המלחמה נגד חמאס, בדגש על הפעילות הקרקעית המתרחבת, נועדה לפגוע אנושות ביכולותיו של החמאס, ולהביא לשחרור החטופים המוחזקים בשטח. קשה מאד להעריך מה יהיו תוצאותיה, ועד כמה מטרה זו אכן תושג.

דרכה של מערכה צבאית היא שתידרש להתמודד עם תפניות ותקלות לא צפויות, שתשפענה על מרחב התמרון הצבאי. קשה להעריך גם את אורכו של חלון הזמנים המדיני, למרות התמיכה הרחבה לה זוכה ישראל עד עתה. כבר כעת מתגברים הקולות הקוראים המביעים דאגה ביחס למצב ההומניטרי ברצועה.

דרכה של מערכה צבאית היא שתידרש להתמודד עם תפניות ותקלות לא צפויות, שתשפענה על מרחב התמרון הצבאי. קשה להעריך גם את אורך חלון הזמנים המדיני, חרף התמיכה הרחבה לה זוכה ישראל עד כה

אף בשעה זו, נותר בעינו מפגש האינטרסים בין ישראל ומרבית המדינות באזור. זה מבוסס על אינטרס אסטרטגי משותף: הידוק החזית שנבנתה בשנים האחרונות מול איראן וגרורותיה. ביטוייה: הסכמי אברהם והמגעים שהתנהלו בחודשים האחרונים עם ריאד, זאת בנוסף להסכמי השלום עם ירדן ומצרים.

מתקפת חמאס היוותה קריאת השכמה ביחס למרכזיותה של הבעיה הפלסטינית, אולם בה בעת נועדה לסכל את השלמת בנייתה של הארכיטקטורה האזורית בהובלה אמריקאית, שהחולייה החשובה ביותר הייתה החיבור של סעודיה אליה.

האינטרס המשותף נותר כאמור על כנו, קרי: למנוע הישגים מתנועה הנמנית על זרם האסלאם הפוליטי באזור, שזוכה לתמיכה מצד טהראן. אולם, שימורו מאותגר על ידי התמונות המגיעות מרצועת עזה. אלו מגבירות את הלחץ על מדינות ערביות, ובעיקר על מצרים וירדן, להכיל את תחושת הסולידריות של הציבור הרחב עם העם הפלסטיני.

הרכבה הקיצוני של הממשלה בישראל הדיר שינה מעיני בירות ערביות לא מעטות, עוד טרם מתקפת חמאס. בעיקר בירדן, ולאחרונה גם בקהיר. תחושות הדאגה וחוסר הנחת קיבלו ביטוי גם בשאר המדינות החתומות על הסכמי אברהם. זכורים ביטול ביקוריהם של בכירים ישראליים באותן מדינות, כמו גם תהיות ביחס לתוצאות המאבק הפנימי החריף שהתפתח בישראל. התבטאויות קיצוניות של חלק משרי הממשלה הוסיפו שמן למדורה.

מתקפת חמאס היוותה קריאת השכמה ביחס למרכזיות הבעיה הפלסטינית, אך נועדה גם לסיכול השלמת בניית הארכיטקטורה האזורית בהובלה אמריקאית, שהחולייה החשובה ביותר הייתה חיבור סעודיה אליה

האתגר האסטרטגי העומד בפני ישראל:

הסכמי השלום עם מצרים וירדן

ראשית, שמירה על הסכמי השלום עם מצרים וירדן. שתי הזירות רותחות וגועשות. בירדן מדובר בתהליך שהחריף עם הקמתה של הממשלה הנוכחית, והחשש העצום מפני דחיקת הבעיה הפלסטינית לעברה של הממלכה ההאשמית.

תחושה זו מקבלת כעת ביטויים חריפים ומדאיגים. בקהיר הרוחות התלהטו בעיקר מאז ההצהרות הישראליות חסרות האחריות, שקראו לפלסטינים ברצועה לעבור לשטחה של מצרים. דבריו החריפים של הנשיא המצרי, והאווירה המדאיגה ברחוב המצרי, ממחישים זאת היטב.

קשה להעריך אם ומתי שתי המדינות הללו תאלצנה, בניגוד לאינטרסים שלהן, לנקוט במהלכים חריגים במישור הדיפלומטי כדי להכיל את הביקורת מבית.

היחסים עם מדינות הסכמי אברהם

שנית, הותרת היחסים עם מדינות הסכמי אברהם על מכונם. הלחץ הציבורי באותן מדינות חריף פחות מזה שבקהיר ועמאן, אולם הסנטימנט הפרו-פלסטיני שריר וקיים, אף אם בינתיים השלטונות מצליחים להכיל אותו.

בקהיר הרוחות התלהטו בעיקר מאז ההצהרות הישראליות חסרות האחריות, שקראו לפלסטינים ברצועה לעבור לשטח מצרים. דבריו החריפים של הנשיא המצרי, והאווירה המדאיגה ברחוב המצרי, ממחישים זאת היטב

החלק החסר באסטרטגיה הישראלית סביב המלחמה בעזה, ולמעשה גם בשנים הרבות לפניה, הינו המדיני. מדובר במאפיין שכיח עד מאד בהיסטוריה של מדינת ישראל, אולם דווקא בשנים האחרונות, עת מעמדה האזורי של ישראל השתפר, היעדרו של מומנטום מדיני מציב את ישראל בצומת מסוכנת וקריטית.

ככלות הכול, חמאס איננו כלל העם הפלסטיני. הרשות הפלסטינית, על אף מגרעותיה הרבות, איננה גורסת את המשך "המאבק המזויין" בישראל. התיאום הביטחוני עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגדה נמשך, למרות הפרובוקציות מצד גורמים קיצוניים בקרב המתנחלים, והיעדרה של יד קשה נגדם מצד הממשלה.

הצעד הנדרש: מפגש פסגה אזורי

הצעד הנדרש: כינוסו המיידי של מפגש פסגה אזורי, בהובלה אמריקאית, שיתניע מחדש את התהליך המדיני, אשר נשכח לחלוטין לאורך שנים כה רבות.

תשתתפנה בו  מצרים, ירדן, איחוד האמירויות ,בחריין, מרוקו, ישראל והרשות הפלסטינית. תוצאתו ההכרחית: הסכמה של כלל המשתתפות, בדגש על ישראל, לחזון שתי המדינות כיעד האסטרטגי לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והצבת הרשות הפלסטינית ככתובת המדינית הלגיטימית והיחידה. מדובר ביעד ארוך-טווח, שהמכשולים להשגתו ברורים, אולם יכול וצריך לאפשר את גיבושה של מפת דרכים ריאלית להשגתו.

הקשיים לכינוסה של פסגה מעין זו והבטחת הצלחתה, ברורים ומובנים. אנו מצויים בעיצומה של מלחמה קשה שמחייבת פגיעה אנושה בחמאס. זאת במקביל למתן מענה מאומץ יותר למשבר ההומניטרי בשטח; רשות פלסטינית חלשה ונעדרת תמיכה של ממש ברחוב הפלסטיני עקב שחיתות ואי קיומן של בחירות; וממשלת ישראל שהאמון במשנתה המדינית איננו קיים. ממשלה שתתקשה בהרכבה הנוכחי לשנות כיוון באורח דרמטי ולאמץ יעד אסטרטגי ההפוך לחלוטין למדיניותה הנוכחית.

החלק החסר באסטרטגיה הישראלית סביב המלחמה בעזה, ובשנים הרבות לפניה, הוא המדיני. בשנים האחרונות, עת מעמדה האזורי של ישראל השתפר, היעדר מומנטום מדיני מציב את ישראל בצומת מסוכנת וקריטית

אולם, מדובר בנסיבות קריטיות להצלחת המלחמה בעזה ולשמירה על הסכמי השלום והנורמליזציה. באופן טרגי, ניכרת כעת הבנה גוברת ביחס לעיוורון המדיני שאפיין את המדיניות הישראלית לאורך שנים כה רבות. לחץ אמריקאי אסרטיבי הכרחי בעת הזו.

מהלך מדיני מעין זה יאפשר גם לרתום את הקהילה הבינלאומית והאזורית כאחד לצעדים הכרחיים שיבטיחו אולי בהמשך הדרך את "מיטוט שלטון חמאס", ושיקומה של רצועת עזה. השעה דוחקת מאד, ויפה שעה אחת קודם.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/