שתי ידיעות שפורסמו בשבוע שעבר בעניין שירות בתי הסוהר, מפנות זרקור אל צומת שבו מצויה ישראל.

דיווח צנוע סיפר על חנוכת מתחם כליאה חדיש בבית הסוהר אלה, סמוך לבאר שבע. נמסר שהמתחם תואם לדרישות פסיקת בית המשפט העליון מ-2017, והוא נועד לתת מענה לאנשים המצויים בתחתית הסולם החברתי: אסירים.

בתגובה לעתירה של האגודה לזכויות האזרח, בית המשפט הורה למדינה ליישם את החוק בדבר שטח מחיה מינימלי לאסירים. אמנם אסירים נידונו לשלילת חירותם, אך לא לשלילת אנושיותם וכבודם, ומי מאתנו ישרוד יום אחרי יום בשטח שהוא פחות מ-4 מ"ר לאדם (4.5 כולל מקלחת ושירותים), כדרישת החוק?

ביהמ"ש הורה למדינה ליישם את חוק שטח מחיה מינימלי לאסירים. אסירים נידונו לשלילת חירותם, אך לא לשלילת אנושיותם וכבודם, ומי מאתנו ישרוד יום אחרי יום בפחות מ-4 מ"ר לאדם (4.5 כולל מקלחת ושירותים)

מספר ימים אחר כך, כשקובי יעקובי נכנס לתפקידו כממלא מקום נציב שב"ס, הוא הודיע שעל פי מדיניות השר איתמר בן גביר, הרעת תנאי המחבלים היא היעד מספר אחד שלו.

לא רק שבתי הכלא בישראל צפופים מאוד, והצפיפות מעודדת אלימות ופוגעת בהיגיינה ובבריאות, אלא שאין די תוכניות שיקום, לא הוכח שהתוכניות הקיימות יעילות והשירותים הרפואיים שניתנים לאסירים אינם מספקים.

הצפיפות בבתי הכלא הגיעה לשיא מפוקפק: 1500 אסירים ללא מקום. התוצאה:עבריינים מסוכנים שאמורים להיות כלואים נשלחים הביתה. דוח שומריםhttps://t.co/ll3Emo8Imo

— שומרים (@HashomrimOrg) August 9, 2023

אבל מה שחשוב למי שקיבל לניהולו מערכת גדולה, סבוכה ורגישה, הוא לא הקשיים הללו, שמשפיעים על אלפי האנשים המצויים באחריותו, או ללמוד את הנושאים כדי להחליט מה חיוני או דחוף, אלא ברור לו שבראש ובראשונה עליו להרע את התנאים של האסירים הביטחוניים.

תשאלו: עכשיו? זה הזמן? זה מה שמעניין אותך, אחרי שמחת תורה? תנאי אסירים? כולל אסירים ביטחוניים? יש לך מושג למה הם בכלא, מה הם עשו? חלק ממה שהם עשו אני יודעת, חלק ייוודע לי בעתיד, חלק לעולם לא אדע, וחלק מוטב לא לדעת.

מספר ימים אחר הדיווח על מתחם הכליאה החדיש, כשקובי יעקובי נכנס לתפקידו כממלא מקום נציב שב"ס, הוא הודיע שעל פי מדיניות השר בן גביר, הרעת תנאי המחבלים היא היעד מספר אחד שלו

קשה להיכנס לתודעה של מי שחווה אסון ויצא ממנו חי, או לדמיין את הרגעים האחרונים של מי שנרצח. בלתי אפשרי לחשוב מה עבר, עובר ועוד יעבור על החטופים, ואין צורך לציין שהתנהלות שוביהם חורגת מכל נורמה. אבל יש לקוות שאנחנו לא רוצים להידמות להם.

חזקה על מערכת המשפט שתקופת המאסר שהיא פוסקת תואמת את המעשה בגינו אדם נשפט, בהתאם לארבע המטרות המקובלות: ענישה על המעשה, הרחקת העבריין מהציבור כדי למנוע הישנות, הרתעת אחרים ממעשים דומים, ולפי הנסיבות – גם שיקום (לא נהוג כלפי אסירים ביטחוניים).

ברשימת המטרות לא מופיעות נקמה, השפלה, ודה-הומניזציה – גם מי שבן אדם רע מאוד, הכי רע שאפשר להעלות על הדעת, הוא עדיין בן אדם. מי ששם לו למטרה לפגוע באנושיות של האחר, מעיד יותר מכל על האנושיות של עצמו (ולא אדון בהשלכות אפשריות של ההחלטה על סוהרים ומעבר לכך, ולא אתייחס לתבונה של הכרזה כזו בעוד החטופים נמקים אי-שם ובזמן שבית הדין בינלאומי בהאג עמד לקבוע בענייננו).

ישראל עוברת ימים קשים מאוד, ניצבים בפניה אתגרים מורכבים מנשוא. בתוכם מסתתר האתגר לשמור על האנושיות שלנו מול האכזריות שהיינו ועודנו עדים לה. דבקות בעקרונות לא נבחנת כשקל ליישם אותם, אלא להפך.

מטרות הכליאה המקובלות: ענישה, הרחקת העבריין מהציבור, הרתעת אחרים ולפי הנסיבות – גם שיקום (לא נהוג כלפי אסירים ביטחוניים). ברשימת המטרות לא מופיעות נקמה, השפלה ודה-הומניזציה

לא רווחת האסירים הביטחוניים מדאיגה אותי, אלא מי נהיה כשהפרק הזה יסתיים. את מי נרצה לראות, כשנתבונן בראי? איזו מהידיעות נעדיף לקרוא? אם נוותר על האנושיות שלנו, האם בכלל נבין מה קרה לנו? וגם אם נרצה, האם נוכל לשקם אותה ולהשתקם?

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.