פוליטיקאים פעמים רבות מנסים להצטייר כמנהיגים חזקים בעיני הבוחרים. תעמולת הבחירות של בנימין נתניהו, למשל, הדגישה שוב ושוב את חוזקו. אולם, כמיהה של הציבור למנהיג חזק – מנהיג שמרכז בידו סמכות ועוצמה על חשבון מוסדות שלטון אחרים – היא אחת התפיסות המזוהות עם נטיות אוטוריטריות (או אנטי-דמוקרטיות). נטייה זו מתקשרת גם באופן ישיר לפופוליזם, שכן מנהיג חזק וכריזמטי עלול לממש את הרעיון הפופוליסטי של דחיית האליטות ופעולה בשם "העם".

כמיהת הציבור למנהיג חזק – שמרכז בידו סמכות ועוצמה על חשבון מוסדות שלטון אחרים – היא אחת התפיסות המזוהות עם נטיות אוטוריטריות (או אנטי-דמוקרטיות). ומתקשרת באופן ישיר לפופוליזם

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הרצון של הציבור במנהיג חזק עלול להתגבר במצבים של משבר, כגון מלחמות, אסונות ומגפות. אז מה קורה בישראל היום? האם המלחמה הגבירה או החלישה את הרצון של הישראלים במנהיג חזק שיעשה פה סדר?

סקרי המכון לחירות ואחריות מבררים באופן קבוע באיזו מידה הציבור מעוניין במנהיג חזק. בחודש יולי, טרם המלחמה, 27% מהציבור הסכימו עם האמירה:

"כדי לטפל בבעיות המיוחדות של ישראל יש צורך במנהיג חזק שלא יתחשב בכנסת ובבחירות".

סקר שערכנו בתקופת המלחמה (26-30 בנובמבר) בקרב מדגם מייצג של 1511 משיבים, מצא כי 34% מהאזרחים – שליש מהציבור – מסכימים עם אותה אמירה. פירושו של דבר: המלחמה חיזקה את רצון הציבור במנהיג חזק, בעל נטיות אוטוריטריות, שפועל בלי להתחשב ברשות המחוקקת או בבחירות.

הרצון במנהיג חזק גבר בעיקר בקרב מצביעי הקואליציה: עלייה של 10% בקרבם בהשוואה לחודש יולי, לעומת עלייה של 4% בקרב מצביעי האופוזיציה.

סקר שערכנו בתקופת המלחמה מצא שהמלחמה חיזקה את רצון הציבור (מ-27% לפני המלחמה ל-34% במהלכה) במנהיג חזק, בעל נטיות אוטוריטריות, שפועל בלי להתחשב ברשות המחוקקת או בבחירות

נתונים אלה דומים לאלה שנראים בדמוקרטיות אחרות בעולם. בגל השביעי של סקר ה-World Value Survey שנערך בכ-80 מדינות בין 2017 ל- 2022, כ-33% מכלל הנשאלים במדינות הדמוקרטיות סברו שקיומו של מנהיג חזק שלא מתחשב בבחירות ובפרלמנט הוא דבר טוב.

אולם קיימת שונות רבה בין הדמוקרטיות. ברוב הדמוקרטיות האירופאיות שיעור התומכים באמירה הזו נמוך מ-30%. לעומת זאת, בדמוקרטיות פחות מבוססות כמו בדרום אמריקה (ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, צ'ילה ואקוודור) או באסיה ובמזרח אירופאיות (דרום קוריאה, מונגוליה, טאיוואן, רומניה וליטא) רבים יותר מבטאים כמיהה למנהיג חזק.

ישראל היא דמוקרטיה ותיקה ויציבה, ולכן השיעור הגבוה של רצון במנהיג חזק – והתגברות הרצון עקב המלחמה – מדאיגים.

התחזקות הרצון הציבורי במנהיג חזק עלולה להביא להתעצמותם של גורמים פופוליסטים בישראל, להחרפת השיח והקיטוב הפוליטי, לדחיקת המפלגות ושומרי הסף, לדעיכה של ערכים ותפיסות דמוקרטיות ולהעדפה של פתרונות קלים ומהירים שיחלחלו לתהליך קבלת ההחלטות בישראל ויכרסמו ביסודותיו המשטריים.

המחשבה שמנהיג, אדם אחד על תכונותיו האישיות, יכול לבדו להושיע עם שלם בשעתו הקשה – היא לא יותר מפנטזיה מסוכנת. מערכות השלטון הן מורכבות ואמורות לפעול בצורה יעילה ומקצועית.

בדמוקרטיות פחות מבוססות כמו בדרום אמריקה ומזרח אירופה, רבים יותר מבטאים כמיהה למנהיג חזק. ישראל דמוקרטיה ותיקה ויציבה, ולכן השיעור הגבוה של רצון במנהיג חזק – והתגברותו עקב המלחמה – מדאיגים

אדם אחד, מוכשר ככל שיהיה, לא יכול להחזיק במומחיות וביכולות להתמודד עם כל הבעיות באופן טוב ויעיל. הוא חייב לחלוק את סמכויותיו ולהיעזר בשותפים מקצועיים. על כך, בין היתר, נשענת הלגיטימציה למשטר הדמוקרטי. התגברות הרצון הציבורי במנהיג חזק בעקבות המלחמה היא אות אזהרה לדמוקרטיה הישראלית.

ד"ר שחף זמיר הוא חוקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן. מתמחה בחקר מוסדות, מפלגות ופוליטיקה השוואתית. מחקריו עוסקים בפרסונליזציה של הפוליטיקה, פוליטיקה מקוונת ובמחקרים יישומיים אחרים בפרט בפוליטיקה הישראלית.