בספרו "הפילוסופיה של המודיעין" שואל האלוף פרופ' יצחק בן ישראל האם ניתן להתבסס על עקרונות המדע לשיפור מוסד המודיעין. המדע והמודיעין הם שני מוסדות המיועדים להבנת המציאות ולכן, לגישתו, על אף ההבדלים שקיימים בין שתי הדיסציפלינות ניתן להיעזר במתודה המדעית לשיפור המודיעין. נושא חשוב ביותר על רקע הכישלון המודיעיני הקשה שחווינו לאחרונה.

ההבדל המרכזי בין מחקר מדעי פיזיקלי, לשם דוגמה, לבין המודיעין הוא – האובייקטים הפיזיקליים אותם המדען חוקר אדישים לקיומו, בעוד שמחקר מודיעיני מתמקד באויב המעוניין להטעות את הצד השני ביודעין.

ההבדל המרכזי בין מחקר מדעי פיזיקלי, לדוגמה, לבין המודיעין הוא – האובייקטים הפיזיקליים אותם המדען חוקר אדישים לקיומו, בעוד שמחקר מודיעיני מתמקד באויב המעוניין להטעות את הצד השני ביודעין

עם זאת, שתי המתודות, הן המדעית והן המודיעינית, מתמקדות בתצפיות, איסוף נתונים, הערכת הנתונים זאת מתוך מטרה לבצע אינדוקציה ולהכליל את הידע הנצבר מהתצפיות לעקרונות כלליים.

יצחק בן ישראל מדגיש,  בעקבות הפילוסוף דיויד יום, את חוסר הסימטריה של האינדוקציה. גם ניסים טאלב מסתמך בספרו "הברבור השחור", על דוגמה של דיויד יום, לפיה העובדה שצפיתי באלפי תצפיות ובכולם נצפו ברבורים לבנים, אינה מעידה כי כל הברבורים הם לבנים. דוגמה זאת הובאה מכיוון שבעבר לא היה ידוע על קיומם של ברבורים שחורים, ולכן סברו שצבעם הוא תמיד לבן. רק במאה ה-17 התגלו ברבורים שחורים  באוסטרליה. כיום "ברבור שחור" משמש כמטבע לשון לתיאור אירוע נדיר, לא צפוי.

חוסר הסימטריה הוא בין חוסר האפשרות לאשש את העובדה שכל הברבורים הם לבנים. עובדה שאינה ניתנת לאישוש ללא קשר למספר התצפיות המעידות על ברבורים לבנים, לבין האפשרות להפריך את העובדה שכל הברבורים הם לבנים על סמך תצפית אחת של ברבור שחור.

בעקבות ערעור המתודה המדעית של יום הגדיר הפילוסוף קרל פופר תיאוריה מדעית – לא כתיאוריה נכונה, אלא כתיאוריה שניתנת להפרכה. כל עוד לא הצלחתי להפריך את התיאוריה היא תיחשב לנכונה. כלומר, האמת המדעית מייצגת אמת לשעתה.

בעקבות ערעור המתודה המדעית של יום הגדיר פופר תיאוריה מדעית – לא כתיאוריה נכונה, אלא ככזו שניתנת להפרכה. כל עוד לא הצלחתי להפריכה, התיאוריה תיחשב נכונה. כלומר, האמת המדעית מייצגת אמת לשעתה

אם כן, כיצד מציע יצחק בן ישראל ליישם זאת לתחום המודיעין? אשתמש במקרה של הכישלון המודיעיני בעזה להדגים זאת. הוא ממליץ לאמץ את גישתו של פופר לפיה מעלים השערות ומנסים להפריך אותן:

השערה אחת היא כי חמאס מבצע תרגילים ואינו מתכונן למלחמה.

השערה שניה היא כי חמאס מתכונן למלחמה.

מכיוון שלא ייתכן ששתי ההשערות הן נכונות, ייעשה מאמץ להפריך את שתי ההשערות. לצורך כך יהיה צורך לאסוף עדויות שמפריכות את ההשערה של התרגיל, ובמקביל לאסוף עדויות שמפריכות את השערת המלחמה. לכן ניתן לסווג את המידע המודיעיני לשלוש קבוצות:

1. מידע שמפריך את השערת התרגיל.
2. מידע שמפריך את השערת המלחמה.
3. מידע שאינו מפריך אף אחת מההשערות. כלומר, מידע ניטרלי שיכול להתיישב גם עם השערת המלחמה וגם עם השערת התרגיל.

המידע ששייך לקבוצה השלישית הוא פחות מעניין מכיוון, שכאמור, אינו יכול להפריך אף אחת מההשערות. בשיטה זו אנשי המודיעין מקטינים את כמות המידע אותם הם אמורים לבחון באופן יסודי. הם מתמקדים רק בקבוצות אחת ושתיים ואותן הם בוחנים באופן מעמיק. בעזרת האלימינציה הם נותרים עם השערה אחת. זו ההשערה שאינה בהכרח נכונה אך אותה קשה יותר להפריך לעומת ההשערה החליפית.

היתרון בגישה זו הוא צמצום המידע אותו יש לבחון באורח יסודי, ואימוץ תרבות של ספק על פני תרבות של ביטחון יתר. צניעות הנובעת מהבנה שכל אמת יכולה להתבדות, זאת כתחליף להיבריס לפיו אני בטוח בצדקת הערכותיי.

היתרון הוא צמצום המידע אותו יש לבחון באורח יסודי, ואימוץ תרבות של ספק על פני תרבות של ביטחון יתר. צניעות הנובעת מהבנה שכל אמת יכולה להתבדות, זאת כתחליף להיבריס לפיו אני בטוח בצדקת הערכותיי

גישה זו הייתה מחייבת את אנשי המודיעין להתייחס באורח רציני ולבצע בחינה מעמיקה של המידע המפריך שהביאו התצפיתניות, זאת בניגוד לעמדה המזלזלת לה זכו.

בנוסף, דוחות של אנשי מודיעין שהפריכו את הקונספציה המקובלת והתריעו על כוונות חמאס היו אמורים להידון באופן מעמיק ולהגיע לידיעת הדרגים הבכירים ביותר, מה שכנראה לא קרה, או לפחות לא זכה להתייחסות רצינית.

אימוץ גישה זו מחייב להעצים את השפעת יחידת "האיפכא מסתברא" עליה המליצו בעקבות כישלון מלחמת יום כיפור. בפועל, על פי העיתונות, היחידה הצטמצמה לאדם אחד ולא הייתה בעלת השפעה.

אימוץ גישה זו מחייב גם שינוי בתרבות הארגונית – מעבר מתרבות סגורה לתרבות פתוחה. כלומר, תרבות ארגונית המעודדת ספקנות, מעודדת הבעת מגוון דעות ואינה מחפשת רק את הקונצנזוס.

רוב בני האדם נמנעים מלהתעמת עם הקונספציות של הדרגים הגבוהים משתי סיבות עיקריות: אחת, היא החשש לעורר כעס כאשר על פי הניסיון המצטבר של אותם עובדים הגישה המפריכה את הקונצנזוס תערער על מעמדם בארגון ובסופו של דבר לא תידון ולא תשפיע על ההערכה המודיעינית. סיבה נוספת, היא החשש מיחס מבזה ומלגלג.

הגישה של פופר היא גישה שמנוגדת לטבע האנושי, הזקוק לאישוש מתמיד של הדעות אותן גיבש, ששונא ביקורת, כאשר הביקורת עלולה לערער את השקפת עולמו ולנטוע בו תחושת חוסר יציבות. תחושה שהעולם המוכר לו נשמט מתחת לרגליו. לכן, אימוץ גישה זו מחייב מאמץ מצד מקבלי ההחלטות.

הגישה של פופר היא גישה שמנוגדת לטבע האנושי, הזקוק לאישוש מתמיד של הדעות אותן גיבש, ששונא ביקורת, כאשר הביקורת עלולה לערער את השקפת עולמו ולנטוע בו תחושת חוסר יציבות

גישה זו יכולה לסייע בקבלת החלטות גם במגזר העסקי. דניאל כהנמן בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט" מספר על הצעה של עמיתו גארי קליין. את ההצעה הוא מכנה "נתיחה לפני המוות".

ההצעה מתייחסת לארגון ששוקל לקבל החלטה חשובה. האנשים המעורבים בקבלת ההחלטה מתבקשים לדמיין מצב בו ההחלטה התקבלה, ולאחר שנה התוצאה של אותה החלטה הביאה נזק רב לחברה. האנשים המשתתפים בדיון מתבקשים להקדיש 10-5 דקות  לכתיבת האירועים שעלולים היו להביא לכך. בגישה זאת המנהל מעודד את העובדים, שברגיל חוששים מהעלאת ביקורת, להביע את הביקורת שלהם.

לסיכום, הגישה הספקנית של פופר אינה יכולה למנוע לחלוטין טעויות, אך בהחלט עשויה לצמצם אותן.

ד״ר אלדד שידלובסקי הוא מרצה לכלכלה במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.