתפוס את השלטון במהלכי שחמט מבריקים – מגיע לחדר הלבן. שם הוא מתבקש לבחור בין הגלולה הכחולה של אשליית העולם המושלם לבין הגלולה האדומה שתמוטט את המסכים ותגלה לו את העולם האמיתי בו הוא חי.

נתניהו, כמובן, בוחר בגלולה הכחולה, אלא שאז, בטוויסט לא צפוי, דוחפים לו בכוח את הגלולה האדומה. המסכים מתמוטטים ומתגלה לו מציאות הווייתו האיומה, וכל מה שהוא מצליח לעשות הוא לבהות במציאות שנחשפה ולמלמל לעצמו "אבל בחרתי בגלולה הכחולה".

ביבי, שכשנשאל כיצד הוא רוצה להיזכר, ענה כי שאיפתו היא להירשם בהיסטוריה כפרוטקטור של ישראל. מגן האומה. ועתה, בדיוק ערב הגשמת חזונו וחתימת הסכם שלום עם סעודיה, נתחבה לפיו הגלולה האדומה וכל מאמציו כיום סובבים סביב הניסיון הנואש לחפש את הגלולה הכחולה שתחזיר אותו לעולם שפקע.

בדיוק ערב הגשמת חזונו וחתימת הסכם שלום עם סעודיה, נתחבה לפיו הגלולה האדומה, וכל מאמציו כיום סובבים סביב הניסיון הנואש לחפש את הגלולה הכחולה שתחזיר אותו לעולם שפקע

כדי להבין את לוז מאמצי החילוץ העצמי שלו, צריך להבין את לוז כוחו שאבד. ביבי אינו לבד, אלא חלק מטרנד עולמי של מנהיגים סמכותניים, טרנד שעונה לתחושות חוסר ביטחון של אוכלוסיות מוחלשות בחברה.

לאלו ששואלים מדוע דווקא האוכלוסיות המוחלשות מצביעות עבור אלו שלכאורה מזניחים אותן, התשובה היא כי כשאתה מוחלש אתה מחפש את תחושת העוצמה להיצמד אליה, והקרנת תחושת העוצמה היא האפיל של השליט הסמכותני. לכן כל מופע של מנהיג סמכותני הוא מופע של הקרנת עוצמה, מופע קסמים הפונה לגזרה מסוימת בחברה, ובונה לו בסיס נאמנים המהדהד את עוצמת המנהיג ונפלאותיו החוצה. כך גם הפרוטקטור של ישראל. ואת זה נטלה ממנו הגלולה האדומה.

נתניהו שלאחר יום הגלולה האדומה נתפס כחלש, תפיסה שמאיימת לקלף את בסיס נאמניו מעליו. לכן, כל מה שהוא עוסק בו וכל מה שהוא מדבר עליו הם ניסיונות חלולים לשדר עוצמה ולנסות להאט את קצב התפוררות חגורת תומכיו – הבסיס שלו. זאת בניסיון לדחות את נפילתו, שלכולם ידוע כי בוודאות תבוא, אך הוא עדיין לא יכול להשלים עימה.

גם אם הוא לא רואה זאת, הגלולה האדומה גמרה לנתניהו את הקריירה הפוליטית. אבל מה שהוא כן רואה זה שקואליציית ה-64 שלו עדיין קיימת, ועדיין הוא מנהיגה. שאם רק ישכיל לשמור על נתח מספק מהבייס שלו, עדיין נכונו לו שלוש שנות שלטון נוספות עד לבחירות. שלוש שנים בפוליטיקה הישראלית זה נצח, ואולי עד אז הוא ימצא את הגלולה הכחולה והכול יחזור לעצמו.

נתניהו שלאחר יום הגלולה האדומה נתפס כחלש, תפיסה שמאיימת לקלף את בסיס נאמניו מעליו. לכן כל מה שהוא עוסק בו וכל מה שהוא מדבר עליו הם ניסיונות חלולים לשדר עוצמה

זה לא יקרה. אבל מה שכן עתיד לקרות זה קרע הגדול שיקרע אותנו יום לאחר שוך הקרבות. הקרע סביב שאלת המשך דרכנו עם הפלסטינים. בקרע הזה הימין יידרש להפגנת כוח משמעותית, סחורה אותה ביבי כבר לא יכול לספק. לכן סביר כי דווקא הימין הוא זה שיבגוד בנתניהו ויפרק לו את קואליציית החלומות שלו תחתיו.

עד אז, מזלנו שיש לנו חברה אזרחית בריאה וחזקה, חברה שמנהלת את עצמה היטב ללא ראשה הנוכח-נעדר, שנראה לאחרונה מחפש אחר גלולה שאיננה.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.