לפני 90 שנה היו לחברי ההנהלה של אוניברסיטת הרווארד יחסים "ידידותיים", כפי שמכנים זאת כמה היסטוריונים, עם גרמניה הנאצית.

לנוכח מלחמת ישראל–חמאס, וסירובה של נשיאת הרווארד קלודין גיי לגנות את הקריאות לרצח עם כלפי סטודנטים יהודים, המחקר על הקשרים הנאציים של הרווארד זוכה לרלוונטיות חדשה, אומר ההיסטוריון רפאל מדוף לזמן ישראל.

"המשותף בין הנהלת הרווארד של היום להנהלה של שנות ה־30 הוא חוסר הרצון לדחות משטר מרושע – ואת תומכיו", אומר מדוף, מנהל מכון ויימן לחקר השואה בוושינגטון. "בעדותה בקונגרס, התגובה האינסטינקטיבית של גיי הייתה להתחמק מנושא תגובת האוניברסיטה נגד הקוראים לרצח עם של יהודים.

"עכשיו, קבוצות מחוץ לאוניברסיטה התומכות בחמאס מורשות לקיים צעדה בקמפוס של הרווארד", אומר מדוף, שהמרכז שלו חקר את הקשרים בין האוניברסיטה האמריקאית לבין מנהיגי גרמניה הנאצית במשך שני עשורים.

נשיאת הרוואד קלודין גיי מופיעה בפני ועידת החינוך בבית הנבחרים בנושא אנטישמיות בקמפוסים, וושינגטון, 5 בדצמבר 2023 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

בשנים האחרונות הרווארד השקיעה מאמצים לכפר על ההיסטוריה שלה בנוגע לעבדות, כגון שינוי שמות של בניינים והתקנת לוחיות היסטוריות. אולם, האוניברסיטה עדיין מעניקה מענקים ופרופסורה על שם אלפריד קרופ – תעשיין נאצי מוביל.

על פי כמה מהמבקרים, לרבות המכון לחקר אנטישמיות גלובלית ומדיניות בניו יורק, אי אפשר לנתק את תגובת הרווארד לאנטישמיות ממיליארדי הדולרים שהמשטרים במזרח התיכון – חלקם רודניים – תרמו לאוניברסיטה בעשורים האחרונים.

ב־27 בדצמבר, שותף בינלאומי בולט של בית הספר למנהל עסקים על שם לאודר בווינה, אוסטריה, ניתק את קשריו עם הרווארד, "לאות הזדהות עם קהילת הסטודנטים היהודים"

התורמות העיקריות הן ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות וקטאר, שבה מסתתרים מנהיגי חמאס. ב־27 בדצמבר, שותף בינלאומי בולט של בית הספר למנהל עסקים על שם לאודר בווינה, אוסטריה, ניתק את קשריו עם הרווארד, "לאות הזדהות עם קהילת הסטודנטים היהודים", כנאמר בהצהרה.

"פוטצי" חוזר להרווארד

במאמר מערכת שפורסם בעיתון הסטודנטים "הרווארד קרימסון" בשנת 1934, צידדו הכותבים באירוח הנאצי הבכיר ואיש הרווארד לשעבר ארנסט האנפשטנגל. האנפשטנגל, הידוע בכינוי "פּוּטְצי", היה האחראי על עיתונות החוץ מטעם היטלר ובוגר הרווארד משנת 1909.

ד"ר ארנסט "פוטצי" האנפשטנגל, לשעבר אחראי העיתונות של קנצלר גרמניה אדולף היטלר, בביתו בלונדון, 7 ביולי 1937 (צילום: AP Photo/ Eddie Worth)

מאמר המערכת ב"קרימסון" פורסם כאשר הנאצים כבר היו שנה בשלטון וחוקקו חוקים שאפשרו את רודנותו של היטלר בגרמניה. "אם יקבלו את הֶר האנפשטנגל, זה צריך להיות בגינוני הכבוד המתאימים למעמדו הרם בממשלה של מדינה ידידותית […] מעצמה עולמית גדולה", כתבו העורכים.

באותו הזמן הנהלת הרווארד אמרה כי ההחלטה להזמין את האנפשטנגל התקבלה על ידי קבוצת בוגרים ולא על ידי האוניברסיטה. אולם, מאמרי מערכת ב"קרימסון" מעידים כי סטודנטים ואנשי סגל כאחד בירכו על ביקורו של האנפשטנגל בקיימברידג' לרגל פגישת מחזור.

"על פי עדויות בנות הזמן, כמה מהמשתתפים צעדו באצטדיון כחיילים, בתלבושות של איכרים בווארים. האנפשטנגל זכה לתשואות כאשר בירך במועל יד כמה חברים בקהל"

האנפשטנגל הגיע להרווארד ביוני 1934 והשתתף בקבלות פנים שנערכו לכבודו בבתיהם של בוגרי האוניברסיטה ואנשי הנהלה בכירים, לרבות הנשיא. "נראה שרבים מבני המחזור של האנפשטנגל התייחסו לעניין כבדיחה, והפכו את הביקור שלו לנושא המרכזי של התהלוכה [המסורתית]", כתב ההיסטוריון פיטר קונרדי.

ארסנט "פוטצי" האנפשטנגל (מימין) חוזר להרווארד ב־1934 לפגישת המחזור ה־25 שלו (צילום: רשות הציבור)

"על פי עדויות בנות הזמן, כמה מהמשתתפים צעדו באצטדיון כחיילים, בתלבושות של איכרים בווארים. האנפשטנגל זכה לתשואות כאשר בירך במועל יד כמה חברים בקהל", כתב קונרדי, מחבר הספר (באנגלית) "נגן הפסנתר של היטלר: עלייתו ונפילתו של ארנסט האנפשטנגל".

ביום הביקור של האנפשטנגל, כמה סטודנטים נעצרו בהרווארד יארד (המרכז ההיסטורי של האוניברסיטה), בזמן שהפגינו נגד הנאציזם והסברת הפנים להאנפשטנגל בקמפוס. "שבעה נמצאו אשמים בהפרת השקט ונידונו לשישה חודשי עבודות פרך בבית התיקון של מידלסקס. אולם, שישה מבין השבעה קיבלו חנינה כעבור חודש אחד בלבד, והפכו מייד לגיבורי הרווארד", כתב קונרדי.

"עידוד חשוב להיטלר"

נשיא הרווארד בשנים 1909–1933, א' לורנס לואל, לא ברר מילים כשאמר לחבר כי "יישפך דם" אם יהודי ארה"ב לא ילמדו להיטמע. ב־1922 לואל הציע להטיל מכסה על קבלת יהודים להרווארד, כך שהם לא יהוו יותר מ־15% מכלל הסטודנטים.

כיום, בית לואל הוא בניין מעונות סטודנטים בקמפוס, ואולם ההרצאות המפואר על שם לואל נקרא כך ב־1959 לכבודו של נשיא הרווארד שתמך במכסת הסטודנטים היהודים

ג'יימס ב' קונאנט (צילום: רשות הציבור)

הרעיון הזה לא יושם באופן רשמי, אבל אומץ על ידי הנשיא ג'יימס בריאנט קונאנט, שירש את לואל ב־1933 (אוניברסיטאות רבות בארה"ב הנהיגו מערכת מכסות עד לאחר מלחמת העולם השנייה). כיום, בית לואל הוא בניין מעונות סטודנטים בקמפוס, ואולם ההרצאות המפואר על שם לואל נקרא כך ב־1959 לכבודו של נשיא הרווארד שתמך במכסת הסטודנטים היהודים.

כשלואל העביר את השרביט לקונאנט ב־1933, הנשיא החדש בחר בבירור לתמוך בנאצים, אומר מדוף. לדוגמה, הרווארד שלחה משלחת רמת דרג לחגיגות באוניברסיטת היידלברג בעקבות טיהורה מהסגל היהודי. אוקספורד וקיימברידג', מצדן, סירבו לשלוח נציגים, והדגימו בכך את יכולתם של מוסדות להשכלה גבוהה למחות נגד הנאציזם לפני מלחמת העולם השנייה.

"[הרווארד] תרמה למאמציה של גרמניה הנאצית לשפר את תדמיתה במערב", כותב ההיסטוריון סטיבן נורווד בספרו (באנגלית) "הרייך השלישי במגדל השן: שותפות וקונפליקט בקמפוסים האמריקאיים".

"הנהלת הרווארד ורבים ממנהיגי הסטודנטים שלה סיפקו עידוד חשוב למשטרו של היטלר כאשר זה הגביר את רדיפת היהודים והרחיב את כוחו הצבאי", כותב נורווד. קונאנט "לא רק שתק" לנוכח האנטישמיות, אומר נורווד, אלא "שיתף איתה פעולה באופן אקטיבי".

קונאנט לא התבטא נגד הנאציזם עד לאחר ליל הבדולח בנובמבר 1938. שלוש שנים אחרי שחוקי הגזע של נירנברג שללו מיהודי גרמניה את אזרחותם

נשיא אוניברסיטת הרווארד א' לורנס לואל (צילום: רשות הציבור)

במאי 1934 קונאנט נמנע מהתבטאות פומבית במהלך ביקור של ספינת המלחמה הנאצית קרלסרוהה בבוסטון, שכמה מאנשי הצוות שלה התארחו בהרווארד. לדברי נורווד, בשנה שלאחר מכן קונאנט התיר לדיפלומט הבכיר של גרמניה הנאצית בבוסטון להניח זר הנושא צלב קרס בקפלה בהרווארד.

לאורך שנות ה־30 הרווארד ניסתה להימנע מקבלת פליטים יהודים – ובייחוד מרצים יהודים – כפי שמדגים מחקר על משכילים אירופאים שניסו להימלט מהיטלר. קונאנט לא התבטא נגד הנאציזם עד לאחר ליל הבדולח בנובמבר 1938. שלוש שנים אחרי שחוקי הגזע של נירנברג שללו מיהודי גרמניה את אזרחותם.

"כולם עשו את זה"

בעקבות ספרו של נורווד, שראה אור ב־2004, הרווארד פרסמה תגובת נגד חריפה שלפיה קונאנט ביטא "התנגדות עקבית" לנציונל־סוציאליזם. "האוניברסיטה חשה אז והיום סלידה ממה שהיטלר מייצג, ורוח הרפאים של הנאציזם מעוררת בצדק אימה וסלידה עד היום", אמר דובר הרווארד ג'ו רין ב־2004.

אולם, נורווד מצביע על דוגמאות ליחסים האישיים שטיפח קונאנט עם בכירי אוניברסיטאות נאצים מכל תחומי הידע, לרבות מדעי הגזע. "קונאנט היה נחוש לבנות קשרי ידידות עם אוניברסיטאות כמו היידלברג וגטינגן, אף על פי שסילקו את חברי הסגל היהודים וביצעו נאציפיקציה של תוכניות הלימודים שלהן, שכללה הקמת קרן 'אקדמית' לאנטישמיות עממית, שנלמדה כ'מדע הגזע'", כותב נורווד.

קונאנט היה רחוק מלהיות איש הרווארד היחיד ששאב השראה מהרייך החדש של היטלר. ב־1934 דקאן בית הספר למשפטים של הרווארד, רוסקו פאונד, ביקר בגרמניה ובאוסטריה וכתב בחיוב על מנהיגותו של היטלר

קונאנט היה רחוק מלהיות איש הרווארד היחיד ששאב השראה מהרייך החדש של היטלר. ב־1934 דקאן בית הספר למשפטים של הרווארד, רוסקו פאונד, ביקר בגרמניה ובאוסטריה וכתב בחיוב על מנהיגותו של היטלר.

פאונד ציין את הפוטנציאל של היטלר לרסן את קבוצות ה"מסיתים" שקמו בגרמניה בתקופת רפובליקת ויימאר הליברלית. בספרו, נורווד מדגיש את יכולת הפעולה וההשפעה של נשיאי אוניברסיטאות אמריקאיות בתקופה שלפני מלחמה העולם השנייה.

סטודנט קורא מודעה על מפגש באוניברסיטת הרווארד להוקעת הרדיפה הפרועה של יהודים בגרמניה, 16 בנובמבר 1938 (צילום: AP Photo/Fox)

"התירוץ ש'כולם עשו את זה' בשנות ב־30 לא משכנע", אומר מדוף. "ויליאמס קולג' הפסיק את חילופי הסטודנטים שלו עם גרמניה הנאצית; אוניברסיטאות בריטיות סירבו להשתתף באירועים שהתקיימו באוניברסיטאות שנשלטו על ידי הנאצים; ובית הספר החדש למחקר חברתי בניו יורק קידם בברכה אקדמאים יהודים פליטים.

"הרווארד בחרה. היא בחרה בצד הלא נכון", אומר מדוף.