השימוע של ראש הממשלה בנימין נתניהו אמנם לא משודר בשידור ישיר כפי שביקשו פרקליטיו, אבל ברור שמשפטו של ראש הממשלה נערך במקביל גם במערכת המשפטית, משטרה, פרקליטות ובקרוב בבית המשפט, וגם בכלי התקשורת, במרחב הציבורי, וברשתות החברתיות.

מדובר במערכות שונות לגמרי, עם קוד הפעלה שונה, תפקידים שונים בחברה, אתיקה שונה, מקצועיות אחרת, ואפילו שפה שונה.

צריך להסביר את זה, דווקא בגלל הדימיון שיש לכאורה בין השתיים, והשימוש ששתי המערכות עושות במושגים דומים. לפעמים גם השפה נשמעת קרובה. במיוחד מפיהם של כתבים ופרשנים לענייני משפט, שרבים מהם בעלי השכלה משפטית. אבל אסור לטעות כאן, יש הבדל דרמטי בין התחקיר, הסיקור, הדיווח התקשורתי, לבין המלאכה של חוקרי המשטרה, המשפטנים, ובתי המשפט.

"משפטו" של ראש הממשלה נערך כבר זמן רב בתקשורת, זהו משפט ציבורי, ואפשר לומר שהוא נמצא אשם. במושגים של תקשורת, של תחקיר עיתונאי, של איסוף חומרים, הצלבת מקורות, של עדויות רציניות, יש די והותר על מנת לקבוע שראש הממשלה שלנו, לצערנו, חטא בשחיתות.

נתניהו עשה שימוש לרעה בכוח המשרה שלו, כדי לקבל טובות הנאה משמעותיות מבעלי הון, גם במתנות, גם בשווי כסף, גם בסיגרים, משקאות, וגם בהטיה והתערבות באופן הסיקור העיתונאי שלו ושל שרה אשתו.

הראיות לכך, כפי שפורסמו לא אחת הן רבות ואמינות. במבחן הציבורי של התקשורת ראש הממשלה הזה מושחת. ספק אם יכול היה להגיש תביעת לשון הרע נגד הקביעות האלה בפרסומים בתקשורת, ואם היה מגיש, היה כנראה מפסיד.

חשוב לומר שהדבר הזה ראוי ונכון. ראש ממשלה, כמו נבחרים ואנשי ציבור בכירים אחרים, נמצאים בעין הציבורית, מחזיקים כוח רב, וחבים חובת אמון רחבה לציבור. אסור להם כמובן לפעול לטובת מטרות אישיות, להפיק רווח וטובת הנאה אישית, ואסור להם לנצל את משרתם ואת כוחם לרעה, ודאי לא לקבל טובות הנאה ומתנות ולתת תמורתם העדפה שלטונית, רגולטורית או חוקית. הם חשופים לביקורת, ותפקידה החשוב ביותר של התקשורת הוא לעקוב, להתריע, לבקר, לחשוף את המעשים הפסולים, ואת השימוש לרעה שהם עושים בכוח שניתן להם.

תפקידה החשוב ביותר של התקשורת הוא לעקוב, להתריע, לבקר, לחשוף את המעשים הפסולים, ואת השימוש לרעה שנבחרים ואנשי ציבור עושים בכוח שניתן להם

התחקיר והפרסום התקשורתי הם פעמים רבות טריגר לתחילת חקירה של המשטרה ויכול להתגלגל לחשדות לפלילים ולכתבי אישום על עבירות מסוג פשע, אבל, וזה חשוב להדגיש, גם בלי ההיבט הפלילי, יש חשיבות רבה בפרסום הדברים, וחומרה רבה בעשייתם. זאת גם אם הרף הפלילי לא נחצה או לא נחקר. כך למשל פרשת הצוללות, שעדיין לא הגיעה לליבון מלא, יכולה להטיל צל כבד על ראש ממשלה, שבן דודו, ויועצו הקרוב, מרוויח מיליונים מעסקאות שעושה ראש הממשלה, מאחורי גבה של מערכת הביטחון.

במדינה מתוקנת, שאולי אין כזאת, ובמציאות פחות שסועה ונגועה בפוליטיזציה, לא היה צורך במיצוי הליכי החקירה והמשפט הפלילי, כדי שבנימין נתניהו יסיים בחרפה את כהונתו כראש ממשלה. על הרבה פחות מזה מסיימים בכירים את הקריירה שלהם, גם בעסקים, גם בפוליטיקה, גם בחיים הציבוריים. לא כל דבר צריך להיות פלילי, לא תמיד חשובה ההרשעה הסופית בדין. לרוב רובו של הציבור בישראל ידועים וגלויים המעשים שנעשו.

הבעיה היא לא בחוסר אמון הציבור במקצועיות של התקשורת, ולא בחוסר אמון בכך שהדברים נעשו, שהרי הציבור שמע את ההקלטות, את השיחות, והעובדות ברובן ידועות. הקושי הוא בכך שציבור רחב של תומכים פוליטיים בנתניהו במחנה שהוא עומד בראשו, סבורים שאין בדברים האלה כדי להצדיק את סיום כהונתו כראש ממשלה.

המשפט הפלילי, הפך לכן, ממקום להכרעה האם נעברה עבירה פלילית, שזה תפקידו הבלעדי, למקום בו תתקבל ההכרעה האם נתניהו יכול להמשיך להיות ראש ממשלה. אלה שתי הכרעות שונות לחלוטין, גם ערכית, גם ציבורית וגם משפטית, והערבוב ביניהם מטשטש ומסבך את מצב הדברים המשפטי והפוליטי כאחד.

הבחירות היו יכולות להיות רגע נכון שבו הציבור יביע דעה בשאלה הפוליטית והציבורית האם נתניהו ראוי להיות ראש ממשלה – לא אם הוא עבריין פלילי, אלא האם אנו נותנים בו אמון כמנהיג. בתשובה לשאלה זאת יש כמובן מקום חשוב להתנהלות האישית ולפרשיות השחיתות שפורסמו בתקשורת. גם בלי צורך בהרשעה בדין.

אבל זה לא קרה. תומכי הימין המשיכו לדבוק בעמדה שאין בדברים המיוחסים לנתניהו סיבה מספקת לסיים את כהונתו. הטענה הציבורית והפוליטית הזאת, שהדברים אינם כה חמורים, או שכך עושים כולם, מתגלגלת גם לשימוע ולמשפט הפלילי, בטיעונים המשפטיים, הנשמעים עכשיו בשימוע, שנתניהו לא היה מודע, לא ידע את הפרטים, אין לו כוונה פלילית, אלה זוטי דברים, או שיש לו הגנה מהצדק בגלל אכיפה בררנית או תקשורת עויינת.

כל אלה טענות משפטיות שמבטאות את העמדה שאין בדברים כלום. לא בגלל שהם לא התרחשו, אלא בגלל שאין בהם חומרה מספקת כדי לסיים את כהונתו של ראש ממשלה כה מוצלח. נוצר בלבול בין הטיעון המשפטי, לטיעון הציבורי.

עכשיו אנו מגיעים לשימוע ולמשפט עצמו. כאן הכלים הם משפטיים, ואין שום סיבה לטעון או לחשוב שראש הממשלה קופח או נפגע משפטית מההליך המשפטי הממושך, ההפך הוא הנכון.

נתניהו זכה לטיפול בכפפות של משי, לחקירה בתנאי לוקסוס שאין דוגמתם, בלוח זמנים שלו, במשכנו הרשמי, עם שעות קצובות, ועם הפסקה כדי לשוחח עם נשיא ארה"ב. התיק טופל בזהירות כמו תפוח אדמה לוהט. כל חוקר כל משפטן היה שמח לגלות שאין בדברים ממש. האיש אותו חוקרים ובודקים הוא האדם החזק ביותר במדינה, שיש לו השפעה ישירה או עקיפה על הקידום הקריירה והעתיד של רובם, כולם עובדי מדינה.

נתניהו זכה לטיפול בכפפות של משי, לחקירה בתנאי לוקסוס שאין דוגמתם, בלוח זמנים שלו, במשכנו הרשמי, עם שעות קצובות, ועם הפסקה כדי לשוחח עם נשיא ארה"ב. התיק טופל בזהירות כמו תפוח אדמה לוהט

בראש הארגונים שחקרו נמצאים אנשים שמונו על ידי נתניהו עצמו, והזהירות הרבה בה התקדמו ההליכים רק שרתה את לוח הזמנים של נתניהו. כל נחקר, חשוד או נאשם אחר כפוף לשימוע, היה כבר מזמן מורחק להשעיה, סיום העסקה, או במקרה הזה נבצרות. נתניהו זוכה ליחס מועדף לטובה, בגלל תפקידו המיוחד.

עצם התנהלות החקירה, וההחלטה במשרד המשפטים, כאשר האיש מכהן בפועל כבוס של המחליטים, או של השרים שלהם, היא התנהלות בניגוד עניינים, שפועלת לטובתו של נתניהו.

גם בחקירה, גם בשימוע וגם בניהול המשפט עצמו יעמוד נתניהו ביתרון אדיר על פני כל נאשם אחר שהואשם אי פעם בישראל. לרשותו פרקליטים רבים ומנוסים, על חשבון חברים, בני משפחה ובעלי הון אחרים שמממנים אותם. הוא עדיין בעל השפעה וכוח אדירים על כל מינוי במשרד המשפטים, במערכת המשפט, במשטרה, אצל מבקר המדינה, ונציב שרות המדינה.

אכן המשפט הפלילי של ראש הממשלה צפוי להיות יוצא דופן, אם כי לא הראשון. שלא כמו אולמרט או קצב, שאיבדו חלק גדול מהכוח והתומכים, בהליכים שקדמו למשפט, כאן מגיע השימוע כאשר נתניהו עדיין מכהן כראש ממשלה, ויתכן שגם משפטו יפתח, כאשר הוא יו"ר הליכוד, ראש ממשלה של ממשלת מעבר, או ראש ממשלה בנבצרות זמנית, שעלול לחזור.

ליבי לשופטים שצריכים לשפוט אותו משפט צדק. הליך שוויוני אין כאן. בכל מקרה גם המשכו של ההליך המשפטי והמשפט עצמו צפויים להיות מוטים לטובתו. לא להפך.

ד"ר יובל קרניאל, משפטן וחוקר תקשורת תרבות וטכנולוגיה. רקטור בצלאל לשעבר, ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה.