תפישת הביטחון - עבר זמנה בטל קורבנה

חיילים מקבלים הנחיות על רקע כיפת הסלע (צילום:  Copyright: Yossi Shemy/ all rights reserved; all reproductions prohibited)
Copyright: Yossi Shemy/ all rights reserved; all reproductions prohibited
חיילים מקבלים הנחיות על רקע כיפת הסלע

בנאום שנשא ב-3 בינואר אמר מנהיג חזבאללה חסן נסראללה כי המלחמה בעזה חשפה את חולשות היסוד של תפישת הביטחון של ישראל: ההרתעה לא הרתיעה, המודיעין לא התריע, וחמאס לא הוכרע.

*  *  *

בפועל, לא היינו צריכים את נסראללה כדי להבין זאת. כי אם מדינה עם הצבא החזק ביותר באזור, חיל אוויר מהטובים בעולם ושרותי מודיעין היודעים הכול על האויב, לא מסוגלת לספק הגנה מינימלית לאזרחיה מפני פלישה של טנדרים, אופנועים ומצנחי רחיפה, ברור שיש בתפישה ליקוי בסיסי.

אם מדינה עם הצבא החזק ביותר באזור, חיל אוויר ושירותי מודיעין מהטובים בעולם, לא מסוגלת לספק הגנה מינימלית לאזרחיה מפלישת טנדרים, אופנועים ומצנחי רחיפה, ברור שיש בתפישה ליקוי בסיסי

העובדה שלמרות השקעת המשאבים האדירה צה"ל לא הצליח במשך שלושה חודשי מלחמה להכריע את חמאס, נותנת לכך ביטוי נוס\ף. הגיע הזמן לדבר על כך.

תפישת הביטחון הישראלית

תפישת הביטחון הישראלית נוצקה לפני למעלה משבעים שנה כאשר התברר, לאחר תום מלחמת העצמאות, שמדינות ערב אינן מוכנות לסיים את הקונפליקט במחיר אותו תוכל ישראל לשלם.

במרכז תפישת הביטחון עמדה ההיסמכות על צה"ל כמי שיבטיח את ביטחון המדינה והיא נבנתה על שלוש רגליים מרכזיות:

  1. הרתעה, קרי עליונות צבאית שתבטיח שהיריבות הערביות לא יקראו עלינו תגר.
  2. התרעה שתאפשר את גיוס צבא המילואים ופריסת צה"ל למלחמה אם ההרתעה תיכשל.
  3. הכרעה מהירה וחד-משמעית שתאפשר לטעון מחדש את סוללות ההרתעה ותיתן בידי ישראל נכסים קונקרטיים שניתן יהיה להמירם בהסדרים מדיניים לסיום הסכסוך.

עד 1967 התפישה הזו עבדה היטב. בעשור שבין מבצע סיני למלחמת ששת הימים ההרתעה הייתה אפקטיבית והביטוי המרכזי לכך הייתה מדיניות מצרים, שמנהיגה, גמאל עבד אל נאצר, הכריז על חיסול ישראל כיעד מרכזי של מדיניותו, אך גם הסביר לעמיתיו הערביים שהתנאים אינם בשלים לכך בשל עליונות צה"ל.

ההתרעה עבדה בצורה סבירה, וכאשר צבאות ערב נערכו על הגבולות במשבר שקדם למלחמת ששת הימים – צה"ל קיבל התרעה, המילואים גויסו והוא נערך למלחמה.

ויכולת ההכרעה קיבלה את הביטוי המרשים והברור ביותר באותה מלחמה – אחד הניצחונות הצבאיים הגדולים בהיסטוריה המודרנית.

תפישת הביטחון הישראלית נוצקה לפני למעלה משבעים שנה כאשר התברר, לאחר תום מלחמת העצמאות, שמדינות ערב אינן מוכנות לסיים את הקונפליקט במחיר אותו תוכל ישראל לשלם

תוצאות המלחמה שינו שינוי מהותי את התנאים שעל בסיסם קמה תפישת הביטחון. אם עד אז לישראל לא היה מה לתת לערבים תמורת הסכמתם לסיום הסכסוך, כיבוש השטחים נתן לה את האפשרות להמיר אותם בשלום ולשמור על שלמותה הטריטוריאלית. החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם מנובמבר 1967 העניקה לכך את ההכרה הבינלאומית ונתנה בידי ישראל אופציה להבטיח את ביטחונה באמצעים מדיניים.

בפועל, לשינוי הזה לא ניתן ביטוי בתפישת הביטחון, שהמשיכה להישען על הרתעה, התרעה והכרעה. התוצאה הייתה כישלון גמור: חרף עליונות צבאית ברורה בשבע השנים שחלפו מאז אותה מלחמה, ההרתעה האסטרטגית כשלה פעמיים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים ובמחיר יקר.

בין 1957 ל-1967 ("גבולות אושוויץ" כפי שאוהבים לייחס לאבא אבן) ישראל איבדה בפעולות איבה פחות מ-200 הרוגים. ב"גבולות הביטחון" בין יוני 1967 לאפריל 1974 מספר ההרוגים התקרב ל-5000. כך גם שאר יסודות תפישת הביטחון: ההתרעה כשלה כישלון מחפיר במלחמת יום הכיפורים, ובשתי המלחמות הגדולות, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים, צה"ל לא הצליח להשיג הכרעה ברורה.

חמישים השנים הבאות הראו את חולשות תפישת הביטחון הזו בשורת עימותים בהם היריבים, ארגונים חצי צבאיים חלשים בהרבה מצה"ל, קראו תגר על ההרתעה, הפגינו את מגבלות ההתרעה, ומנעו מצה"ל הכרעה.

בפועל, לשינוי הטריטוריאלי של 67' לא ניתן ביטוי בתפישת הביטחון, שהמשיכה להישען על הרתעה, התרעה והכרעה. התוצאה הייתה כישלון גמור, חרף עליונות צבאית ברורה ב-7 השנים שחלפו מאז אותה מלחמה

מתקפת ה-7 באוקטובר נתנה את הביטוי הברור והחד ביותר לכך. המלחמה הנמשכת מאז לא נותנת תקווה גדולה ביחס ליכולתה של ישראל להמשיך ולהגן על אזרחיה באמצעים שחזרו על עצמם למרות הכישלונות.

השינוי הנדרש

שורש הבעיה בתפישה הקיימת מזה למעלה משבעים שנה הוא בהנחת היסוד, לפיה המענה לאיומי ביטחון הוא צבאי, ללא שימוש באמצעים מדיניים. בכך היא מתעלמת מהעובדה, שהישגי מלחמת ששת הימים יצרו תנאים להגעה להסדרים שיצמצמו משמעותית את העול הביטחוני.

החריג היה במקרה המצרי, שגם בו הושג הסכם רק לאחר הטראומה של מלחמת יום הכיפורים. בדיעבד הכול מודים שהסכם השלום עם מצרים הוא נכס ביטחוני מרכזי שאסור לוותר עליו.

אי אפשר אמנם לקבוע כיצד הייתה נראית מפת האיומים כיום, לו היינו מנצלים את ההזדמנויות שהיו ומגיעים להסכמי שלום עם ירדן בתמורה להחזרת הגדה המערבית, ועם סוריה בתמורה להחזרת רמת הגולן. אבל סביר מאד שהסכמים כאלה היו יכולים למנוע עליית שחקנים מאיימים חדשים דוגמת חזבאללה וחמאס.

האופציה הזו לא הלכה לאיבוד. במרכז יוזמת השלום הסעודית מ-2002, שהפכה ליוזמת הליגה הערבית, עומד סיום הסכסוך וכינון יחסי שלום עם כל מדינות ערב תמורת החזרת השטחים שנכבשו ב-1967 והקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. מנהיגים דוגמת שמעון פרס ואהוד אולמרט ראו בה חלופה טובה למצב בו "לנצח נאכל חרב". עליית בנימין נתניהו לשלטון ב-2009 הורידה אותה מעל הפרק.

שורש הבעיה הוא בהנחת היסוד, לפיה המענה לאיומי ביטחון הוא צבאי, ללא שימוש באמצעים מדיניים. זו התעלמות מכך שהישגי מלחמת ששת הימים יצרו תנאים להסדרים שיצמצמו משמעותית את העול הביטחוני

כל עוד הממשלה הנוכחית בשלטון אין סיכוי לשינוי. אבל הקץ קרוב. על הממשלה הבאה לעשות רוויזיה בתפישת הביטחון, ולצד שימור כוחו של צה"ל יש ללכת להסדרים מדיניים סבירים. רק כך תוכל ישראל להבטיח ביטחון גם למדינה וגם לאזרחיה.

פרופסור (אמריטוס) אורי בר-יוסף מאוניברסיטת חיפה הוא מומחה למודיעין, ביטחון לאומי, והסכסוך הישראלי-ערבי ובתחומים אלה הוציא תשעה ספרים, ביניהם "הצופה שנרדם: הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה" (2013); "המלאך: אשרף מרואן, המוסד והפתעת מלחמת יום כיפור" (2018); "מלחמה משלו: חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים" (2021), ו"התאוששות: צה"ל במבחן מלחמת יום הכיפורים" (2023).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
7
מסתבר שהיפנים צודקים. מסתבר שלא רק הם משוכנעים שהפרוטוקולים של זקני ציון הם מסמך אמיתי המתאר באופן אמין את יכולתם של היהודים לשלוט בעולם. הנה גם הפרופסור המהולל מאונ' חיפה, זה שנכשל בהב... המשך קריאה

מסתבר שהיפנים צודקים. מסתבר שלא רק הם משוכנעים שהפרוטוקולים של זקני ציון הם מסמך אמיתי המתאר באופן אמין את יכולתם של היהודים לשלוט בעולם. הנה גם הפרופסור המהולל מאונ' חיפה, זה שנכשל בהבנת העובדות שהביא הוא עצמו על סאגת המודיעין ב-1973, משוכנע שכל הסכסוך תלוי בהכרעת היהודים (הפעם בשיבתם כבעלי מדינה) לסגת מהגולן, מהבקעה, מהגדה ומסיני, ובכך לבטל את העוינות הערבית למערב בכלל ולישראל בפרט, או אז יגיע השלום. מדהים כמה טיפש יכול להיות אדם נבון.

ישראל נמצאת במלכוד. ה- 6 באוקטובר יאלץ את ישראל להחליט מה היא רוצה בחיים. עד כה ישראל פסחה על שני הסעיפים. 1. לספח את יו"ש ולהקים את בואו של משיח. 2. להגיע להסדר עם הפלסטינאים. מחד הגדה... המשך קריאה

ישראל נמצאת במלכוד. ה- 6 באוקטובר יאלץ את ישראל להחליט מה היא רוצה בחיים. עד כה ישראל פסחה על שני הסעיפים. 1. לספח את יו"ש ולהקים את בואו של משיח. 2. להגיע להסדר עם הפלסטינאים. מחד הגדה/ עזה לא סופחו ומגיסא לא קודם תהליך להסדר עם הפלסטינאים. ישראל בחרה ל"נהל" את הסכסוך.
סיפוח שטחי עזה ויו"ש יגזור עלינו בידוד מדיני ומה שנראה עכשיו בהאג, יראה כטיול אחרי הצהרים, לעומת הלחץ שיהיה על ישראל. בקיצור – ישראל תהפוך ל"מדינה מצורעת". היתרון הוא הבולט הוא הקדמת בואו של המשיח.
הסדר מול הפלסטינאים יביא פריחה כלכלית ומדינית ואיתן התחזקות ביטחונית. החסרון הבולט הוא ויתור על יו"ש.
בכל דרך שישראל תבחר ללכת היא בסכנה של מלחמת אזרחים. אם תמשיך ל"נהל" את הסכסוך היא תגלוש למצב מסוכן שיאיים על קיומה.

1.הצעתך לא מעשית כי הפלסטינים ( וגם ערביי ישראל) מתעקשים על זכות השיבה המלאה, ואנו לא נסכים להחזיר להם את כל השטחים אם יסרבו לראות בכך את סיום הסכסוך. 2. כדי לסיים את הסכסוך, יש לתקן ... המשך קריאה

1.הצעתך לא מעשית כי הפלסטינים ( וגם ערביי ישראל) מתעקשים על זכות השיבה המלאה, ואנו לא נסכים להחזיר להם את כל השטחים אם יסרבו לראות בכך את סיום הסכסוך.
2. כדי לסיים את הסכסוך, יש לתקן קודם את שיטת הבחירות, שהיא הסיבה המרכזית לכל הבעיות הראשיות שלנו, בין השאר כי היא מקנה מקנה כוח מופרז לקבוצות מיעוט כמו החרדים והימין הקיצוני. ראשית יש לאמץ את חוק משאלי העם השויצרי, כדי שהעם יחליט בבעיות שמפלגות את הציבור, ואח"כ שיטת בחירות שבה לח"כ חשוב הקשר עם בוחריו, חלק ע"י בחירות אזוריות וחלק ע"י רשימות מפלגתיות שביום הבחירות הכלליות, הבוחר יקבע את סדר הח"כים שלהם, כך:
https://www.idi.org.il/articles/26111

1.הצעתך לא מעשית כי הפלסטינים ( וגם ערביי ישראל) מתעקשים על זכות השיבה המלאה, ואנו לא נסכים להחזיר להם את כל השטחים אם יסרבו לראות בכך את סיום הסכסוך. 2. כדי לסיים את הסכסוך, יש לתקן ... המשך קריאה

1.הצעתך לא מעשית כי הפלסטינים ( וגם ערביי ישראל) מתעקשים על זכות השיבה המלאה, ואנו לא נסכים להחזיר להם את כל השטחים אם יסרבו לראות בכך את סיום הסכסוך.
2. כדי לסיים את הסכסוך, יש לתקן קודם את שיטת הבחירות, שהיא הסיבה המרכזית לכל הבעיות הראשיות שלנו, בין השאר כי היא מקנה מקנה כוח מופרז לקבוצות מיעוט כמו החרדים והימין הקיצוני. ראשית יש לאמץ את חוק משאלי העם השויצרי, כדי שהעם יחליט בבעיות שמפלגות את הציבור, ואח"כ שיטת בחירות שבה לח"כ חשוב הקשר עם בוחריו, חלק ע"י בחירות אזוריות וחלק ע"י רשימות מפלגתיות שביום הבחירות הכלליות, הבוחר יקבע את סדר הח"כים שלהם, כך:
https://www.idi.org.il/articles/26111

הכול נכון, מאידך עבר זמנו בטל קורבנו. מאז "עברו הרבה מים בירדן" אחרי מלחמת ששת הימים החברה הישראלית נכנסה לאופוריה ולא ניצלה את הניצחון לפתוח דף חדש עם העולם הערבי. היום התודעה הישראלית... המשך קריאה

הכול נכון, מאידך עבר זמנו בטל קורבנו. מאז "עברו הרבה מים בירדן" אחרי מלחמת ששת הימים החברה הישראלית נכנסה לאופוריה ולא ניצלה את הניצחון לפתוח דף חדש עם העולם הערבי. היום התודעה הישראלית השתנתה מהיסוד! הפיצול והשסע הפנימי גבר והתעצם. לכן, מצבנו רק ילך ויחמיר ואין דרך חזרה! החברה הישראלית תלך ותקצין! חלקים מהעליות הוזנחו במהלך השניים, לכן הגיע שעתם הנקם (אמירות דודי אמסלם למשל מהווה עדות מיני רבים), אלה מהווים את הבסיס לשלטון הליכוד. לכן, עצמה יהודית, הציונות הדתית והחרדים מנצלים את המצב ומגבים את השילטון הנוכחי! גם ערבי ישראל הוזנחו ואלה מנועים להשתתף בשלטון וממודרים. תהליכים אלה ילכו ויתגברו. בנוסף, אנו מוקפים במדינות ערביות פונדמליסטיות לא יציבות פוליטית , חברתית וכלכלית שברבות השניים מצבם ילך ויוחמר (כולל מצרים). תהליכים אלה בנוסף למלחמה הנוכחית יגביר את התהליך הנ"ל! אי לכך מה שהיה זה מה שיהיה ואי בלתו. לדעתי, יש סכנה שאלה שהקימו את המדינה יתייאשו ויאלצו להגר! כבר היום 800,000 ישראלים חיים "בגולה", גם הרדיפה אחר דרכון זן בעיצומו! אם לא יתחולל נס, במוקדם או כמו בכל ההיסטוריה היהודית גלות שלישית בפתח!

אורי, זה לא שההנהגה, מאז מלחמת ששת הימים, לא מודעת לצורך בהסדר מדיני. בגלל סיבות של פוליטיקה פנימית , מבנה הקואליציות השונות, ההשפעה של האגף הציוני-דתי והשאיפה לשימור השלטון - אף ממשלה ... המשך קריאה

אורי, זה לא שההנהגה, מאז מלחמת ששת הימים, לא מודעת לצורך בהסדר מדיני. בגלל סיבות של פוליטיקה פנימית , מבנה הקואליציות השונות, ההשפעה של האגף הציוני-דתי והשאיפה לשימור השלטון – אף ממשלה מאז ששת הימים לא מוכנה לשלם את המחיר הטריטוריאלי הנדרש. גם האמריקנים, שיזמו אין סוף תוכניות פשרה להסדר, אינם כופים עלינו קיום ההסדר. לא נראה לי שהממשלה הבאה, ולא חשוב מי יעמוד בראשה- תוכל לעסוק בנושא ההסדר המדיני הגדול (מעבר לרצועת עזה) וספק אם תהיה לה לגימיטמציה לכך.

הכל נכון, הכל הגיוני, אבל אין לתזה הזאת שום סיכוי. כמעט כל הישראלים מכורים לאחת משתי תפיסות: 1. אם נקנה מספיק נשק ונשמור על עליונות טכנולוגית, מובטח לנו ניצחון בכל מלחמה. 2. "השם" יהיה ... המשך קריאה

הכל נכון, הכל הגיוני, אבל אין לתזה הזאת שום סיכוי. כמעט כל הישראלים מכורים לאחת משתי תפיסות: 1. אם נקנה מספיק נשק ונשמור על עליונות טכנולוגית, מובטח לנו ניצחון בכל מלחמה. 2. "השם" יהיה בעזרנו ולכן מובטח לנו ניצחון בכל מלחמה. קשה להחליט מי יותר אווילית בין השתיים, אבל המיעוט שמוכן לקבל את התזה של פרופ' בר-יוסף בטל בשישים.

עוד 801 מילים ו-7 תגובות
סגירה