פרסום ראשון רדיפת אזרחי ישראל הערבים במקומות העבודה, החשש לחזור ללימודים, שתיקת שומרי הסף כנגד תופעות של גזענות – ונרמול שיח הטרנספר: דוח חדש של מכון זולת בדק את הקשר בין הפה הגדול של אישי הציבור המתבטאים באלימות ובגזענות, לבין תהליכים מסוכנים בחברה הישראלית ● בין ההמלצות השנויות במחלוקת: צמצום חסינות ח"כים והגברת האכיפה על ערוצי הטלוויזיה
ישראל היא גן עדן לנאשמים בעבירות מין. יהיו שיאמרו שהקביעה הזו מעט מוגזמת, אך מבט על הכרעות הדין בפרשיות האחרונות בתחום, מחזק ומאמת את החשש.
יוסי שוורץ, הבעלים לשעבר של מועדון הפורום בבאר שבע, שהואשם בתחילה באונס של מבלה במועדון וביצוע מעשה מגונה בצעירה אחרת (בתחילת הפרשה, יוחסו לו גם מעשה מגונה בכוח, הטרדה מינית ואספקת סמים) חתם על הסדר טיעון. במסגרת ההסדר, שוורץ הודה בשתי עבירות של מעשים מגונים. הוא ירצה תשעה חודשי עבודות שירות ויפצה את שתי המתלוננות בסך כולל של 130 אלף שקל.
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
זו הייתה תקווה מזוקקת. אלפים נאספו בבנייני האומה בסוף השבוע האחרון בכנס "ועידת השלום העממית", ובפיהם זעקה חדה וברורה: הפסיקו את המלחמה והשיבו את החטופים. על סף 600 יום לטבח, לחטיפה, לרעידת האדמה שפקדה את החברה הישראלית, הם הגיעו מלאי מוטיבציה לחולל את השינוי. וביחד איתם עוד אלפים בעשרים מוקדים נוספים ברחבי העולם.
קואליציה של ששים ארגונים, מבוגרים הנושאים את צלקות המלחמות שהיו, יחד עם צעירים שעל שמם נרשמו הישגים במלחמה הזו, הגיעו יחד אל האירוע הענק בדרישה, בתחינה, באמירה ברורה – חייב להיות פה אחרת. דם הנרצחים וההרוגים זועק אלינו מן האדמה -די.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
כמעט שני עשורים שמדינת ישראל מנהלת מערכה שקטה אך עקבית נגד הפליטים ומבקשי המקלט החיים בה. זו לא טעות, לא תקלה בירוקרטית, ולא "מורכבות משפטית" — זו בחירה. ממשלות ישראל לדורותיהן בחרו להתעמר בקבוצה שלמה של אנשים: לשלול מהם זכויות בסיסיות, למנוע מהם גישה לתעסוקה הוגנת, לבריאות, ולחיים בכבוד.
בא.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל אנחנו פוגשות מדי יום את המשבר ההומניטרי שמתרחש כאן, בישראל. בין אם מדובר במשפחות פליטים מאוקראינה שהגיעו בשלוש השנים האחרונות, ובין אם באנשים שנמלטו מרדיפות באפריקה וחיים כאן כבר כמעט שני עשורים – המצוקה עצומה. אבל אין מדינה, אין נתונים, ואין עובדות רשמיות שמתארות את מה שאנחנו רואות בעיניים מדי יום.
גלעד פלומבו הוא רכז קידום מדיניות בא.ס.ף. - ארגון סיוע לפליטים, ומכותבי הדו״ח ״עניים שלא נספרים״ - עוני, ביטחון תזונתי ורווחה כלכלית בקרב מבקשות ומבקשי מקלט בישראל, המשותף לא.ס.ף ולמכון אדוה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מערכת המשפט, החקירות… הכל צריך להשתנות. חייב. חייב לעשות שינוי לבעלי החלטה שהם מיודעי טראומה… ההבנה הבסיסית איך זה הולך… עד שהתיק בכלל יגיע לבית המשפט.. נדיר שקורה. אבל כשמגיע – חובת ההוכחה היא על הקורבן. שזה אומר שהפוגע בכלל לא צריך להוכיח שהוא לא עשה. אלא הקורבן צריך להוכיח שנעשה… מזעזע. וחוק ההתיישנות בהחלט חייב להשתנות בעיקר במדינה שלנו, עם כל כך הרבה פוסט טראומטיים, במיוחד עכשיו אחרי השביעי….