שעת בוקר מוקדמת במטע המנגו של קיבוץ בארי. בשמיים, שיירה של מסוקי אפאצ'י עושה את דרכה לכיוון דרום־מערב. זמן קצר אחרי שהם חולפים מעלינו נשמעים צרורות קצובים – המסוקים מרוקנים את התחמושת על היעד. בפס הקול של המלחמה, לכל שחקן יש צליל שאי אפשר לטעות בו.
בינתיים, למטה, החקלאי הצעיר ירדן צמח בן ה־38, שמנהל את האבוקדו והמנגו של הקיבוץ, תופס רגב אדמה וממולל אותו. הוא מתבונן בהנאה בזרעים שטמן כאן לפני כמה ימים בין שורות העצים. בשונה מהרגיל, הזרעים הללו הם לא המטרה – הם האמצעי.
מדובר בתערובת זרעים המורכבת מדגנים, קטניות ומצליבים, שמעשירה את הקרקע בחנקן, בונה את החומר האורגני באדמה ומעניקה לה חיים. אחרי כל מה שעבר על האדמה באזור הזה, מגיע לה לקבל קצת תמיכה ופינוקים. עוד כמה ימים וכמה טיפות גשם היא תתכסה בעלווה ירוקה ורכה. המלחמה רחוקה מלהסתיים, אבל כבר אפשר להכריז: האדמה צומחת שוב.
במטע האבוקדו ההמולה רבה. בדרך העפר הראשית ניכרת מצוקת חנייה שלא הייתה מביישת את אבן גבירול. עשרות מתנדבים, רובם פנסיונרים במצב פיזי הקרוב יותר לסיירת גולני מאשר לתור בקופת חולים, הגיעו לסייע בקטיף. הם מקבלים הדרכה על ההבדל בין האס לאטינגר, מקבלים ציוד ומתפזרים בין השורות.
זריעת כיסוי בבארי, דצמבר 2023 (צילום: ירדן צמח)
כעבור כמה דקות מגיח אחד מהם, מלין בפני צמח על הבלגן וממלמל בזעף, "מישהו צריך לעשות כאן סדר". אבל רגע, האיש נראה מוכר. אנחנו שואלים לשמו. "נחמיה דגן". או בשבילנו: תא"ל בדימוס, טייס מסוקים, בעל עיטור המופת וקצין חינוך ראשי לשעבר. בגיל 83, מתווספת אל הרזומה העשיר הזה שורה נוספת: קוטף אבוקדו בבארי.
כמה שעות מאוחר יותר צמח יקבל אורחים מחו"ל בקיבוץ עצמו ויוביל אותם לסיור בשבילי הטרגדיה. זו גם הטרגדיה האישית והמשפחתית שלו: אחיו, שחר, חבר כיתת הכוננות של בארי, נפל בקרב הרואי עם קומץ חברים ותחמושת דלה מול מאות מחבלים.
כבר במהלך השבעה, ירדן מספר, הוא היה על הקו בין המלון באילת לקיבוץ כדי לטפל בדברים הדחופים במטע, ומאז רוב הזמן הוא בקיבוץ, עסוק מעל הראש בעשייה החקלאית וב"סיורי מוטיבציה לחיילים בבתים השרופים"
כבר במהלך השבעה, ירדן מספר, הוא היה על הקו בין המלון באילת לקיבוץ כדי לטפל בדברים הדחופים במטע, ומאז רוב הזמן הוא בקיבוץ, עסוק מעל הראש בעשייה החקלאית וב"סיורי מוטיבציה לחיילים בבתים השרופים לפני הכניסה לעזה", כהגדרתו.
בדרך כלל הוא ישן בביתו בקיבוץ, שלמזלו היה בין אלה שלא נפגעו. "מרגע שנגמרה השבעה הרגשתי שאני חייב להוריד את המינון של ההלוויות, אי אפשר יותר משלוש ביום, אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות משהו חיובי, להיות עסוק", הוא מסביר את ההיצמדות בציפורניים לשגרה התובענית של העבודה החקלאית.
בכל הנוגע לפרקטיקות חקלאיות, הוא דווקא לא מקדש את השגרה. להיפך. המטעים של בארי אומנם אינם אורגניים, אבל קוקטייל הזרעים שהוטמן באדמה הוא חלק מתפיסת עולם מקיימת־אקולוגית, לפיה עשבים אינם בהכרח אויב – והמשימה העליונה של החקלאי היא לגדל ולהשביח את האדמה עצמה.
"בשביל הדור הוותיק כל עשב זה סרטן", אומר צמח, "כשהם רואים עשבים במטע הם מקבלים חום. כשאני רואה עשב אין לי בעיה כל עוד הוא לא גבוה מדי".
כדי להגיע למצב שבו האדמה סטרילית צריך למלא אותה בכימיקלים רעילים ומונעי נביטה ולכתוש את העשבייה באמצעות קוטלי עשבים. זה אולי מדביר את העשבים אבל גם מרוקן את החיים מהאדמה
כדי להגיע למצב שבו האדמה סטרילית צריך למלא אותה בכימיקלים רעילים ומונעי נביטה ולכתוש את העשבייה באמצעות קוטלי עשבים. זה אולי מדביר את העשבים אבל גם מרוקן את החיים מהאדמה, פוגע בפוריות שלה והופך אותה חשופה לסחף.
כזו, למשל, היא האדמה במטע האבוקדו. מישהו, עוד בטרם הקדנציה של צמח, מילא אותה בחומרים מונעי נביטה. התוצאה ניכרת לעין: האדמה בין שורות העצים מלאה חריצים וואדיות, תוצאה של הגשמים הקודמים שירדו כאן.
"אני עושה זריעת כיסוי כי ראיתי מה קורה כשלא עושים את זה", אומר צמח, "בשנה שעברה כשהיה גשם חזק היה פה סחף אדיר של בוץ, השער של המטע היה מכוסה בחצי מטר בוץ והיינו צריכים להביא שופל כדי לחלץ את השער".
השנה צמח החליט לשנות כיוון, והתחיל במטע המנגו. כדי להקדים תרופה למכה, הוא מיקם במטעים תיבות קינון לתנשמות, שמתמחות בחיסול מכרסמים. "זריעת כיסוי מביאה חולדות כי הן אוהבות את הצמחים. והן מאוד אוהבות אבוקדו. כשראיתי הרבה פירות אכולים הבנתי שאני צריך להביא מישהו שילכוד את החולדות. מאז שיש תנשמות המצב השתפר".
את הזרעים והתמיכה המקצועית הוא מקבל, כמו חקלאים אחרים בעוטף, מהתארגנות של מתנדבים שהתגייסו לאסוף כספים ולפתור בעיות לחקלאים על רקע נזקי 7 באוקטובר
את הזרעים והתמיכה המקצועית הוא מקבל, כמו חקלאים אחרים בעוטף, מהתארגנות של מתנדבים שהתגייסו לאסוף כספים ולפתור בעיות לחקלאים, על רקע נזקי שבעה באוקטובר. ההתארגנות הזו צמחה בעמותת "ישראל אורגנית", שכיאה לשמה מקדמת את החקלאות האורגנית בארץ, ובראשה עומד אחד ממייסדי העמותה, גיא רילוב מחוות מקורה שבכרם מהר"ל.
בימים שאחרי המלחמה חברו אליו באופן ספונטני הלית מעיין, דוקטור למדעי המחשב ולפסיכולוגיה, שהקימה פלטפורמה דיגיטלית לאיסוף תרומות, ומאדי עאמר, אגרונום ואיש חברת האגריטק הישראלית "פרוספרה", שנמכרה לפני כשנתיים ב־300 מיליון דולר.
"הבנו שהעזרה מהמדינה תגיע לאט, ושהחקלאים לא מסוגלים להתעסק בביורוקרטיה ובלהסביר כל היום מה ולמה חסר להם", אומר רילוב, "אז הקמנו מסגרת של עזרה ראשונה, שהמטרה שלה היא לגייס במהירות כספים, לאתר את הצרכים של החקלאים ולהעביר את הכסף למקום הנכון כדי לפתור את הבעיה.
"אנחנו משלמים ישירות לספקים, חוסכים לחקלאי את ההתעסקות עם זה. מגיעים אליו עם הפתרון". רילוב ושות' סימנו בעדיפות ראשונה יותר מ־20 חקלאים אורגניים הפועלים בעוטף, גייסו כספים מכמה קרנות בארה"ב (ביניהן קרן וקסנר) ומתורמים פרטיים בחו"ל ובארץ, והתחילו לפתור בעיות.
"כשהגענו לאחד החקלאים", מספר רילוב, "מצאנו אותו בבית. שאלתי אותו מה הוא עושה בבית ולא במשק, הוא אמר שהוא לא מצליח להרים את עצמו. גילינו בדידות מטורפת"
הם קנו רכב חשמלי חדש במקום זה שנשרף לחקלאי במושב יתד; מחשבי השקיה במקום אלה שהושבתו אחרי פלישת המחבלים; חקלאי ששתילי האבוקדו שלו הוחרבו קיבל בתוך זמן קצר משלוח עם 300 שתילי אבוקדו, תרומה ממשתלה בגליל; וגולת הכותרת – פרויקט זריעת הכיסוי.
את קוקטייל הזרעים יצר לירון ישראלי מ"אדמה חיה", שמתמחה בשיקום קרקעות. הזריעה, שהתחילה במטעים של בארי, ממשיכה בימים אלה לגברעם וקיבוצים נוספים. מובן מאליו שכל המהלכים המבורכים האלה לא יכולים לכסות על הבור שנפער אצל חקלאים רבים, ולא רק בצד החומרי.
"ברקע התותחים רועמים": זריעת כיסוי בבארי, דצמבר 2023 (צילום: ירדן צמח)
"כשהגענו לאחד החקלאים", מספר רילוב, "מצאנו אותו בבית. שאלתי אותו מה הוא עושה בבית ולא במשק, הוא אמר שהוא לא מצליח להרים את עצמו. גילינו בדידות מטורפת אצל חלק מהחקלאים. המשפחה שלהם רחוקה מהם, רוב העובדים עזבו, גם המתנדבים מתחילים להיעלם. יש חקלאים שמתקשים לקום בבוקר.
"יש משקים במצב של הזנחה. הבנו שלא נוכל לפתור את כל הבעיות, ושעדיף שנתרכז בבעיות נקודתיות של החקלאים הקטנים, לזהות את הבעיות האינדיווידואליות ולספק להם פתרונות. אם נצליח לעזור לכמה חקלאים לעמוד על הרגליים, עשינו את שלנו".
ירדן צמח עושה הכול כדי לא להיות אחד החקלאים ששוקעים לתוך הבור. השבוע הוא צילם את הטרקטור מבצע עוד סיבוב של הטמנת זרעי כיסוי. "זה מה שאנחנו עושים פה", אמר למצלמה על רקע הטרקטור שמתגלגל בין התלמים, "ברקע התותחים רועמים ואנחנו זורעים, עובדים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו