ממשלת המחדל חושבת, שפינוי התושבים מגבול רצועת עזה פותר לה בעיה כלשהי. כך גם בגבול הצפון.

אבל האמת הפשוטה היא שאי אפשר לפנות את הישובים. גם אם מרחיקים את הילדים והנשים והקשישים למלון באילת, הרי מישהו צריך לזרוע תפוחי אדמה לעונה הבאה. מישהו צריך לחלוב יומיום את הפרות שלוש פעמים ביום.

אלה לא דברים שניתן לפנות או לנטוש. אי אפשר לעזוב את התלם האחרון. אי אפשר לפנות את שטחי נחל עוז. האדמה שם. רובצת כבדה וספוגה בדם, אבל היא שם.

מישהו צריך לזרוע תפ"א לעונה הבאה. מישהו צריך לחלוב את הפרות 3 פעמים ביום. אלה לא דברים שניתן לפנות או לנטוש. אי אפשר לפנות את שטחי נחל עוז. האדמה שם. רובצת כבדה ספוגה בדם, אבל היא שם

כמו שאי אפשר לפנות את מדינת ישראל. היא חפורה עמוק באדמת הנגב. היסטוריה, מלחמות, בנייה, תעשייה, דורות של ילדים. אי אפשר לפנות את זה ולהתפנות לעסקים הקואליציוניים.

וממשלת החורבן והבצלאל סמוטריץ', שמעבירה כרגע כספים קואליציוניים לבטלני ישיבות, במקום לשיקום בתיהם של ניצולי הטבח, במקום לסיוע לחיילי המילואים הסוגרים כבר 60 יום בעזה, במקום למועצות האזוריות ולערים שנפגעו ושותקו, הממשלה הזו היא הדבר היחיד שניתן לסגור ולפנות.

נתניהו שממשיך לחשב תמיד את קיצו לאחור, לא מבין כנראה את עוצמת המציאות. הוא עוד לא פגש את האימהות החטופות שרק עכשיו חזרו מהשבי. הוא נמלט למעשה מהמפגש הזה. גם לא פגש את הקהילות שפונו לבתי מלון בים המלח, שפיים, אילת. נמלט מהמפגשים הללו כמו מאש. עכוזו בוער גם כשהוא מגיע לטקס יח"צני להצטלם עם חיילים. רק לא מילואימניקים, לוחשים חנפניו. בלי מחסניות פוקדים אנשיו. הוא מעניק חיבוק קר לכמה משפחות במטה החטופים ונמלט לעוד סיור שחצני וזחוח עם חיילי הסדיר.

הממשלה הזו לא הבינה את האירוע של ה-7 באוקטובר. לא את מחדלה שלה ולא את השפעתו על דור שלם של צעירים, חברי קיבוצים, חיילים וחיילות בסדיר ומילואים, מאות אלפי מתנדבים, רופאים ואחיות, הורים וילדים. לא הבינה.

ממשלת החורבן, שמעבירה כרגע כספים קואליציוניים לבטלני ישיבות במקום לשיקום ניצולי הטבח, סיוע לחיילי המילואים בעזה, למועצות האזוריות ולערים ששותקו. הממשלה היא הדבר היחיד שניתן לסגור ולפנות

במעשיה ובהחלטותיה מעידה ממשלת החורבן שהיא לא ממשלת ישראל.

עצם העיסוק בהעברת כספים קואליציוניים בעת שעם שלם עוקב בדאגה אחר עוד פעימת שחרור ילדים ואימהות חטופים, מעיד על ניתוק מוחלט מהמציאות, מהחברה הישראלית ואטימות מוסרית בלתי הגיונית. בלתי סבירה.

הממשלה הזו לא מסוגלת לנהל את שיקום המדינה כפי שלא הייתה מסוגלת לנהל את המאבק בחמאס. היא שיתפה פעולה עם חמאס. "חמאס הוא נכס" – אמר שר האוצר סמוטריץ', ובנימין נתניהו הסביר את המדיניות: "מי שרוצה למנוע מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק חמאס".

עכשיו, כשתושבי הדרום נתקלו בחמאס המחוזק של ממשלת נתניהו, אי אפשר יותר לומר שזו המדיניות. אין מה להסביר. צריך רק להתנצל, לבקש סליחה ולהתפטר.

אבל ממשלת ישראל הנוכחית, בתמיכת בני גנץ וגדי איזנקוט, חושבת שביד אחת היא תנהל מלחמה קשה בעזה, ביד השנייה תשחרר חטופים שמוחזקים בעזה, ביד השלישית תגן על עצמה מפני הביקורת על מחדליה וביד הרביעית תמשיך לנהוג כפי שנהגה לפני המחדל בחלוקת כספים מגזרית פוליטית בזבזנית, חסרת אחריות.

ובכן, זה בלתי אפשרי. לשום ממשלה אין מגוון זרועות כזה. לממשלה הזו אין לגיטימציה להכין כוס תה על חשבון החטופים, החיילים והמפונים.
גם לא לגנץ ואיזנקוט שנכנסו כדי לגבות את מהלכי המלחמה.

במעשיה ובהחלטותיה מעידה ממשלת החורבן שהיא לא ממשלת ישראל. עצם העיסוק בכספים קואליציוניים כשעם שלם עוקב בדאגה אחר עוד פעימת שחרור ילדים ואימהות חטופים, מעיד על ניתוק מוחלט

מלחמה לא מתנהלת בנפרד מהחברה האזרחית. לא יכולה להתנהל כאוטונומיה מנהיגותית, כאשר אותה הנהגה בוזזת את החברה האזרחית, משתמשת בדם בניה למען מטרותיה המגזריות ותומכת באפליה בין דם תומכיה המשתמטים לדם המשרתים.

את מה שממשלת ישראל לא הבינה ולא תבין צריך כעת הציבור להסביר לה ברחוב במלוא הכוח.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.