כבר בשעות הבוקר אתמול היה ברור שחמאס ינצל את היום האחרון של שלב א' בעסקת החטופים להקשחת עמדות. המסרים החיוביים שיצאו ביומיים האחרונים – בעיקר מהצד הקטארי – על האפשרות להאריך את הפסקת האש, שיחקו לידיו של יחיא סנוואר.
סנוואר העריך נכון שישראל לא תפוצץ בשלב הזה את העסקה למרות התרגיל השטני של הפרדת ילדים מאימותיהן. הוא לקח בחשבון, בהגיון החולה שלו, שההפרדה האכזרית הזו אולי תכעיס את המתווכים, אבל תיאלץ את ישראל להסכים להארכת ההפוגה.
ילדים ואמהות בתשלומים – אכזריות שבבוא היום ישראל תהיה חייבת לגבות עליה תשלום.
בינתיים מתברר שיש לסנוואר בעיה חדשה: משפחת ביבס – האב ירדן, האם שירי והילדים הג'ינג'ים אריאל (בן 5) וכפיר (בן עשרה חודשים) – לא נמצאת בידי חמאס אלא בידי פלגים פלסטינים מאזור חאן יונס שלטענתו לא סרים למרותו. עד כמה הטיעון הזה נכון, לא ברור.
בינתיים מתברר שיש לסנוואר בעיה חדשה: משפחת ביבס לא נמצאת בידי חמאס אלא בידי פלגים פלסטינים מאזור חאן יונס שלטענתו לא סרים למרותו. עד כמה הטיעון הזה נכון, לא ברור
סנוואר הוכיח לא פעם שכשהוא רוצה, כל דבר קורה ברצועה. לכן לא מן הנמנע שמשפחת ביבס היא כלי משחק שלו כדי למשוך זמן. הוא הבין שהם הפכו לסמל ואולי מעריך שתמורתם ישראל תהיה מוכנה להתפשר על התנאים הקשיחים שהוגדרו לצורך ההפוגה.
אורנים גדול, אורנים קטן
את התשובה לשאלה מה חמאס ידרוש כחלק מהמשך העסקה ניתן היה לקבל אתמול בערב בפרסום של הטלוויזיה הטורקית הממלכתית. רשת הטלוויזיה TRT המקורבת לנשיא רג'פ טאיפ ארדואן דיווחה כי חמאס דורש מישראל מידע על כל העצורים העזתים שבידיה, החל מ-7 באוקטובר.
על פניו נראה שסנוואר מנסה לצייר לעצמו את מצבו האמיתי, ולהבין כיצד להיערך להמשך הלחימה בדרום הרצועה ולשלב הקשה (גם מבחינתו) של משא ומתן על שחרור החיילים החטופים.
על פניו נראה שסנוואר מנסה לצייר לעצמו את מצבו האמיתי, ולהבין כיצד להיערך להמשך הלחימה בדרום הרצועה ולשלב הקשה (גם מבחינתו) של משא ומתן על שחרור החיילים
בעצם דרישת הרשימות, סנוואר רוצה כנראה לוודא שני דברים: שלישראל אין דגים שמנים, או לחילופין שהיא מחזיקה מישהו שצמרת חמאס חפצה ביקרו – כמו למשל קרובי משפחה של בכירים בארגון.
בינתיים לא ברור האם ישראל נענתה לדרישה הזו. יש לזכור שחלק ניכר מהעצורים הם מחבלים שלקחו חלק פעיל בטבח בתושבי העוטף, ובמקרה הזה יכול להיות שישראל תרצה לשפוט אותם בתחומה – לא בגלל בכירותם אלא בגלל אכזריותם.
מעבר לכך, בישראל חייבים לחשוב כבר על היום שאחרי, גם אם העסקה תוארך מעבר ליומיים שכבר נוספו לה. מראות השחרור של החטופים שלשום (ראשון) בלב העיר עזה למצהלות ההמון הפלסטיני מוכיחים כי עוד לפני הפנייה דרומה, לצה"ל יש עוד עבודה בצפון, בעיקר בשכונות זייתון, שג'אעיה ומחנה הפליטים ג'באליה.
מראות השחרור של החטופים שלשום בלב העיר עזה למצהלות ההמון הפלסטיני מוכיחים כי עוד לפני הפנייה דרומה, לצה"ל יש עוד עבודה בצפון, בעיקר בשכונות זייתון, שג'אעיה ומחנה הפליטים ג'באליה
צה"ל משדר לדרג המדיני כי הוא מוכן בכל עת לחזור ללחימה, כשהתכניות המבצעיות לעיר עזה ולדרום הרצועה כבר אושרו למפקדי האוגדות. אבל עוד לפני הפתיחה באש ב"אורנים גדול", צה"ל חייב להכין "אורנים קטן", למקרה שהשלבים הבאים של עסקת החטופים יתקעו באמצע.
אם נשפוט על פי ההגיון של סנוואר, הוא ינסה לרדד בשלבים הבאים ככל הניתן את שחרור החטופים ויעמוד על עשרה בכל יום, ולו רק כדי לזכות בימי הפוגה נוספים. ישראל במקרה הזה חייבת להחליט כיצד היא נוהגת אם סנוואר לא יעמוד בתנאי המספרי.
במקרה של עקרון הפרדת המשפחות ישראל כבר התפשרה, ולכן יש בדרג המדיני והצבאי מי שחושב שכל הפרה נוספת חייבת להיתקל בתגובה צבאית קשה. זו הסיבה שצה"ל מכין "אורנים קטן", תכנית שתצטרך לעבור את אישור הקבינט, ולו רק בשל פוטנציאל ההתדרדרות ללחימה כוללת.
קטאר או מצרים
אם יש מי שחושש מאוד מהאפשרות הזו, הם הקטארים.
דוחא צללה לעימות הזה הכי עמוק שהיא יכולה. גורמים בישראל מדברים על שיתוף פעולה הדוק מאוד, ברמות הגבוהות ביותר, בין ראש המוסד דוד ברנע לצמרת הקטארית – עד כדי ניהול חמ"ל משותף לשני הצדדים בכדי לקצר תהליכים.
דוחא צללה לעימות הזה הכי עמוק שהיא יכולה. גורמים בישראל מדברים על שיתוף פעולה הדוק מאוד, ברמות הגבוהות ביותר, עד כדי ניהול חמ"ל משותף לשני הצדדים בכדי לקצר תהליכים
לשאלה שהפנינו לגורם מדיני, האם הוא מתרשם שהקטארים שינו את עורם או לפחות התפקחו בעניין חמאס, התשובה הייתה מתחכמת ומתחמקת: "בוא נראה אחרי המלחמה".
אך האינטימיות שיצר המוסד עם קטאר היא לצנינים בעיני הארגונים האחרים – שב"כ, צה"ל ומתאם הפעולות בשטחים. כל הארגונים הללו מדגישים כל העת את חשיבותה של מצרים והחלק שהיא ממלאת בתיווך.
האינטימיות שיצר המוסד עם קטאר היא לצנינים בעיני הארגונים האחרים – שב"כ, צה"ל ומתאם הפעולות בשטחים. כל הארגונים הללו מדגישים כל העת את חשיבותה של מצרים והחלק שהיא ממלאת בתיווך
בינתיים הבדלי הגישות הללו מתנהלים על אש קטנה, אבל סביר להניח שאחרי המלחמה – כאשר הצדדים יגיעו לצומת החלטה – הוויכוח יתעצם.
מצרים שולטת על המעברים לרצועה ומתעבת את חמאס – האחים המוסלמים. בנוסף, בשנים האחרונות היא הוכיחה את עצמה בכל פעם שישראל נזקקה לתיווך שלה ולהפעלת מנופי לחץ על חמאס. הבעיה היא המצב הכלכלי הקשה במצרים ומכאן חולשתה מול עזה.
קטאר, לעומת מצרים, תומכת בקו האסלאמיסטי הקיצוני של חמאס וחשוב מכך – היא בעלת כיסים עמוקים מאוד, כאלה שיכולים לקבוע את עתידה של רצועת עזה לשבט או לחסד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם