לפני חמאס, לפני חזבאללה, היו זמנים שבהם הרפובליקה האסלאמית של איראן ומדינת ישראל עשו עסקים – נשק ישראלי תמורת נפט איראני.
כן, המשטר החדש כינה את מדינת היהודים "השטן הקטן", וכן, שני שלישים מיהודי איראן נמלטו ממולדתם לאחר נפילת השאה. אולם, צבא האייתוללות נזקק לכוח אש לאחר פלישת עיראק של סדאם חוסיין ב־1980, שהביאה למלחמת איראן–עיראק. הנשק הישראלי שנשלח לשם בעקבות זאת נוסף לאמצעי הלחימה ששלחו האמריקאים קודם לכן, מצבור שנמצא כעת בידי המוּלות.
זו אחת מהאנקדוטות המפתיעות בספר חדש העוסק בהתנגשות בין המציאות הפוליטית ובין התפיסות הרווחות לגבי המזרח התיכון לאורך ההיסטוריה המדממת של האזור. הדיפלומט הצרפתי שהפך לחוקר באקדמיה, ז'אן־פייר פיליו, מוסיף ניואנסים לנרטיב הרווח בספרו (באנגלית) "המזרח התיכון: היסטוריה פוליטית משנת 395 ועד ההווה", שיצא לאור בבריטניה ב־29 בספטמבר.
באופן טרגי, כשבוע לאחר פרסום הספר, תפסה את הכותרות התפתחות חדשה – אלפי מחבלים הסתערו אל תוך מדינת ישראל ב־7 באוקטובר. ההתקפה מהיבשה, מהאוויר ומהים בוצעה באכזריות רבה – משפחות שלמות נרצחו, רבים נשרפו חיים, וישנן עדויות רבות לעינויים, להטלת מומים ולתקיפות מיניות.
מחבלי חמאס לא חסו על קשישים, נשים, ילדים וטף. בסך הכול יותר מ־1,200 בני אדם נרצחו, רובם אזרחים, וכ־240 נוספים נחטפו לרצועת עזה. ישראל פתחה במערכה מסיבית של תקיפות נרחבות מהאוויר ובתמרון קרקעי, שלטענת משרד הבריאות של חמאס הביאה למותם של יותר מ־21 אלף פלסטינים, אם כי הוא לא מבחין בין אזרחים למחבלים.
מאז ישראל הכריזה על מלחמה כוללת נגד חמאס, וההתנגשויות שפרצו בעקבות זאת בין ישראל וארגון הטרור חזבאללה בלבנון – שנתמך על ידי איראן – מעלות חשש לפתיחת חזית נוספת בצפון.
הספר דן במזרח התיכון על פני עשרה פרקים, שלכל אחד מהם נלווית רשימה כרונולוגית של אירועים רלוונטיים בתקופה מסוימת וכן הצעות לקריאה נוספת
הספר "לא מתחשב באילוצים תיאולוגיים", אומר פיליו לזמן ישראל, "אלא באמת מתמקד בעניין הפוליטי – מבני כוח, בניית כוח, אינטריגות של כוח, מאבקי כוח – שנמצאים בליבת ההיסטוריה של המזרח התיכון. כדי לגלות את ההיסטוריה הזאת הייתי צריך להיות פוליטי ככל האפשר".
פיליו סירב להגיב על המצב הנוכחי בהתכתבות דוא"ל לאחר הריאיון.
הספר דן במזרח התיכון על פני עשרה פרקים, שלכל אחד מהם נלווית רשימה כרונולוגית של אירועים רלוונטיים בתקופה מסוימת וכן הצעות לקריאה נוספת. הכותרת של פרק הסיכום התגלתה בדיעבד כהולמת מאוד: "ערש המשברים".
הספר נפתח בנקודת זמן בלתי צפויה, לא בשנת אפס הנוצרית של הולדת ישו ולא בשנת אפס המוסלמית של ההגירה, או ההיג'רה של מוחמד למכה בשנת 622, אלא בשנת 395. מה קרה באותה שנה? האימפריה הרומית התפצלה לשניים, כך שבסיסו של האגף המערבי היה ברוונה, איטליה, והגרסה המזרחית הוקמה בקונסטנטינופול.
פיליו מכנה את שנת 395 כ"תאריך מכונן במזרח התיכון", שבו "המזרח התיכון מוגדר כישות פוליטית". אולם, העולם היה צריך לחכות עוד זמן רב עד להופעתו הראשונה של המונח "מזרח תיכון", שנטבע על ידי אדמירל אמריקאי ב־1902.
"ניסיתי, במספר לא כל כך גדול של עמודים, לכסות מרחק גדול ככל האפשר", הוא אומר. "ללא ספק, השארתי כמה דברים חשובים בצללים. לא הייתה לי אפשרות לעסוק בכול"
הספר, שנכתב להדיוטות, הוא פרויקט שאפתני, אבל פיליו הוא האיש המתאים למשימה – הוא כבר כתב כרכים רבים קודמים על האזור, ואפילו כמה רומנים גרפיים ומילות שיר, בכלל זאת על עזה, שלא לדבר על הקורסים הרבים שלימד במכון למדע המדינה "סיאנס פו" בצרפת.
"ניסיתי, במספר לא כל כך גדול של עמודים, לכסות מרחק גדול ככל האפשר", הוא אומר. "ללא ספק, השארתי כמה דברים חשובים בצללים. לא הייתה לי אפשרות לעסוק בכול. זה מצריך קצת ענווה. הרבה ענווה. בו בזמן, כהיסטוריון, עשיתי את הבחירות שלי. אלה הבחירות שלי".
פוליטיקה מעל הכול
מי שעוקב אחר הכותרות של היום יכול ללמוד על שורשיהן בני מאות השנים מהספר. אף שהספר מתמקד קודם כול בפוליטיקה, הדת נכנסת לנרטיב לעתים קרובות, במיוחד בהתחשב בכך ששליטים כה רבים באזור מיזגו או ניסו למזג בין הכנסייה והמדינה – או המסגד והמדינה, או בית הכנסת והמדינה.
היזכרו, למשל, באתר שהיהודים מכנים הר הבית וידוע באסלאם ככיפת הסלע. אחת הטענות של חמאס נגד ישראל היא להסגת גבול לכאורה של יהודים במתחם מסגד אל־אקצא.
הספר מזכיר את ההיבטים הדתיים הרבים של הסכסוך הישראלי–פלסטיני, מהחלומות המשיחיים שחלחלו לתנועת ההתנחלות בגדה המערבית ועד לציונים הנוצרים שהשפיעו על מדיניותו של ממשל טראמפ
כפי שמסביר הספר, האזור הזה נושא חשיבות רבה הן ליהודים והן למוסלמים: שם עמדו בית המקדש הראשון והשני. במאה השמינית – לאחר הכיבוש הערבי של ירושלים, בעקבות הופעת האסלאם – נבנה שם מסגד אל־אקצא על ידי הח'ליף אל־וליד, מה שהפך את המקום לשלישי בחשיבותו למוסלמים.
הספר מזכיר את ההיבטים הדתיים הרבים של הסכסוך הישראלי–פלסטיני, מהחלומות הציוניים המשיחיים שחלחלו לתנועת ההתנחלות בגדה המערבית ועד לציונים הנוצרים שהשפיעו על מדיניותו של ממשל דונלד טראמפ כלפי ישראל.
פיליו מציין כי ראשי התיבות "חמאס" בערבית משמעותם "תנועת ההתנגדות האסלאמית", ושהאסלאמיסטים שייסדו אותה עשו זאת – באופן פרדוקסלי – בעידודה של ישראל. מדוע? בשנות ה־80 ישראל "הימרה על האסלאמיסטים כדי לפלג את המחנה הפלסטיני", הוא כותב.
הוא גם מסביר כי בריתות פוליטיות במזרח התיכון יכולות להתעלות מעל הבדלים דתיים, כמו הברית בין איראן השיעית לחמאס הסוני. אף שישראל, פלסטין והעימותים הרבים בין ישראל לפלסטינים ולמדינות ערב הם חלק מהנרטיב, הם לא שולטים בסיפור הכללי.
אף שישראל, פלסטין והעימותים הרבים בין ישראל לפלסטינים ולמדינות ערב הם חלק מהנרטיב, הם לא שולטים בסיפור הכללי. "אני לא מתמקד בנושא הזה כמה שמגדיר את גורלו של המזרח התיכון"
"אני לא מתמקד בנושא הזה כמה שמגדיר את גורלו של המזרח התיכון", אומר פיליו. "כמובן, הוא מכריע עבור העם היהודי, שהקים את מדינת ישראל. כמובן, הוא מכריע גם עבור העם הפלסטיני, שהפסיד ב־1948 וב־1949. אני מודע למחלוקת היהודית–ערבית. אבל זה רק חלק מהתמונה הכללית יותר".
זרים בארצם
הספר נפתח, כאמור, בתקופה שבה האימפריה הרומית עדיין שלטה. רשימת השלטונות הפוליטיים באלף ומשהו השנים הבאות כוללת, בין השאר, את הרומאים, הסאסאנים, הביזנטים, הערבים, הפאטמים, הצלבנים, המונגולים, הממלוכים, הח'ווארזמים, העות'מאנים והספווים. בין נתיניהם נמנו בני הדתות המונותיאיסטיות – יהודים, נוצרים, מוסלמים וזורואסטרים.
אנחנו רואים את היהודים מיוצגים לאורך התקופה הזאת, בכלל זאת בשניים ממרכזי האוכלוסייה ההיסטוריים שלהם, עזה וחברון.
היהודים נרדפים באימפריה הביזנטית של יוסטיניאנוס; עולים לשלטון בממלכת חימייר בתימן – שם הם זכו בדרך כלל ליחס סובלני כעם הספר, לצד הנוצרים, תחת השלטון המוסלמי, בתמורה לתשלום מס גולגולת; נטבחים במהלך מסעות הצלב; ונהנים מפרויקט חומת ירושלים של הסולטן העות'מאני סולימאן, שבבנייתה המסיבית היו מעורבים שלושה אדריכלים.
הציונות מופיעה רק בפרק הראשון העוסק במאה ה־19, כשהאירופאים החלו להתעניין במזרח התיכון באופן משמעותי. מעצמות גדולות כמו אנגליה, צרפת ורוסיה ביקשו לכאורה להגן על מיעוטים דתיים בירושלים, וחזיונות פרוטסטנטיים של אחרית הימים החיו את העניין הבריטי ביהודים.
באופן אירוני, כשהעות'מאנים העניקו לבסוף זכויות מורחבות ליהודים, מדינות אירופאיות מיאנו לעיתים קרובות להרחיב באופן דומה את חירויותיהן של האוכלוסיות היהודיות
באופן אירוני, כשהעות'מאנים העניקו לבסוף זכויות מורחבות ליהודים, מדינות אירופאיות מיאנו לעיתים קרובות להרחיב באופן דומה את חירויותיהן של האוכלוסיות היהודיות שלהן. בני אותן אוכלוסיות יהודיות באירופה הם אלה שהחלו לשקול לעזוב תנאי החיים האנטישמיים לטובת בית חדש בישראל התנ"כית לאחר עליית התנועה הציונית של בנימין זאב הרצל.
הספר עוקב אחר צמיחת הציונות לאחר מלחמת העולם הראשונה, הצהרת בלפור, הכיבוש הבריטי של ירושלים והקמת המנדט בפלשתינה. לנוכח מהומות הערבים במחאה על ההגירה הציונית, הבריטים הטילו הגבלות על העלייה, שחסמו בפני היהודים דרכי מילוט בתקופת השואה.
![בנימין זאב הרצל נואם בקונגרס הציוני הראשון או השני בבזל, 1897–1898 (צילום: לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/01/D443-006.jpg "בנימין זאב הרצל נואם בקונגרס הציוני הראשון או השני בבזל, 1897–1898 (צילום: לע"מ)")
פיליו מתאר את מלחמת העצמאות של ישראל ואת מאות אלפי הפליטים הפלסטינים, וכן את עשורי המלחמות שלאחר מכן בין ישראל, שכנותיה והפלסטינים.
"ממלוכים מודרניים"
פיליו מותח ביקורת על מה שהוא מכנה כ"ממלוכים מודרניים" או בעלי כוח המנצלים את הסכסוך החיצוני עם ישראל כדי לשמר את הדיכוי הפנימי מבית. הממלוכים המקוריים היו חיילים עבדים בשירות המנהיגים המוסלמים, שמילאו תפקיד מכריע בהבסת הצליינים והמונגולים במאה ה־13.
"הממלוכים המודרניים הם דיקטטורים שהכריזו מלחמה ונלחמו נגד ישראל", אומר פיליו, "וניהלו מלחמה נגד כל החברה שלהם, ובתוך כך למעשה הרגו את הרנסנס הערבי"
בסופו של דבר העבדים הדיחו את אדוניהם, ייסדו שושלת שלטונית משל עצמם והשלימו את מלחמתם בצליינים. "הממלוכים המודרניים הם דיקטטורים שהכריזו מלחמה ונלחמו נגד ישראל", אומר פיליו, "וניהלו מלחמה נגד כל החברה שלהם, ובתוך כך למעשה הרגו את הנהדה, הרנסנס הערבי, שהתפתח מאז המאה ה־19".
הוא קובל על מה שהוא רואה כדחיקתן של ממשלות מזרח תיכוניות דמוקרטיות יחסית לאחר העצמאות לטובת בעלי כוח כאלה. היות שהספר מתמקד במצרים, בסוריה ובעיראק, פיליו לא צריך להביט רחוק כדי למצוא דוגמאות לממלוכים מודרניים, כמו שושלת אסד או סדאם חוסיין.
הוא לא חוסך בתיאורי הפעלת הכוח המוגזם שלהם, לרבות השימוש של סדאם חוסיין בנשק כימי נגד חיילים איראנים ואזרחים עיראקים, ובהם כורדים, במהלך המלחמה נגד איראן. פיליו גם מצביע על נסיגה בדיפלומטיה העולמית.
עם קריסת ברית המועצות, נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש האב ושר החוץ שלו ג'יימס בייקר הובילו סדר עולמי חדש במזרח התיכון והקימו קואליציה במטרה לשחרר את כווית מעיראק ולעודד תהליך שלום ישראלי–פלסטיני.
יוזמות אמריקאיות כאלה הוחלפו, לדבריו, בפחות רב־צדדיות ובהתנהלות בעייתית של הממשלים הנשיאותיים הבאים (הוא טען להתנהלות שגויה של ממשל אובמה ביחס למלחמת האזרחים בסוריה בבלוג שכתב בגרסה הצרפתית של זמן ישראל). בעיני פיליו, ממשל טראמפ המשיך במגמה הזאת.
"ההיסטוריה איומה מפני שאין הזדמנויות שניות", אומר פיליו. "הזדמנויות שהוחמצו לא חוזרות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו