במסיבת העיתונאים שקיים בצאת שבת, בנימין נתניהו נדרש למדיניות חלוקת הנשקים המופקרת שמוביל השר איתמר בן גביר, על רקע הריגתו של יובל דורון קסטלמן ז"ל בידי חייל צה"ל. "במצב הקיים צריך להמשיך עם המדיניות הזו, אני בהחלט תומך בה. יכול להיות שנשלם על כך מחירים". השיב נתניהו, לפני שפרש ידיו לצדדים והוסיף: "אלה החיים".

נתניהו ידוע בזכות הרבה מתכונותיו. היכולת לאמפתיה אנושית בסיסית איננה אחת מהן. ועדיין, נדמה שגם הוותיקים שבמבקריו הופתעו ממופע כה מעורר קבס של ערלות לב. באגביות של אדם המדלג מעל גופת הומלס ברחוב ומבקש להתעלם מקיומו הלא נוח, נתניהו ביטל בתור גזירת גורל את הריגתו של אזרח, שמותו הוא תוצאה ישירה של מדיניות צמאת דם ומתירת דם שמקדמים שריו ושופריו, מדיניות של "קודם לירות – ורק אחר כך לשאול שאלות".

באגביות של אדם המדלג מעל גופת הומלס ברחוב, נתניהו ביטל בתור גזירת גורל הריגת אזרח, שמותו הוא תוצאת מדיניות מתירת דם שמקדמים שריו ושופריו, מדיניות של "קודם לירות – ורק אחר כך לשאול שאלות"

אפילו צער בסיסי לא עלה בידו לבטא. "אלה החיים", רק קבע באטימות השמורה למי שאלה אף פעם לא החיים שלו, ושלעולם לא נדרש לשלם את המחיר בעצמו. "אלה החיים", הפטיר מי שאין לו מושג קלוש איך נראים חיי האדם הפשוט ומה מחיריהם. "אלה החיים" פלט מי שכישרונו הגדול ביותר תמיד היה לסחור במוות של אחרים כדי לקדם את עצמו. "אלה החיים" אמר מי שלעולם אינו בצד של התקווה – ושהייאוש הוא בן בריתו הנאמן ביותר.

בפסיכולוגיה מוכר המושג "חוסר אונים נרכש" (learned helplessness). הוא משמש לתיאור מצב שבו התנסויות חוזרות ונשנות גורמות לאדם להפנים שאין כל קשר בין הפעולות שלו לבין תוצאותיהן, ולכן אין ביכולתו לעשות מאומה כדי לחלץ עצמו מסיטואציות לא נעימות שנקלע אליהן. בעקבות הפנמה זו, הוא מפסיק אפילו לנסות ובמקום זה שוקע לתוך אדישות, ייאוש ולעתים גם דיכאון.

כשנתניהו מושך בכתפיו אל מול טרגדיה נוראית שהיא מעשה ידי אדם, בידיעה ברורה שכמותה תהיינה עוד רבות, ואומר שאין מה לעשות, "אלה החיים", הוא מבקש שנשלים עם טרגדיות מסוג זה בתור גזירת גורל.

הוא מבקש שנאמץ לחיקנו את חוסר האונים ושנסכים לקבל הוצאה להורג של אזרחים ברחובות בתור דבר שאין מה לעשות לגביו. הוא מבקש שנשלים עם האדישות והייאוש בתור force majeure, משל היו אסון טבע ולא תוצאה של מדיניות מוצהרת שהוא עצמו חתום עליה.

הוא מבקש שנאמץ לחיקנו את חוסר האונים ושנסכים לקבל הוצאה להורג של אזרחים ברחובות בתור דבר שאין מה לעשות לגביו. הוא מבקש שנשלים עם האדישות והייאוש משל היו אסון טבע ולא תוצאת מדיניות מוצהרת

אמנם למחרת כבר ניסה למזער נזקים בדמות שיחה עם אביו של קסטלמן ז"ל, אבל תשובתו במסיבת העיתונאים לא התייחסה רק למקרה פרטי זה אלא למדיניות חלוקת הנשקים בכללותה ושיקפה את אדישותו המוחלטת למחירים שהיא עתידה לגבות בדם.

"אלה החיים" זה משפט שלא יכול לצאת מפיו של אדם המתיימר להיות מנהיג. "אלה החיים" זו התבטאות של שליט המבקש להימנע מקבלת אחריות על תוצאות מעשיו והחלטותיו. "אלה החיים" זו אמירה של מי שאינו בצד של החיים ושבפרפרזה על אמירתו הידועה של צ'רצ'יל גיבורו, אין לו דבר להציע לעמו זולת ייאוש, אדישות ושכול.

בניסוייו, מרטין סליגמן הראה שקיים פתרון לחוסר אונים נרכש ושאפשר לצאת מתוך האדישות והייאוש שמצב זה משרה. הפתרון מגיע דרך אחרים, אשר עוזרים לאדם לשוב ולבסס קשר בין פעולותיו לבין תוצאותיהן ולהקנות לו מחדש מוקד שליטה פנימי, שממנו נובעת ההכרה ביכולתו להשפיע על נסיבות חייו.

בשבועות שחלפו מאז השבעה באוקטובר, ישראל נשטפה בגל של מפעלי התנדבות אזרחית, אשר ייצגו את הסירוב להשלים עם אוזלת ידה המוחלטת של המדינה. למן היום הראשון, רבבות ישראלים סירבו לעמוד אדישים נוכח המציאות המדממת ולומר "אלה החיים". סירבנו לקבל את בגידת ההנהגה ואת ההפקרה הנוראית מצידה בתור גזירת גורל. לא היינו מוכנים שאזרחים ימשיכו לשלם את המחירים של חדלונה.

מאז 7 באוקטובר ישראל נשטפה בגל מפעלי התנדבות אזרחית, שייצגו את הסירוב להשלים עם אוזלת ידה המוחלטת של המדינה. רבבות ישראלים סירבו לעמוד אדישים נוכח המציאות המדממת ולומר "אלה החיים"

מגיעה לנו הנהגה אחרת, הנהגה שלא משרתת את המוות ואת הייאוש אלא נמצאת בצד של התקווה ובצד של החיים. מגיעה לנו הנהגה שמקבלת אחריות על החיים כאן ושמוכנה לשלם את מחירי האחריות הזו.

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני ואקטיביסט. כותב על פוליטיקה וחברה. מתגורר וחי בתל אביב.