תושבי תל אביב־יפו וחלקים נרחבים מגוש דן התעוררו אתמול (רביעי) בבוקר לתוך עננה של ריח חריף ש"יותר מהכול גורם לך לרצות להקיא", כפי שהיטיב לתאר אחד מהם.
היה ברור שהמקור לריח הוא שרפה של פסולת ושאת העשן הזה לא מומלץ לנשום. אזרחים רבים הציפו את המוקדים הטלפוניים של המשרד להגנת הסביבה ומכבי האש כדי לדווח על המפגע ולבקש תשובות.
כדי להרגיע את הרוחות הוציא דובר מחוז דן של שירותי הכבאות את ההודעה הבאה: "מקור הריח הוא בשרפות מבוקרות שנעשות בשטחי רנתיס ביהודה ושומרון – לא הצתה ולא שרפה מסכנת או שאינה בשליטה".
ספוילר: לא שרפות מבוקרות ולא נעליים. צריך לקוות שבשירותי הכבאות ובמנהל האזרחי – שהוא הריבון מעבר לקו הירוק – יבדקו כיצד המילה המכבסת "מבוקרות" התגנבה להודעה רשמית, בשעה שמדובר בשרפות פסולת פיראטיות ורעילות שלא עומדות בשום תקן ולא עוברות שום בקרה מקצועית או שלטונית.
אתר הפסולת הלא חוקי ברנתיס (צילום: המשרד להגנת הסביבה)
עם כל הכבוד למצוקה של תושבי גוש דן, הם בסך הכול חוו למשך בוקר אחד את המציאות הכמעט יום־יומית, שמלווה כבר שנים תושבים רבים באזור קו התפר, בגליל ובנגב, המתגוררים בקרבת אזורים שבהם מתרחשות שרפות פסולת מסוגים שונים.
בעשור האחרון התופעה הזו הולכת ומתרחבת, פוגעת באיכות חייהם ובבריאותם של מאות אלפי ישראלים, עד שהוגדרה על־ידי המשרד להגנת הסביבה כ"מכת מדינה". אם בשגרה מדובר במפגע סביבתי ובריאותי חמור, בחודש האחרון, מאז שפרצה המלחמה, נראה שהמצב רק מסלים – ואזורים חדשים הצטרפו לרשימת הנחנקים.
"עשן מדורות ושרפה מכסה את העיר מרגע שקיעת החמה ועד לשעות הבוקר", כתב אבי ממודיעין, "צריבות בעיניים וקשיים בנשימה הפכו לחלק מחיי ומחיי התושבים"
בקבוצות וואטסאפ שבהן תושבים מכל הארץ נוהגים לדווח על מצב השרפות באזור מגוריהם, בלטו בימים האחרונים התיאורים הקשים של תושבי מודיעין ושוהם. "עשן מדורות ושרפה מכסה את העיר מרגע שקיעת החמה ועד לשעות הבוקר", כתב אבי ממודיעין, "צריבות בעיניים וקשיים בנשימה הפכו לחלק מחיי ומחיי התושבים.
"אנחנו מנסים להביא את העניין לידיעת הגורמים הרלוונטיים ומקבלים תשובות לקוניות כמו 'העניין בטיפול', אבל תכלס מרגישים שאין טיפול". עצומה שהופצה במודיעין־מכבים־רעות בדרישה למצוא פתרון מיידי לבעיה נחתמה על־ידי כ־2,000 תושבים בתוך יממה.
קריאות המצוקה לא פסחו על לשכותיהם של ראשי הרשויות המקומיות – חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין; ואיתן פטיגרו, ראש מועצת שוהם. השניים מיהרו לשקף את המצב לגורמי הממשלה. "תושבים רבים במודיעין לא מסוגלים לפתוח את חלונות ביתם מכיוון שהאוויר מלא בריח בלתי נסבל של שרפת פסולת שמקשה עליהם את הנשימה", כתב ביבס ליהודה פוקס, אלוף פיקוד מרכז.
פטיגרו היה חריף יותר: "מדובר בטרור פלסטיני לשמו", כתב במכתב ששיגר לשר הביטחון יואב גלנט, השר הממונה על המנהל האזרחי בצלאל סמוטריץ' והשרה להגנת הסביבה עידית סילמן, "מאז פרוץ המלחמה ניכרת עלייה משמעותית בהיקף שרפות הפסולת ביהודה ושומרון. התעלמות הגורמים מהניצול הציני של המצב על־ידי הרשות הפלסטינית עלולה להביא למצב ביטחוני מסוכן ביותר. המצב מדאיג וחמור!"
מאז שהמלחמה פרצה יש בשטחים הרבה יותר מחסומים, המשאיות מתקשות לנוע בחופשיות והרבה יותר קל לסור לאתר פיראטי קרוב ולשפוך את הפסולת
פטיגרו, כמו חלק מתושבי האזור, מכנה את השרפות "טרור אקולוגי". הטענה הרווחת היא שמאז פרוץ המלחמה הפלסטינים מחוללים הרבה יותר שרפות במטרה לחנוק את הישראלים באדיבות כיוון הרוח שמשנע את העשן מערבה.
נראה שחלק מאלה שמעלים את הטענה הזו באמת משוכנעים בכך, ואחרים מבליטים את ההקשר הביטחוני כדי למשוך את תשומת לב התקשורת והרשויות: הרי למפגעי סביבה וזיהום אוויר הרשויות בישראל לא מתייחסות ברצינות, אבל אם מדובר בחלק מהמאמץ המלחמתי מול חמאס – זה כבר סיפור אחר לגמרי.
יניב בלייכר, שמוביל כבר שנים את המאבק נגד שרפות הפסולת בשרון המזרחי והקים לשם כך את עמותת "אזרחים למען אוויר נקי", לא משוכנע שהחמרת השרפות היא חזית נוספת במערכה הצבאית.
לדבריו, מאז שהמלחמה פרצה יש בשטחים הרבה יותר מחסומים, המשאיות מתקשות לנוע בחופשיות והרבה יותר קל לסור לאתר פיראטי קרוב ולשפוך את הפסולת. לזה צריך להוסיף את העובדה שכוחות צה"ל והמנהל האזרחי עסוקים כעת באתגרים אחרים – ואכיפה סביבתית לא עומדת בראש מעייניהם.
"צריך לזכור שאנחנו במסיק עכשיו ויש הרבה גזם שצריך להיפטר ממנו. אני לא אומר שאני יודע בוודאות שאין שריפות מכוונות בגלל המצב, אבל לפי כל הבדיקות שעשיתי אין שום הוכחה לזה"
"צריך לזכור שאנחנו במסיק עכשיו ויש הרבה גזם שצריך להיפטר ממנו", מוסיף בלייכר. "אני לא אומר שאני יודע בוודאות שאין שריפות מכוונות בגלל המצב, אבל לפי כל הבדיקות שעשיתי אין שום הוכחה לזה".
אז מה בכל זאת קרה בזמן האחרון ואתמול בפרט? עם שחר, כשהתברר שגוש דן אפוף בעשן מסריח ומכשירי הניטור של המשרד להגנת הסביבה הצביעו על עלייה משמעותית בריכוזי החלקיקים המזהמים והבנזן, מנכ"ל המשרד גיא סמט ואנשיו יצאו לשטח והצליחו לאתר את מה שכנראה היה המקור העיקרי לבעירה: אתר פסולת פיראטי הפועל בצמוד לכפר רנתיס, סמוך לקו הירוק, מול שוהם ואלעד.
"יש כאן כמות עצומה של פסולת בניין", עדכן סמט בשיחה ממוקד השרפה, "קשה לדעת אם התחילה בעירה פנימית – כמו שקורה הרבה פעמים באתרי פסולת – או שמישהו בא והצית כי רצה להיפטר מהערימה".
פסולת בניין זה לא בעיקר אבנים וברזלים? מה בוער שם כל כך הרבה?
"פסולת בניין זה הכול. תחשוב על כל מה שיכול להישרף בבית. אנחנו מסתכלים על הערימות פה ורואים פלסטיק, עץ, זכוכיות, קרשים, ניילונים, פחי צבע, משקופים, צנרת. כל האתר בוער. יש פה אפילו גלשן.
"איכשהו נראה לי שהתושבים של רנתיס לא חזקים בגלישה. את הים הם יכולים לראות רק מרחוק. רוב הסיכויים שקבלן שיפץ בית בישראל, נניח בפתח תקווה, ובמקום להעביר את הפסולת לאתר חוקי הגיע לכאן ושפך"
"איכשהו נראה לי שהתושבים של רנתיס לא חזקים בגלישה. את הים הם יכולים לראות רק מרחוק. רוב הסיכויים שקבלן שיפץ בית בישראל, נניח בפתח תקווה, ובמקום להעביר את הפסולת לאתר חוקי הגיע לכאן ושפך. תושבים בכפר אמרו לנו שעד לאחרונה מישהו הפעיל פה את האתר וגבה 500 שקל מכל משאית. זה עדיין הרבה יותר זול מהתשלום באתר הטמנה מוסדר בישראל".
גם סמט לא משתכנע מתיאוריית המלחמה שקונה אחיזה ברשתות: "הבתים של רנתיס מרוחקים כמה עשרות מטרים מהאש. הראשונים שסובלים זה התושבים של הכפר. לא רואה מצב שהם הבעירו את זה בכוונה כדי להתנקם בישראל כשהם נושמים את זה הרבה לפנינו".
ובכל זאת, מה פשר ההחרפה של התקופה האחרונה? לפי המשרד להגנת הסביבה והמנהל האזרחי, שאחראי על האכיפה והחוק מעבר לקו הירוק, מלבד האתר ברנתיס, בערו בזמן האחרון שני אתרים נוספים באזור – בכפרים שוקבא (מול שוהם) ודיר איבזיע (מול מודיעין), נוסף על שלל אתרים קטנים הבוערים לסירוגין ברחבי השטחים.
במנהל האזרחי מנדבים מעט מאוד מידע ומסרבים להתראיין, אבל טוענים שהאתר בשוקבא כבר כובה. באשר לרנתיס: בעירה מהסוג הזה אי־אפשר פשוט לכבות. הכיבוי נעשה באמצעות כלים כבדים שמכסים את האתר בחול וחונקים בהדרגה את האש.
"זו אחת המשימות החשובות שלנו בקדנציה הזו", הוא אומר, "העברנו את חוק פסולת הבניין בקריאה ראשונה, זה ממתין עכשיו לדיון בוועדת הפנים והסביבה"
אתמול כבר התחילו העבודות, ובמנהל האזרחי העריכו שיידרשו לפחות יומיים עד לכיבוי סופי של האש. במשרד להגנת הסביבה חששו שהתנאים המטאורולוגיים (רוח מזרחית חלשה שלא מפזרת את העשן אלא מסיעה אותו הישר מערבה) ימשיכו לעבוד לרעת תושבי המרכז. הבוקר (חמישי) עדיין אפשר היה להרגיש בגוש דן בריח השרפה, אבל בעוצמות הרבה יותר חלשות.
האם אחרי כיבוי האתר ברנתיס, ובהינתן ההבטחה שהאתרים הנוספים כבר כובו, נחזור למצב (הלא מזהיר בעליל) שהיה ב־6 באוקטובר? אשרי המאמין.
בעוד שרבים מהתושבים משוכנעים שהפתרון הוא באכיפה אגרסיבית ובכניסה של כוחות צבא מסיביים לכפרים הפלסטיניים כדי למגר את מה שהם מכנים "טרור השרפות", גיא סמט סבור שהפתרון נעוץ דווקא במניעה – בכך שמשאיות עמוסות פסולת מישראל לא יוכלו לשפוך את תכולתן בכל מקום שמתחשק להן.
"זו אחת המשימות החשובות שלנו בקדנציה הזו", הוא אומר, "העברנו את חוק פסולת הבניין בקריאה ראשונה, זה ממתין עכשיו לדיון בוועדת הפנים והסביבה לקראת קריאה שנייה ושלישית. זה חוק שיחייב כל משאית לצאת עם GPS מאתר הבנייה או השיפוץ שבו היא עובדת ולתת דין וחשבון לאן היא נוסעת.
"כשירו רק פצמ"רים על העוטף, למדינה שלמה היה נוח להחליק את זה ולעבור הלאה. כשיורים על תל אביב, פתאום יש מודעות ותחושה שחייבים לעשות משהו"
"אני רק מקווה שבוועדה יעלו את החוק במהירות לדיון ויאשרו אותו, הם צריכים להבין שהוא מאוד דחוף ולא ידחו אותו כמו שדוחים הרבה דברים כי עכשיו מלחמה".
תושב אזור ראש העין, עוד אזור למוד שרפות וחלונות סגורים, טען אתמול שבאופן אירוני הבוקר המחניק שעבר על גוש דן דווקא מעורר בו אופטימיות. "זה כמו עם הסבבים מול עזה", הוא אומר, "כשירו רק פצמ"רים על העוטף, למדינה שלמה היה נוח להחליק את זה ולעבור הלאה. כשיורים על תל אביב, פתאום יש מודעות ותחושה שחייבים לעשות משהו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו