דוח חדש של מכון המחקר זולת שיצא השבוע ובוחן את השלכות השיח בישראל בעקבות אירועי 7 באוקטובר, מצא כי השיח האלים – אותו מובילים חברי כנסת, שרים ואישי ציבור – מביא לא רק להליכים משפטיים בינלאומיים נגד ישראל, כמו זה שנפתח לאחרונה בהאג, אלא גם לשרשרת של תופעות ורעות חולות מבית, שמתגברות גם בלי "סיוע" של מדינות כמו דרום אפריקה.
"פריצת גבולות השיח הלגיטימי על ידי נבחרי ציבור וגורמים בכירים בממשלה, שקוראים במישרין או בעקיפין להשמדת עזה […] התבטאויות אלו מנרמלות שיח ציבורי קיצוני, חד־צדדי ורווי זעם, שמשתקף בכל אמצעי התקשורת וברשתות החברתיות, ואינו מותיר כל מרחב לביקורת על פעולות ישראל או לדיון ציבורי בהשלכותיהן על חייהם של מיליוני פלסטינים ברצועת עזה ובגדה המערבית, על גורל החטופים והחיילים הלוחמים, על האזרחים המפונים ועל החברה בכללותה".
תחת הכותרת "אחרי שהאבק ישקע – הסכנות בנרמול שיח הטרנספר", טוענת מחברת הדוח עו"ד תמר פלדמן כי שיח ההקצנה, שהתגבר באופן טבעי במאה הימים שלאחר המלחמה, מכתיב עתיד עגום ליחסים בין יהודים וערבים בתוך ישראל. אף שאזרחי ישראל הערבים לא לקחו כל חלק במתקפת שבעה באוקטובר (ורבים מהם הסתייגו ממנה), השיח המקצין דוחק אותם לפינה.
הדוח מצביע על נרמול נרחב של אפליה נגד אזרחי ישראל הערבים, קריאות לפגיעה בחפים מפשע בישראל ובגדה המערבית, ציפוף שורות במערכת המשפט, הפיכת הקונספט הפסול של טרנספר לחלק משיח רווח ולגיטימי לכאורה המקבל גושפנקה ציבורית, ובעיקר זניחת ערכים ועקרונות בסיסיים של המשפט הבינלאומי והישראלי.
"השפעותיו של השיח הקיצוני על הלכידות החברתית ברורות בעיקר בהקשר של יחסי יהודים–ערבים", כותבת פלדמן. "מאז שבעה באוקטובר ולאורך המלחמה, ישנה עלייה בביטויי השנאה כלפי ערבים אזרחי ישראל בזירה הציבורית וברשתות החברתיות, לצד תופעות קשות של פיטורים בלתי מוצדקים, החרמת עסקים, הרחקת סטודנטים ממעונות – ואף אלימות פיזית".
בין השאר מסתמך הדוח על מחקר של מכון אקורד, שהשווה תפיסות, עמדות ורגשות של יהודים וערבים ביחסיהם אלה לאלה בשתי תקופות שונות: מרץ 2023, ושבוע לאחר פרוץ מלחמת אוקטובר 2023.
המחקר הראה כי מאז פרוץ המלחמה, "שתי הקבוצות (יהודים וערבים ישראלים) מרגישות איום ממשי הנובע מחשש מהצד השני. יהודים וערבים כאחד מחזיקים בתפיסה שגויה שהצד השני מעוניין באלימות"
המחקר הראה כי מאז פרוץ המלחמה, "שתי הקבוצות (יהודים וערבים ישראלים) מרגישות איום ממשי הנובע מחשש מהצד השני. יהודים וערבים כאחד מחזיקים בתפיסה שגויה שהצד השני מעוניין באלימות, דבר שעלול לשמר ואף להעצים את תחושת האיום […] הם מעריכים שרבים הסיכויים לפרוץ אירועי אלימות בין יהודים וערבים".
על פי המחקר, 75% מהיהודים תופסים את החברה הערבית בישראל כמאיימת על ביטחון העם היהודי במידה בינונית–גבוהה ו־60% מהערבים דיווחו שהם חושבים שהם נתונים באיום בהיותם מיעוט במדינה יהודית במידה בינונית–גבוהה.
עוד נסמכים בדוח זולת על סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מאמצע אוקטובר, כשבועיים לאחר תחילת המלחמה, לפיו "בקרב היהודים החשש לעתיד הביטחון הפיזי והכלכלי התמתן (46% ו־50.5% חוששים לביטחון הפיזי והכלכלי בהתאמה) ואילו בקרב הערבים המספרים האמירו. רובם חוששים לעתיד הביטחון הפיזי או הכלכלי שלהם ו/או של בני משפחתם (73% אחוז ו־82% בהתאמה)".
פרידמן קובעת כי לא רק שבצד היהודי אין ניסיון להפיס את דעתם או להרגיע את החששות הללו, אלא שגורמי ימין עובדים בקביעות להגבירם באמצעים מלאכותיים ומכוונים.
"הפחד העמוק שניטע בשבעה באוקטובר מלובה מאז על ידי גורמי ימין ונציגיהם בממשלה, המסיתים ללא הרף כנגד פלסטינים בכלל ואזרחי ישראל הערבים בפרט"
בעוד ש"תחושת החוסן והאחדות הפנים־יהודית גוברת, תוך סימון ברור של גבולות ה'אנחנו', המוגדרים ומאושררים שוב ושוב על ידי גורמי השלטון וקובעי הדעה, הפחד העמוק שניטע בשבעה באוקטובר מלובה מאז על ידי גורמי ימין ונציגיהם בממשלה, המסיתים ללא הרף כנגד פלסטינים בכלל ואזרחי ישראל הערבים בפרט.
"אזהרותיו החוזרות והנשנות של בן גביר מפני התפרעויות מחלחלות לציבור, אף שהשקט נשמר, וקריאותיו להתחמשות יהודית מקסימלית מבצרות היטב את גבולות המחנה. על רקע אלו לא מפתיע שיהודים מפגינים יחס גובר של פחד, שנאה וחוסר אמון כלפי הערבים בישראל".
משרד המשפטים מגבה או מעלים עין מפני רדיפה
סכנה נוספת העולה מהדוח מתחברת לדוחות הקודמים שפרסמנו בזמן ישראל אודות הפגיעה המתמשכת בשני העשורים האחרונים במרקם הדמוקרטי והכרסום הזוחל במעמדם של שומרי הסף ובחוסנה של המערכת המשפטית להילחם למען ביצור שלטון החוק.
הפעם, לטענת מחברי הדוח, משרד המשפטים נכנע ללחץ. "מאז תחילת המלחמה, למעלה מ־200 ערבים אזרחי ישראל נעצרו, רובם (למעלה מ־70%) בשל פרסומים ברשתות החברתיות, אף כי במרבית המקרים הפרסומים לא היוו כל עבירה.
"משרד המשפטים הגדיל באופן ניכר את מרחב שיקול הדעת של מערכת אכיפת החוק, בראשה עומד השר לביטחון לאומי בן גביר, מגדולי המסיתים נגד האוכלוסייה הערבית"
"מעצרים אלו נעשים בגיבוי משרד המשפטים, שעל רקע המלחמה ביטל את ההנחיה לקבל אישור של הפרקליטות לפתיחת חקירות ביחס לעבירות ביטוי והנחה תחת זאת את המשטרה לאתר את המפרסמים, לבקש את מעצרם עד תום ההליכים במקרים המתאימים ולהעמידם לדין, אף אם מדובר בפרסום בודד.
"המשמעות היא שמשרד המשפטים הגדיל באופן ניכר את מרחב שיקול הדעת של מערכת אכיפת החוק, בראשה עומד השר לביטחון לאומי בן גביר, מגדולי המסיתים נגד האוכלוסייה הערבית בישראל".
שומרים על הבית, מנצחים בחזית – בהמשך לצוות הסתה מיוחד שהקמתי יחד עם משטרת ישראל ובהובלתם, בוצעו מאז פרוץ המלחמה עשרות מעצרים של מסיתים, הלילה עצרו שוטרי המחוז הצפוני את השחקנית ומשפיענית הרשת מאיסה עבד אלהאדי תושבת העיר נצרת, בחשד לגילויי שבח ודברי שנאה ברשת. זהו מסר ברור לכל… pic.twitter.com/Wl0YahaLqA
— איתמר בן גביר (@itamarbengvir) October 24, 2023
הדוח טוען לאיפה ואיפה באכיפה. "בעוד השר בן גביר מתריע מפני הפרות סדר נרחבות בישראל להצדקה למהלך החימוש ההמוני של יהודים, אזרחי ישראל הערבים נעצרים ונחשדים כתומכי טרור בגין כל ביטוי של אמפתיה כלפי הפלסטינים בעזה, מפוטרים מעבודותיהם ומורחקים מהלימודים, מושתקים ונדחקים מהמרחב הציבורי".
עוד מצביע הדוח על "שתיקה מצד שומרי הסף ביחס לרדיפה בפועל של הערבים אזרחי ישראל והתעלמות מההסתה הגוברת כלפיהם מצד נבחרי הציבור [אשר] מערערות באופן עמוק את עקרון השוויון האזרחי במדינת ישראל ושומטות את הקרקע מתחת להנחה שבישראל [קיימת] מערכת דמוקרטית שיכולה ומעוניינת להגן על זכויות המיעוט".
גם שר החינוך לוקח חלק בתגבור התופעה, בין השאר בניסיון להתערב בחופש האקדמי ולחייב אוניברסיטאות לדווח למל"ג על אופן הטיפול בתלונות נגד סטודנטים שנטען כי תמכו בטרור
בהקשר זה מותח הדוח ביקורת גם על היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה ועל פרקליט המדינה עמית איסמן, ש"רק יותר משלושה חודשים אחרי המלחמה פרסמו הודעה הכוללת את המסר המתבקש, שלא הושמע עד אז על ידי רשויות אכיפת החוק, לפיו 'התבטאויות שיש בהן כדי לקרוא, בין היתר, לפגיעה מכוונת באזרחים בלתי מעורבים עלולות להוות עבירות פליליות, לרבות עבירות הסתה".
גם שר החינוך יואב קיש לוקח חלק בתגבור התופעה, בין השאר בניסיון להתערב בחופש האקדמי ולחייב אוניברסיטאות לדווח למל"ג על אופן הטיפול בתלונות נגד סטודנטים שנטען כי תמכו בטרור (בעקבות הביקורת העזה, הוא חזר בו מההחלטה).
סקר של עמותת "רואד" שהתפרסם לאחרונה הראה כי חמישית מהסטודנטים הערבים מתלבטים או חוששים לחזור לספסל הלימודים, הן מסיבות של ביטחון כלכלי והן מסיבות של ביטחון אישי.
"הרדיפה המוגברת כלפי אזרחי ישראל הערבים בולטת נוכח היעדר האכיפה המובהק בנוגע לביטויי שנאה והסתה של יהודים, לרבות נבחרי ציבור, בכירים, עיתונאים וקובעי דעת קהל כלפי ערבים.
הדוח טוען שלא מדובר במדיניות שנולדה יש מאין אחרי 7 באוקטובר אלא "מהווה המשך ישיר לקווי היסוד של הממשלה ה־37, לעמדות הגזעניות הגלויות של כמה מבכיריה ולמדיניות הדיכוי וההפליה כלפי הערבים"
"זאת על אף שהשיח המתלהם – הקורא להשמדה ולטרנספר בעזה – מחלחל גם לדברי בכירים במערכת השלטונית ביחס לאזרחי ישראל הערבים, למשל קריאתו של מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי לערבים אזרחי ישראל לעלות לאוטובוסים לעזה, או התייחסויותיו החוזרות של השר בן גביר לערבים בישראל – כולל אל נושאי משרות – כ"אויבים מבית".
הדוח טוען שלא מדובר במדיניות שנולדה יש מאין אחרי 7 באוקטובר אלא "מהווה המשך ישיר לקווי היסוד של הממשלה ה־37, לעמדות הגזעניות הגלויות של כמה מבכיריה ולמדיניות הדיכוי וההפליה כלפי הערבים אזרחי ישראל שמקדמת הממשלה בשנה האחרונה.
הדיבור החופשי של גורמי שלטון על השמדה וגירוש של פלסטינים, אף שאלו עומדים בניגוד מוחלט לעקרונות יסוד במשפט הבינלאומי והישראלי, לצד פעולות הרדיפה האקטיביות והממוסדות נגד פלסטינים אזרחי ישראל, מסמנים עד כמה רחוק הממשלה הזו ושלוחיה מוכנים ללכת כדי לבסס עליונות יהודית במרחב".
לצמצם חסינות, להגביר פיקוח על התקשורת
מחברי הדוח ממליצים הפעם גם על שורה של פעולות מעשיות לסימון מחודש של גבולות השיח הסבירים, בעיקר על נבחרי הציבור. ההצעות של מחברי הדוח קוראות מפורשות לצמצם את מרווח חופש הביטוי ולהפעיל סינון יתר ואכיפה אקטיבית נגד נבחרי ציבור הנחשדים בעידוד שיח אלים, גזעני או מתסיס.
"אנו ממליצים לרשויות האכיפה והתביעה לבחון באופן יזום, וללא תלות בתלונה, ביטויים או מעשים המסיתים לאלימות ולגזענות מצד נבחרי רשויות, בפרט ראשי רשויות"
בין ההצעות, שחלקן ודאי יעוררו מחלוקת: פגיעה בחסינות של חברי כנסת במקרים בהם אותם ח"כים פועלים באופן ברור בהסתה לאלימות. "אנו ממליצים כי היועצת המשפטית לממשלה […] במקרים חמורים של קריאות מפורשות, תפעיל את סמכותה [ותורה] על חקירה ופתיחה בהליכים להסרת החסינות במקרה הצורך.
"אנו קוראים לוועדת האתיקה של הכנסת להנחות את חברי הכנסת באשר לשמירה על גבולות שיח סבירים ולהימנע מביטויים מסיתים וכן להפעיל את סמכותה ולהטיל סנקציות על חברי כנסת שמסיתים לאלימות ולגזענות".
במקרה של רשויות מקומיות, נדמה שהמהלך פשוט יותר, מכיוון שאלה אינם נהנים מחסינות כלשהי על מעשיהם ודיבוריהם. "אנו ממליצים לרשויות האכיפה והתביעה לבחון באופן יזום, וללא תלות בתלונה, ביטויים או מעשים המסיתים לאלימות ולגזענות מצד נבחרי רשויות, בפרט ראשי רשויות, ובמיוחד אם אלו מובילות לפגיעה ממשית בשלומם או בפרנסתם של חברי קבוצה מסוימת".
המלצה בולטת נוספת נוגעת להסתה בכלי התקשורת, ובעיקר בערוץ 14, שהפך בשנה האחרונה מגוף שוליים תומך בנימין נתניהו למגנט עבור גורמים ציבוריים מסיתים ולאכסניה לרעיונות קיצוניים, הזויים לעיתים, הכוללים הסתה נגד האוכלוסייה הערבית – ואפילו נגד חיילי צה"ל ומשפחות החטופים.
ערוץ 14 מפוקח על פי חוק על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, גוף רב־תקציבים ונרפה, שממעט להפעיל סנקציות כנגד גורמי זיכיון ורישיון שידור המפירים את החוק
בהקשר זה נזכיר שבשנה האחרונה הוגשו שתי תביעות משפטיות נגד ערוץ 14 הכוללות עשרות דוגמאות לפרסום הסתה וחדשות כזב. ביולי האחרון הגיש רונן צור תביעת ענק ייצוגית נגד הערוץ בטענה להסתה פרועה נגד חיילי צה"ל. בחודש שעבר עתר מכון זולת עצמו, ביחד עם המפיקה ליאורה ניר, לבג"ץ בדרישה להורות לרשות השנייה לאכוף את החוק על הפרות סדרתיות של ערוץ 14.
ערוץ 14 מפוקח על פי חוק על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, גוף רב־תקציבים ונרפה, שממעט להפעיל סנקציות כנגד גורמי זיכיון ורישיון שידור המפירים את החוק, לרבות ערוץ 14. "למרות עשרות תלונות שהוגשו נגדו בגין פרסומים שקריים ומגמתיים […] אנו קוראים לרשות השנייה לפעול בהקדם נגד המפרים".
הדוח ממליץ לרשות גם לפרסם "הנחיות מבהירות בדבר המחויבות של בעלי הזיכיון לדיווח אובייקטיבי, מאוזן, מדויק – ולהתחייב לנקיטת צעדים במקרה שהסטנדרטים יופרו בעתיד".
הקריאה הזאת תמוהה, מכיוון ש"דיווח אובייקטיבי" הוא מזמן לא קריטריון מקובל באף כלי תקשורת בעולם, ולמעשה מנוגד לפרקטיקה העיתונאית המוכרת, מכיוון שרוב החוקרים ומומחי התקשורת סבורים שלא ניתן לנתק לחלוטין רקע, רגשות ומחשבות אישיות מדיווח עיתונאי, וכי גם לא מומלץ לדרוש זאת, מכיוון שאז מתקבל סיקור עיתונאי עקר מתוכן, משמעות או מסר.
במקום זאת, מקובל לאמץ דרישה לעיתונות אחראית, הוגנת, מאוזנת ומדויקת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
נפרדו בהצלחה : פולנים – רוסים, אירים – אנגלים,
יוונים – טורקים, צ'כים – גרמנים, סרבים – קרואטים . .
גם יהודים מסוגלים להשתחרר מעם זר בארצנו .
*
ערבים קיבלו אזרחות (או תושבות) ישראלית בניגוד להמלצת האו"ם משנת 1947
על הפרדת שני עמים בפלשתינה.
ערבים ביצעו את החלטת האו"ם וגירשו יהודים מחלק ניכר של ארץ ישראל.
לערבים אין זכות לבחור לעצמם את אזרחות הנוחה.